משפטים
הרב צבי אבינר
הקבה קנה אדון לעצמו
כי תקנה. עבד עברי – ידוע המאמר של חזל שכל הקונה עבד עברי קנה אדון לעצמו.
דוגמא טובה לכך הוא הקבה בעצמו
הוציא את ישראל מעבדות מצריים על מנת שיהיו לו עבדים, שנאמר עבדי הם
ולכן נתן להם את עשרת הדברות בצורה של פקודות, כפי שברא את העולם. עשר דברות כנגד עשרה מאמרות
אבל מיד ״ואלה המשפטים״ שהם שונים מדברות שכן משפט טעון דעת וטעם (שפת אמת)
כלומר נתן להם הזכות לשיקול דעת ולהוציא משפט בעצמם דהיינו תורה שבעל פה
הקבה מחכה לבית הדין לקבוע מתי יחול יום כיפור וראש השנה ושאר המועדים, הם קובעים והוא מסכים
תשים לפניהם כשולחן ערוך -כל דיני שולחן ערוך הם דברי חזל, ולא בשמים היא כפי שאמר רבי יהושוע
ויותר מכך – יש להם זכות לעקור דבר מהתורה- שאפילו נביא לא רשאי לעשות
מהם הדברים שעקרו?- ג׳ דברים שכולם קשורים לפרשת הנרצע
עין תחת עין – רק ממון. עבד עברי נמכר בגניבתו, או שפגע בראשי איברים לפי רבי עקיבא, מוטל עליו קנס כה גדול שאין לבית דין ברירה אלא למכור את עבודתו על מנת לפרוע החוב. הדין של ממון הוא חידוש של בית הדין שעקרו את הכתוב והחליפוהו. כך אומר הגר״א שאין הכוונה שפירשו את הכתוב אלא שעקרוהו
דלת- דבר שני שעקרו את הכתוב הוא שאמרו דלת ולא משקוף. מזוזה ומשקוף מזכירים את יצ״מ ואדם זה שאנו רוצעים לא זכאי להיות חלק מעם ישראל – אומר ספר החינוך. דלת סוגרת עליו.
דבר שלישי שעקרו מהתורה הוא דין רוב ומיעוט. כאשר הוא בא לפני בית הדין בבקשה להישאר עבד, הם יכולים לומר שרוב ישראל אינם חושבים כמוך ולכן דעתך בטילה ברוב ואין אנו רוצעים אותך. רק אם בא. פעמיים לפני בית הדין – בתחילת שש ובסוף שש (ראה זוהר בפרשה) אנו רואים אותך כקבוע ולא כחלק מהקרוב ודין קבוע כמחצה ולכן דעתך חשובה ונבצע את הרציעה, כי אדם כמוך שדעתו להיות עבד כל חייו אין לו מקום באומתנו. יוצא שברוב המקרים מבטל בית הדין את דעתו של העבד ושולח אותו לחפשי – למרות מה שכתוב בתורה. ולכן הקבה קנה אדון לעצמו
ויש להוסיף שבית הדין רשאי לעשות כך – לעקור דברי אלוקים חיים – משום שיושב בלשכת הגזית כאשר השכינה עמו.