שפת אמת פרשת קדושים
הרב צבי אבינר
שם הויה שאפשר לבטא
תרנד
במדרש ואתה מרום לעולם יהו״ה – דידוע ששם יהו״ה ב״ש למעלה מכל השמות והוא מורה על כל הויות המציאות שזה קיום הכל
לפי סיפור הבריאה השני יהו״ה מקדים את כל הבריאה
ביום עשות יהו״ה אלוקים ארץ ושמים
יהו״ה אלוקים א—ב—ג—ד—ה—-ו—-יה/וה שבת
ואחרי זה יש כמה בחינות חומריים וצורות פשוטות ומורכבות מארבעת היסודות
בלשוננו כיום: המציאות הגשמית בעולם מורכבת מכל האלמנטים של טבלת היסודות וחוקי הכמיה והפיזיקה המכתיבים את כל היצורים
ובבריאת העולם יש ל״ב אלוקים שהוא הנהגת הטבע בל״ב נתיבות
שם האלוקים מידת הדין מופיע ל״ב פעמים בששת הימים (ועוד שלושה בשבת) להראות שהעולם בנוי בל״ב מסילות חכמה והנהגה במידת הדין
אבל שם יהו״ה למעלה מזה, והוא בחינת השבת ….והוא ממש עניין שם יהו״ה. שהוא המציאות בלי ההתלבשות וכל המדרגות שלמטה ב-י׳ תליין
שם יהו״ה מקדים את הכל, וכל המציאות תלויה בו. למעשה אפילו שם האלוקים הוא כביכול ביטוי של שם יהו״ה
בפרשת בראשית למדנו שהעולם הזה נברא ב-ה׳ האחרונה, והעולם הבא באות יוד. זאת רואים ב דיאגרמה לעיל שה-ה׳ האחרונה פונה אל המציאות של ששת הימים בעוד שהיוד מצויה אחור ופונה לעולם הבא -לעולם שהיה לפני הכל ושיהיה אחר הכול
יוצא שהיוד היא מקור כל המדרגות למיניהם
ובני ישראל יש להם חלק בזה השם, כדכתיב כי חלק ה׳ עמו ולכן כתוב קדושים תהיו להיות דבוק בבחינת יהו״ה למעלה מכל שינוי והתלבשות
המצווה או ההבטחה להיות קדושים הכונה לקדושה העליונה מכל הקשורה ליוד של שם יהו״ה
והוא בכח המצוות כמו שכ׳ אשר קדשנו במצוותיו, ואיתא בזוהר הק׳ מצווה היא שם יהו״ה ואותיות י״ה בחילוף אותיות מ״צ
מצוה – מצ וה – כלול בה מ״צ שהוא בדיוק י-ה בחילוף אותיות אתבש.
מצוה שווה יה וה
שב׳ אותיות השם מתפרשים במצוה בלי התלבשות אבל בשם י ה אי אפשר להתדבק בלי חילוף אותיות , שהוא למעלה מקדושתנו
ומטעם זה יתכן לומר דשם י ה נהגה באותיותיו ושם יהו״ה אינו נהגה באותיותיו. משום דכח אדם לעורר השם המתפעל על ידי ההגיון לכן אסור להגותו באותיותיו רק בבית המקדש , אבל שם יהו״ה אינו מתפעל שהוא למעלה מהשגתנו לכן רשאים להגות אותו באותיותיו
הסבר טוב לזה נראה דוקא מסיפור הבריאה הראשון שעלה במחשבתו כלומר מפרק א׳ בראשית.
עלה במחשבתו
אלוקים א —ב—ג—ד—ה—ו—-יה/וה שבת
כאן מופיעה מידת הרחמים בראשי תיבות י -ום ה-שישי ו-יכולו ה-שמים. החלק הראשון של שם יהו״ה מצוי וחודר לעולמנו מהשבת לתוך יום השישי שבו אנו חיים כיום. את שם י-ה המצוי בעולמנו אפשר להגות, בעוד שאת שם יהו״ה המלא אי אפשר להגות אלא במקדש.
הרב מתייחס להבנת שם ה׳. משה רבנו שאל הראיני נא כבודך, הסבר לי את שמך. והקבה ענה לו וראית את אחורי, ואת פני לא יראו. אחורי הוא השם י-ה המצוי ביום השישי בעולמנו, אותו אתה יכול להבין כמידת חסד ורחמים. אבל את השם המלא, כולל פני שהוא האותיות ו-ה, אינך יכול להבין כי הוא כולו בשבת הנצחית שלעתיד לבא.
ולכן כתוב כי לעולם חסדו, וזה שם יהו״ה שהוא החסד והרחמים כמו שכ׳ ה׳ נתן ברחמים
רק בעולם הזה יש לשם י-ה מובן של חסד ורחמים – חסד לפני החטא ורחמים לאחר החטא כפי שהסביר הרב לעיל בפרשת תולדות וישב. בשבת הנצחית כאשר מידת הדין שובתת, ואין משפט, הרי שאין מובן להיבט הזה של חסד ורחמים
וה׳ לקח שהוא במידת הדין – אף על פי כן משתתף בו כח יהו״ה כי בכל מקום יש שורש הויות והמציאות כמו שכ׳
לכאורה מידת הדין שולטת בעולם הזה לפי סיפור הבריאה הראשון, ולכן צריך היה לומר בשעת צידוק הדין אלוקים נתן ואלוקים לקח, אך אנו אומרים השם נתן ןהשם לקח, כי בשורש הדברים יהו״ה קודם לכל ההשתלשלות כפי שראינו בסיפור הבריאה השני
ועל זה מבוסס כל המזמור שיר ליום השבת טוב להודות ליהו״ה ואתה מרום לעולם ה׳. כי בשבת יש גילוי שם ה׳ ולכן נתן רק לבני ישראל חלק ה׳ עמו, שהוא סעדותא איתקרא כי אתם עדי נאום ה׳