שפת אמת קדושים
תשפה
הרב צבי אבינר
קדושה במקום, בזמן ובנפש
תרלא
הקדמה: הפרשה מתחילה בציטוט עשרת הדברות בכוון הפוך
לא יהיה לא תנאף
לא תשא. לא תגזול
זכור את יום השבת לא תענה
כבד את אביך ואת אמך. . לא תחמוד
קדושים תהיו כי קדוש אני
איש את אמו ואביו תיראו
ואת שבתותי תשמרו
אל תפנו אל האלילים
אני השם אלוקיכם
כלומר כדי להיות קדוש, על האדם לעלות בלוח הימני מלמטה למעלה. יתחיל בכבוד ומוראת הורים, ישמור שבת, לא יעבוד אלילים, ואז יזכה לקדושה. הלוח השמאלי מוקדש למצוות שבין אדם לחברו, שממשיכים בשאר הפרשה
תרלא
קדושים תהיו – במדרש והזוהר הק׳ כי הוא הבטחה. ג״כ כי איך יוכל בשר ודם להתקדש בקדושת השי״ת? אך כי קדוש אני ה׳ אלוקיכם. פרוש אחר שהוציאנו ממצרים שהיינו משועבדים להם, והבדילנו מהאומות, שהחיות והכח שיש בכול איש מישראל הוא מהשי״ת וזה מה שכ׳ אני ה׳ אלוקיך
יש כבר בכול איש מישראל נקודת קודש המאפשרת לו להיות קדוש בקדושת ה׳
וברשי שנאמרה בהקהל. דעיקר הקדושה על ידי שמכניס עצמו לכלל ישראל כי הקדושה שורה בכלל ישראל שהיא כנסת ישראל – הכנסיה וההתאספות כל החיות להשם…
היות וכ׳ דבר אל כל עדת בני ישראל (יט א) הרי שמדובר בהקהל. היה זה יום שישי בשבוע, יום לאחר שירד מההר עם הלוחות השניים ובישר לעם סלחתי. ביום המופלא הזה -למחרת כיפורים – אירעו דברים רבים . משה דיבר על הקמת המשכן, על דיני לט מלאכות שבת , על הקמת המערכת המשפטית לפי עצת יתרו ועוד. ובעיקר- על ידי ההקהל, יצר את כנסת ישראל כפי שאומר אונקלוס. יוצא שלא רק אדם וחווה נוצרו ביום שישי להכנס לשבת, אלא גם כנסת ישראל נוצרה ביום השישי בכניסה לשבת.
מחדש הרב שכדי לזכות בקדושה, יש לא רק לכבד הורים, אלא להזדהות עם כנסת ישראל . ואז לעלות במעלת הלוח הימני ולשמור שבת, שהרי כנסת ישראל נוצרה לפני כן. והיא כביכול תנאי לקבלת ה הקדושה דרך השבת קודש
תרמג
קדושים תהיו – פ׳ זו נאמרה בהקהל שאי אפשר לזכות להקדושה רק על ידי הביטול לכלל ישראל, דכתיב כי כול העדה כולם קדושים. פ׳ שהם באחדות אחד. לכן רוב דיני פרשה זאת שבין אדם לחברו
הרב קושר את הלוח השמאלי למצוות שבין אדם לחברו כלומר לכנסת ישראל. ולא רק הלוח השמאלי אלא כל הפרשה וכן פרשת אמור עד הפסוק המסיים את השרשרת : ונקדשתי בתוך בני ישראל
מצד אחד ההתקשרות לכלל כנסת ישראל היא הכרחית כדי לעלות אל הקדושה של אנוכי, ואז תשרה השכינה במעשי ידינו
ומצד שני ישראל הם שמקדשים שם שמים על ידי כך שקודם עולים בלוח הימני ושומרים שבת וכו׳, ואז יורדים בלוח השמאלי וממשיכים לשמור כל דיני אדם וחברו. הם חיים ביושר, נמנעים מלשקר ומרמה, ותורמים לחברה. ובכך מקדשים שם שמים ברבים שכן אנשים ייחסו את התנהגותם הטובה לתורה שלמדו. ובכך הם מקדשים שם שמים בחיים, כפי שכותב הרמב״ם
תרמז
בפסוק איש את אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו – ובפסוק אחר כתיב שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. ומסתמא כל מה שכתוב בפרשה מסייע לקדושה
כפי שזה עתה אמרנו, כל הפרשה מורה כיצד יגיע האדם מישראל לקדושת השי״ת, כלומר יעלה במעלות משמאל לימין, מדיני אדם וחברו והתקשרות לכנסת ישראל ומשם לשמירת שבת ואיסור עבודה זרה ומשם לאנוכי ה׳ אלוקיך. זו הדרך להשראת השכינה
ומצד שני קיימת דרך הפוכה של אדם הידוע כשומר שבת ומאמין
שהוא ממשיך ומקיים את כול דיני אדם וחברו ובכך הוא מקדש שם שמים. יש מעגל – אנו מקדשים שם שמים, והקב״ה מקדש אותנו
ויש בחינות: עולם, שנה, נפש.
עולם – שיש מקום בעולם מיוחד לזכות לקדושה והוא ארץ ישראל ומקום בית המקדש.
שנה – ויש זמנים מיוחדים לקדושה, כמו שבת ומקראי קודש
נפש – ויש נפשות מיוחדות, ובנפש עצמה יש מקום מיוחד בראש. מקו הנשמה…
מפרק א׳ בראשית רואים את השכינה השואפת להכנס ולשכון בעולמנו, בהדרגה, עד שתמלא את כול העולם, וזוהי השבת הנצחית שלעתיד לבוא. והשכינה שורה בחלל , בממד הזמן, ובנפש האדם שנאמר ושכנתי בתוכם.
והכלל – כול מקום שיש התחדשות והארה מלמעלה נקרא קדושה…
יש שחושבים שמקום קדוש מגדר כמקום שאסור להכנס אליו כי הוא מובדל. אבל גם למקום טמא אסור להכנס! אלא שהקדושה היא הארה של הקבה , כלומר איכות חיובית המצויה – או במקום, או בזמן או בנפש. שלושתם מוזכרים בפרשת הקהל – המשכן, שבת וכנסת ישראל שהיא המקום שהשכינה שורה…