שפת אמת בהעלותך: עשהרצונך רצונו

3קג

שפת אמת בהעלותך -ויהי בנסוע

עשה רצונך כרצונו

הקדמה  להבנה כיצד קושר הרב את שירת ויהי בנסוע לשבת

מסע הארון לשבת

הארון נוסע בתורה, במדבר, בהיסטוריה עד אחרית הימים -שנ׳ בנוחו, מלשון שבת מנוחה

כלומר נוסע בששת ימי הבריאה כמו שכ׳ בפ׳ א׳ בראשית, וכן בשבוע שלנו שהוא זכר למעשה בראשית

משה שר לארון, לא ישירות לישראל. הארון היה השני, בתוכו שברי לוחות וספר התורה שמשה כתב.

כלומר בשעה זו היה בארון ספר בראשית, ואולי פרקים משמות, והנה השירה עצמה היא ג״כ ספר

הארון נסע ג׳ ימים לפני המחנה אל תוך המדבר, אל העמים

המחנה היה בנוי כלפי 4 רוחות השמים בהזמנה לעמים להצטרף.

ולכן בקבלת שבת אנו שרים מזמורים המזמינים את העמים להצטרף

יתרו מצטרף, ברבות הימים המחנה שלו יגדל ויהיה ״רבבות״ בעוד שישראל יהיו ״אלפי״ (ש.ר. הירש)

הרצון של מי?

הרב מתעכב על המדרש השואל: קומה ה׳, שובה ה׳, כיצד מורה משה לקבה מה לעשות? ועוד – הרי כתוב לעיל שעל פי ה׳ יסעו ויחנו!

והתשובה:

אמר רבן ש׳ בן גמליאל –

הוּא הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.”

תרלא

עשה רצונו כרצונך כו’. ודאי יש לאדם לעשות רצון הבורא ב”ה ביותר רצון וחשק ותשוקה מרצון עצמו. אבל יש לפרש בעשיות רצונך תעשה רצונו כ”כ כמו רצונך שישתתף רצון המקום בכל דרכיו להיות לשם שמים. ולא יהי’ בהמעשה עבור רצונו יותר מעבור רצון המקום שבזה המעשה עצמו. ועי”ז לא יהי’ לו רצון אחר כלל. וז”ש שיעשה רצונך כרצונו כלומר שלא יהי’ לך רצון רק לעשות רצונו ית’. וסיפא בטל רצונך מפני רצונו יש לפרש ג”כ להיפוך מפשוטו. כשעושה רצון המקום ב”ה לא יהי’ מעורב רצון עצמו כלל אף לקבל פרס וכדומה. הגם שצריך להיות שמח בעשיות המצווה שזוכה לעשות רצון הקב”ה. מ”מ יהי’ עיקר העשי’ כדי לעשות רצונו ב”ה בלבד. ורצון עצמותו יתבטל לעיקר המכוון לעשות רצון המקום ב”ה כנ”ל. וז”ש באהרן ויעש כן פרש”י שלא שינה ואיך בכח אנושי לעשות כל המצווה ממש כאשר צווה השי”ת. והלא גבהו דרכיו כו’. אך ע”י שמבטל באמת כל רצון עצמו ועושה רק כדי לעשות רצונו ית’ בלבד כאשר צווה נקרא כן שעשה. כי ע”ז אמרו ז”ל מחשבה טובה הקב”ה מצרפה למעשה. רק שצריך להיות מוכן בכל רצונו לעשות רק רצון המקום ב”ה כנ”ל:

התשובה היא שמשה ידע מה רצונו של הקבה, וכשקרא קומה וכו׳ כוון לרצונו של הקבה כאילו היה זה רצונו שלו.

ומכאן עצה –

עשה רצונך רצונו, כדי שהוא יעשה רצונו כרצונך, מידה כנגד מידה

כלומר עליך להתאים רצונך לרצונו. אבל, שואל הרב, מן הראוי הוא לעשות רצונו יותר מרצונך!

דהיינו רצון ה׳ הוא- נאמר -המצוות. הרצון שלנו הפרטי רחב יותר. ואולי גדול יותר, כי התברכנו בהרבה תאוות…ורצוננו מקיף את כל שדרות החיים.

אלא שתשתף את הקבה בזה שתעשה הכול לש״ש

תרלג

עשה רצונו כרצונך כו’. הוא עצה לתקן הרצון כפי מה שאדם מדבק כל רצונו וחשקו במצווה ומעשה טוב. מתדבק הרצון בקדושת השי”ת ועי”ז אין יכול להתפרד אח”כ אף שיש לו רצונות אחרים ג”כ. כי הקדושה שומרת הרצון שלא יתקלקל ויוכל עי”ז להעלות כל הרצונות להשי”ת. כי צריך אדם להאמין כי כל מה שיש רצונות אחרים בעולם הם לטובה. ושעי”ז יכול להיות רצון אמת לעבודת השי”ת. וכשאדם לומד ק”ו מרצונות אחרים איך לעשות רצונו ית’ כראוי עי”ז מעלה כל הרצונות אשר לא טובים המה להשי”ת. ואפשר ז”ש התאוו תאוה שהי’ חסר להם התאוה. כי היו רחוקים מתאוות גשמיות. לכך היו חסרים תאוה טובה. ולכן התאוו תאוה. ונחשב לחטא כי השי”ת רצה שיהיו המה באופן אחר. ואנחנו ע”י אמונה צריכין לקרב כל הרצונות להשי”ת שיהי’ נעשה רצון אחד להשי”ת מכל אלו הרצונות:

הפוקוס  עובר לרצון עצמו. המטרה של המסע היא השבת, אבל חשוב יותר בעיני הקבה הוא הרצון לעשות את המסע

קודם יעשה אדם רצונו של הקבה במצוות, והקדושה תעזור גם לעשות רצונו מחוץ למצוות, בכול דרכיך.

הרצון הוא לא רק לוגי אלא רגשי, תאווה.

אדם צריך תאווה…

תרלד

במשנה עשה רצונו כרצונך שיעשה רצונך כרצונו. יש לפרש כרצונך כפשוטו שיהי’ המעשה כפי הרצון לא בשקר. כי באמת נמצא רצון טוב בלב כל איש ישראל. ומה שעושין יותר מהרצון אינו דבר של קיימא דכתיב דובר שקרים לא יכון כו’. אך אם באמת עושה ככל רצונו אף אם הוא מעט יש בו ברכה. וע”ז נאמר טוב מעט בכוונה. והשכר ע”ז שיעשה רצונך כרצונו. כלומר כמו שקשה להיות הרצון באדם בשלימות כמו המעשה. כמו כן קשה לתחתונים לקבל השפעת השי”ת כפי רצונו ב”ה. ולכן צריך ההשפעה להשתנות. אך הבר לבב שעושה כל מעשיו כפי רצונו ממש משלם לו הקב”ה שעושה לו כל צרכו כרצונו ית’ פי’ בלי השתנות כנ”ל. וזה י”ל ג”כ ויעש כן אהרן שלא שינה פי’ שלא נמצא במעשה אהרן שינוי והי’ המעשה ממש כמו הרצון כנ”ל. וי”ל עוד סיום המשנה בטל רצונך כו’ שג”כ שכר אדם הנ”ל שעושה המעשים רק כפי הרצון. כי הרצון יכול להתבטל לשמים בנקל יותר מהמעשה כי הוא גשמיי. ולכן בשכל המעשים כפי הרצון ואין מתגברין עליו א”כ יכול אח”כ לתקן הכל ע”י ביטול רצונו לרצון השי”ת. אך אם המעשים מתגברין על הרצון קשה לבטלם כנ”ל:

כשהאדם מכוון רצונו לרצון השם כאילו זה רצונו שלו, עליו להיות איש אמת

לחוש שזה רצונו שלו

וזה נרכש על ידי לימוד…

כך גם קשה לקבה כביכול להשפיע כפי רצונו

תרמז-מח –

פסוק ויסעו מהר ה’ דרך שלשת ימים כו’. כי הנה כל המסעות היו להלחם עם הסט”א כמ”ש ויהי בנסוע כו’ קומה כו’ ויפוצו אויבך והוא בחי’ ימי המעשה. ובנוחה הוא בחי’ שבת. ולעולם כן הוא המסע בימי המעשה ומנוחה בש”ק. ואיתא כי יש ג’ ימים דקמי שבתא וג”י דבתר שבתא שהארת השבת מתקיים ג’ ימים וגם ג’ ימים מקמי שבתא מה שמכינים אל השבת והוא ג”כ כח השבת שמאיר לעניו ולאחריו. וכ”כ במכילתא שמור וזכור מלפניו ומלאחריו משל לזאב כו’ ע”ש. וז”ש ויסעו מהר ה’ דרך שלשת ימים הוא ג’ אחר שבת. וארון ברית ה’ נוסע כו’ דרך שלשת ימים כו’ הוא ג’ ימים דקמי שבתא. וז”ש לתור להם מנוחה הכנה אל השבת הבאה. וכן איתא בגמ’ שתיקן עזרא שלא להיות ג’ ימים בלי תורה הרי שקריאת התורה מאיר בענין מ”ש חז”ל שנזכר בני ישראל ה”פ בפסוק להודיע חיבתן שנחשבו כחמשה חומשי תורה. ואמו”ז ז”ל אמר כי רמזו כאן ע”י שנבחרו הלוים לא יהי’ פחיתות לבנ”י כי כח הלוים ג”כ מכללות בנ”י. וכ”כ בס’ קדושת לוי. ולבאר הענין דאורייתא וישראל כולא חד. וכמו שיש בתורה ה’ חלקים כן באדם חמשה מוצאות הפה. ובאמת כלל העולם הוא ציור האדם. ובכלל בנ”י הם הפה כמ”ש כחן של ישראל בפה. כי כמו שבה’ מוצאות הפה מתגלה רצון האדם מכח אל הפועל. כמו כן ע”י בנ”י נשלם פנימיות הרצון מכל הנבראים. ובפרטות בנ”י עצמם נמסר כח הפה ללוים שדיברו בשיר. כי העיקר הוא שיוכל האדם להוציא הפנימיות שבו מכח אל הפועל. וזה הוא כפי הנקיות מלכלוך החטאים. ולכן כשחטאנו נבחרו הלוים שישלימו הם הדיבור בשליחות כל בני ישראל:

הארון נוסע במדבר -ובהסטוריה – לקראת השבת שבפרק א׳. וגם בשבוע שלנו

אויביך,  משׁנאיך, סטרא אחרא, טוב מאד- מוות

מפריד בין הפורענויות

יהי בנסוע – שיר – ספר נפרד שלא כאן מקומו (רשי)

מבדיל בין פורענות ראשונה לשנייה

ראשונה – ויסעו מהר ה׳ –  כילדים הבורחים מבית הספר (שפתי חכמים)

שניה-מתאוננים

וכך בשאר התורה (רשי) – בפרשה : קברות התאווה, אלדד ומידד, מרים…

מלווה את ישׁראל בכול ההיסטוריה עד השבת (ובנוחו יאמר)

להתגבר על טוב מוות -הרע

כל המסעות היו להלחם נגד הס״א

וגם בשבוע והשבת שלנו

 

 

לפני ואחרי השבת

שבת יהו-ה אלוקים א-ב-ג–ד–ה-ו–יה/

השבת מופיעה בסוף פרק א בראשי תיבות

ובתחילת עדן שנ׳ ביום לעשות היה אלוקים ארץ ושמים

הארון נוסע ג׳ ימים אחרי השבת הקודמת. וג׳ ימים לפני השבת שלעתיד לבא

סיפור עדן עצמו היה ביום ג׳ לפי רבי יוחנן

לכן הוא נוסע מהגוש של עדן עד לעתיד לבא ליום שכולו שבת

הוא יגיע לרצון הראשוני של בריאת העולם

בשבוע שלנו – הארון נסע ג׳ ימים לאחר השבת, ומשה שר, ועכשיו ג׳ ימים לקראת השבת

בבריאה – סיפור גן עדן היה ביום ג׳, ומאז היה גרוש לעולם הזה להגיע מכאן לשבת

הכול החל ברצון האלוקי לברא עולם. כאשר אנו מגיעים למוצאי השבת שלנו, מתחילה גם השבת של הבריאה מחדש

ולכן רעווא דרעווין

 

כל פעם שאנו מוציאים את התורה מהארון, מתעורר הרצון של הקבה, וזה ״קומה ה׳״

ולכן ״יהא רעווא קדמך״ בהוצאת הספר, ויהי רצון״ בהחזרתו

 

 

 

וכך במנורה…שלוש קנים לכל צד מהאמצע

 

ג׳ ימים בלי תורה – עזרא