שפת אמת פרשת כי תשא
ל׳קראת כלה
בפסוק אך את שבתותי תשמורו פרש”י למעט שבת ממלאכת המשכן. הענין הוא כי המשכן הוא לתקן החטא. כמ”ש משכן העדות עדות הוא שוויתר להם הקדוש ב”ה כו’. והיינו שהוא במקום הצריך עדות ובירור. דאיתא קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע. כי מקודם היו ישראל מתוקנים בגופים מזוככים כמלאכי השרת. והי’ מתוקן העשיה לגמרי.
בסיני עלתה מעלתם לרמה של אדם וחווה בעדן לפני החטא. הבינו שקר ואמת אך לא טוב ורע. שקר ואמת הם הבנות של מידת הדין, אלוקים, וטוב ורע הם תמיד ערכים מצד מידת הרחמים. לפני החטיא. לפני שקיבלו דעת בין טוב ורע,, הייתה ידיעת הויה כמוסה כי היא דורשת ידיעה אנטימית על הרע. בעדן לפני החטא היה להם חכמה ובינה תיאורטיים בלבד
וזה הי’ ענין לוחות הראשונות דכתיב מעשה אלקים המה. ולכן נק’ חרות חירות כמ”ש חז”ל. היינו שהי’ ניתקן כל מעשה בראשית שבעשרה מאמרות נברא העולם.
אם נלך לפי השיטה שעדן נוצרה בסוף שישי, הרי שהאדם היה תיקון של כל מה שלפניו. ועתה בסיני ישראל עולים לרמה הזאת שהיא תיקון עשר מאמרות
ואיתא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות הכתב והמכתב כו’. ומסתמא המה שרשים של העשרה מאמרות. וכשהיו זוכין בנ”י לקבל אותם הי’ תיקון כל העשי’. וע”י החטא לא נגמר התיקון. והי’ התיקון ע”י מלאכת המשכן שהמה ציורים וכלים לקבל הארות עליונות מה שהי’ מקודם מוכן להיות בנפשות בני ישראל בעצמם.
חטא העגל לא פגע ביכולת של ישראל להמשיך ולתקן את עשרת המאמרות של הבריאה אלא רק שינה את הדרך – מלאכת המשכן, כליו וציוריו
אכן בשבת שהוא למעלה מהעשי’ וזוכין בני ישראל לקבל הנשמה יתירה. כדכתיב כי אות היא ביני וביניכם בלי שום אמצעי. אני ה’ מקדישכם. שכמה מיני קדושות נמצאים בעולם. אבל בנ”י מקבלין הקדושה מהשי”ת בעצמו כביכול. כמו שדרשו חז”ל אני ולא מלאך גבי יציאת מצרים. כמו כן יש לרמוז כאן במעלת קדושת השבת על ימי המעשה שאז הקדושה מתלבשת במעשה וזה צריך בירור ועדות כמ”ש במ”א.
כשם שהקבה יצא לקראתם במתן לוחות שניים והקמת המשכן שהם הדרך לתקון וקדושה שאבדה להם בחטא העגל, כך גם יצא לקראתם בשבת. לפי פרק א בראשית השבת היא לעתיד לבא, יום שכולו שבת, אך מעתה ואילך השבת וקדושתה מצויים בעולם הזה דרך ישראל בלבד
אין זו השבת האמיתית אלא שבת שקדושתה נקבעת על ידי ישראל
ויש לכן דרגות עולות של השבת
ובזוה”ק משפטים איתא בענין מעשה אלקים המה כי במעשה בראשית כתיב אלקים ואחר השבת כתיב ביום עשות ה’ אלקים ע”ש שכ’ שלכך דרשו חז”ל שנבראו בע”ש בין השמשות בעוד שליטת שם אלקים ע”ש. נמצא לפי דבריו בשבת קודש התגלות שם יחהוי”ה ב”ה וב”ש. ושם אין שום אחיזה לשום אומה ולשון רק לבנ”י כמ”ש שם בזוה”ק ריש משפטים. וז”ש אני ה’ מקדישכם. וכ”כ ביני כו’ אות היא כו’ כי ששת ימים עשה ה’ כו’. פי’ שבני ישראל מעידין כי הכל בכח שם הוי”ה הוא. וכמ”ש אתה הראת לדעת כי ה’ הוא האלהים שבנ”י מברריןזה האחדות כי הכל משם הוי”ה. רק בימי המעשה ההנהגה בבחי’ הטבע והעשי’ בבחי’ אלקים ובחי’ מעשה בראשית בחי’ כח מעשיו הגיד כו’. ובשבת מתגלה שם הוי”ה ב”ה.
הרב מוכיח שהשבת וקדושתה קשורים לשם הויה דווקא. פ׳ א׳ והבריאה הם בהנהגת אלוקים המופיע שם ל״ב פעמים, ומיד לאחר השבת כתוב ביום ברא השם אלוקים כלומר הצטרפה מידת הרחמים מהשבת
היא הצטרפה ביתר דיוק לשישי בין השמשות כפי שכתוב יום השישי ויכולו השמים והארץ ראשי תיבות הויה כפי שאמר בעל הטורים
ועתה יצא לקראת ישראל עוד יותר במקדש ובשבת שלנו שקדושתה תלויה בישראל והם העדים על כך
וכ“כ בחדושי תורה מא”ז ז”ל בפ’ בהר ע”ש. וי”ל עוד כי תיקון המעשים הוא כפי עבודת האדם והוא בחי’ אלקים מדה”ד מדה במדה. ואיתא בתחלה עלה במחשבה לבראות במדה”ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה”ר.
וכל זה נעשה בבנ”י כי מקודם היה הכוונה לתקן בבחי’ מדה”ד. אבל לא הי’ יכול להתקיים ונשברו הלוחות והי’ התיקון ע”י שיתוף מדה”ר שם הוי”ה ושבת שנק’ מתנה טובה שאינו לפי עבודתינו רק מתנה ניתנה לנו כמ”ש לדעת כי אני ה’ מקדישכם לא לפי עבודתכם. אך ע”י שיתוף זה צריכין לתקן גם ימי המעשה. וז”ש ושמרו כו’ לעשות הויה
כו’ השבת כו’. וז”ש אך את שבתותי. פי’ אם כי לא יכלו לתקן כל העשי’. עכ”פ בכח השבת יתקנו ימי המעשה. ובמ”א כתבנו עוד לכן קצרתי כאן:
לוחות ראשונים נאמרו ונכתבו על ידי מידת הדין כי ישראל בסיני עלו לדרגת האדם כפי שמצויר בפרק א. בדרגת מלאכי השרת
ראה שאין ישראל עומדים בכך – בחטא העגל – יצא לקרתם וצירף מידת הרחמים הויה ללוחות שניים , כמו במעשה בראשית שראה שאין העולם עומד בדין צירף מדת הרחמים
לכן התורה של עשרת הדברות בסיני היא בדין, לעומת התורה שבכתב ובעל פה של לוחות שניים הם בדין ורחמים כפי שחזל מכנים אותה רחמנא
ולכן הלוחות השניים באו עם השבת – בצורה של איסור מלאכות גשמיות בעוד שהשבת בלוחות הראשונות היא רוחנית
וכמו שהאדם נברא בשישי בין השמשות, כך נבראה כנסת ישראל בהקהל שנ׳ ביום שישי
ולכן ישראל הם אדם, וכול אשר עשה שכ בפרק א הוא ישראל
בפ׳ א׳ האדם היא מין האדם, אבל בהקהל האדם התחלף בישראל המובילים את מין האדם לקדושת השבת
לכן רמה קרנם בכי תשא
הקשׁר ליום כיפור שנקבע עם הלוחות השניים
מטרת המקדש אומר הרב היא להביא את האדם לתשובה וכפרה
המקדש הוא המקום שבו הלך הקבה לקראת ישראל לקבל תשובתם
כשהראה למשה את המשכן ואמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אומרים חזל שהראה לו את המקדש ולא רק את המשכן. והמקדש שהראה לו היה למעלה מול מקום המקדש של מטה כלומר על הר המוריה. כשתגיעו עוד כמה חודשים לארץ ישראל תבנו לי מקדש כזה בדיוק כפי שאתה רואה, עם שלושה חדרים שהם ק״ק, היכל וכליו ואולם. ושם מבין הכרובים אדבר אליך
והכרובים, אומר רבנו בחיי הם אותם הכרובים שמוזכרים בדרך מעדן לארץ והם מייצגים את הויה אלוקים שיצרו את גן העדן
המקדש שהראה הקבה למשה הוא בהר המוריה מול הפתח לגן העדן שהוא מקום ק״ק שם הכרובים הויה אלוקים כפי שכ׳ רבנו בחיי והרי התשובה באה לעולם בגן העדן. הקבה ממשיך לקרא לאדם אייכה.
לאחר הגירוש נפרדו הדביקים הויה ואלוקים ומופיעים כל אחד בנפרד כפי שרואים בדברי חווה קניתי איש את הויה. מאז מדת הדין שולטת בגלוי בעולם ומדת הרחמים בהסתר, כל השבוע. וכך נתנו לוחות ראשונים על ידי מדת הדין בגלוי מאד- קולות וברקים. אבל לוחות השניים נתנו בצנעה ביני ובין בני ישׁראל על ידי הויה אלוקים עם שבת שנמשכת לתוך שישי …