שפת אמת עקב – מנורה של פרקים
בראשית רבה פרשה ג פיסקא
א. [ עריכה ]
הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה שעשויה פרקים פרקים מהו לטלטלה בשבת. כך שנו חכמים המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת ומשום מה מחייב א”ר אבהו בשם רבי יוחנן המרכיב את המנורה בשבת כאדם שבונה בשבת ומי שהוא בונה בשבת חייב א”ר יוסי ברבי חנינא אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה. תחלה כשניתנה להן באלוש מנין שנאמר (שמות טז, ל): “וישבתו העם ביום השביעי”.
ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי לך אלא לטובתך כיצד א”ר חייא ברבי אבא את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר מנין (ישעיה נח, יג): “וקראת לשבת עונג וגו'” מה כתיב אחריו (יד): “אז תתענג על ה'” (תהלים לז, ד): “[וְהִתְעַנַּג עַל ה’] וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ”.
אמרו לו ישראל ואימתי את נותן לנו שכר המצות שאנו עושים אמר להם הקב”ה מצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו אבל שכרו בעקב אני נותן לכם מנין ממה שקרינו בענינינו “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”:
חתם סופר על התורה
והי’ עקב תשמעון וכו’ במ”ר הלכה אדם מישראל שיש לו מנורה של פרקים מה הוא שיהי’ מותר לטלטלה בשבת כך שנו חכמים המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת עוד האריכו במדרש והארכתי בו במק”א אך מה שנוגע לתחלת המדרש הזה אכתוב פה בקיצור בעה”י כבר כתבנו במק”א מה שהקשו המפרשים על מחז”ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא א”כ נמצא הקב”ה עובר על לא תלין פעולת שכיר ותי’ שם שאין הפעולה נגמרת בעשיית מצות א’ אלא כל מה שיפעל אדם בעוה”ז את הכל יעשה לשם ה’ ולא יפרד אפי’ רגע א’ וכל המע”ט הם רק פרקים פרקים ובשעת מיתתו נגמרה מלאכתו ונעשה מכל מצותיו כלי א’ ואז מגיע לו שכר פעולתו לא מקודם לזה וזה דומה ממש למרכיב קני מנורה בשבת שחייב משום בונה אעפ”י שכבר הי’ נגמרים כל פרקי מנורה מ”מ לא מקרי כלי עד אחר שהורכבו זע”ז ומתחייב ע”ז בשבת וה”נ דכוותי’ נמצא שאין הקב”ה נתחייב לשלם קודם לזה ואינו עובר על בל תלין והנה ידוע דהמדרש מפרש והי’ עקב לשון סוף וה”פ דלעיל מסיים היום לעשותן ופירש”י ז”ל בחומש ואמר אח”כ והי’ עקב תשמעון השככ יהי’ בסוף ע”ש סוף לשון המדרש הנ”ל וא”כ כיון שהשכר הוא בסוף ע”כ צריך לומר שהעושה כלי של פרקים לא מקרי גמר מלאכה עד שהרכיבם זע”ז דאלת”ה יהי’ הקב”ה ח”ו עובר על בל תלין כנ”ל לכן המרכיב קני מנורה מה
תרלח 40
במדרש מנורה של פרקים אסור להרכיבה בשבת דהוי כבנין וכו׳ לטובתך נתתי לך את השבת – מתן שכר המצוות בעקב
לכאורה השכר הוא חומרי ובעולם הזה כפי שטענו הצדוקים, אלא שחזל פרשו שהפירות הן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא שהוא בעקב.
באור העניין כי השית במידת טובו היה נותן לצדיקים כל טוב גם בעוה״ז אבל כי עוה״ב א״א להיות רק אחר כל השלימות , ועבודת האדם בעוה״ז לסדר כל הפרקים, ובשלמות המנורה אז מאיר אור העליון ולכן השכר בעקב לאחר כל תיקון העולם
אדם בחייו בונה פרקים למנורה שתהא מורכבת רק בסוף ימיו. ״אחר כל תיקון העולם״ – מתייחס לפרק א׳ בראשית האומר שהעולם מתקדם ליום שכולו שבת. תיקון העולם יהיה אז כביכול מנורה דולקת
מנורה של פרקים הנבנית בעולם הזה ותהא מורכבת כשכר בעולם הבא
מנורה של פרקים שהאנושות בונה לקראת יום שכולו שבת
אכן מתנה טובה נתן הקבה לישראל והוא השבת שיש בו מעין עוה״ב ועל ידי ביטול מלאכה נותן לבני ישראל הארה מהשלימות שלעתיד
השבת שלנו היא רק זכר לשבת של בראשית שהיא לעתיד לבוא
ועל זה נאמר פורש סוכת שלום
מלשון שלימות.
וימי המעשה הם ששת קני המנורה , וכפי העבודה בחול להרכיב הקנים ולבטלם אל הנקודה הפנימית שהיא השבת
הקנים פונים לגוף המנורה שבאמצע. והיא מסמלת את השבת
אז מאיר השבת שהוא אור שבעת הימים. לכן ההרכבה אסורה בשבת
הרב סובר כמשנה שלעיל שיש איסור בניין כלים בשבת. הרמבם סובר שאין בניין כלים בשבת מהתורה אלא מרבנן. לפי הרמבם הקבה לא עובר כביכול על איסור הרכבה בשבת ולכן הוא מרכיבה עבורנו.
כי ההארה בשבת היא לאחר השלימות של ימי המעשה. וימי המעשה עם השבת הם כדמיון עוה״ז ועוה״ב, וכמו כן בכול אדם בפרט….
תרלז 40
כל הדורות הן פרקים…
האנושות בונה את המנורה כפרקים, כל דור הוא פרק , והקבה ירכיבה ביום שכולו שבת
האנושת משפרת ובונה את עצמה. נעשה אדם – אני ואתה נעשה אדם אידיאלי שהוא טוב מאוד כפי שעלה בדפוס מחשבתו של הבורא , לפי רשי
תרמב 42
הארי הק׳ אמר ביומו תתן שכרו ר״ת שבת
תרמד 43
העוה״ז פרוזדור…מתקנים את האיברים לקבלת הקדושה
הרב מסביר מהו התיקון שדברנו לעיל. מתקנים כלומר מכינים ומכשירים את האיברים לקבל את השכינה בהם ביום שכולו שבת, וחלק מזה בשבת שלנו
תרמז 44
ששת ימי ׳המעשה -כל יום מידה בפני עצמה
הרעיון בא מספר הבהיר (או ) שכול יום הוא ספירה אחת מששה. אבל הוא מפרש זאת על רגש – שמחה וכו
תרמו 44
מי שמכין בערב שבת אוכל בשבת…כל העולם הזה נקרא ערב שבת…
האמת היא שהרב כיוון לדבר נכון שלא ציפה. כל יום בסיפור הבריאה הוא שלב בהסטוריה של כדור הארץ, ואנו חיים ממש בתקופה השישית שהיא היום השישי ומתקדמים ליום שכולו שבת
לכן כל חיינו הם בבחינת ערב שבת עם כל הכרוך בכך