פרשת צו
הרב צבי אבינר, תשפד
מרשם להקמת בית שלישי
צו את אהרון ובניו לאמר
זאת תורת העלה היא העלה על מוקדה
שלוש מערכות אש
הנושא של הפרשה הוא האש הבוערת על המזבח. והדבר תומה – אומר ספר החינוך – כי לכאורה האש היא למען הקורבן, מעין מכשיר מצווה, ומדוע התורה מתרכזת בה?
ואין פרק דומה בכל התורה, שמוקדש לאש.
והקטע מזכיר את האש שלוש פעמים כנגד שלוש מערכות של עצים על המזבח:
1 אש המזבח תוקד בו- הכוונה לאש הבוערת כל הלילה להקטרה , מערכה גדולה
2 והאש על המזבח תוקד בו – מערכה לקטורת
3 אש תמיד תוקד על המזבח – מערכה לנרות המנורה
כלומר שלוש מערכות עצים שהיו על המזבח עבור העולות כל הלילה, האש שהועברה למזבח הזהב עבור הקטורת והאש שהועברה מהמזבח למנורה. לפי חזל הייתה גם מערכה נוספת מוקדשת לאש עצמה
מה נשרף בשלוש המערכות?ם
במערכה הגדולה נשרפו שיירי הקורבנות מהיום, אימוריהם וחלבם, וכן פסולי המוקדשין שלא העלום במשך היום. כלומר קורבנות שהיו מוקדשות לחטאת ואשם ושאר קורבנות חובה – העלום בלילה כקורבנות עולה. מה גרם לשינוי הזה בשמם ומהותם? נראה. להלן
על מה מכפרת העולה
החטאת והאשם הפכו בלילה לעולה
נזכור כי חטאת ואשם מכפרים על חטאים כבדים שבין אדם למקום. כגון חילול שבת בשוגג. קורבן עולה מכפר על מצוות עשה שבין אדם למקום שלא נעשו, ועל מצוות עשה שבין אדם לחברו שלא נעשו. מצווה כזאת היא דינים של בני נח. כל היתר מהשבע הן לא תעשה. אומר המדרש בילקוט – העולה מכפרת על גזל ומשפט.
נזכור כי יש דעה בתלמוד שבני נח מקבלים מהם גם חטאת ואשם וכל קורבנות התורה מלבד נזיר. זוהי דעתו של רבי יוסי הגלילי מול דעתו של רבי עקיבא. ההלכה תלויה אך יש פוסקים מאוחרים -רבי עובדיה מברטנוא -שהולכים לשיטתו. מכל מקום בוודאי שהם מביאים עולות נדבה
מה קורה לאדם שלא עשה מצוות עשה?ם
מצוות עשה נתנו לאדם לקדש עצמו לקבה דרך המצוות, שנאמר קדושים תהיו ואת מצוותי תשמורו. מדובר במצוות עשה, שכן אין בכוח מצוות לא תעשה לעשות אדם לקדוש. אדם המונע מעצמו לרצוח או לנאוף הוא לא בהכרח קדוש
לכן כשהוא מביא עולה על שעבר ולא עשה, הוא מתחרט על ההזדמנות שהייתה לו לעלות לקדושה. הוא החמיץ את ההזדמנות
לגבי בני נח, היות והמצווה היחידה של קום עשה היא דינים, הרי כשלא עשה אותה החמיץ את ההזדמנות לעלות בקדושה
בני נח חייבים לכן להתייחס למצוות דינים ולהשלטת צדק בחומרה רבה. זוהי חובה דתית במעלה ראשונה. להילחם בשקר, בהסתה, בעלילות דם, בהפצת בדיות וכו.
עשה רצוני כרצונך
ודבר נוסף ששייך לאדם המביא עולה.. והוא המעמד המיוחד מול הקבה – בתפילה אחת: עשה רצוני כרצונך. האדם עומד מול מי שהרצון הקדמון שלו,, מעל המידות ומעל הכתר ומעל כל הספירות. האדם שוטח את עצמו לפני הקבה ללא מילים – הנה אנכי כפי שהרצון הפנימי שלי הביא אותי . כולל כל המחשבות הרעות שבי וכולל מחשבות מרידה ושלילה של הקבה. וזו הכוונה לפסולים. המזבח יהפוך אותם לכשרים. זה אנכי ברגע זה. אין כאן מקום להתחרט אלא לבקש שבעתיד יהיה הרצון שלי דומה לשלך.
כך גם חשב נח בהר המוריה לאחר המבול כשסירב להביא ילדים לעולם מפחד שבניו יחטאו שוב ויחזירו את המבול
נחזור לקורבן העולה בלילה. מה שעולה על המזבח הם הפסולים. האש אוכלת אותם המחשבות הרעות והטובות גם יחד עולות השמיימה.
מי מעלה אותם? אהרון
הדמות הדומיננטית בקטע הוא הכהן, ונדייק- אהרון, הכהן הגדול. הפוקוס הוא עליו. הוא יכול כמובן למנות כהן רגיל שיקיים מה שכתוב.
ותפקידו של הכהן כאן הוא לשמור על שלושת המערכות של האש שלא תכבנה.
הכהן הוא המשליך שיירי קורבנות היום למזבח , כולל הפסולים. הוא עומד בענווה – מוקדה, מם קטנה. באין. רואה, בקור הלילה, כשרק בגדי בד על בשרו, הוא מעלה את האיברים.
הוא משלים את עבודת היום שעבר. במקדש הלילה נחשב כהולך אחר היום שעבר, ולא כפי שכתוב בבראשית ויהי ערב ויהי בוקר -יום.
והנה בבוקר בבוקר – עם אור השחר לפני עליית השמש -מתחילת עבודת היום של הכהן. הוא מנקה את ראש המזבח מהדשן של קורבנות הלילה, חלק מהדשן טח בקירות המזבח למטה כך שהמזבח נבנה מהדשן שעליו, וחלק אחר הוא אוסף בשק ומוציאו מחוץ למקדש למקום מיוחד שבו נקבר הדשן.
ולאחר מכן לוקח כהן אבוקה מהאש של מערכת הקטורת ומביאה לתוך המקדש להדליק את הקטורת שבמזבח הזהב שבכניסה. וכהן אחר יקח אבוקה מהמערכה השלישית וידליק בה את נרות המנורה -נר התמיד.
כל זה אפשר בכוהנים שונים. אך התורה מדברת כאן על אהרון הכהן הגדול. שכן הוא עצמו יכול לעשות את כל העבודות הללו
נתאר לעצמנו מקרה כזה לשם אילוסטרציה
בסוף בית שני היו שמונה עשר כהנים גדולים שמתו תוך שנה . הם היו צדוקים שתמכו בהורדוס וברומא ולא האמינו בחכמי התורה. כולם קנו את משרתם בכסף רב ששיחדו את השלטון היהודי והרומאי גם יחד. כל אחד חשב שהוא מתאים. לתפקיד. והנה כולם נכנסו ביום כיפור לקודש הקודשים -ויצאו חיים. חגגו, כיהחשבו שהם מתאימים, אך כולם נפטרו במשך שנה
מכל הכהנים הגדולים של התקופה בולט יהושוע בן גמלא שהיה צדיק ועניו ואוהב תורה. אשתו -מרתא בת בייתוס – הייתה עשירה מפלגת והיא קנתה עבורו את התפקיד בתקווה שיביא ברכה לעולם
והנה מגיע יום הכיפורים. הכהן הגדול החדש יודע שבמשך היום הוא יתפקד ברבים בבגדי קודש מפוארים וכל הקהל יביט בו בהערצה. אך הוא יודע שיכנס לקודש הקודשים ושם יעמוד במשפט. אמנם אין שם ארון וכרובים, אך השכינה עדיין שורה שם, ומלבד זאת הוא יודע שכמו משה בפרשת ויקרא הוא יעמוד בפני מי שהרצון הקדמוני שלו, לפני האין סוף. האם הוא ראוי לכך?
נתאר לעצמנו מה עשה הכהן החדש. הוא זכר את מה שכתוב כאן בפרשה, שכן נאמר צו – לך ולדורות, עליו לעמוד בפני הקבה בענווה.
באישון הלילה של יום הכיפורים, הוא עוזב את חדרו ואת משמשיו וחכמי הסנהדרין הממלאים את החדר והוא יוצא לעזרה בקור הלילה כשרק בגדי בד של כהן פשוט לבשרו. הוא עומד לבדו ליד המזבח ומעלה עלין שיירים ופסולים כשתפילה בפיו -עשה רצוני כרצונך.
כך הוא עומד באין רואה – ללא טלביזיה ומצלמות – כל הלילה, כשאפילו כוהנים אחרים לא מכירים אותו , אין לו שם ולא דרגה
ובבוקר בבוקר לפני עלות השחר הוא לוקח מחתה ומנקה בעצמו את ראש המזבח מהדשן והאפר שעליו,, כך שיהיה מקום לאש חזקה חדשה. אחר כך לוקח בעצמו דשן ואפר ויורד לקרקע ומטיח את מה שבידו בקיר המזבח. כך בנה את המזבח מהאפר של העולות שבערו שם כל הלילה. המחשבות הרעות נשרפו באש אך האפר לא הלך לאיבוד אלא משמש לבנות את המזבח לבערה חדשה ביום חדש
ולאחר מכן הוא שם האפר והדשן על שכמו בשק וסוחב אתו מרחק די גדול עד השער הצפוני של הר הבית, ושם הוא מוסר אותו לאדם אחר שיוציא את התוכן החוצה. הוא היה עושה זאת בעצמו אלא שאסור לו לצאת מתחום המקדש ביום הכיפורים
עתה הוא חוזר לעזרה. ראשוני המתפללים כבר נכנסו לעזרה וממלאים אותה, מחכים לכהן הגדול להופיע ולכתחיל את עבודת היום
יהושוע מכוסה באפר וקשה לזהות אותו. הוא מנסה לחזור ללשכתו אך המשמר שלא מכירו מסרב לתת לו לעבור. הוא חפץ לרחוץ את פניו אך המשמר שוב -לא נותן לו להיכנס. הוא מביט בקהל העצום שמתאסף בינתיים ומחכה לכהן הגדול שלא מופיע
אך לאחר מכן כאשר הוא חוזר למלא תפקידו, הוא נכנס לקודש הקודשים ויוצא שלם. ולא עוד שהשנה עוברת והוא חי וקיים ומוכן ליום הכיפורים הבא. הגמרא מספרת שהיה זה יהושוע שתיקן לישראל שכל כפר וכפר קטן כגדול יהיה בו בית ספר לילדים ושכל ישראל ידעו קרא. וכתוב כך שילמדו תורה. יש האומרים שעשה זאת בהשפעת אשתו הצדקת מרתא בת בייתוס
התלמוד מנתח את מה שעשה הכהן בעמדו שם ליד המזבח כשכלי המחתה בידו
כל העבודה של היום החדש, וכל העזרה וכל המקדש תלויים במה שעשה. כיצד?
אומר רבי יהודה – מדוע הקורבנות של היום הקודם והפסולים הפכו לתורת עולה?
הדבר קרה על ידי המזבח. יש במזבח – הבנוי מהאפר של העולה -כח להפוך את הפסולים לכשר. ליתר דיוק -המזבח והאש הבוערת עליו מכשירים את מה שיהיה ראוי למזבח.
אומר לו רבי שמעוון – תלך רחוק יותר. המזבח גם הופך את העזרה לקדושה. כלומר בגלל המזבח, כל בהמה כשרה הנכנסת לעזרה, היא כשרה מיד לעלות למזבח. המזבח יוצר תחום סביבו שנחשב לקדוש.
ולא רק יוצר את העזרה, אלא גם את תחום המקדש ומה שבתכו, שהרי האש הבוערת על מזבח הזהב ובנר התמיד של המנורה באה מהאש על המזבח. יצא שכל העזרה והמקדש תלויים במזבח, שנוצר על ידי שריפת החטאים והמחשבות הרעות של בני האדם המביאים עולה- יהודים ולא יהודים ללא הבדל
מרשם למקדש שלישי
לפי זה יש לפנינו מרשם מהתורה כיצד לבנות מקדש.
ראשית נזהה את מקום המזבח. הוא לא במקומו של המבנה המוסלמי המשושה אלא צפונה משם בשטח שהיום הוא לא בנוי
לאחר מכן נבנה את המזבח מעפר מקומי, שכן אדם הראשון נברא כאן מעפר המקום
ולאחר. מכן נערוך עצים על המזבח ונדליק בו אש. אין צורך לחכות לאש משמים
וכשיש לנו מזבח ובראשו אש, הרי שיש לנו מזבח שמקדש את כל מה שיעלה עליו
וכן הוא מקדש תחום העזרה סביבו
וכן את תחום המקדש סביבו
וכאשר נבנה בית ובו כלים מוכנים להקרבה, נדליק בו אש מהמזבח החיצוני-על מזבח הזהב שבכניסה ובנר התמיד של המנורה
ועתה אנו מבינים מדוע אומר רשי-צו לך ולדורות.
אפשר לבאר ששלושת המוקדים הם שלושה מקדשים -בית ראשון של שלמה, בית שני של עזרא, ובית שלישי בימנו בקרוב