שפת אמת  ויחי

 קריאת שמע במניין? ם

 בשבוע שעבר דברנו על ״ויגש״ לתפילה, מהם הצעדים שיש לקחתם לפני התפילה כדי שתתקבל:

הודו, יוצר טוב ורע, ק״ש,   אמת, גאולה וסמיכה לתפילה

הפעם מתעכב הרב על ק״ש ו- בשכמל״ו. למי מכוונת הברכה?

להויה אלוקינו

הויה אחד

המלכות של הויה  אלוקים היא השולטת על עולמנו. היא מלכות בית הדין של מעלה, כשהמידות מספרות זו עם זו לגבי פסק הדין ולכן קרויות ספירות (אומר ס׳ הבהיר).  כאשר הן עומדות אחת מאחרי השניה כמו בהויה ניקוד אלוקים- הן קרויות א-דני.  כפי שאברהם אמר א-דני הויה (נ׳ אללוקים) מה תתן לי.

 החלק האחרון של השמע ״הויה אחד״ מורה על העתיד לבוא שהאלוקים ישבות והויה ימלוך לבדו כלומר השבת הנצחית.

ראינו שיהודה מחבר בשמו את שם הויה עם ד׳ שבאחד כלומר עם שם א-דנות.  לפי זה הפסקה ברוך שם כבוד מלכותו תהא מכוונת למלכות שבחר יהודה והיא מלכות החיבור בין הויה לא-דנות.

מלכות זו נוגעת במציאות הטבעית שבתוכה אנו חיים – עד שהאנושות תגיע לשבת כפי שכ׳ בפ׳ א׳.

מלכות זו היא נסתרת, ואנו עומדים בתפילת שמונה עשרה ומתפללים שתצא מהנסתר לגלוי ומשיח בן דוד יצא מהנסתר לגלוי.

כיצד עלינו לקרא ק״ש שלפני התפילה בשחרית?

תרסה

בפ׳ האספו ואגידה לכם …ובמד׳ שזכו מכאן לק״ש וכו׳.  דאיתא כול כנסיה שהיא לש״ש סופה להתקיים. והנה כנסיה זו הייתה לש״ש ולכן היא קיימת לעד וכמ״ש אשר יקרה אתכם באחרית הימים.  שאסיפה זו היא הכנה לכול הדורות.

 

הנה מחדש לנו הרב שק״ש נאמרת באספה, ולא ביחיד. 

ואכן כותב בעל ערוך השולחן הלכות ק״ש

 

1

 ערוך השלחן. סט ו

הרן כ׳ דהגאונים פירשו משנה זו (מגילה כג) :

אין פורסין על שמע ואין עוברים לפני התיבה בפחות מעשרה) באופן אחר  לגמרי

פורסין אינו לשון פרוסה אלא לשון התחלה,

 והכי פ׳ אין מתחילין בברכות של ק״ש שיברך אחד ויצאו אחרים בברכתו אלא בעשרה,

 מה שאין כן בשאר ברכות כגון קידוש והבדלה וכיוצא בהן

 שהיחיד אומרה וחברו יחידי שומעה ויוצא, דשומע כעונה

אבל כאן צריך דווקא עשרה בין בק״ש וברכותיה ובין בתפילה….

וגם מה שקבלו אחר כך התורה היה זה בכוח זה שנא׳ מורשה קהילת יעקב.

 

לפי הגאונים יש לקרא ק״ש במניין כמו בתפילת העמידה.  בעל ע״ה מוסיף שבמשך הדורות נהגו שלא להקפיד על כך והמנהג השתכח. אך מבחינה רעיונית דין ק״ש כמו דין תפ׳ העמידה.

אם כך האם יש ש״צ לק״ש? אומר המדרש שמשה רבנו היה פורס על השמע כלומר היה אומר פסוק וישראל עונים אחריו, כמו השירה, וכמו ההלל.

וגם מה שקבלו אח’כ התורה היה בכוח זה, כמש״כ מורשה קהילת יעקב…

הרב הזכיר כנסת ישראל, אספת ישראל ועתה קהילת ישראל

  

לשם שמים מסייע כוחו של יעקב …בזה״ק

מדובר בספירה יעקב-ישראל-תפארת,  שמתעוררת על ידי  האסיפה –

2

יהו״ה (חסד)       אלוקים (דין)

אברהם.               יצחק

         יעקב-ישראל

יוסף (נצח).       יהודה (הוד)

         צדיק (יסוד)

            מלכות

סיפורי יעקב סובבים אודות צדק חברתי – דינים, שהיא מצווה 5 של אדם הראשון מעדן.

אין זה פלא שאספת ישראל מכוונת כלפי החברה – ברמותיה השונות.

והיא מעוררת בשמים את המידה – הספירה – של ישראל- תפארת המעניקה לנו את התפילה בצבור, את הקדושה בצבור, את שמירת השבת ואת התורה כולה.

אין זה פלא שיש לעוררה לפני תפילת העמידה. על ידי אמירת ברוך שם כבוד מלכותו  לעולם ועד.

 

לכן  בש״ק שהוא זמן אסיפה זוכין לנחלת יעקב…והרי כל ישראל נקראו   על שם יעקב ישראל ,אם כן כל השורש מהכנסיה היא מיעקב ולכן אמר בקהלם אל יחד כבודי

דכתיב תן אמת ליעקב וכנסיה שהיא לשש נקראת. אמת וקריאת שמע היא מתוך  אסיפת כלל ישראל

כי העדות על הקבה אינו באיש יחיד רק כלל ישראל

 

שבת היא יום אספת הקהילה

והיא גם יום אספת כל הקהילות של ישראל

הדגש על צבור קשור למצווה שישית של אדם והיא חילול השם. כל סיפורי מכירת יוסף סובבים על החטא הנורא של המכירה שהיא בגדר חילול השם בציבור,  וחזרה בתשובה. הסיפור של החטא הכבד בעדן חוזר כאן אך הפעם האחים עמדו בתשובה ובכך תיקנו את חטא העגל והמסע מעדן עד סוף ספר בראשית הסתיים.

ואין חילול וקידוש כבוד השם אלא כנגד המלכות

 

 

3

ספר בראשית לפי ס׳ הבהיר

ספר, ספר, מספר

 

               אדם – ע״ז  מצווה 1חכמה  .

 .            אדם  וחווה – ג״ע  מצווה   2בינה   

.            נח ודורו – שפ״ד מצווה  3–  דעת  

 אברהם – גזל מצווה 4 – חסד                      יצחק גבורה

.              יעקב – דינים –מצווה 5  ישראל   

.     יוסף – חילול ש״ש  מצווה 6 – מלכות