הרב צבי אבינר
ואתחנן: שמע—כיצד נקבל עלינו עול מלכות שמים
השיחה ניתנה בפני יהודים רפורמים בארהב
שמע ישראל הויה אלוקינו הויה אחד
ה”שמע היא קריאת הקרב של היהדות. אנשים הלכו לעולמם כשה”שמע” על שפתותיהם. יהודים הלכו לתאי הגזים כשה”שמע” על שפתותיהם. לוחמים הלכו למוות כשה”שמע ישראל” על שפתותיהם. קבלת מלכות שמים עלי אדמות היא מטרתה של היהדות. משה מייסד כאן מנוע של הקרבה עצמית שהחזיקה את היהדות במשך אלפי שנים. 0
ה”שמע” ידוע בפי חז”ל כ”קבלת ע ו ל מלכות שמים “והדגש הוא על “עול”, שכן לא מדובר כאן בקבלה תיאורטית של היהדות או מסורתה או תרבותה אלא בקבלת עול תרי”ג מצוות. שכן אם המטרה היא לחזור פעמיים ביום על עיקרי האמונה, הרי יש קטעים בתורה המכוונים לכך יותר מה”שמע”, כגון עשרת הדברות שזה עתה חזר עליהם משה לעיל בפרשה, או י”ג הכללים של הרמב”ם וכדומה. אלא שה”שמע” הוא קטע מיוחד במינו שאין כמוהו בתורה, והוא מכריז קבלת ע ו ל מלכות שמים ע ל י. 0
כלומר מטרת השמע היא לא רק להמליך את הקבה על העולם, אלא עלי , על האדם הקורא את השמע. לדוגמא אני מכבד מאד את מלך אנגליה,אבל לא אקבלו כמלך ע ל י . אדם יכול להגיע להכרת הקב”ה כבורא העולם, אבל לא כמלך העולם שעדיין מובילו מיום ליום ומתעניין בגורלו. ואדם יכול להכיר בקב”ה כמלך העולם אבל לא כמלך על האדם עצמו, כלומר שהוא מתעניין בנו באופן אישי ומצפה מאתנו לקבל עלינו ע ו ל מצוותיו
והדגש הוא על “ע ו ל מצוות”שכן האמת היא שלא קל לשמור ולקיים תרי”ג מצוות–ממש. קל לדבר עליהם, לכתוב עליהם, לשיר עליהם, לשבחם אבל לא קל לקיימם ממש. מה יביא אותי היום במאה שלנו להקים סוכה – ממש, לשמוע שופר – ממש, לאכול רק אוכל כשר למרות הקשיים וההרחקה מחברי לעבודה? מה יביא אותי להניף לולב – ממש, להתעטף בציצית על גופי ולשמור שבת – באמת!
אעשה זאת רק אם אקבל ע ל י עול מלכות שמים באופן אישי, שהקב”ה אכן מולך עלי, על צבי אבינר באופן אישי ממש. רק אז אקיים מצוותיו גם באין רואה, אפילו בארץ זרה, בלא יהודים כמוני מסביב, ללא לחץ חברתי כלשהוא
מהי איפא קבלת מלכות שמים בקטע ? 0
א) “דע” ו”עד” ישר והפוך
מבט ראשוני על ה”שמע” מגלה את האותיות הגדולות הפותחות וסוגרות אותו,כלומר ה”עין” הגדולה שב”שמע” וה”דלת” הגדולה ב”אחד”. והנה לאותיות משמעות ישר והפוך: בכוון אחד הם “עד” ובכוון הפוך “דע”. ויש כאן רמז שאת ה”שמע” אפשר להבין ישר והפוך. אפשר ללכת בדרך של “עד” ולקבל עול מלכות שמיים כמוסר עדות, וזו היא דרך קצרה, ויש דרך הפוכה של ה”דע” שהיא דרך ארוכה של רכישת דעת. שתי הדרכים יובילונו לקבלת עול מ”ש עלינו. כיצד? 0
נלך קודם בדרך הישירה “עד” ולאחר מכן בדרך ההפוכה של “דע” שבה הלך רבי יוחנן.
ב) עשרת המצוות שב”שמע” ם
בניגוד לרמב”ם שכותב על הלכות ק”ש בלי להזכיר מצווה נפרדת של “קבלת עול מלכות שמים”, מונה החכם הספרדי אבודרהם ב”שמע” עשר מצוות עשה וביניהם “מצוות קבלת עול מלכות שמים” כמצווה נפרדת ומוגדרת. עשר המצוות שב”שמע” לדבריו הן: ם
א) ק ב ל ת עול מלכות שמים-שנ’ שמע ישראל ה’ אלוקינו ם
ב) ל י ח ד שמו יתברך באמונה שלמה-שנ’ ה’ אחד.ם
ג) ל א ה ב את ה’ יתברך –שנ’ ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ם
ד) ל ל מ ו ד תורה בעצמו שנ’ והיו הדברים האלה על לבבך ם
ה) ל ש נ נ ם לבנים שנ’ ושננתם לבניך ם
ו) ל ק ר א ק”ש שחרית שנ’ ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ם
ז) ל ק ר א ק”ש של ערבית שנ’ ובשכבך ובקומך ם
ח) ל ה נ י ח תפילין של יד שנ’ וקשרתם לאות על ידך ם
ט) ל ה נ י ח תפילין של ראש שנ’ והיו לטוטפות בין עיניך ם
י) ל ק ב ו ע מזוזה בפתחים שנ’ וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך ם
והנה מונה החכם את “מצוות קבלת עול מלכות שמים” במלים “הויה אלוקינו”, כלומר הויה-שהוא אדוננו והוא מלכנו. אבל אפשר לראות את קבלת עול עו לפני כן במלים “שמע ישראל”. שכן יש לשאול:
ג) שמע ישראל – מצוות איזה מלך? 0
ההלכה אומרת שחייב אדם לקרא את השמע כמצוות מ ל ך. וכך כותב הטור: 0
ויקראנה ביראה ובכוונה, כתב ר”ע לשוויה איניש לק”ש בכל זמן דקריא לה כפרוטגמה חדשה, פרוש פרוטגמה כתב המלך על בני מדינתו, שק”ש היא פרוטגמה דהקב”ה ם
ומפרש הפרישה כי “להכי המשילו לפרוטגמה כתב ו צ ו ו י ה מ ל ך לומר לך שלא נקרא ק”ש בחטיפה ובמרוצה ובערבוב הדברים אלא במתון, מלה במלה ובהפסק כל דבר, כאדם הקורא צווי המלך שקורא במיתון גדול צווי וצווי…מהצווי הגדול ה מ ל ך ה ג ד ו ל ברוך הוא. והוא מוסיף: “ששפיר צריך לקרא באימה ויראה ברתת ובזיעה…אבל הקב”ה אמר לישראל הרי לא הטרכתי אתכם וכו”. 0
כלומר ראיית ה”שמע” כדבר מלך מכתיבה האופן שאנו קוראים אותה, בהקפדה על מקום נקי, לבוש נקי וקריאה בעיון. והטור כותב שמן הדין היה לקרא את השמע בעמידה מתוך כבוד המלכות, אבל “לא הטרכתי אתכם”. 0
ולפי זה ה”שמע” הוא צו ה מ ל ך ה ק ב” ה. אך הפשט הוא שהמלים הללו הן של משה המדבר כ מ ש ה מ ל כ נ ו . זוהי הסיבה שאומר “הויה א ל ו ק י נ ו ” ולא “אלוקיך”. כי הוא כולל את עצמו בקבלת העול. מכאן שהכבוד שאנו מבטאים באופן הקריאה היא לכבודו של משה מלכנו, או רבנו. 0
יוצא לכאורה שכבודו של משה גדול משל הקב”ה, כימשה הוא המצווה לשמוע לקבה ולקבל מלכותו. וכדי למנוע מחשבה זו אנו מק ד י מ י ם ואומרים “א-ל מלך נאמן” לפני ה”שמע”, ובכך מקבלים עלינו עול מ”ש מיד
שמע ישראל: פקודה
אם כן “שמע” פרושו צו המלך משה : “הקשב לדברי,” חסוך מעצמך טרחה וקבל מייד עול מלכות שמים ללא שהיות. זוהי הדרך הקצרה ביותר לקבלת עול מ”ש. אין צורך במחשבה ושקלא וטריא. דרך זו מתאימה ל”ע-ד”. אדם עומד ונותן עדות שהקבה מלך. 0
ההפך: שמע בעיון רב
אבל העין הגדולה שב”שמע”מרמזת על ההפך, על העיון העמוק. “שמע במובן הבן”. וזהי דרך ארוכה מלאה מוקשים שכן לא קל לאדם להגיע לאמונה וקבלת עול על עצמו מתוך מחשבה ועיון. וזוהי הדרך הארוכה ההפוכה לקודמת והרמוזה ב”ד-ע”. ולשם הכיון אנו מכסים את עינינו בידנו וחוסמים כל מחשבה זרה שתפריע לקבלת העול. וכן אנו מכוונים בכל מלה למשמעותה, במיוחד בפסוק הראשון. וכדי לקיים “שמע” הלכה למעשה אנו משמיעים אותה לאזנינו. והדגש הוא על אוזן שלנו, על עצמנו, ולא על אוזן של מישהוא אחר
שמע ישראל: מה בדיוק עלינו לשמוע? אומר משה: 0
ג) שמע ישראל, הויה אלקינו הויה אחד
לפי אבודרהם לפנינו שתי מצוות עוקבות “הויה אלוקינו” שהיא קבלת מ”ש , ו”הויה אחד” היא מצוות יחוד השם.
וכפי שהזכרנו לעיל, “הויה אלוקינו” מתפרש כאן כ”הויה שהוא אלוקינו” או מלכנו. ובמלים אלו לפי אבודרהם יש קבלת עול מ”ש . ורשי מחזיק בפרוש זה באמרו: עכשיו הויה הוא אלוקינו, של ישראל ולא של האומות. אך לעתיד לבא יהיה “הויה אחד”כלומר אלוקי כל העמים. כלומר כל העמים ילכו באמונה בהויה כפי שצפניה אומר “כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם השם”. וזכריה אומר “ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד.” לפי זה לפסוק מובן הסטורי של קבלת עול מלכות שמים על ישראל, ולעתיד על כל האומות .
וגם אבן עזרא הולך בדרך זו ואומר שכאילו חסרה כאן המלה ‘מלך’ לפני ‘אחד’. דהיינו משה אומר: “שמע ישראל.ה’ אלוקינו, ה’ מלך אחד” ובלשונו: “והנכון בעיני שהוא (אחד) דבק עם מלך”. והוא מוסיף: “שפה ברורה: הנה כל העולם ידברו שפה אחת (לשון הקודש) ם
בית דין של מעלה של עכשיו ושל עתיד לבא
אך הפסוק מקבל עומק גדול יותר אם מדובר ב מ י ד ו ת (כלי יקר) . ובתחילת פרשת ואתחנן אומר המדרש “הויה אלוקים: כל מקום שנאמר הויה היא מדת הרחמים וכל מקום שנאמר אלוקים היא מידת הדין.” 0
לפי זה הביטוי “הויה אלוקינו” מזכיר את “הויה אלוקים” בסיפור גן העדן והכונה לשתי המידות הויה ואלוקים המופיעות זה בצד זו ב א ה ב ה ליצור את האדם בגן העדן של אהבה (כמו “היתה לי עדנה”). רק לאחר מכן כשגורשו לארץ מופיע שם הויה לבדה ללא אלוקים בצידה בלידת קין כאשר חווה אמרה “קניתי איש את הויה” (רבנו בחיי). ןמכאן והלאה מופיעות המידות לא דבוקות אלא נפרדות כשהן מהוות את “בית הדין של מעלה” הנקרא “הויה אלוקינו” והן שתי המידות (חסד ודין) ה נ מ ל כ ו ת זו בזו להוציא פסק דין משותף.. ולכן בית הדין של מעלה, של “הויה אלוקינו” נקרא גם “מלכות שמים”,משום שהן נמלכות. ואנו יחיים תחת בי”ד זה עד לעתיד לבא, עד השבת הנצחית שאז אלוקים ישבות והויה תשלוט בעולם לבדה באהבה ורחמים וחסד לללא דין.
ולפי זה הביטוי “הויה אלוקינו הויה אחד” משקף שתי דרגות היסטוריות בבריאה כולה. בראשית נברא העולם במידת דין “אלוקים”, אך ביום השישי שיתף עמו את מידת הרחמים “הויה” לברא את האדםכשאמר “נעשה אדם” בצלמנו וכדמותנו”. ושם בסוף הפרק הראשון נאמר “יום השישי \ ויכולו השמים” שהם ר”ת הויה. ה “י-ה” (יום השישי) “חודר” לעולמנו ליום השישי של הבריאה , ו “ו-ה” (ויכולו השמים) עדין בשבת. ה”י-ה” לכן מייצג את השכינה המחפשת מקום לשכון בעולמנו, בלב האדם. אם לא נקבלה ללבנו היא תעלם כיונה פצועה חזרה לשבת ותשאיר את עולמנו ביד אלוקים, מידת הדין לבדה.
הבה ונחזור על מה שלמדנו בבראשית. בעוד שבפרק ראשון מופיע שם הויה רק בראשי תיבות, יום השישי וכו, ככלה צנועה מכוסה מעין רואה, הרי בסיפור גן העדן היא מופיעה בכתוב בגלוי, אך רק “צד בצד” אלוקים, ה”חתן”, כפי שכתוב “וייצר הויה אלוקים את האדם.” וכך היא מופיעים צד בצד במשך כל סיפור גן העדן. רק לאחר מכן, כשילדה חווה את קין בארץ, מופיעה הויה לבדה במלא הדרה כפי שחווה יכלה לראותה לאחר הלידה שנאמר “קניתי איש את הויה”. רק אמנו חווה באחזה בתינוק קין יכלה לחוש בדמה מה הויה חשה לגבינו. ומאז ועד עתה אנו חיים תחת מלכות בית הדין של “הויה אלוקינו” של שתי המידות הנמלכות זה בזו. . ובסוף יום השיש של הבריאה (שבן אנו חיים) ישבות האלוקים והויה תמלך לבד שנאמר “הויה אלוקינו, הויה אחד” והעולם יכנס לשבת שלעתיד לבא
ולפי זה מצווה ראשונה ושניה שב”שמע” היא קבלת עול ש ת י מ ל כ ו י ו ת (א) של “הויה אלוקינו” כלומר מידות דין ורחמים הנמלכות זו בזו שתחתיה אנו חיים (ב) מלכות שמיים של חסד של “הויה לבדה” שאליה העולם שואף להגיע בסוף יום השישי.
משה לכן סולל בשמע הדרך שנלך בה להגיע ליום השבת, כי מלכותה ובואה תלויים ב נ ו . כיצד? הוא יברר זאת להלן 0
ד) יחוד הויה
אבל אם המילים “הויה אלוקינו” הם קבלת מלכות שמים, כפי שאומר אבודרהם, הרי מיד עובר משה למצווה הנובעת מההמלכות הזו. ולפי רבים אכן למלים “הויה אחד” יש מובן ה ל כ ת י של איסור עבודה זרה ב”שיתוף”. כלומר על ישראל לעבוד את הויה ללא כל שיתוף עם כח כלשהוא אחר . ומה לגבי השיתוף עם ה”אלוקים”? על זה נאמר “הויה אלוקינו הויה אחד”. הללו הן שתי מידות של בורא אחד
אבל אפשר לפרש שהמלה אחד מתייחסת גם ל”הויה אלוקינו” ופרושה שיש ל א ח ד את המידות, דין ורחמים, אלוקים והויה. כלומר לא רק להאמין שהן אחד אלא ל א ח ד אותן בחיינו.באופן אקטיבי .
דהיינו ל י ח ו ד הויה ואלקים יש גם מובן מ ש פ ט י : לאחד את חוקי האלוקים עם מידת הרחמים הויה. כך למשל אומרת התורה “עין תחת עין”כחוק קשה של מידת הדין שנכתב ב”אצבע אלוקים” המבטא את הצדק המחלט של אלוקים. אך מידת הרחמים קובעת שאין הדבר כך אלא בי”ד של ישראל מעניש את המחבל בעונש כספי בלבד. כביכול המידות נמלכות זו בזו, מידת דין ברחמים, ומוציאות דין משותף המשקף את דעת שתיהן. וזהו יחוד הויה ואלוקים במשפט . הסיום הויה אחד מורה שאם יש ויכוח בין המידות אזי הויה גוברתף מידת רחמים גוברת 0
כיצד? האלוקים דורש מאתנו שמירת מצוות, אך הויה מצפה מאתנו להתנהג בחסד ורחמים מעל מה שנדרש לפי החוק . כך עשה אברהם שהשפיע חסד מעל שורת הדין. הרי יסד את ה”אשל” שהוא ר”ת “אוכל שתיה ולינה” לנצרכים ללא תשלום, . וגם יסד בתי חולים והושיט עזרה מעל ומעבר ממה שנדרש לפי חוקי המשפט של האלוקים. ועם כל אהבתו להויה לא החסיר מיראת האלוקים כפי שהראה בעקידה. ולכן איחד דין ורחמים בחייו
ה) מאריכים ב”דלת” לקבל עלינו אדנות
והפסוק מסיים ב”אחד” שבו ה”דלת” גדולה שאנו מאריכים בה לבטא קבלת אדנות, “א-דני”. כלומר אנו ממליכים את הקבה על ארבע רוחות השמים
אבל הדגש הוא על אדנות ולא מלכות. מהי אדנות ? עד שבא אברהם לא קרא אדם לקב”ה בשם אדנות . כשהתפלל לבן למרות כל הסכויים השליליים (גילו וגיל שרה) אמר “א-דני אלוקים (הויה בניקוד אלוקים) מה תיתן לי” ובכך ביטא הכנעה לגזר הדין של “אדונו בעל הטירה” שהוא “קונה הכל”. והאדוןבעל הבית קרוב יותר לאדם מהמלך.
כלומר אברהם ראה את שתי המידות יחד (הויה בניקוד אלוקים) כלומר ו ראה את הויה “במחזה” אך פיו אמר אלוקים. הוא ראה את שתי המידות “זה על זו” באהבה ובהסכמה מלאה כשהם מאוחדים בפסק הדין. לפני עמדו שתי המידות קרובות יותר זה לזו מאשר ב”הויה אלוקינו” ששם הם “צד בצד” ולא “אחד לפני השני” (כפי שאומר הפסוק בתהילים “שמש ומגן הויה אלוקים”: הויה היא השמש ואלוקים מגן את עיננו מלהביט בה.) אברהם ראה את המידות קרובות זו לזו בהסכמה מלאה שאין לשנותה, אך בכל זאת קיוה שיקרה נס ויולד לו בן, כלומר “אפילו חרב חדה על צוארו לא התיאש” אומרים שם חז”ל. אך אברהם הקדים את בקשתו לבן בהזכירו א-דני, כלומר הרכין ראשו מראש לכל פסק דין סופי, יהיה אשר יהיה, כעבד לפני רבו-אדונו. ומהי המילה אם לא הטבעת חותם האדון בבשרנו (ספורנו) 0
משה יורד כאן כביכול במדרגת גובה המלכות. מבי”ד של מעלה, של “הויה אלוקים” דין ורחמים הוא “יורד” בעקבות אברהם אל “אדנות” של הבורא כאדון הכל ובעל הטירה. אבל בירידה זו של סמכות כביכול יש עליה בקירבה של הקבה לאדם כי האדון שלי קרוב אלי יום יום יותר מאשר המלך המרוחק
לפנינו איפא שלשה מלכויות: (א) הויה אלוקים (ב) הויה בלבד שלעתיד לבא (ג) אדנות של בעל הטירה שהוא קונה הכל משום שיצר את הכל.
ההפך: מאדנות למידות
אבל אברהם הלך ההפך. הוא הכיר ראשית כל את “בעל הטירה” שבנה אותה ולכן היא שלו והוא אדונהת בזכות היוצריםץ לכן הוא קונה שמים וארץ כפי שאמר מלכי צדק. להכרה כזו יכול כל אדם להגיע בקלות יחסית. רק לאחר מכן פגש אברהם את נח (כשאברהם היה בן 58 שנה כמניין נח) וממנו למד את עקרונות האמונה של אדם הראשון. שהרי אדם הוא זה שנתן שמות לקבה, שקרא לדין אלוקים ולרמים הויה.
לכן אפשר ללכת בפסוק שראשון של השמע באופן הפםוך של ה “ד-ע” מאדנות (דךת גדולה) לייחוד הקבה (מצווה ב) ולקבלת עול מלךכותו (מצווה א) 0
ו) ברוך שם
ולפי חזל רק עתה כשסיימנו את הדלת הגדולה שבאחד אנו מוסיפים בלחש “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” בניגוד לאבודרהם הם רואים כאן את קבלת עול מ”ש.
ז) אהבה
ולכאורה הגענו לשיא המלכויות הקרובות ללבנו, ויש סיכוי שנקבל אותן עלינו באופן אישי אך משה ממשיך ואומר
“ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.
משה חש שכדי שאקבל ע ל י את אדנות הקבה, עלי גם ל א ה ו ב אותו. ידיעה תיאורטית אינה מספיקה.
במובן אחד אנו ממשיכים לעלות במעלות המלכות, שכן מלכותו של האהוב עלינו גדולה מזו של האדון. ומצד שני אנו מצתקדים במצוות שכן “ואהבת” היא מצוות עשה (ג לפי אבודרהם) 0 .
וכיצד ימלא אדם מצוות עשה של אהבה כאשר הבורא הוא מופשט ללא גוף וממשות? מסביר הרמב”ם בהלכות דעות שכדי להגיע לאהבה על האדם ללמוד את הטבע והעולם ומכך יגיע להערצת הבורא וחכמתו ומתוך כך יגיע גם לאהבתו. הרמבם ממשיך את הדלת הגדולה באחד. מתוך שנכיר את הבורא ונמליכו על ארבע כנפות העולם נגיע לדבריו גם לאהבת הבורא ולקבלת עול מלכותו עלינו, שנקיים מצוותיו. 0
הרמבם כתב כך אך מי כדורנו יודע שאין כל ערובה שאדם יגיע להכרת הבורא והמלכתו מתוך לימוד הטבע והמדע. ראינו את ההפך: כיצד אומה מתקדמת במדע הופכת לשטן עלי אדמות
ואהבת בשני יצריך
ומשה כאילו חש בסכנה הזו ומראה לנו שבשורש הכפירה יש רצון עמוק הדוחף אותנו ללכת אחר תאוותינו. יכול אדם לגלות את תורת היחסות של הפיזיקה ולהגיע להכרה שיש בורא חכם לעולם, אך אדם זה יכול גם להיכשל ביחסים האישיים במשפחתו. עמוק בנפשנו טמון היצר שמעל ההכרה, בתת מודע, הדוחף אותנו לדחות מ”ש.
ולכן ממשיך ואומר משה “בכל לבבך” כלומר עליך לאהבו בשני יצריך, ביצר טוב ויצר רע. עליך לרתום את “הנפש הבהמית” כפי שאומרת החסידות לכוון של אהבת הקבה. ולכן נאמר בכל נפשך כלומר בכל דבר שנפשך חושקת בו ובכל מאודך כלומר בכל ממונך. ם .
כאהבת אישה
אבל “ואהבת” מפרש גם כמצווה להגיע לאהבה ריגשית כמו אהבת אישה (רמבם). בלא האהבה הזו לשכינה לא יזמין האדם אותה לשכון בלבו ואז לא יעלה לדרגת “טוב מאד” כפי שרצה הבורא בבריאה.
עשה שאחרים יאהבוהו
ויתר על כן: חז”ל בפרוש ראו כאן מצוות עשה לאדם שיעשה הכל שבידו כדי שאחרים יאהבו את הקב”ה כמוהו. דהיינו אנו מגיעים ל”אהבה” כמצוות קידוש השם בחיים. וכך אומר ס’ החינוך: “שזאת האהבה תחייב את האדם לעורר בני האדם באהבתו לעבדו כמו שמצינו באברהם”, שהרי אברהם נקרא “אברהם אוהבי” על ידי כך שעשה נפשות לקב”ה שנאמר הנפש אשר עשו בחרן.
ומצוות קידוש השם מגיעה לשיאה במסירות הנפש כפי שדרש רבי עקיבא ש”בכל נפשך” אפילו שהוא נוטל נפשך, ו”בכל מאודך” אהבהו בכל מידה ומידה שהוא זורק בך. קל לאהוב את הקב”ה כשטוב לנו. לא קל לאהבו כאשר רע לנו. וזוהי דרגה עילאית של המלכת הקבה ע ל י נ ו
ח) מאהבה לתלמוד תורה
:
והיו הדברים האלה על לבבך
ממצות אהבה (ג’ של אבודרהם) מתקדם משה למצוה ד’ של ת”ת לעצמו. אפשר לפרש בפשטות שאהבה לקבה מובילה את האדם ללמוד את דבריו. מצווה גוררת מצווה.
והרמב”ם כותב: “העובד מ א ה ב ה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם אלא עושה האמת משום שהוא אמת”. כלומר האוהב (ג’) מתקדם למצווה (ד’) של לימוד תורה מאהבה
עתה מתמלאת מצוות אהבה ת ו כ ן : “אינו אוהב את הקב”ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעת תהיה האהבה, אם מעט ואם הרבה”. (הל’ תשובה פ”ה ה”ו) ם
אבל יש כאן גם עליה ב ד ר ך לקבלת עול מלכות שמים. אם מטרת בריאת האדם היא שהאדם יהיה “טוב מאד” על ידי יחוד הויה אלוקים בלבו, שנאמר נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו, ומפרש רשי “בצלם ודמות” שהיה לקבה בדמיונו על האדם, שכך על האדם ללמוד להיות, הרי שיש צורך להראות לאדם כיצד להשיג מטרה נכספת זו. והדרך נלמדת על ידי ת”ת
והחסידות רואה כאן הוראה לאדם להסיר את “שכבת השומן” מעל לבו כדי שדברי התורה שלמד יהיו מונחים על לבו ממש
דרך הפוכה מלמטה למעלה
אבל הרמבם רואה כאן גם דרך חדשה ו ה פ ו כ ה להגיע לאהבת השם: לימוד תורה (מצווה ד) יביא את האדם להכיר בחכמתו של הבורא נותן התורה, ומכאן יגיע לאהבתו (מצווה ג) ומכאן לקבלת עול מלכותו (ב’ וא’).
ט) לימוד תורה בבוקר וערב
וממצווה כללית זו של לימוד תורה, מתקדמת התורה למצווה פ ר ט י ת יותר של קריאת שמע בבוקר ובערב (מצווה ה’ של אבודרהם). וכאן רואה ספר החינוך את מצוות קבלת עול מלכות שמים: 0
“שרצה לזכות עמו שיקבלו עליהם מ ל כ ו ת ו ויחודו בכל יום ולילה כל הימים שהם חיים”.
אכן חזרה על ה”שמע” בבוקר וערב מבטיחה קבלת עול מ”ש
י) ושננתם לבניך
לפי אבודרהם משה מתקדם ממצוה ה’ של שינון השמע לעצמנו למצווה ו’ שהיא שינון לבנינו. וספר החינוך כורך שניהם למצווה אחת: “ללמוד תורה (בעצמו) וללמדה לאחרים .
אבל אפשר ללכת הפוך מלמטה למעלה: לימוד תורה לבנים מעודד את האבות (והאמהות) ללמוד תורה בעצמם. זאת ראיתי הרבה פימים בימי חלדי ויש בכך אמת נסיונית גדולה
י) מצוות תפילין
ומשה מתקדם צעד נוסף באמרו ” וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך” שהם הנחת תפילין של יד ושל ראש (מצוות ז’ וח’ של אבודרהם). ואכן פרשיות התפילין מזכירות קבלת עול מ”ש ואחדות השם” (חינוך). 0
אבל יש כאן עליה באהבה. מהם התפילין אם לא הטבעת שמבטאת “וארשתיך לי לעולם” וכו. כלומר מ א ה ב ה אנו עוברים ל ק י ד ו ש י ן 0
יא) מזוזה על קירות ביתך ובשעריך
אך משה לא מסתפק ומוסיף נדבך נוסף: “וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך” (מצווה ט’ וי’ של אבודרהם) . ואכן גם המזוזה מכיל הפרשיות של קבלת עול מלכות שמים: ה”שמע” “והיה אם שמוע”.
והבט נוסף: במזוזה עבר משה מהקידושין שבתפילין ל”בית היהודי” שבו מתקיימת ה ח ו פ ה כלומר הנישואין שבין הקבה לישראל
כל הקטע קבלת עול
ויש בין חכמינו ז”ל שרואים את כל הקטע של השמע בקבלת עול מ”ש. כך למשל הם אומרים שעל האדם להקדים את ה”שמע: ל”והיה אם שמוע” כדי להקדים קבלת עול מ”ש לקבלת מצוות. כלומר כל העשר מצוות של אבודרהם הן קבלת עול מ”ש.
ארבע דיעות
מנינו כאן ארבע דיעות לקבלת עול מ”ש בפרשה
. המלה שמע שהיא צו מלכות (הקבה) 0
- המלים הויה אלוקינו
- הפסוק שראשון כולו כשאנו אומרים בשכמל”ו
- ודברת בם בשכבך ובקומך (חינוך) 0
- כל הקטע של השמע
יב) דרכו של ר’ יוחנן: ההפך מהדרך הנ”ל .
הדרך שסלל כאן משה היא נפלאה ונוקבת תהום הנפש. והיא גם דרך הגיונית: ראשית לומד אדם בשכלו את משמעות המידות, בית הדין של מעלה, אחדות המידות וקבלת הקבה כראדון שאני שלו. ומשם ימשיך האדם להגיע לאהוב את השם ומשם ללמוד תורהלעצמן ואח”כ לבניו ולאחרים, ואז יתעטף בתפילין וינשק המזוזה. זוהי הדרך ההגיונית שסלל לנו משה לקבל ע ל י נ ו עול מ”ש.
אך לדרך הזו חיסרון גדול שכן היא ארוכה ורבים כשלו בה ולא הגיעו לאהבת השם ולקבלת עול מלכותו. .
אבל ראינו שכל מצווה אפשר להתחיל בה או לסיים בה. את השורה הראשונה אפשר ללכת ישר בדרך של ה”ע-ד” או ההפך של “ד-ע”. ואפשר להגיע לאהבה מלימוד הטבע שקבלת אדנות, אן להפך מלמטה למעלה על ידי לימוד תורה קודם כל. וכן הלאה.
לכן בא רבי יוחנן מ ס ד ר התלמוד הירושלמי ומסדר לנו את סדר יומנו שבו נלך ונגיע מהר ובטוח לקבלת עול מ”ש.
אומר רבי יוחנן מנסיונו
“הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא שמע, ויתפלל” (ברכות ל”ט, טור הלכות הנהגת האדם בבוקר פ”א ה”ב). םם
רבי יוחנן דובר על סדר יומו של האדם בבוקר שהוא ה פ ו ך מסדר המצות שב’שמע’. כלומר
האדם קם משנתו בבוקר, נוטל ידיו ליד המטה, מהלך בין החדרים ומנשק המזוזות (מצוה י’). ם
לאחר מכן הוא מנקה גופו ומניח תפילין של יד ושל ראש (מצוה ח’ וט’) ם
לאחר מכן קורא ק”ש וברכותיה בבוקר ובערב (מצות ו’ וז’) ם
ואז משנן תורה לבנים (מצוה ה’) ם
ומתוך כך ילמד גם בעצמו (מצווה ד) ם
ומתוך שילמד תורה ילעצמו יגיע גם לאהבת ה’ ולמסירות נפש (מצווה ג’). כפי שאומר הרמב”ם בספר המצוות
ומתוך שיביט בעולם,ביופיו ובחכמה הטמונה בו תתעורר בו מידת הההתפעלות כך שיכיר בבעל הטירה שהוא גם אדון הכל עקב היותו היוצר, כפי שהבין אברהם (ויאריך בדלת הגדולה שבאחד)
ואז יעלה בהבנתו ויבין את “הויה אחד” (מצוה ב’) ם
ומשם יעלה ויבין את בית הדין של מעלה של “הויה אלוקינו” (מצווה א)
הבה נפרט: לפי זה האדם יגיע קודם ל”הויה אחד” ואח”כ ל”הויה אלוקינו” משום ששם הויה הוא כידוע ר”ת היה הווה ויהיה. כלומר הוא היה לפני הכל, הוא עכשיו והוא גם יהיה לאחר הכל. דהיינו הויה היתה לא רק לפני הבריאה אלא לפני הכל, אפילו לפני אלוקים. כלומר מידת החסד היא שורש הכל. היא “הצטמצמה” כביכול להופיע כמידת דין ‘אלוקים’ משום שכך טוב לעולם שיקבל שפע של חסד כדין ולא מאהבת חינם שכרוכה בבושת המקבל . ולעתיד לבא בשבת הנצחית ישבות אלוקים מלברא ולשפוט ורק הויה תמשול. סיפור הבריאה מתחיל בהויה ונגמר בהןיה. 0
ואנו מגיעים להבנה זאת דוקא כשאנו עולים ומטפסים במצוות בסדר הפוך מהסוף להתחלה, כפי שאומר רבי יוחנן. אם ילך אדם בדרך זו חזקה עליו שיגיע לקבלת עול מלכות שמים על עצמו במהרה. וסימן לדבר האותיות הגדולות בסדר הפוך “דע” כלומר תגיע לדעת באצ השם דוקא באופן ההפוך 0
יג) מעגל נצחי
אבל משילך אדם בדרך שהציע רבי יוחנן ויגיע מלמטה למעלה, לקבלת עול מלכות שמים, תפתח לפניו הדרך הישירה שסלל משה ויוכל לרדת מלמעלה למטה
כלומר אדם מתחיל במזוזה (מצוונ י’) ועולה למעלה עד מצווה א’ 0
ואז יוכל לרדת ולהתקדם מא’ לב’ ולג’ לפי הסדר שסלל משה.
וכך נוצר מעגל שלא יפסק ויניע את אמונת עם ישראל כמנוע בעל עצמה שאין כמוה בעולם
סוף השיחה