פרשת וישלח תשפא
הרב דר צבי אבינר
ויברך אותו – ברכת אבליםי
צערו של יעקב
ותמת דבורה מינקת רבקה ותקבר. מתחת לבית אל
תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות (לה ח)
היכן נפטרה דבורה? הפסוק לא מזכיר זאת. גם לא מזכר במפורש מי הוא זה שבכה עליה כל כך עד ששם המקום שונה לזכר הבכיה. אבל המדרש אומר כי דבורה נפטרה במחנה של יעקב החוזר ארצה. וכי יעקב הוא זה שבכה עליה
כיצד הגיעה המינקת למחנה של יעקב? בפרשת חיי שרה מסופר כי המניקת נשלחה עם רבקה בדרכה ארצה. ויתכן – אומר הרמב״ן כי המניקת הזאת היא דבורה. אם כך – כיצד הגיעה למחנה יעקב? כנראה שנשלחה על ידי רבקה לקבל את פניו.
אך הרמב״ן תמה – הייתכן שיעקב בכה כל כך על פטירת המינקת הזקנה?ם
אלא שיש לקבל את דברי המדרש האומר
עד שהוא משמר את אבלה של דבורה באה לו בשורת אמו (רשי)
ומדוע העלים זאת הכתוב? אומר הרמב״ן: ״שלא היה לה כבוד במיתתה״. רבקה נפטרה באישון לילה ״כשיעקב אינו שם ועשיו שנא אותה, ולא יבא שמה, ויצחק כהו עיניו ואינו יוצא מביתו״. מיטתה הוצאה באישון לילה על ידי בני חת, ולא הלכו בניה אחר מיטתה״. ורשי אומר : לפיכך העלימו יום מותה שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשיו״. יעקב חש אשמה עקב העדרו מהארץ ואי יכולתו לכבד את הוריו בחייהם.
כה רב היה צערו שבכה עד כדי כך ששם המקום שונה לזכר המאורע.
והצער גם הושקע בהלכה כפי שנראה להלן
ברכת אבלים
ויבא. אלוקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו (לה ט)
לפי הפשט זוהי הקדמה לפסוקים הבאים שיבררו מה בירך אותו הקבה. אך רשי אומר אחרת: ״ויברך אותו ברכת אבלים״.
מה ההבדל בין ברכת אבלים ותנחומי אבלים? מסביר הרמב״ם
ואלו הם: ברכת אבלים דברים שאומרים בבית האבל.
תנחומי אבלים דברים שאומרים בשורה ״ (הלכות אבל פ״יב ה״ז)
מכאן שלפי רשי הקבה בא לבקרו בביתו ולברכו ברכת אבלים.
דהיינו תנחומי אבלים נאמרים בבית הקברות . עם סתימת הגולל עומדים המנחמים בשורות של עשרה והאבל עובר לשמאלם והם אומרים לו: ״תנוחם מן השמים.״ ואין הם מזכירים שם שמים בשם ומלכות. הקבה כביכול אונו שם ליד הקבר
רק לאחר הקבורה ביקר הקבה את יעקב במחנהו כלומר בביתו. ואכן כך אומר הטור
והיו מכריזין שם (בבית הקברות) עניין תחית המתים כגון הא -ל הגדול ברוב גדלו. ומבקשים רחמים על המת ואינו חותם בזו״ (יו״ד שע״ו)
לעומת זאת כותב הטור לגבי ברכת אבלים שהיא ברכה שתקנו לאמר בבית האבל במשך שבעת ימי האבלות מדי יום על הכוס (כתובות ח׳ ע״ב). ואותה היו מסיימים במילים
ברוך אתה השם מחייה המתים״
ותרגום ירושלמי אומר במפורש שא ת ברכת אבלים לומדים מביקורו של הקבה במחנהו של יעקב
לפנינו ברכה שנאמרה שבעה ימים על הכוס, והיא מזכירה להבדיל את ברכת חתנים שנאמרת שבעה ימים על הכוס. ואמנם תיקן משה רבנו את שבעת ימי משתה חתנים כנגד שבעת ימי אבלות והם כנגד שבעת ימי המילואים בפרשת שמיני
וזה כלל גדול שאין אבלות מזכרת בתלמוד אלא כנגד שמחה. כך הלכות אבל מזכרים במסכת מועד קטן
וכך עדיין נהגו בימי הרמב״ם. אך ברבות הימים הברכה על הכוס בוטלה עקב שיכרות ,וכך מעיר בית יוסף.
הרמב״ם לעיל אומר שברכת אבלים הם דברים שאומרים בבית האבל.
ומה הם הדברים הללו?
דבריו של מת
לא יקרא עוד שמך יעקב
כי ישראל יקרא שמך
דברים של מת הם לפי הפשט דברים הנוגעים לקבורה וכדומה. אך ההלכה קובעת שאין לדבר בפני האבל אלא דברים הנוגעים לחיי המת ולפעלו ולמה שהתעסק בו לטוב, וגם זאת אין אומרים אלא כאשר האבל פותח בהם ראשונה.
ואמנם כך עשה הקבה כביכול כאשר ביקר את יעקב בביתו ודיבר על עניינים הקשורים לרבקה.
שהרי רבקה היא שקראה כל ימיה את יעקב בשמו ואין היא מכירה את השם החדש ישראל. ולכן, לכבדה, משאיר הקבה את השם הישן יעקב צד בצד ישראל, שלא כפי שעשה אצל אברהם ושרה שהשם החדש החליף לגמרי את הישן.
ובנוסף חוזר הקבה כאן על ברכת אברהם מלה במלה, כדי לאשר את הברכה ליעקב כפי שהנפטרת הצדקת חפצה.
גילה לו סוד העיבור
ויברך אותו – לפי פרקי רבי אליעזר הברכה שהקבה בירך אותו היא סוד העיבור.
מה הסוד? הרי כל אדם יכול ללמוד ולדעת את חוקי העיבור על בוריין.
אלא שהסוד הוא עמוק ביותר: כדי שהעיבור יהיה תקיף, חייב להיות לפחות מניין יהודים בארץ,
הקבה מבטיח ליעקב שלעולם ישארו בארץ לפחות מניין יהודים.
ואכן כאשר בא הרמב״ן לארץ ובנה את בית הכנסת שלו, הוא זכר את מה שנאמר כאן וחיפש בכל הארץ – מהגליל ועד חברון – ואסף מניין יהודים.
הארץ לעולם לא תעזב ללא מניין יהודים
העןמדים בשורה ומנחמים את כנסת ישראל