שפת אמת בראשית: בה׳ נברא העוה״ז

 שפת אמת פרשת בראשית

 

בה׳ נברא העולם הזה

תרלא

ברשי זל מה היה העולם חסר מנוחה, בא שבת בא מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה. כי בריאת העולם היה להשפיע אורו וטובו של השי״ת בעולם הזה שהוא הטבע, ושעל זה  נקרא עולם על שם ההעלם כבוד השם  בעולם הזה

השאלה שאליה נדרש הרב היא כיצד נבראה המנוחה בשבת עצמה שהרי אין כל בריאה בשבת.  והרב מתחיל בקביעה שבריאת העולם היה להשפיע אורו וטובו של השם ית׳  כלומר שם יהו-ה, בעולם הטבע שהוא  העולם הזה.

 שכן ששת הימים – עולם הטבע – נבראו  על ידי אלוקים מידת הדין , ששמו חוזר 32 פעם בפרק א׳. ומדה״ד  פועלת לפי צדק מחלט- מידה כנגד מידה –  ולא לפי חסד ורחמים וסליחה שהם התכונות של מדה״ר יהו-ה.  ומניין שאלוקים הוא מדה״ד? כך אומר רשי למשל בעשרת הדברות שכ׳ וידבר אלוקים את כל  הדברים האלה, ומסביר שם רשי שאלוקים בכל מקום הוא מדה״ד.

כך בראה מדה״ד את הטבע יום אחרי יום, לבדה, כפי שכתוב לבדו ימלוך  נורא. ורק לפני בריאת האדם ירד האלוקים מכס המשפט  האבסולוטי ונמלך במדה״ר לברא אדם בצלמנו וכדמותנו. מדה״ר יהו-ה  נכנסה מהשבת  אל עולמנו בהדרגה.  בתחילה מופיעה בסוף יום השישי בראשי תיבות   י-ום ה-שישי ו-יכולו ה-שמים

אלוקים א—ב—ג—ד—-ה—ו—י-ה /וה

… ….אדם ………………………………..

ולאחר מכן המשיכה לחדור לעולמנו כפי שכתוב בפ׳ ב׳ ״אלו  תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהו-ה אלוקים ארץ ושמים.״ כאן היא מופיעה בגלוי בטכסט אך רק צד בצד אלוקים – יהו-ה אלוקים.  כך יצרו המידות את גן העדן.  לאחר החטא כשהושלך האדם לארץ, מופיעה יהו-ה לבדה בלי אלוקים בדברי חווה כשילדה את קין

אומר הרב שהעולם נברא כדי ששם הויה יכנס לששת הימים וישפיע אורו וטוב על הטבע.  שם יהו-ה הוא כאן בעולם הזה אך בנעלם, ולכן הטבע נקרא עולם.

השבת שלעתיד לבא היא איננה יום בריאה נוסף על ששת. הימים אלא מציאות חדשה לכל הבניין של ששת הימים שנאמר וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.  כלומר שם הויה ימלא את העולם והאלוקים ישבות מכל מלאכתו. וכניסת הויה לעולמנו תעשה בהדרגה על ידי האדם שלשם כך נוצרנו

אך כמו שצריך להיות הכל בטל אל המכוון (התכלית) אז נתגדל שמו ית׳ בעולם הזה יותר, כפי שכ׳ וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, פרוש כמ״ש כל  פעל השם למענהו כי הכלל מחובר לכח הפועל אם כי בפרט יש דברים שמתנגדים לקדושה

 

מטרת הבריאה היא ששם הויה ימלא את ששת הימים. או שנאמר שהויה נמשכת לשכון בעולם הזה. או שנאמר שהעולם הזה, ששת הימים, עולה למעלה להתמזג כביכול עם יהו-ה כלומר עם השבת שלעתיד לבא. וככל ששם הויה גדל בעולם כך אנו מתקרבים לשבת הנצחית.  ואמנם יש דברים בעולם הזה שהם רחוקים מקדושה, אך בבא העת גם הם יתמזגו בשבת הנצחית שלעתיד לבא

אבל בכלל נאמר שהכל ברא לכבודו (הכל יעלה לשבת).  ועל זה קודם שבת היה העולם חסר מנוחה והוא השבת שכולל את כל ימי השבוע ושבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו׳. שכל הדברים מתעלים ונעשין אחד מיוחדים להיות כלי להשי”ת לעשות בהם כרצונו. וזה שכ׳ ויכולו במדרש שנעשה מעשי בראשית כלי והוא על ידי ההתכוללות

 

כאשר ראה האלוקים בסוף היום השישי את כל מלאכתו אשר עשה, הרי שצירף את כל הבריאה לכל אחד, לכלי אחד והגיש את הכלי להויה. הרב דורש ויכולו מלשון כלי

ופרוש ויכולו  מלשון כלתה נפשי כי הוא הביטול שכל דבר מתבטל לנקודה חיות שיש בה השי״ת

 

לא  רק כלי, אלא כלי שהוא נקודה מלשון כליה שהוא ביטול הכל.   בדרך כלל מפרשים את ויכולו מלשון כלתה נפשי שהאלוקים חפץ ושואף להגיע לשבת כמו שחתן שואף להגיע לכלתו, מלשון לכה דודי לקראת כלה. כאן מפרש הרב כלתה נפשי במובן שכל הבריאה  נעשית כלי קטן כנקודה על מנת להכנס לשבת.   הכלי הוא מעין מתנת החתן לכלה לעשות בו כרצונה

וזה נקרא מנוחה שהיא שביתת הכל ומקום ושורש הכל. ועל בחינה זו נאמר הוא מקומו של עולם

כפי שאמרנו, מטרת הבריאה היא להכנס לשבת, להתמזג כביכול עם הויה, ולכן הויה הוא מקומו של עולם כי כל הטבע יכנס לשבת, כולל האלוקים עצמו. אלוקים שובת ממלאכתו אבל עדיין פועל גם בשבת שנאמר ויכל אלוקים ויברך אלוקים, ויקדש אותו  שהם ג׳ סעודות שבת לפי הרב להלן.

 וכמו שכ׳ אל יצא איש ממקומו ביום השביעי

וזה כלתה ונגמרה המלאכה כי זה מכוון (מטרת) הבריאה. 

 

המנוחה אכן נבראה בשבת לא על ידי האלוקים כמו בריאה בששת הימים אלא מתוך שהאלוקים כחתן מסר את הבריאה לכלה, ככלי לעשות בה כרצונה.  ועצם מציאות הכלי בתוך השבת הוא המנוחה

 ואמרו חזל כלי המחזיק ברכה הוא השלום, ובזוהר הק׳ מאי שבת שמא דקב״ה והוא השלום

 

המנוחה היא השלום והיא השבת והיא שמו של הקבה כלומר שם יהו-ה

 

ופ׳ שם הוא התגלה כבודו במעשה בראשית הרחוק גם כן, כי קודם הבריאה היה ה׳ אחד, ובח׳ הבריאה הוא שמו אחד, וכשכל הבריאה מתבטל להכלל שנקרא כנסת ישראל זה שמו אחד והוא כלי לעצמותו ית׳

 

לכאורה שם הויה מופיע רק בסוף פ׳ א׳. כל הבריאה  תעלה לשבת.  אבל  אומר הרב ששם הויה היה גם ברחוק, כלומר לפני הבריאה ואפילו לפני האלוקים מדה״ד. ולכן שמו הויה מלשון היה הווה ויהיה.

והרב מוסיף שכנסת ישראל היא כלי לקבל את השכינה בדרך של האנושות לקראת השבת הנצחית. כנסת ישראל נבראה או נוסדה ביום השישי לפני שבת, כפי שרואים בפ׳ ויקהל. כי משה רבנו ירד ביום חמישי והודיע בשם הקבה סלחתי כדבריך. ויום החמישי הוא יום כיפור הראשון , למחרת היום כלומר ביום השישי הקהיל משה את כל העם ודרש דברים הנוגעים ליום השישי לפני שבת, כגון הקמת המשכן לשכינה. על המלה ויקהל אומר אונקלוס אתכנס, כינס, יצר את כנסת ישראל.

תרמ

יום השישי הוסיף ה׳ בשישי כי בי-ה צור עולמים. ב׳ה׳ נברא העולם והוא שורש הבריאה. אבל יש ה׳ קטנה זעירה בהבראם, והיא בבחינת הטבע עצמו

 

אלוקים – א—ב—ג—ד—ה—ו—י-ה/וה

כאשר עלה במחשבתו לברא עולם במידת הדין לבדה, היה העולם אמור לא להכנס לשבת.  וכשעלה במחשבתו לברא אדם שהוא בעל בחירה חפשית ויצרים הרבה, ידע שאין העולם יתקיים ויסתיים בכלה, מלשון כלייה, כפי שקרה לעולמות קודמים.

לכן שיתף עמו מדה״ר כפי שמראה הציור. לפי הציור הזה אכן ה׳ה׳ שביום השישי – הראשונה -בשם יהו-ה –  הוא זה שברא את העולם הזה כי ה׳ה׳ השניה כולה בשבת.

אבל, אומר הרב, בפרק ב׳ ביצירת גן העדן כתוב ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים״. בהבראם- בה׳ בראם. ה׳ה׳ הזאת היא דווקא האחרונה אומר הזוהר,  כי עתה אפשר לכתוב

יהו״ה אלוקים –א—ב—ג—ד—-ה—ו—שבת

דהיינו ה׳ה׳ הפונה לעולם הזה היא דווקא האחרונה שבשם הויה.  והיא זו שבראה את הטבע שלא כפי שעלה במחשבתו בראשונה.

 יש על כך דיון במנחות כו׳. כתוב כי ב-י’ה צור עולמים פרוש צייר עולמים, לפחות שניים. ודורש רבי יהודה בר אילעי אלו שני עולמות שברא הקבה, אחד ב׳ה׳ ואחד ביוד ואינני יודע אם העוה״ז  ב׳ה׳ ועוה״ב ביוד, או ההפך. כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם – אל תקרי בהבראם אלא ב׳ה׳ בראם. הוי אומר ב׳ה׳ נברא העוה״ז וביוד העוה״ב. והזוהר מפרש ב׳ה׳ האחרונה.

דהיינו כשעלה במחשבתו היה העוה״ז ביום של יום השישי כלומר ב׳ה׳ הראשונה, שמצויה בי-ה.  אבל למעשה כאשר הויה אלוקים יצר ועשה את העולם, הרי שדוקא ה׳ה האחרונה שבשם יהו״ה היא זו שפונה אל האלוקים בורא הטבע והיא זו שיצרה ועשתה את העולם הזה

ולכן היוד שבשם יהו״ה עבר אחורונית, לפני הבריאה והוא זה שברא את גן העדן והעולם הבא.  והוא זה שפונה אל החוכמה והבינה שקדמו לעוה״ז

והוא בבחינת תוספת השבת וכל תוספת היא מהעולם העליון וזה נגמר בשמחת תורה

 

ה-ה׳ שב י-ה היא מצויה בסוף היום השישי והיא מייצגת את תוספת השבת לתוך היום השישי שבתוכו אנו חיים היום.  היא מושכת אור ה מהעולם העליון שאליו מרמז הרב בשיחתו על שמחת תורה.  אור זה גבוה גם מהשבת, והוא זה שמופיע בשמיני עצרת, וכן הוא זה שבגללו עצמו של יום  כיפור מכפר. והוא גם תוספת הנשמה היתירה שבשבת.