שפת אמת ויגש

היכן נמצא הקב״ה ומלכותו בעת צרה והסתרה  ת

כיצד ניגש לתפילה

תרלא

ויגש אליו יהודה – מלשון הודאה והוא כל איש ישראל. ושמעתי שנקראו יהודים על שם שמודין להשם על כל דבר קטן וגדול, ועל ידי זה יכולים ליגש.

ויגש- לתפילה

יוסף ואחיו מהווים את המניין הראשון – העומד בתפילה ותשובה.  שמם של האחים עלה מבני יעקב לבני ישראל כאשר ירדו בין הבאים.  שליח הצבור הוא או יוסף או יהודה.  יוסף עומד ופניו לאחים ואומר שהאלוקים שלח אותו להחיותם, הוא שליח השם אליהם. הואל לא שליח צבור להשם, אלא ההפך – שליח השם לציבור.   יהודה לעומת זאת עומד מול יוסף – השליט הזר כביכול – כשאחיו תומכים אותן מאחוריו. הוא השליח שלהם, של הציבור. יותר מזה – הוא הקבלן שלהם כלפי אביהם יעקב, וכלפי אביהם שבשמים

המניין הראשון – ועם ישראל – נולד כציבור העומד בתשובה, ובתפילה.  חז״ל חיברו את שני המרכיבים הללו  ותקנו לומר שמונה עשרה לפי פרשת התשובה שבניצבים.

 אבל התשובה באה מצד מידת הרחמים.  היא שורה במניין כדי לקבל התשובה.  כי הספירות – ביניהם השכינה – פועלות בשטח.  כמו שבבריאה יש עשרה מאמרות – ספירות – לכול יום.  לכן אומרים קדושה בציבור – קדוש, קדוש, קדוש – לקבל פניה. כפי ששרה מקהלת המלאכים שבשמים.  אלא שהמלאכים שרים למעלה, בעוד שישראל שרים למטה.

הפרשה מלמדת כיצד ״יהודים״ ניגשים לתפילה.

 

 

 

 

 

שלב ראשון – הדיה בפסוקי דזמרה

 

אומר הרב – יהודה מלשון הודיה.  אנו יהודים משום שלמדנו להודות להשם – בשלב הגישה לתפילה :כלומר לברכו.  ואכן אנו מקדימים ברכות לתפילה, בשירי דוד הודו לה׳ ד.

 

 

שלב שני- ברכה על הכול, טובה ורעה

. ושמעתי שנקראו יהודים על שם שמודין להשם על כל דבר קטן וגדול, ועל ידי זה יכולים ליגש

אנו מברכים על שברא אור וחושך, טוב ורע.

 

 

כך עשה יהודה שניגש ליוסף.  כי מיוסף למד שהקב״ה גם בשנים הרעות.

 

 

שלב שלישי –

מלכות השם  בחברה ובהיסטוריה, ברכת יוצר המאורות

 

 

וזו עצה בכול שעה צר והסתרת פנים לכול איש מישראל

 

יהודה חיפש את מלכות השם כלומר התערבותו.

אנו – כקוראים –  יודעים על התערבות השם בסיפור – מאחרי הקלעים.   למעשה  אין לך פרשה אחרת בתורה שכה ברורה  הגזירה הפועלת בנסתר , ושפועלת להורידם למצרים.  אך יעקב בשלו, ראובן בשלו, ויהודה בשלו – כל אחד נע בעולמו האישי בלי להיות מודע לכך שגם הקב״ה פועל בעולמו בנסתר. אך יהודה אינו יודע זאת והוא מחפש את מלכות השם כדי לגשת אליה בתפילה.

לעולם לא ניגשים אל האין סוף לתפילה, אלא למלכות השם. לספירה המוקדשת לפעול במציאות ולהניע את ההיסטורי. קל לראות ולהכיר את מלכות השם כאשר טוב לנו ואנו שרים הודו לה׳ כי טוב כפי ששרו הלווים בחנוכת הבית של שלמה. אז יכלו ישראל להביא ביכורים ולהתוודות על הטוב. אבל לא קל -ופסיכולוגית אי אפשר – להודות לה׳ כאשר רע לך ואתה בצרה.

אומר הרב שיש כאן הוראה ועצה לכול איש מישראל להודות לה׳ גם בעת הסתר פנים!

יש דרגות של הסתר פנים.

למעשה, מאז הגירוש מעדן הקב״ה מנהיג את העולם בהסתר. זו הגלות הראשונה – של מין האדם.  בגן העדן יכלו להיות חשופים לקב״ה בגלוי, אך משעת הגירוש ירד מסך עמימות על המלכות.  זה הסתר פנים שיגיע לסיומו כאשר יטהר מין האדם את עצמו  על ידי שמירת ששת המצוות של אדם ויחזור להיות טהור בדרגת אדם. משם ואילך כשיסתיים הסתר הפנים הכללי, ימשיך מין האדם אל השבת שלעתיד לבוא.

והגלות של ישראל, החלה מהרגע שיעקב פסק ואמר ״רדו שמה ושברו לנו״ (מב ב׳)  – מאה ועשר שנים כמניין רדו. זו דרגה גבוהה יותר של הסתר פנים והיא בעת צרה.

לכן תקנו חז״ל לברך את השם כמנהיג ההיסטוריה -בברכת יוצר המאורות, כי הוא לבדו פועל גבורות עשה חדשות בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות בורא רפואות נורא תהילות אדון הנפלאות וכו׳.

 

  צעד  רביעי בגישה אל התפילה-

ביטול עצמי וחיבור שם הויה עם שם אדנות

 

עצה היא להתבטל לרצון השם על ידי כך שמברר האדם אצלו שגם בתוך ההסתר יש חיות ברצון השם. וזה ויגש אליו יהודה. להשם ית׳.  והגם כי זה נקרא הגשה ליוסף כי יוסף הוא הנקודה הפנימית שיש בהשם ית׳ . ובאמת היה אז צר מאוד ליהודה ..

 גם יוסף וגם יהודה למדו מאברהם כיצד להמשיך את מלכות השם בעולם ם.

יוסף למד מאברהם את החסד והמילה,  לכן היה המשביר, וצווה על המצרים למול כפי שאומר רשי.

יהודה למד מאברהם לקבל מלכות שמים בביטול עצמי, בשם א-דני.

אברהם פנה אל השם בצרתו במילים האלה

 

לאחר הדברים האלה אמר ה׳ לאברם במחזה

אל תירא אברם אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאד

ויאמר  אברם א-דני הויה (ניקוד אלוקים) מה תתן לי

ואנכי הולך ערירי?  (טו ב)

לפני תפילתו  בעת צרה הקדים אברהם את התואר א-דני כלומר האדון שקנה אותי ואני עבדו, ואקבל כל פסק דין בהכנעה.  וכך פנה לשתי המידות כשהן  מתייצבות זו מאחרי זו – בהתאמת דעות – שכן  כבר הגיעו לפסק סופי

כלומר

בדרך כלל מופיעות המידות מופרדות  אחת לאחת, כשהן מספרות זו עם זו לגבי פסק הדין. מכאן שמן ספירות, שמספרות, השמים מספרים כבוד אל. כך בעשרת הדברות:

״אנכי

ה׳ אלוקיך

אשר הוצאתיך מארץ מצרים״

לעומת זאת רואה אברם את המידות הויה ואלוקים עומדות אחת מאחרי השנייה בהסכמה על הפסק. וזה המובן של הויה בניקוד אלוקים. ובכול זאת הוא מתפלל.  הוא מקדים שם אדנות, כלומר אני עבדו שהוא קונה הכול.  ובכול זאת אני מתפלל.  המלכות החדשה שבדבריו – אדנות- היא הקרובה ביותר לאדם.  המלך הוא רחוק, בעוד שהאדון שלי הוא קרוב.

מדוע פונה אברהם לקב״ה בידיעה שהמידות עומדות כבר לפני פסק שאין ממנו חזרה? כי הוא ידע שאין שום סיכוי טבעי בעולם שהוא יביא לעולם בנים משרה. זו מציאות.  ובכול זאת הרי קיימת ההבטחה שיהיה לו זרע.  והבטחה פרושה מלכות בהסתר. אולי תבוא המלכות שבהסתר ותצא לגלוי ויהיה לו בן משרה!

 

 

בדיאגרמה נראים הדברים כך:

בבריאה השנייה שבה מופיע אברהם בשם בהבראם, כתוב

 ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים

יהו״ה (חסד).   אלוקים (דין)  א—ב—ג—ד—ה—ו—-יה/וה

 

 כאן המידות דבוקות זו לזו -בגן העדן. באהבה שמימית.

אך אברהם ראה אותן עומדות אחת מאחרי השנייה

           אלוקים (דין)

 א-דני יהו״ה (חסד)  א—ב—ג—ד—ה—ו—-יה/וה

          אברהם

ובכך החזיר את המלכות לקו האמצעי – אך בלשון אדנות

אברהם (חסד)    יצחק (דין)

                  אדנות.

                   יעקב.

יוסף (נצח)               יהודה (הוד)

והנה מסביר הרב במקום אחר כי מיעקב יצאו יוסף ויהודה, כל אחד במלכותו.  יוסף בא מצד החסד ולכן מייצג את מידת הנצח. יהודה בא מצד הדין ולכן הוא הוד.

אפשר לומר בדרך הדיאגרמה, שכאשר שתי המידות הויה ואלוקים עומדות אחת מאחרי השנייה, קשה לומר מי מהן קדימה ומי מאחור.   ליוסף המשביר הויה היא קדימה,  וליהודה הדין קדימה.  עתה ניגש יהודה ליוסף לברר את האמת.

 

התקדמות  המלכות לאורך ספר בראשית

מלכות מלשון נמלך, שהמידות נמלכות זו בזו

נזכור שבפרק א׳ כשעלה במחשבתו,  היו המידות – הספירות – רחוקות זו מזו

פרק א׳

אלוקים א—ב—ג—ד—ה—ו—יה/וה

בגן העדן הופיעו המידות זו בצד זו –

 הויה אלוקים א—ב—ג—ד—ה—ו—יה/וה

 אצל אברהם הן זו מאחרי זו

         אלוקים.

א-דני  יהו״ה  – א—ב—ג—-ד—ה—-ו—יה/וה

רגע סופי לפני פסק הדין

מלכות זו, של א-דני יהו״ה ניקוד אלוקים היא בקו האמצעי ברמה של יעקב -ישראל. ואמרו חז״ל שאפילו וחרב חדה על צווארי אדם לא ימנע עצמו מלהתפלל לרחמים.

כלומר יהודה ניגש בהכנעה.  בקבלת המלכות  מראש אפילו שהיא בהסתר

אברהם (חסד)       יצחק (דין)

                 אלוקים.              

.       א-דני  יהו״ה.         

              יעקב.

יוסף (נצח)            יהודה (הוד)

               יסוד.

              מלכות.

 

 והייתה עצתו על ידי הגשה זאת לפנימיות הדבר כי לא הוסיף בבקשה זאת אלא שחזר כל הדברים אל עצמו להיות מיושרים אצלו ולקבל רצון השי״ת בשמחה. ועל ידי שמבררים שהכול מהשם ית׳ נתגלה הפנימיות

יהודה לא קיבל תשובה מבחוץ – היכן מלכות השם בעת צרה,  אלא מתוך שחזר על השאלה והשיב עליה מעצמו.

 ובכך קידש יהודה את ש״ש שראה את הויה בתוך הרע כפי שעשה רבי עקיבא. היות  והאחים מהווים מניין, הרי שקידש ש״ש ברבים. ולכן היו זכאים גם לשיר קדוש , קדוש , קדוש עם מלאכי שמים כפי שהמלאך נתן רשות ליעקב-ישראל.

 ואכן במהלך ספר בראשית, דרך ששת המצוות, סיפור יוסף מכוון כנגד המצווה השישית של אדם והיא חילול השם .  ותיקונה תשובה וקידוש השם ברבים.

 

וכתיב ולא יכול היה יוסף להתאפק שהוא הפנימיות, ונתגלה הפנימיות. וממילא הוציאו כל איש מעלי. שההסתרות והחיצוניות שמסתירין הפנמיות נתבטלו מאליהן.

 

 

יהודה מצא את התשובה שצפה מאליה רק משום שנגש אליה בהכנעה. בהודאה.

כמו שכ׳ בשבת דמתייחדין ברזא דאחד על ידי ההתבטלות להשי״ת ועל ידי זה מתעברין וכו׳.

וזה שכ׳ בי אדוני כתב הארי כי באותיות יהודה, ובאמת כ׳ שם אדנות. וביהודה שם הויה.

 

  יהודה מצא את מלכות  הקב״ה בשמו, שהוא שם הויה עם ד׳.  אבל יהודה עצמו אומר בי א-דני, כלומר חיבר את שם הויה עם אדנות,  הוריד את המלכות לרמת א-דני שהיא הקרובה ביותר לארץ. לחיי היום יום.

ובקריאת שמע לפני התפילה, אנו מחברים שם הויה עם האדנות בהשם אחד ושמו אחד – הד׳ .  .  גדולה.

 

אפשר לומר שיהודה הוא יהו״ה עם ד שהיא אדנות, לכן ה חיבור הויה אדנות הוא בשמו ממש.

נשים לב שיהודה לא היה מגיע לכך אלמלא ניגש ליוסף המלך המשביר.

כלומר חצה את הקו האמצעי בכוון אופקי – ברית הלשון – כדי להתקרב ליוסף.

ברית הלשון פרושה הדיבור.  לכן יהודה הוא השליח צבור המתפלל.  יוסף לא היה זקוק לתפילה כי היה שליח השם.

ברית הלשון. היא אופקית ואנטלקאטואלית.אבל החיבור  עם יוסף היה גם אנכי – ברית המעור שהיא רגשית ה

ורק חיבור מקיף כזה מאפשר ליהודה לעורר את מידת היסוד וממנה את המלכות של השם להתערב בהיסטוריה

  

אך כי השם אחד ושמו אחד, ובח׳ השראת השכ׳ תוך האדם היא באותיות אד-ני, שהוא על שם האדנות שהכח והממשלה שלו..

הרב מחדש שהשראת השכינה באדם היא בשם אדנות, כלומר החיבור של שם הויה עם אדנות.

ביהודה נוצר החיבור של הויה עם א-דני..

 ובכך הגיע לסופו  התהליך של כניסת הויה לעולמנו שהחלה בסוף פרק א׳  במילים יום השישי ויכולו השמים.        ו

 שהרי מטרת הבריאה היא להביא את קדושת הויה לעולם הזה, או במלים אחרות:  להרים את העולם הזה לשבת הנצחית שלעתיד לבוא

באדם עצמו

הרב אומר שלשאלה איה הקב״ה ברע, יש תשובה והיא נמצאת באדם עצמו ולא בחיצוניות כל שהיא.  בי אד-ני, המלכות שלך היא בי, בלבי.

והאדם עושה ענייני עולם הזה ומתרחק, והעצה לידע שגם בעולם הזה יש חיות ית׳ ולהתבטל להשורש ועל ידי זה יוכל להנצל, וזה שכ׳ קבל אדנותו.

 

 

לפני התפילה אנו קוראים את השמע

 ומכאן ל ״ואהבת״ שהיא קידוש השם. איזה שם? של אדנות.   וכך עשו יוסף ויהודה שקידשו שם שמים  – קידשו שם אדנות. וזה חידוש.  

 

ובמדרש אחד באחד יגשו –כמו שכ׳ כגוונא, רזא שה׳ אחד ושמו אחד

.

 

צעד חמישי לתפילה: שש פעמים אמת

יוסף ויהודה שניהם מייצגים אחד

וזה חורש בקוצר. כי יהודה הוא למצא הארה גם בתוך ההסתר על ידי האמונה . וחורש הוא ימי המעשה ועבודה רבה. ויוסף נזיר אחיו  שמופרש להשי״ת למעלה מהטבע וזהו כקוצר, שהוא גמר ועליית כל דבר לשורשו.

יוסף הוא ההמשך הטבעי של הספירות שמעליו , חסד,  הוא נבחר מלמעלה להיות המשביר.  לעומתו  יהודה נבחר על ידי השבטים. בא מצד הדין.

יוסף לא היה צריך לגשת לתפילה.  הוא ישב על כסא מלכות ממילא. הוא בבחינת קוצר ממה שנזרע עבורו.

יהודה יקבל אדנות השם בקרבו ובמחשבתו ורגשותיו  – רק בעבודה, מתוך אמונה שלו.  הוא בבחינת חורש, עובד קשה באמונה להשיג האמת

ולכן אנו חוזרים חמש פעמים על המלה אמת לאחר קריאת שמע.

צעד שישי : סמיכת גאולה לתפילה

 אמירת אמת מקדמת את היהודי צאצא של יהודה כל כך להיות ראוי לגאולה ולתפילה שאנו סומכים אותם ומחברים גאולה לתפילה. החיבור בסיפור הוא מרכיב מרכזי. יש חיבור אופקי ויש אנכי.  יש חיבור המידות ויש חיבור מלכויות.

ועל ידי הביטול לשורש, שהוא בח׳ יוסף, מעוררין הגאולה, וזה סיבת סמיכת גאולה לתפילה, שעל ידי ידיעה זו נתעורר הגאולה לבח׳ התפילה

צעד שביעי התפילה לביאת המשיח

 

ובתפילה אנו עומדים בתשובה כפי כ׳ בפרשת ניצבים (ולכן בעמידה) ומתפללים לביאת המשיח בן יוסף ובן דוד לפי השלבים שבתפילה.

חורש בקוצר – יהודה ביוסף

 

וזה שכ׳ ויגש, שנמשך על ידי אמונה לבחינת יוסף.

וזה שכ׳ אנוכי ארד עמך –

המלכות העליונה שבבריאה – בפרק א׳ – יורדת על ידי יהודה למצריים, לאדנות שבמצריים

וכ׳ אעלך, הבטחה שיוסף ישית ידו וכ׳ פ׳ הבטחה שגם בכול מיצר שיש לבני ישראל ה׳ בתוך המיצר

 

ישית ידו – יבסס את ידו.  על עיני יעקב

.

6

אברהם (חסד)       יצחק (דין)

                 אלוקים

.       א-דני  יהו״ה

              יעקב

יוסף (נצח)            יהודה (הוד)

               יסוד

              מלכות

משיח בן יוסף.       בן דוד

 

ומכאן בתפילת 18 כל הצעדים לתשובה, גאולה ולמשיח

4

איך ניגשים לתפילה? איך מקיימים שיוויתי?

ראשית  מכירים בו כבורא הכול, טוב ורע

שנית מכירים בו כמנהיג הטבע והמלחמות וההיסטוריה

שלישית מקבלים עול מלכות שמים – שיורדת מהויה לאחד,

רביעית – מקיימים נכונות לקידוש השם באהבה כפי שעשו יהודה ויוסף

חמישית -אומרים שש פעמים אמת, שזו האמונה שקיבל יהודה על עצמו כאשר ניגש

שישית – פונים להשם בלשון ברוך, שהיא הודאה שעשה יהודה ומכאן שמו

ומיד סומכים גאולה לתפילה, שכן אנו מוכנים לתפילה שהיא הגשה.

.

במדרש אוי לנו מיום הדין – מה שנבהלו השבטים נראה על ידי שנתגלה הארת יוסף , הייתה הבושה. מה. שטעו בקדושת יוסף שהיא בהסתר. וזה עצמו הבושה לעתיד לבוא שיתגלה שענייני העולם הזה. עצמם הם מלא קדושה בפנימיות..

 

הבושה מהחטא באה מסיפור הבריאה השני כלומר מגן העדן, והיא השלב הכרחי להביא לתשובה.  בושת האחים מורה על חזרתם בתשובה, ובכך הם מתקנים את התחלת ספר בראשית.

אבל מכאן ואילך אנו ממשיכים את סיפור הבריאה הראשון לשבת, וגם כאן משמשת התשובה מעין מנוע של ההיסטוריה.  שהרי לשם כך שיתף עמו את מידת הרחמים כדי שהעולם יעמוד בפני הדין הקשה. בלעדי התשובה, העולם לא יהיה טוב מאוד ויגיע לכליה שנאמר ויכולו.

 

 

 

 

 

כיצד מלא העולם קדושה בהסתר?

כאשר כתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם

ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים

המידות חזרו על הבריאה שבפרק א׳, הפעם כאשר שתי המידות נושקות כנף אל כנף באהבה.  הם חזרו על הבריאה אחורנית, משישי לחמישי ולרביעי וכו׳  – בכוון ארץ ושמים, ההפך משמים וארץ – והפעם יצרו את גן העדן ביום השלישי – כפי שאומר רבי יוחנן במדרש. שהרי לא היה אז גשם ולא צמח ולא אדם.  זה יכול להיות רק ביום השלישי.  אז נערך המבחן של גן  העדן, ומשנכשל, העמידם על האדמה דרך האבולוציה שנגמרה ביום השישי.

מסתבר שבשעה שעפו המידות על הימים , הפעם אלוקים עם הויה, הרי שקדושת הויה מילאה את הארץ אבל בהסתר. מה שלא היה לפני כן כשעלה במחשבתו.

וזו היא פנימיות הקדושה שבימי החול. על האדם לטפח אותה ולגדל חקל תפוחין, לקראת השבת הנצחית שלעתיד לבוא.