<font face=”David”>

<h3><center>2007  הרב צבי אבינר</center></h3>

<h2><center>

וארא: כיצד עשה שפטים בכל אלהי מצרים

</center></h2>

<p align=right>

<font size=”3”>

<h3><center>

א: שלשת ה’סיבובים’ של מכות מצרים

</center></h3><p align=right><b><i>

ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים

</i>

ידוע שהיאור הוא ע”ז של מצרים.  למה מתכוון הפסוק באמרו “בכל אלהי מצרים אעשה שפטים?” האם היה להם עוד ע”ז? םם

ונזכור שיצ”מ היא לא רק יום ההולדת של עם ישראל אלא תחילת סוף ע”ז בעולם.  אין לך תרבות השקועה במ”ט שערי טומאת-ע”ז כזו של מצרים.  “והוצאתי את צבאותי את עמי בנ”י מארץ מצרים” – מתרבות מצרים (חת”ס). ולא רק  ישראל, גם “וידעו מצרים כי אני ה'” – גם מצרים תצא מע”ז. כיצד יעשה ה’ דבר מפלא שכזה? םם

והתשובה: ע”י דצ”ך עד”ש באח”ב, כלומר בעזרת שלשת הסיבובים –תת קבוצות –של עשרת המכות

כיצד בדיוק זה  נעשה? ראשית, הסיבובים מרכבים מאזהרה ועונש כדהלן

<br>

דם — אזהרה בבוקר על המים……….ערוב: אזהרה על המים…………….ברד: השכם בבוקר..

צפרדע — אזהרה בבית פרעה………..דבר: אזהרת פרעה (בביתו)………ארבה: בא אל פרעה..

כינים –פרעה נענש ללא אזהרה…….שחין: פרעה נענש ללא אזהרה……חושך: ללא אזהרה..

<br>

לפנינו שלשה סיבובים סימטריים.  בכל ‘סיבוב’, שתי המכות הראשונות מקדמות על ידי אזהרה, והשלישית בלעדיה. מכאן שהקב”ה מחכה לאדם פעמים או שלש ורק אז מענישו

<br>

ובכל ‘סיבוב’ ההזהרות הולכות ‘מבחוץ פנימה’: הראשונה נאמרה ‘בחוץ’ על המים, השניה בבית פרעה, והשלישית בגוף פרעה עצמו.   וכך גם סדר נגעי אדם בכלל מ’בחוץ פנימה’: ראשית שולח לו הקב”ה נגע בביתו, אח”כ בבגדיו ואח”כ צרעת בגופו ממש

<br>

וכאשר הקב”ה טורח כל כך להזהירו סימן שאיכפת היה לקב”ה שבן נח זה, פרעה, אכן יקבל את המסר. הרי אלו רצה להענישו בלבד היה מוצא מן הסתם דרך אחרת לעשות זאת בלי הרושם האדיר שביקש להשאיר. ואכן כשמסתכלים בטבלה שלמעלה רואים בעליל עד כמה היו המכות מרשימות למי שנותן לבו להן

<br><i>

והכבדתי את לב פרעה

</i>

רק במכה השמינית — ארבה — הכביד ה’ את לב פרעה ושלל ממנו את הבחירה. לפני כן היה בכוחו של פרעה לחזור בתשובה בעצמו. והסיבובים היו בנויים כך שפרעה יקבל כל פעם מסר גדול יותר: (אברבנאל) םם

<br>

לפני דצ”ך נאמר: וידעו מצרים כי אני השם, ללמדם מציאות השם

לפני עד”ש נאמר: וידעו מצרים כי אני השם בקרב הארץ, ללמדם שהשם מושל בארץ

ולפני באח”ב נאמר: למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ללמדם שהשם משנה סדרי הטבע כרצונו

<br>

המכות איפא באו בסדר מחושב להפליא.  ויתר על כן: דצ”ך –הובא על ידי מטה אהרון, עד”ש בידי ה’ ובאח”ב על ידי מטה משה.  בית הדין הופיע בכל הדרו: הקב”ה באמצע ואהרון ‘מימינו’ ומשה ‘משמאלו’.  אהרון הכהן דן את האלמנטים הנמוכים שבטבע (דם צפרדע וכינים) בעוד שמשה מוריד משמים ברד, ארבה וחושך.  אהרון רגליו בקרקע ומשה ראשו בשמים.  אהרון יהא מעורב עם הבריות בעוד שמשה ילביש מסכה על פניו וידור מחוץ למחנה

ביה”ד מרשים מאד, והמסר מחושב מאד. אך כיצד עשה ה’ שפטים בכל אלילי מצרים? םם

<h3><center>

ב: עשר המכות כנגד עשר מאמרים שבהם נברא העולם

</center></h3><p align=right>

אומר המדרש שעשרת המכות הן כנגד עשרת מאמרות שבהן נברא העולם. וכאן מצויה הדרך שבה שבר הקב”ה את כל אלילי מצרים ועשה בהם שפטים. כיצד? םם

הבה נבחון את המכות. נראה שמכה האחרונה היא חושך, שהיא כנגד “ויהי אור” של יום ראשון (מדרש) םם

והמכה שלפניה, ברד, היא הורדה של “מים של מעלה” כלפי “מים של מטה”, המזכירים את היום השני. םם

והמכה הראשונה, דם, היא כנגד פרעה — האדם שעשה עצמו אלוה.

אם כן, סדר המכות  ה פ ו ך  מזה של סיפור הבריאה.  המכות מתחילות באדם ומסיימות ב’חושך’. מתחילות במי שנברא ביום השישי ומסיימות במי שנברא ביום הראשון. הכיצד? םם

<h3><center>

ג: סיפור הבריאה וסוד עבודה זרה בהסטוריה

</center></h3><p align=right>

אלא שבסיפור הבריאה טמון סדר התפתחות ע”ז בהסטוריה. םם

מאז שגורש מגן העדן מחפש הוא את אלוקיו.  הוא שומע את קול ה’ קורא אליו “אייכה”, אך ה’ עצמו נסתר.  שם בגן העדן היה ה’ גלוי, והאדם התחבא בין השיחים.  עם הגרוש התהפך הכל: האדם שומע קול ה’, אך מכאן, מהארץ, אין הקב”ה נראה בגלוי.  האדם נברא לעמוד במשפט ע”ז (רשי בראשית) ולכן האדם שומע קול ה’ הקורא אליו, אך האדם לא רואהו בעיני בשר.  האדם איפא מחפש את הבורא –בתחילה ביצורים הקרובים אליו, כלומר שנוצרו קרוב אליו ביום השישי. הוא מחפש את הבורא בחיה הנוראה הטורפת, בפרה המביאה חיים, ובנחש ובצפרדע ובזבוב שמסביבו.  במערות הקדומות מצויים ציורי בהמות וחיות שזה שציירם ניכר עליו שיה מלא התפעלות מכוכחם ויפיים.  לא רק המצרים, גם ההודים עבדו ועדיין עובדים את הפרה כמקור חיים.  יש שבטים סודנים שעדיין מקשטים ועובדים את הפרות הקדושות ממש כמו אבותיהם במצרים הקדומה. םם

<br>

האדם איפא מתפתה לעבוד את היצורים הקרובים  אליו במקום את הבורא.  אך כעבור זמן האדם מתפתח וידיעתו את העולם גודלת, והוא חש שהבהמות והחרקים שעבד אינם מספקים את האש הבוערת בלבו להכיר את הבורא.

<br>

עתה ממשיך הוא לשמוע את קול אלוקים קורא אליו “איכה”, אך הוא מחפש את מקור הקול ברובד עתיק יותר של הבריאה, במה שנברא ביום החמישי.  ושם רואה הוא את התנינים, התמסחים והדגים הגדולים והוא עומד מלא התפעלות מולם ושואל: “יוצרי, האם אתה חבוי כאן באלו?” והוא מתפתה לעבוד את היצורים המפלאים הללו כאילו היו הם היוצר. םם

<br>

ואכן באופן הסטורי כך קרה לאדם: לאחר שעבד את היצורים הקרובים אליו ביותר המעניקים לו חיים ועושר, עבר להעריץ את היצורים הנהדרים הרחוקים יותר, כגון התנינים והתמסחים שעל היאור.  הרי כך פונה הנביא אל פרעה “התנין הגדול שעל היאור”.  ככל שמתרחבים וגודלים נסיונותיו ומסעותיו, הוא מעריץ את הדגים הגדולים של הים – הלויתן והכריש – שתהילתם ממלאת את הפנתטאון של כל העמים העתיקים.

<br>

אבל הקב”ה מרגיש בטעותו וממשיך לקרא לאדם,”אייכה?” והאדם שומעו ולבו מחפש את היוצר ברובד עמוק יותר של הבריאה, עתה ביום הרביעי.  מביט האדם בשמש, בירח, בכוכבים ומערכות השמים המפלאות ושואל, “בוראי, האם אתה חבוי באלו?” והוא מתפתה לעבוד את הכוכבים בתאוות נפש, כאילו היו הבורא (טעות אנוש) םם

<br>

ואכן כך עשו האכדים והבבלים וגם המצרים שבססו חייהם על אסטרולוגיה מפותחת שרבים מאמיניה עד היום הזה.

<br>

אך הקב”ה לא מוותר.  “אייכה?” הוא ממשיך וקורא לאדם.  והאדם שומעו ולבו מחפש את מקור הקול ברובד עמוק יותר של סיפור הבריאה, ביום השלישי.  הוא מביט בצמחיה המרשימה, בעצים הנהדרים, בהרים והגבעות והימים והיבשות והוא נוטה לעבוד אותם במקום את הבורא האמיתי.

<br>

וכך עשו הכנענים שעבדו את הבעל והעשתורת אילי הפריון והרביה.  הם גם עבדו את עצי האשרה ואת ההרים הגבוהים והגבעות כפי שאומרים נביאי ישראל.

<br>

והאדם ממשיך להתפתח. כיום הוא מכיר ויודע את מקור זרע החיים שנברא ביום השלישי, את הדי-אן- אה  וחושב שהבורא שם.  האדם היום נוטה להעריץ את הגרעין ומרכיביו במקום את יוצרם.

<br>

אך הקב”ה לא מתייאש.  “אייכה?” הוא ממשיך לקרא לאדם.  והאדם הממשיך לצבר ידע נועץ מבטו ברובד עמוק יותר של הבריאה, ליום השני.  האדם הקים תרבויות, כמו יון, שהאמינו בים ככוח אלילי. םם

<br>

“אייכה?” – ממשיך הקב”ה וקורא לאדם. ועתה מביט האדם ליום הראשון, אל יסודות הבריאה.  הוא רואה שם את התחלת אור והחושך, האנרגיה והחומר, את התוהו ואי הסדר ומולם החומר והסדר. הוא רואה את המולקולות הפרימיטיביות ביותר של המים וההליום, את הנקודה הראשונה שממנה מתפשט הקוסמוס, את החורים השחורים והכוכבים המתפוצצים וחושב: בוראי, האם אתה חבוי כאן? ובהתפעללותו כי רבה הוא עובד את יצורי היום הראשון כאילו היו בוראו האמיתי. םם

<br>

ורק כשמיצה את כל האפשרויות, יגלה האדם שקול ה’ ששמע כל הזמן בא אליו מכל סנה ושיח קטן, מכל סלע ומכל יצור חי קטן או גדול.  ואז יתקיים בו “וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם אלקיך הוא בשמים ממעל ובארץ מתחת, אין עוד”. הקב”ה מצוי בכל יצור שבעולם, אין עוד מלבדו. םם

<br>

עד כאן עברנו על עשר מאמרות בריאת העולם.  איך התאים להם הקב”ה את עשרת מכות מצרים?

<h3><center>

ד: מכות מצרים לפי הבריאה בסדר הפוך

</center></h3><p align=right><i>

ובכל אלוקי מצרים אעשה שפטים

</i>

הקב”ה ביקש לבער ממצרים את כל הע”ז שבעולם, שכן המצרים שקעו בה.  ולכן הכה את מצרים עשר מכות כנגד עשר מאמרות מעשי בראשית — בסדר  ה פ ו ך . םם

<br>

ראשית שלח להם מכת דם שפגעה באדם — פרעה– העובד את עצמו. םם

אח”כ הביא עליהם את  ה צ פ ר ד ע , ה כ נ י ם  ו ה ע ר ו ב  כנגד הע”ז של כל השורץ על הארץ והחיות שנבראו ביום השישי . םם

<br>

והדגה והתנינים של היום החמישי כבר הוכו במכת דם. םם

ואז הביא עליהם מכת ‘דבר’ שפגעה במקנה שהיא ע”ז הנובעת מיצורי היום השישי, ובכל החיות למניהם שנולדו גם ביום החמישי. םם

<br>

ואז הביא עליהם שחין שירד משמים כ’אבק’, כנגד עבודת כוכבים שמקורה ביום הרביעי.  השחין השחית את הגוף. וממה קורץ גופנו, אם לא  מ א ב ק  כוכבים וממולקולות שנכבשו ב’כבשני החלל’ לפני מליוני שנים? םם

<br>

ולאחר השחין הביא עליהם ברד שהכה חי וצומח גם יחד, כלומר את כל הע”ז שנוסדה ביום השלישי.  ומהו הברד אם לא ‘מים של מעלה’ שירדו בזעף להתחבר עם ‘מים של מטה’ שנבראו ביום השני?  םם

<br>

ואז הביא עליהם ארבה שגרם לתוהו ובוהו, ומיד לאחריה מכת חושך שהיא כנגד ‘יהי אור’ של היום הראשוןץ םם

<h3><center>

ה: ובכל אלו העבודות הזרות חטאו מצרים

</center></h3><p align=right>

פרעה עשה עצמו לאלה, עבד את עצמו.  היות ועבדו אדם, לקו בדם.םם

הם עבדו את  ה צ פ ר ד ע  ובעל זבוב ושאר שרצים שפסליהם אנו מוצאים בקברותיהם המפוארים.

הם עבדו את הפרה, והמקנה, ולכן לקו בערוב ודבר. םם

הם עבדו את החיות והתנינים והתמסחים, םם

הם עבדו את השמש והירח והכוכבים ולקו בשחין משמים,

הם עבדו את העצים והאבנים ולכן הוכו בברד,

הם עבדו את הים והיבשה, את היאור והנהרות.

הם חשבו שבידיהם הסדר בעולם, ולכן לקו בארבה הטורף כל סדר.

הם עבדו את האור והאש ולקו בחושך.

הם עבדו את המוות, ולקו בבכורות.

<br>

האם התרשם פרעה מכל המסר הגדול והמחושב הזה? םם

האם התרשמו ישראל מכל האמור? םם

<br>

אומר הרמב”ם שלא האמינו ישראל בהקב”ה עקב הניסים והנפלאות שעשה.  והפסוק מעיד שגם המצרים לא הכירו בה’ עקב הנפלאות הללו מלבד שעת חסד קלה לאחר מכת בכורות. םם

<br>

לא ישאל ולא מצרים היו משפעים. מה לגבי בני האדם החיים בימינו? האם משפעים הם מסיפור יציאת מצרים? בודאי שלא.  לכל מכה יש הסבר מדעי כביכול, ויש שלל ממצאים גיאולוגים המראים על רעידת אדמה עצומה שארעה באותו הזמן בים התיכון ועל ידה אפשר להסביר הכל.  והרי גם פרעה קרא לחרטומיו והם שיחזרו את מכות דם וצפרדע בכוחם.  אם כן, מדוע שיאמין בקב”ה? םם

<br>

ולכן אומר הרמב”ם שאנו מאמינים בקב”ה לא בגלל הניסים אלא בגלל מעמד התורה ובגלל חכמתה.  הוה אומר, מתי תבא הגאולה לעולם? כשיתמלא דעת ה’ כמים לים מכסים.  כשילמד העולם תורה יאמינו כל העולם בקב”ה, ואז יעלם המסע ההסטורי של עבודה זרה.  ואז יראו כל עמי הארץ שה’ הוא אחד, ושמו אחד, ואין עוד מלבדו.

<br>

<center>

סוף השיחה פרשת וארא