שפת אמת ואתחנן
אדנות כהקדמה לשינו הדין
תרלא
הקדמה להבנת דברי הרב
מדרש ילקוט: אמר רבי אליעזר גדולה תפילה יותר ממעשים טובים , שאין לך גדול במעשים טובים ממשה רבנו ע״ה ואף על פי כן לא נענה אלא בתפילה שנאמר עלה אל ראש הפסגה וכו׳
במדרש עשרה לשונות וכו הם הדרכים ועצות לבוא לתפילה. כי התפילה עצמה איננה בכלל הלשונות , ע״ש תכין לבם וכו זה סימן לתפילה.
הרב רואה בפסוק דרך לתפילה שתשמע בבית דין של מעלה.
בראשונה ״ואתחנן״ כלומר המתפלל מביע את משאלות לבו במילים, בצעקה, בנאקה כלומר בעשרה דרכים שמזכיר המדרש כאן. אבל מי ערב לכך שהמשאלות אכן יענו על די הקבה? בעקרון של דבר כל משאלה היא שהקבה יתערב לטובתנו שלא בדרך הטבעית. מדוע שיעשה כך?
לכן בא משה ומדריך אותנו. הוא למד בתפילתו לאחר חטא העגל שהקבה מצפה לתפילה כדי לשנות הדין שנאמר הניחה לי. ומשה למד לומר יג מידות רחמים להמתיק הדין.
אבל לא. מספיק לומר יג מידות. לאחר ״ואתחנן״ כתוב ״א-דני הויה (ניקוד וקרי אלוקים) ״
כלומר כדי שבקשתו תשמע , אליו לקבל עול מ״ש – אדנות- ולהכיר בקב״ה כקונה הכול שהכול שלו
משה למד זאת מאברהם שהיה הראשון שאמר ״א-דני הויה/אלוקים מה תתן לי״. הוא עמד בפני מציאות שלא יכולה להשתנות באופן טבעי – הוא בן מאה, שרה בת תשעים ואין כל סיכוי שיהיה להם בן כפי שהבטיח הקבה. מציאות זאת היה הויה בניקוד אלוקים. העין רואה בקלף שם הויה מידת רחמים, אבל הפה אומר אלוקים שזו המציאות הקשה. בית הדין של מעלה עומד כאשר שתי המידות אחת מאחורי השניה (הויה מאחור ואלוקים קדימה) וזה הרגע האחרון לפני הפסק הסופי. המדות לא נמלכות זו בזו אלא עומדות בהסכמה מלאה להוציא פסק סופי. האם יוכל אברהם לשנות את הפסק הזה? היות והוא רואה את הויה מאחור כלומר רחמים בדין, הרי שאם יגביר את כוחה יתכן שהפסק ישתנה לטובה. אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם לא יתיאש מן הרחמים.
אבל אברהם לא פונה אל מידת הרחמים באופן ישיר אלא מקדים וקורא ״א-דני״. כלומר אתה הבעלים שלי, ואני עבדך. לכן אקבל כול מה שתגזור.
עד כה למדנו ממשה שקודם כול יבטא אדם את משאלות לבו בתחנונים -או בעשרה לשונות כולל צעקה נאקה וכו׳. לאחר מכן יקבל עליו אדנותו של הקבה. זאת יעשה על יד כך שיחשוב כמה גדול הקבה שאני עומד ממולו. לשם כך נכתבו פסוקי דזמרה. ולאחריהם ק״ש.
דרגה זאת חשובה בעיני הרב. התחנונים רק מכשירות לבו של האדם להגיע לאדנותו של הקבה. כאשר חש האדם שהגיע לידי כך ,ידע שהתקדם וזו התפילה האמיתית, אומר הרב. הצרות שלנו מביאות אותנו לעורר הלב ולהגיע לאדנות . עד כדי כך שהאדם שוכח את בקשתו ורק רואה את אדנות בבח׳ שיויתי.
ואם יתמלא לבו אהבה לשמה, לקבה, אזי כוח הויה יגדל כביכול והקבה יענה באהבה ללא תנאי. כאן בעולמנו גם מידת הרחמים פועלת מידה כנגד מידה. שלא כמו בשבת.
אהבה לשמה פרושה שמשה לא מזכיר מעשים טובים, כפי שאמר רב אלעזר. התפילה גדולה יותר כי היא באה מאהבה לשמה.
וזה גם מה שכוון רבי עקיבא שאמר ואהבת אפילו שלוקח נפשך. כי אהבה ללא תנאי מביאה את הקבה לענות באהבה ללא תנאי כלומר לעמוד לפני מידת הדין.
כאשר היא עומדת מאחורי מידת הדין היא מתחשבת בה ועונה גם היא לאדם מידה כנגד מידה.
כדי שתפילתו תתקבל , על האדם לעלות ג מעלות
ראשית מביע המתפלל את מה שבליבו. הוא יכול להתחנן, לזעוק, להיאנח, עשרה לשונות. אדם חושב שזה מספיק. אבל מי ערב לו שאכן בית הדין של מעלה יקשיב לו וישנה את המהלך הטבעי לטובתו? הרי כל תפילה פרושה בקשה שהקבה יתערב וישנה את המהלך הטבעי.
צדיקים מבינים זאת ויודעים כי כדי להעלות את התפילה למעלה, על האדם לקבל אדנותו של הקבה, כפי שאומר כאן משה. כלומר אני עבדך , ולא אטען כנגדך אם לא אענה כפי שביקשתי. (עובדי עבודה זרה משליכים את האליל אם לא עזר)
אדם מגיע לקבלת אדנות על ידי כך שהוא מכיר בגדולתו של הקבה שהכול שלו. לכן אל למתפלל להזכיר מעשים טובים שעשה, כי הם אפס לעומת מעשיו של הקבה
אבל צדיקים גדולים יותר מבינים שגם קבלת אדנות לא מספיקה לשנות גזר הדין. הם יודעים שאמנם מידת הרחמים שולטת בעולם אבל היא מסתתרת כביכול מאחרי מידת הדין כפי שאמר אברהם הויה/אלוקים. העין רואה הויה אבל הפה אומר אלוקים, כלומר מסתתרת מאחרי מידת הדין, דהיינו רחמים בדין. הם יודעים שכדי שהיא תתעורר לעומתם עליהם לעוררה, על ידי מסירות נפש.
כלומר הצדיק אומר שלא רק שיקבל כל מה שהקבה גוזר. אלא גם שיקבל באהבה אפילו גזר רע. וזה קידוש השם לפי רבי עקיבא. מסירות נפש כזאת מגדילה את כוח השם , ומידת הרחמים עוברת לצעוד לפני מידת הדין והבקשה מתקבלת
ואומר הרב כי כולנו צדיקים ואנו מתפללים לפי הסידור. בראשונה אומרים פסוקי דזמרה שהם בגדר קבלת אדנות השם בעולם. ומשם לקריאת שמע ואהבת שהיא מסירות נפש, ומכאן עולים לתפילה שתתקבל. ראשית תפילה בשם עם ישראל, ובשומע תפילה משלבים תפילה אישית
1 ילקוט
שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה רבנו ודוד המלך והיו יכולים לתלות שכרן במעשיהם הטובים ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם….
2….השם אמר וחנותי את אשר אחון – אמר משה תן לי מתנת חנם
3 כמה ישהה אדם בין תפילה לתפילה? אמר רב הונא כדי שתתחונן דעתו עליו דכתיב ואתחנן אל השם
4 אמר רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקבה ואחר כך יתפלל שנ׳ ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא
5 ילקוט שנעוני תתיד
ה׳ אלוקים – כל מקום שנ׳ הויה מדה״ר , שנ׳ הויה א-ל רחום וחנון
כל מקום שנא אלוקים זו מדה״ד שנ׳ עד האלוקים יבא דבר שניהם
6 הויה אלוקים – א״ל משה בבקשה ממך תקדים לי מדת הרחמים למידת הדין, שאין רחמים בדין
7ילקוט דבר אחר – הויה, אדון אתה לכל באי העולם
8 אמר רבי אלעזר גדולה תפילה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו ואעפ״י כן לא נענה אלא בתפילה שנ׳ עלה אל ראש הפסגה וכו׳