פרשת שמות

ד גלויות הנשמה

תרנח

 אלה תולדות השמים פסל תוהו ובבוהו.  ואלה שמות מוסיף על הראשונות.  הרמז כי בנ״י ביצ״מ תיקנו וביררו זה התוהו ובבוהו. כי מאחר שפסל תוהו ובוהו למה היה קודם וראה עולמות והחריבם? רק שעל ידי עולם התיקון יתברר אחר כך ע״י הצדיקים התוהו בוהו.

המצב של תוהו ובוהו הוא חוסר קשר בין המידות של הקב״ה.  לכול מידה יש עולם מיוחד משלה.  למשל בראשית עלה במחשבתו לבנות את עולמנו במידת הדין לבדה , וראה שיחריב את העולם כמו שעשה לעולמות קודמים לכן שיתף את מידת הרחמים.  נזכור שהספירות נקראות כך על שם שמדברות ומספרות ומתדיינות זו עם זו לפי הגדרת ס׳ הבהיר.

דיאגרמה  ראשונה מורה את שעלה במחשבתו לברא עולם לבד

אלוקים – א—ב—ג—ד—-ה—–ו—-

אלוקים  – א—ב—ג—ד—-ה—–ו—-יה/וה

דיאגרמה שנייה מורה לאחר ששיתף עמו את מידת הרחמים יהו״ה בבית הדין של מעלה.

כלומר פסל את תוהו ובוהו.   ספר שמות ממשיך את התהליך כלומר מוסיף על הראשונות.   השכינה תמשיך להיכנס לעולם על ידי הצדיקים, ובזה הם ממשיכים את תכלית הבריאה שבפרק א׳

ולכן ואלה שמות מוסיף על ספר בראשית שעל ידי יצ״מ נגמר וניתקן מעשי בראשית ….וכמו כן בכול גלויות.

 

מה הגלויות? על כך נלך לקטע הבא

תרסב

במדרש אני ישנה ולבי ער. וכו׳ קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי וכו׳ עמו אנוכי בצרה

דהנה עיקר הגלות היא שהנשמה נאסרה בגוף וקול דודי דופק הוא כח הנשמה שבנפשות בני ישראל שמעורר האדם  לפתוח כחודה של מחט בגופו שתוכל הנשמה להאיר באדם…

 

הגלות הראשונה של הנשמה  היא כאשר נפח  אותה באדם והאדם היה לנפש חיה.  המדרש מתאר שהנשמה התנגדה למסע הזה לתוך גוף האדם בגן העדן (שיש לו כותונת אור). רק שהקב״ה הבטיח לה מקום גבוה יותר כאשר תחזור, תלוי באדם שלתוכו נשלחה.

הגלות השנייה של הנשמה היא כאשר האדם הושלך מגן העדן לארץ ויש לו גוף גשמי (כותונת עור)

 הגלות השלישית  של הנשמה היא של ישראל למצריים לבית עבדים.  הנשמה אסורה בגוף של עבדים

הגלות הרביעית של הנשמה היא כאשר גלות ישראל  במצרים הייתה כה מרה שהדיבור נעלם מהם ורק יכלו להאנק ולזעוק ללא מילים. זו גלות הדיבור.

 וזה שכ׳. וימררו את חייהם  בעבודה קשה בחומר ובלבנים , מה שהנפש שהיא החיות שבאדם שהוא מוטרד כל היום בהבלי העולם

בגן העדן לפחות לא היה האדם מוטרד בענייני חומר. אבל בגלות השנייה לעולם הזה השתלט החומר והלבנים על חיי האדם, דבר קשה יותר לנשמה שבתוכו להיגאל. ובמצריים ירדה הנשמה לכיסוי עמוק יותר.

כי באמת בני ישראל הם נשמת כל הברואים (מין האדם) כמו שכ׳ אדם, אתם קרואים אדם

 

הגלות הזאת של הנשמה נכונה לכל אדם. היא משתקפת במיוחד בישראל ודרכם הדבר מובן לכל אדם.

אך בנ״י עצמם צריכים לשעבד ולבטל גופם אל הנשמה

ולהלן יאמר כי בשבת בנ״י משיגים זאת בביטול החומר ולכן הנשמה מאירה לחוץ ויוצאת לגאולה

ועם כל זה באים כל הגלויות בכול המדרגות שאין הנשמה שולטת.  ונסתר מח׳ אלוקים בעולם. וזה שכ׳ עמו אנוכי בצרה.

אבל הקב״ה הכין לבני ישראל ד׳ מיני דביקות בשורש הנשמה לכול הד׳ גלויות.  וזה אחותי רעייתי יונתי תמתי.  על ד׳ הגלויות. שאלה הן לשוני חיבה ודביקות, וזה שורש הד׳ גאולות כשמתעורר קול דודי דופק הנשמה בגוף. 

והנה בש״ק עכ״פ מבטל כל איש מישראל הגוף בשביתה מכל מלאכה ולכן מאירה הנשמה יתירה בגוף

 

תרסא

 

ארבע גלויות: לשונות גאולה

 1הנשמה בגוף בגן עדן: קול דודי דופק, אתם קרויים אדם

  2 הנשמה בגוף הגשמי ,

3  גלות  ישראל

  4 גלות הדיבור ,  עמו אנוכי בצרה

תרסא

אך הנשמה סתומה ונסתרת במלבוש הגוף

ולבני ישראל נמסרו המפתחות לפתוח הארת הנשמה

והן ב׳ בריתות: ברית הלשון וברית המעור

שבהן עיקר חיות הנשמה

1

פרוש הגר״א על ספר יצירה: מהם ברית הלשון והמעור?

חכמה       בינה………….אבא. אמא

       דעת………………ברית הלשון

——————-

חסד        גבורה

        ת״ת……………..ברית הלשון

——————

נצח         הוד

       יסוד………………ברית המעור

   ————

     מלכות

לעיל חלוקת הספירות לשלוש קבוצות.  כל שתיים שבאותה שורה מולידות את השלישית שבאמצע שהיא התוצאה של היחוד של השתיים שמעליה.  היחוד האופקי הוא ברית הלשון. כלומר המידות או הספירות מספרות זו עם זו לקבל ספירה משותפת.  חכמה ובינה, שהן הפוכות זו מזו שכן חכמה היא דבר כללי בעוד שבינה יורדת לפרטים, שתיהן יוצרות הוא מולידות דעת שהיא התוצאה בעולם הזה.

למשל החכמה לבנות בית היא בשלב שאני חושב על הבית באופן כללי- עולם הבריאה

והבינה לבנות את הבית היא כאשר העסקתי ארכיטקט שיצייר לי את הבית על הנייר כלומר בעולם היצירה

הדעת היא כאשר קבלן מעמיד את הבית על הקרקע.  דהיינו הדעת אפשרית רק לאחר  החכמה והבינה שמולידות אותו , את הדעת.

כך לגבי שלושת הקבוצות דלעיל.  חסד וגבורה מולידות את תפארת-תורה-יעקב-ישראל.

והשתים התחתונות נצח והוד מולידות את היסוד שבאמצע.

כל יחוד  אופקי שבין המידות נעשה על ידי ברית הלשון

אבל היחוד האופקי של נצח והוד נעשה על ידי ברית המעור

מהו ברית? למשל ברית הקשת. בין שני צדדים כביכול שווים. אתם תשמרו חוקי שפיכות דמים, ואני לא  אחזיר את המבול.  אם תיחדו חסד וגבורה, במידה של  יעקב, תקבלו ממני את הנהגת יעקב והיא שפע היורד מדין שבתוך רחמים. למשל שמירת שמיטה היא חסד שנעשה בדין ולא מלב טוב, ועקב כך ינהיג הקבה את העולם בחסד מתוך דין, דבר בטוח שמגיע כביכול לנו.

ברית המעור היא ג״כ אופקית ולא כפי שיש שרואים אותה אנכית.  היא פועלת לא על ידי סיפור בין המידות אלא מתוך קשר אמוציונלי.  היא זו שמולידה את הנהגת הצדיק שהוא יסוד עולם, המשפיע טוב לעולם הזה דרך המלכות. באשרי אנו  אומרים צדיק ה׳ בכול מעשיו וחסיד בכול מעליו, וכך הוא פותח את ידו ומשביע לכול חי רצון וכו׳.

גלות הנשמה לעולם הזה נעשית על ידי שמירת ששת המצוות של אדם – ע״ז, ג״ע, שפכ״ד, גזל, דינים וחילול השם.   ספר בראשית מוליך אותנו דרך ששת המצוות הללו.  אברהם שמר גזל לסוגיו, יצחק גבורה, יעקב שמר צדק חברתי לסוגיו, ויוסף נמכר בחילול השם.  כל אחד מהאבות נלחם כנגד עבירה אחת מהשש לפי הסדר וכך יכולה האנושות לעלות חזרה לטהרה של האדם שלפני החטא, ומשם להמשיך לשבת שבפרק א׳.

במילים אחרות הנשמה יכולה להיגאל על ידי שמירת ששת המצוות של אדם מעדן, שהם יסוד כל התורה.  כל אחת מתרייג מצוות יכולה לראות את השורש שלה באחת מששת מצוות האדם

ולכן בסוף ס׳ בראשית אנו מגיעים למידת צדיק שהיא היסוד לתורה כולה, ומכאן שמה, כי כל מצווה מהתרייג יסודה בששת המצוות שבספר בראשית

גאולת ישראל ממצרים  היא גם גאולה הדיבור ולכן יזכו בני ישראל בגילוי מתן תורה

2

 ד גלויות לפי שפת אמת תרנט

חכמה       בינה………….אבא. אמא

       דעת………………ברית הלשון  ……..בגלות

——————-

חסד        גבורה

        ת״ת……………..ברית הלשון, דיבור……בגלות

——————

נצח         הוד

       יסוד………………ברית המעור

   —————-

     מלכות:  יצ״מ – ברית הלשון וברית המעור בגאולה מהנסתר לגלוי

3

ברית  המעור תולדות הגוף – מקורה בקו האמצעי –  בדעת, ת״ת ויסוד

ברית הלשון תולדות הנשמה –  יעקב, תפילה, תורה

נצח לוח   ימני בין אדם למקום

הוד לוח שמאלי בין אדם לחברו

;

4

מתי ראוי להתפלל

אברהם (חסד, יהו״ה)         יצחק (גבורה, אלוקים)…..שתי המידות מספרות זו עם זו בדין

                      ניקוד אלוקים

א-דני                     הו״ה    …………..שתי המידות אחת מאחרי השנייה לתת הפסק

                          יעקב……………….ברית הלשון, דיבור

אברהם התפלל אפילו שהמידות נצבו לתת את פסק הדין

יעקב התפלל אפילו לאחר שהמידות דיברו, אבל לא נשמע