שפת אמת בהר
תשפו
תפארתֿ
תרלו 190
כי לי בנ״י עבדים עבדי הם – לשון כפול. לי -מצד בחירת ה׳ בישראל, עבדי הם – מצד בחירת בנ״י לקבל עליהם עול מלכות ש׳. ולפי מה שמקבלים להיות עבדי ה׳ כך מתקיים סוף הפ׳ לא ימכרו ממכר עבד – המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות( זרה, גאולה)
ג׳ פ׳ מזכר בסוף הפ׳ עבדי הם –כל פעם בהיבט אחר:
1 כה-מב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכר עבד, לא תרדה בו בפרך
לא תתן לו עבודה בזויה, שלא יוביל כליך לבית המרחץ (רשי) – כי הם עבדי
2 כה-נה ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו, כי לי בני ישראל עבדים
תשחררהו בכבוד, בין ר״ה לכיפור, תן לו מתנות…כי הם עבדי, שטרי קודם( רשי)
3 כה-נה עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה׳
אומר הרב – מצד בחירת בנ״י , וזה מביא את הגאולה (לא ימכרו ממכר עבד)
תרמב 193
עבודה שבלב -תפילה
ג׳ פ׳ עבדות שנזכר בפרשה – עבדי הם , לי בנ״י עבדים, עבדי הם –
על פי הזוהר פ׳ בלק, דג׳ פ׳ עבדות – צריך אדם בכל יום לקבל על עצמו עול מ״ש. ועל זה נתקן ג׳ תפילות בכל יום. א-דני שפתי תפתח , עבודה שבלב היא תפילה…
איך להיות עבד לקב״ה -הויה?
עבד לאלוקים פ׳ שמירת מצות בקפדנות, קלה כחמורה. הלוחות נתנו ע״י אלוקים ונכתבו באצבע של אלוקים.
עבד לקב״ה -הויה – פ׳ ללכת בדרכיו, מעל המצוות, לעשות חסד וצדקה מעל המצופה, רחמים וסליחה.
אבל הזוהר מדגיש – עבד לה׳ היא עבודה שבלב, תפילה.
אין מתפללים למידת הדין שכן היא פועלת מידה כנגד מידה בצדק מוחלט. אין לצפות שתעשה נס ותשנה את הטבע. אבל מתפללים למידת הרחמים בתקוה לנס
כמו אברהם שהתפלל לנס -לבן – למרות גילו המופלג וכנגד הטבע
את התפילה -אומר הרב- אנו פותחים ״א-דני שפתי תפתח״ – בשם א-דנות, שאברהם חידש בתפילתו
״א-דני אלוקים (כתיב הויה. שתי המידות בהסכמה) מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי״
א-דנות היא הכנעה לא למלך אלא לאדון שקנה אותי, קונה שמים וארץ, שאני עבדו, והמילה היא חותם האדון בבשרי
אקבל כל גזר דין סופי של בית הדין של מעלה,
אני מכיר שהטבע מונע ממני בן, שאין לי סיכוי,
ובכל זאת אני מתפלל לנס מעל הטבע, כעבד להויה
אפילו חרב חדה על צוואר האדם לא ימנע עצמו (מלבקש) רחמים
ואמנם מה שמעניין את הויה כביכול הוא מה שמתרחש בלבנן שנ׳ ושכנתי בם בתוכם
תרמג 193
התפארת -יעקב
והנה כ׳ עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט-ג)
וכ׳ בזוהר הק׳ על זה שצריך איש ישראל לעבוד את. ה׳ בבח׳ עבד ובן.
והם ב׳ עניינים הנ״לֹ עושי דברו לשמוע בקול דברו.
עושי דברו -לשון כפיה, שצריך האדם לכוף עצמו לעשות את רצון ה׳ כמו העבד שעושה גם שלא רצונו, ועל זה זוכה אח״כ לשמוע, ואז עושה בשמחה ואהבה, כבן...
הסדר חשוב – קודם בח׳ עבד ואח״כ בן
והֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא כה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם. לְבָתַר קָרָא לון בנים
וזה שכ׳ עבדי אתה, אשר בך אתפאר –התפארת היא כשהעובד שש ושמח בעבודת אדוניו…
מאברהם, גלש הרב- בעקבות ישעיה- לדבר על עבד ה׳ המתבטא במידת התפארת -יעקב
המדרש אכן אומר במ״א שאברהם קרא על עצמו עבד ה׳ אבל הקב״ה לא קרא לו עבדי.
לעומת זאת. ישעיה קורא ליעקב-תפארת, עבדי אשר בך אתפאר
מידת הת׳ מופיעה בדברי דוד, שהיה בעצמו עבד לה
לך הויה
הגדולה ……….והגבורה
..חסד (אברהם)………….(יצחק)…………..
והתפארת (יעקב)
והנצח וההוד
לך הויה הממלכה …
מה ההבדל בין עבד ה׳ כאברהם, לעומת עבד ה׳ כיעקב?
אברהם עשה חסד ללא גבול וללא תנאי. מאהבת ה׳
יצחק עבד את ה׳ כבן. בגבורה, כלומר בצמצום
יעקב, אומר הרב בפ׳ תולדות, חיפש את דרכו בין סבו לאביו. חיפש את האמת.
לא נראה לו ללכת בעקבות סבו ולעשות חסד ללא גבול. גם לא נראה לו ללכת בעקבות אביו ולעבוד את השם כבן, פחד יצחק
הדרך שבחר נראית בנדרו כשהלך לחרן – אם ה׳ יתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי, אז ״והיה הויה לי לאלוקים״ כלומר אלמד את בני לעשות חסד מתוך דין מפורש ולא כמצוות הלב כפי שעשה סבי.
כלומר אלמד את בני לשמור שביעית ויובל ומעשרות ושאר מתנות עניים שהם צדקה שאין כמוה בעולם, והיא. תפארת לישראל. צדקה גדולה מתוך הדין היא קרויה רחמים.
לעומת תמיכה בעניים מהלב, כמו אברהם, הקרויה חסד
וגדול המצווה ועושה -עבד שמצווה ועושה – ממי שאינו מצווה ועושה. יעקב -ישראל גדול מחסד של אברהם
כל פרשת בהר -שמיטה ויובל – קשורה לתפארת
הקשר לשבת
והאמת כי הוא הבטחה לעתיד שכפי היגיעה בעה״ז מתקיים אח״כ אשר בך אתפאר
וכ׳כ כפי העבודה במי המעשה מתקיים התפארת בש״ק…
השבת קרויה תפארת שנ׳
ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו
כליל תפארת נתת לו
בעמדו לפניך על הר סיני ושתי לוחות אבנים הוריד בידו
וכתוב בהם שמירת שבת...
אפשר לפרש שלפני הלוחות השניים היתה השבת ערך רוחני ללא בטוי בעוה״ז, ללא דין.
היא מלכות הויה, כאשר אלוקים שובת.
בא יעקב-ישראל וקיבל תורה מסיני שבה השבת מתבטאת בל״ט מלאכות, בדין.
בדיוק כפי שהחסד הערטילאי של אברהם הפך לרחמים מתוך דין אצל יעקב
ולכן השבת של יעקב-ישראל קרויה תפארת.
ולכן גם תורת ה׳ היא תורת רחמים.
השבת מופיעה מיד לאחר הצווי של עבדי הם: את שבתותי תשמורו
תפארת -ת״ת
ֿ
אכן הוא גם בכל יום והוא בבח׳ תפילה ותורה
תפארת. קרויה גם ת״ת – תפילה ותורה
ותפילין של יד -וקשרתם וכו׳ , ותש״ר והיו לטוטפות בין עינך בח׳ תפארת כנ״ל
תפילין קרויים ״תפארה״. וכן המקדש.
לך הויה
הגדולה ……….והגבורה
..חסד (אברהם)………….(יצחק)…………..
ו והתפארת (יעקב) -ת״ת, תפילין, שבת
והנצח וההוד
לך הויה הממלכה .
תרמא 192
….ויש בח׳ עבד ובן..וב׳ עניינים אלה הם בח׳ התורה והמצוות, כי העוסק בתורה הוא בן חורין…
הרב מפ׳ בן חורין -בח׳ בן, בניגוד לשומר מצוות שהוא בח׳ עבד
ומ״מ צריך כ״א לקבל עול מ״ש ועול מצוות
שמע ישראל -בח׳ בן, והיה אם שמוע -בח׳ עבד
וזה פ׳ הפ׳ עבדי הם, כמ״ש ישראל אשר בך אתפאר, שזה תפארת למקום ב״ה שבנ״י מקבלים עליהם עול מלכות ש׳ אם כי באמת הם בנים. ואין זה שבח של בני ישראל בלבד אבל הוא עדות אמת על הבורא ית׳ והאמת עד לעצמו שכיון שהויה – אלוקים אמת
אחרי שמע והיה אם שמוע אנו מכריזים אמת ויציב…
ספירת התפארת קשׁורה בעמידה כעבד לפני ה׳, א-דני, ובעבודה שבלב והיא תפילה, ותפילין, בקבלת עול מצוות, והכרזה שה׳ הוא אמת ויציב
וכן דבר זה נוהג כל שנה בג׳ מועדות. בניסן יוצאים לחרות ומקבלים עול מלכותו ית׳ כל ימי הספירה,
בח׳ עבדים עושי דברו (כפופים לזמן) עד שמתקיים ז׳ שבתות תמימות שהיא השבועה שמושבעים ועומדים ממעמד הר סיני, אז זוכין בשבועות לקבל תורה בבח׳ בנים, מ״מ אחר כך חוזרים לבח׳ עבד והוא חג הסוכות, חבה יתירה, ששבים בתשובה בראש השנה ויום. כיפור ומקבלים עול מלכותו מחדש והיא התפארת,
וכן כל יום שהוא קבלת עול מלכות כול בוקר וזוכין על ידי זה לתורה… ובערב. חוזרים לקבל עול מלכותו ית׳ בבח׳ עבד
ג׳ תפילות, אברהם – שחרית בח׳ עבד, יצחק -מנחה בח׳ בן, יעקב -בח׳ עבד בדין
ת
אמנם בערב אנו שוב בח׳ עבד, אבל שונה מהבוקר
כי בבוקר היינו בח׳ עבד כמו אברהם, אבל בערב אנו בח׳ עבד כמו יעקב, תפארת
תרמג 193
הקשר בין תפארת לגאולה
וכתיב כי לי בנ״י עבדים, עבדי הם – …אכן בנ״י הם לעולם עבדי ה׳, וזה (הסיבה) שמצווים לזכור תמיד יצ״מ כי ביצ״מ יצאנו מבית עבדים היינו שלעולם לא נתבטל מבנ״י בח׳ עבד ה׳
ואיתא במד׳ כל מקום שנא׳ לי אתה (הפרוש הוא) עם הפסק, (אבל כאן) כי לי בנ״י עבדים (וזה בלי הפסק) והגלות והירידות לבנ״י הן רק בבח׳ בנים
וע׳ בפ׳ ג׳ פ׳ עבדי, הם על ג גלויות…שמעולם לא סר מאתנו בח׳ עבד..
אנו יורדים לגלות בח׳ בן, אבל נשארים בח׳ עבד -תפארת
ג׳ הספירות חגת לא סרות מישראל והן בח׳ עבד
הספירות התחתונות נהי הן בח׳ בן ותלויות בהתנהגותנו
הגאולה באה כאשר יש איחוד קודשא ב״ה (ג׳ עליונות) עם שכינתיה (ג׳ תחתונות)
ועל ב׳ עניינים אלו ניתן לנו ב׳ אותות, (בחול) ברית מילה ותפילין, ובשבת מילה ושבת
השבת-יעקב, תפארת, בח׳ עבד
מילה – יוסף, מלכות, בח׳ בן
ב׳ אותות
בחול ………..בשבת
מילה………….מילה…..בח׳ בן=צדיק, מלכות
תפילין……….שבת……בח׳ עבד=תפארת
בפרשה לאחר עבדי הם באה מצוות ע״ז, ולאחריה ״את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו״
תפארת היא עבודת השם מהלב, כעבד, בשמחה, למרות שאנו בנים למקום
הגאולה באה כאשר ישראל הם בח׳ בן, היינו כאשר הת״ת נקשרת למלכות
חסד……..גבורה
אבר׳…….יצחק
…….יעקב
….ת״ת – עבד
נצח………הוד
……..צדיק
……..יוסף
….מלכות -בן…………….יצ״מ גאולה