פרשת אמור תשפ

מה מיוחד בהנפת העומר

 

האם ספירת העומר היא מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות? האם היא מצוווה התלויה במצווה אחרת – בהנפת העומר- ולכן לא תלויה בזמן ונשים חייבות ?  מה דינה בזמן הזה: מהתורה או מדרבנן? מה סודה: האם אנו מתרחקים על ידה מהעומר, או מתקרבים לשבועות? ת

 מ כדי לענות עלינו לראות את הספירה בהקשר שלה בפרשה.  והיא  מופיעה בתוך שרשרת מצוות בפרשת המועדים.  כידוע מציגה התורה את מועדי השנה בארבעה דיבורים נפרדים, כאשר כל דיבור מכיל קבוצה של מועדים הקשורים זה לזה. הדיבורים הם כדלקמן:

 א)  דיבור ראשון: שבת ופסח (ב-ח)

ב) דיבור שני : ביאה לארץ, חדש, עומר, ספירת העומר, שבועות (לחם בכורים, שבעת כבשים)  ומתנות לאביונים

ג) דיבור שלישי: ראש השנה (כג-כה)

ד) דיבור רביעי: כיפורים (כו-לב)

ה) דיבור חמישי: סוכות ושמיני עצרת (לג-לו)

דהיינו מקומה של ספירת העומר הוא בקבוצה השניה בתוך שרשרת מצוות שההלכה רואה אותם קשורות אחת לשניה באופן הדוק

והם : כניסה לארץ, איסור חדש, הנפת העומר, ספירת העומר, שתי לחם ביכורים, שבעת כבשים של שבועות ולבסוף מתנות עניים.

:O   יש שתי שיטות הלכתיות אודות הקשר בשרשרת :

  (   א) הן קשורות בדרך של מצוה גוררת מצווה.  לפי זה הספירה היא מצווה התלויה במצווה קודמת ולכן נשים חייבות כל עוד המקדש קיים

  ב) הן קשורות בדרך של זמן, כל מצווה מתחילה בזמן שהקודמת נפסקת. לפי זה הספירה תלויה בזמן ולכן נשים היו פטורות גם בזמן המקדש. הבה נבחון את שתי האפשרויות הלל

 

  שיטה אחת:   מצווה גוררת מצווה

שרשרת המצוות היא כדלקמן

 ביאת ישראל לארץ היא  ההתחלה והתנאי לכל השרשרת

כי  השלב הבא –  איסור חדש – נוהג רק בתבואה שגדלה בארץ.

 ואין החדש מותר לאכילה אלא  על ידי העומר המובא מתבואה שהיה עליה איסור חדש.

ואין ספירת העומר חלה  מהתורה אלא עם קצירת העומר במוצאי יום ראשון של פסח.

ואין שתי הלחם באים בשבועות  אלא לאחר הספירה

ואין שתי הלחם באים במקדש אלא מחיטה שהיתה עד כה  באיסור חדש.

בסיכום: מצווה גוררת  מצווה  ואחת מעכבת את הבאות אחריה , כך שאם אין מקדש ואין עומר  השרשרת נפסקת והשאר נוהג מדרבנן.  ולפי שיטה זאת נשים חייבות בספירה מאחר והיא לא תלויה בזמן אלא במצווה הקודמת וכך סובר למשל הרמבן (בחידושיו לקידושין לד עא)ם

 

שיטה שניה- שרשרת מצוות התלויות בזמן

 

והשיטה השניה – שההלכה לפיה- רואה את הקשר בין המצוות שבשרשרת  קשר של זמן.  מצווה מתחילה בזמן שהקודמת פוסקת , ללא  קשר מהותי בין המצוות.

   השרשרת פותחת באירוע ההסטורי של כניסת ישראל לארץ.  הכניסה מסמנת את זמן חלות איסור חדש. והאיסור חל בכל בעולם בכל תבואה שגודלת בכל מקום שהוא.

וסימן לזמן הבאת העומר הוא השעה שבה פוסק איסור  חדש.  כלומר ביום שני של פסח . החדש נפסק מאיליו לפי התורה כשהגיע הזמן לכך.  כשבית המקדש היה עומד היה החדש מותר כבר בבוקר יום יז, אך לאחר החורבן תיקן רבי יוחנן בן זכאי שיום ההנף כולו  יהא אסור בחדש כולו עד הערב.

           והבאת העומר במקדש ביום יז הוא סימן לזמן תחילת  הספירה, ללא קשר מהותי בין קרבן העומר לספירה. לכן הספירה היא מצוות עשה שהזמן גרמה, ונשים פטורות מהתורה. ובזמן הזה גברים חייבים משום שהספירה לא תלויה בעומר או במקדש.

 ..  ומשנגמרה מצוות הספירה והגענו ליום החמישים, חלה מצוות שתי הלחם (ביכורים) של שבועות.   מצווה זאת   תלויה בזמן שהוא יום החמישים.

   ובסיכום,  כל השרשרת – מביאה לארץ עד שבועות – מורכבת ממצוות עשה שהזמן גרמן.  כל מצווה משמשת סימן חיצוני לזמן   תחילת המצווה החדשה, ללא קשר מהותי ביניהם.

        דימוי אחר הוא עובד שמעבידו נותן לו שעון ואומר – בשעה זאת תעשה כך ובשעה זאת תעשה אחרת. השעה מדריכה את העובד מתי עליו לעשות עבודתו. אין קשר ישיר בין השעון לפעולות .

כך  השרשרת של מצוות התלויות בזמן.  אין קשר מהותי ביניהן.

ונזכור שוב שלפי שיטה זאת  ספירת העומר היא מצווה שהזמן גרמה ולכן נשים היו פטורות בזמן הבית וגם כיום.  גברים היו חייבים .בזמן הבית ונשארו חייבים מתורה גם היום ממשום שהספירה אינה קשורה למקדש וכך סוברים הרמבם  והגר”א

 

   הבה נבחן את השרשרת מקרוב לפי שתי השיטות

 

השרשרת  אומרת

      א )    כי תבואו אל הארץ  אשר אני נותן לכם

     ב) וקצרתם את קצירה

    ג) באתם את עומר התנופה  ראשית קצירכם   אל הכהן

       ד)  והניף את העומר לפני השם לרצונכם

 5)   ה) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלוקיכם, חוקת עולם בכל מושבותיכם

    ו) וספרתם לכם ממחרת השבת  מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום

7)  ז)  והקרבתם מנחה חדשה להשם , ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהינה חמץ תיאפנה בכורים להשם והקרבתם על הלחם שבעה כבשים …..

  ח)  וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש בכל מושבותיכם

   ט) בקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר ותעזוב אתם אני השם אלוקיכם

 

שיטה ראשונה- מצווה גוררת מצוה

 

   ביאה לארץ .

השרשרת פותחת בביאת ישראל לארץ.  האם זה פרט הכרחי?  אומר רבי ישמעאל

 (םכל מקום שכתוב בו מושב אינו אלא לאחר ירושה תחילה (קידושין לו עג

וליתר דיוק –  לאחר ירושה וחלוקה וישיבה. כך אירע בכניסת יהושוע שלא הקריבו ישראל עומר אלא לאחר ירושה וחלוקה וישיבה, כלומר כאשר לכל אדם בישראל היתה חלקת  אדמה על שמו ומשפחתו.

 וכניסת ישראל לארץ חשובה כאן לשלב הבא של איסור חדש.  ובזה דומה איסור חדש לשאר מצוות הקרקע התלויות בארץ,  כגון תרוומות ומעשרות. שחלות מהתורה רק כאשר כל ישראל יושבים על אדמתם. ומשגלו שני השבטים פסקו היובלות והשמיטות מהתורה ולכן כל המצוות התלוית בארץ אינן נוהגות היום אלא מדרבנן.  דהיינו כניסת ישראל לארץ הכרחית כדי שיהא איסור חדש תקף מהתורה .

מ באיזה תבואה חל איסור חדש? ם  

הכתוב אומר “ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלוקיכם חוקת עולם לדורוץתכם     בכל מושבותיכם” ולפי רבי ישמעאל  “מושב” הוא ארץ ישראל לאחר כניסה וירושה , כלומר אין לדעתו חדש נוהג אלא בארץ ישואל.

   לא רק שהכניסהע לארץ מתחלת את איסור חדש כמו כל מצווה התלויה בארץ, אלא שהיא גם תוחמת את היקף התבואה שעליה חלה המצווה, רק  בתבואה שגדלה בארץ.

  וכך סובר תנא קמא במשנה בקידושין לו  האומר

כל מצווה שהיא תלויה באך רץ אינה נוהגת אלא בארץ…חוץ מהעורלה  והכלאים

  כלומר אין החדש נוהג מהתורה אלא בארץ , כמו כל מצוות קרקע אחרת מלבד עורלה וכלאיים. ורשי מפרש שם שהתנא הזה הוא   רבי ישמעאל שדעתו ראינו על הכניסה לארץ.

 ובסיכום עד כה: מצווה ראשונה של כניסה לארץ וישיבה בה קובעת את הקף המצווה השניה – איסור חדש.  אין השניה- האיסור – חל אלא בהקף שקבעה מצווה כאשונה של הביאה לארץ.  מצווה גוררת מצווה.

   הקרבת  העומר  

 נתקדם בשרשרת ונשאל ממה מביאים עומר ? אומר המדרש.

  כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן  הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן, חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ   (משנה מנחות מג עב) ם   

   אין העומר בא אלא מתבואה שחלה עליה המצווה הקודמת שהיא איסור חדש, כלומר שגדלה בארץ לאחר ירושה וישיבה. העומר היא מצווה התלויה – לפי השיטה הזאת – בארץ ישראל וכאשר ישראל יושבים עליה. ויתר על כן: אין העומר בא אלא מתבואה שהשתרשה בארץ לפחות שלשה ימים.  ללמדך שלא מספיק להיכנס לארץ וליורשה ולשבת בה , אלא יש להשתרש בה כלומר להכות בההשרשים – בנים ונכדים – ואז ללהביא עומר  .

 לפתע מקבלת מצוות הנפת העומר משמעות חדשה של מתן תודה על מה שקרה לעמנו עד רגע זה- זכינו להכנס לארץ, לרשת אותר ולחלקה לכל אחד ואחד מישראל. וזכינו לקיים בארץ הזאת איסור חדש שמותר  על ידי העומר המובא מתבואה שהשתרשה בארת. על כך אנו מודים לך הקבה.

ובזה מזכירה הנפת העומר הנפה אחרת בסוף השרשרת והיא הנפת ביכורים משבועות ואילך.   שכן  אין אדם מביא בכורים אלא אם הוא בעל השדה וקטף את הפירות  בעצמו שכן אין שליח לביכורים. ואין הוא מברך על הטוב במקדש בהנפת הביכורים אלא אם כן הוא דובר עברית, ושלום שורר בדרכים, ובית המקדש עומד ובו לויים וכהנים.  העומר והביכורים  משלימים זה את זה. בשניהם מניף הכהן את המנחה כתודה על הטוב.    העומר נעשה בקציר שעורה והביכורים ושתי הלחם בחיטה. העומר מוגש כמצה והביכורים כחמץ. ושניהם מהווים תודה הבאה חמץ ומצה

 ומאחר והקשר הוא של מצווה גוררת מצווה, הרי שאם תחסר מצווה אחת בשרשרת, החסרון מעכב את היתר והשרשרת לא תמשיך    מהתורה

 

 מה חשיבותה של מצוות העומר? אומרים חזל

 אמר רבי אמי אל תהא מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצוות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען

ועל זה אמר רבי יהושוע בן לוי

והיא שעמדה לאבותינו בימי גדעון שנאמר צליל לחם שעורים

   ה  לפי חזל העומר הוא כה חשוב שעבורו נכנסו ישראל לארץ בזמן יהושוע. ויתר על כן- דרך העומר התגשמה ההבטחה לאבגרם אבינו שזרעו ירש את הארץ. עאכן ץ  באתוצאה של כניסת ישראל לארץ ואיסור חדש היא שישראל יביאו עומר.  העומר הוא כביכול מטרת הכניסה לארץ,  כביכול הגשמת ההטחה לאברהם אבינו  בבברית בין הבתרים שזרעו ירש את הארץ. ולכן חזל קראו לעומר ברית הארץ והכוונה  לברית אברהם  שהוטחחה לו בברית בין הבתרים.

ההבטחה הזאת התגשמה בעומר משום שהוא מובא רק לאחר כניסה וירושה וחלוקה והשרשה. . .

        העומר אבל חזל מפליגים ואומרים שהעומר היא הגשמת הברית לאגרהם  שעמדה לאבותינו – בימי גדעון, בימי חזקיה, בימי המן (כפי שאנו אומרים בהגדה בלי לשים לב שמדובר בעומר). .ולפי ריש לקיש העומר משכין שלום בין איש לאשתו , ובין אדם לגופו.

ו הקבה כביכול מחזיק ושומר אותנו בארץ כדי שנביא עומר. בכך תתמלא הבטחתו לאברהם. ולא עוד אלא שישמוור על ישראל גם בגלות כדי שנחזור לארץ ונזכה להביא עומר מתבואה שהשתרשה בארץ. .

    יוצא שהעומר כה חשוב שאנו סופרים את הימים שעברו מההנפה. כמו אדם שמונה בגעגועים את הימים שעברו מאז שראה את אהובתו.

ולשם כך באה הספירה

    מהי הספירה

אם נאמר שהשרשרת היא ממצווה למצווה – הרי  הספירה תלויה בעומר. שנאמר  “וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה”.  אם אין עומר, אין ספירה מהתורה. הספירה לא תלויה בזמן אלא בעומר ולכן גברים ונשים חייבים בה – כל עוד היא     מהתורה. והספירה כיום נוהגת מדרבנן ולגבי נשים תלוי הדבר בתקנת רבנן, אם  כללו נשים או לא.

 מה סוד הבספירה? אין אנו עוסקים בקבלה ולכן לא נידרש לעולמה. ובפשטות, הספירה היא המצווה היחדה בתורה שבה אנו משתמשים בזמן כחפץ שבו מקימים מצווה.    כמו שמשתמשים בלולב, כך אנו מתשמשים בזמן כחפץ שבו אנו מקיימים מצווה. אנו אדונים לזמננו.   ורעיון זה משלים את יציאת מצרים מעבדות לחרות. שכן העבד כפוף לזמן, בעודש שאדם בן  חורין אדון לזמנו. ולכן התורה אומרת שהנפת העומר “לרצומכם” כלומר לרצונכם החפשי, לחרותכם

 שתי הלחם. 

או השרשרת ממשיכה למצוות הקשורות לשבועות והן שתי הלחם “ביכורים”  ןאתו שבעה כבשים. האם הם קשורים למצוות הקודמות? אומר המדרש

 רבי עקיבא אומר הלחם מעכב את הכבשים ואין  הכבשים מעכבים את הלחם

.    רבי עקיבא ממשיך את השרשרת ורואה סדר במצוות – בלי לחם ביכורים אין שבעה כבשים בשבועות.  מצווה גוררת מצווה

בדרך למתן תורה עלינו לדעת שהשכר האמיתי הוא לא הקציר והעומר אלא מצוה   שוגררת מצווה אחרת.  כפי שאומר הרמבם שישראל יזכו לרשת את הארץ ולשבת בה בשלווה כדי שיוכלו ללמוד תורה בשלום ולקיים מצוות.  מדוע זכינו לעומר? כדי לעשות בו מצווה שתביא למצווה אחרת

עתה נבחון את כל השרשרת מבבט הפוך של מצוות התלויות בזמן .

 .

  השרשרת כמצוות התלויות בזמן

 

הביאה לארץ

בניגוד לרבי ישמעאל שראינו לעיל, אומר רבי יוסי בר יהודה

עומר בא מחוץ  לארץ,ומה אני מקיים והיה כי תבואו? שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ. קסבר חדש בחוץ לארץ מדאורייתא וממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע, וכי תבאו זמן ביאה

רבי יוסי  אומר שהשרשרת פותחת בזמן הביאה לארץ. כלומר בנקודה ההיסטורת של כניסת ישראל לארץ.  מרגע זה חל איסור חדש   בכל העולם  ולא רק בארץ.  וכך גם פסק רבי אליעזר במשנה בקדושין שראינו לעיל, שלא כרבי ישמעאל.

 החדש לפי שיטה זאת נוהג בכל העולם ופוסק “מעצמו” -מעצם היום השני של פסח  בבוקר ולא שהעומר מתירו.   העומר רק מסמן את הזמן שהחדש פוסק. לאחר החורבן תיקן רבי יוחנן בן זכאי שיהא החדש אסור כל יום ההנף כלומר כל יום ט”ז עד הערב.     .

וספירת העומר לפי שיטה זאת מתחילה בשעה שהעומר מובא, ללא קשר מהותי לעומר עצמו. הספירה לכן היא מצוות עשה התלויה בזמן ונוהגת מהתורה בכל דור ובכל מקום  גם בימנו שאין עומר מקרב. .  ונשים פטורות מהספירה משום שהיא מצווה עשה שהזמן גרמה.  יתכן שנשים יהיו חייבות מדרבנן.

ובשיטה זאת פסקו הרמבם והגר”א ועוד ראשונים ואחרונים.  לפיהם החדש נוהג בכל העולם בכל דור  וגם הספירה שתלויה  בזמן  נוהגת מהתורה כיום ונשים פטורות כמו בכל מצווה שהזמן  גרמה

ולפי זה אנו סופרים את הימים לא כזוכרים את העומר אלא כעולים במ”ט מעלות לקראת שבועות ומתן תורה.   כמו שאשה סופרת שבעה נקיים.

אנו נודדים בשרשרת המצוות מאחת לשניה לפי הסימן בזמן- בשעון – שהציב  “אדוננו” הקב”ה.  דהיינו  ההפך ממה שראינו לעיל  שמצווה גוררת מצווה ששם  אנו משתמשים בזמן כחפץ, כאדונים למצווה.  בשיטה שנוכחית אנו נכנעים לזמן שקבע לנו  שעון לעשות עבודתו. ואדוננו הוא הקבה.

ועתה גם מובן הבט אחר של העומר לברית אברהם – שכן אברהם הוא הראשון שקרא לקב”ה א-דני שהוא קונה הכל ושהכל שלו.  הוא היוצר את הטירה ולכן הכל שלו בזכות היוצרים.  הוא האדון ואנו עבדיו. והמילה היא חותם האדון בבשרנו לו כפי שהאומר ספורנו. וכאשר חזל קוראים לעומר ברית אברהם הכוונה גם לברית המילה שנכרתה לאברהם שראה בקבה אדון הכל שאני וזמני שייכים לו

ולפי זה יש חשיבות לזמן כי התורה נתנה חמישים יובלות לאחר רציחת הבל בידי קין. התורה היא ה תרופה כנגד שפיכות דמים והיא עץ חיים ותלמידי חכמים  מרבים שלום בעולם.  והתורה נתנה לעולם לפי שעון הזמןף כמו שיציאת מצריים באה בזמן. .

והשרשרת של המצוות התלויות בזמן  ממשיכה  לשבועות כפי  שאומר רבי טרפון

מקריבים שבעת כבשים תמימים אף על פי שאין שם לחם . אם כן מה תלמוד לאמר על הלחם? מלמד שלא נתחייבו בכבשים קודם שנתחיבו בלחם (מנחות מה עב)

 בניגוד לרבי עקיבא סובר רבי טרפון שהזמן קובע את השרשרת, ולכן ההדגשה על “קודם” על הסדר הזמני.

      רבי ישמעאל ורבי עקיבא רואים את השרשרת כמצות המתחילות בכניסה לארץ ומשם  גוררות אחת את השניה –   והשרשרת מחברת את  העם לארץ ולתורת ארץ ישראל .

 לעומתם שיטת רבי יוסי בן יהודה ורבי טרפון שהמצוות נוהגות בכל העולם מאז שנכנסו ישראל לארץ התורה תשנה את כל העולם כך שכל העמים יכירו בקבה.

 כל זה מתאים לעליה לקראת מתן תורה. מצד אחד אנו אדונים לעצמנו ועושים בזמן כרצוננו, שכן אין אדם בן חורין אלא זה שקיבל תורה. ומצד שני אנו עבדי הקבה כמו שאברהם ראה את עצמו עבד לקבה ולכן אנו פועלים לפי  השעון שקבה לנו . אנו משעבדים את עצמנו לקבה מתוך כך שאנו אדונים לעצמנו

   עדיין לא ירדנו לסוד העומר והספירה וכל השרשרת .

 

  השרשרת  מתחלפת בין הפרט לבית הדין

 

 השרשת  החלה בכניסת ישראל. מה חשיבות הכניסה?   אומרים חזל שהכניסה לארץ  העלתה את הסנהדרין- בית הדין – למעמד חדש  של “בית דין יפה” שההלכה כמותו.  לפני כן בחוץ לארץ במדבר  לא היה  לבית הדין מעמד כזה. ורק לבית דין יפה יש מעמד של “יפה”. מה חשיבות המעמד הזה? למשל אם שגג בית הדין וכל הקהל שמע לו,  חייב בית הדין היפה להביא קרבן אחד וכל הקהל פטור. אם היה בי”ד לא יפה אזי כל יחיד מישראל ששמע לו יביא  חטאת עבור עצמו

בית דין היפה הופך את ישראל לקהל, לעם. כי כל מי ששמע להם נידון כאיש אחד.

וכאן בכניסה הראשונה לארץ נוצר לראשונה בית דין יפה בישראל שלא היה   כמוהו  גם  בימי משה. שכן אין בית דין יפה נוהג אלא בארץ  ישראל

ולאחר הכניסה חל איסור חדש שהוא על הפרט בישראל, על כל איש ואישה. לא כציבור אלא כפרטים

ולעומת זאת העומר בא כקרבן מטעם בית דין.  ולכן עשו אותו במוצאי יום ראשון של פסח ברעש וכבוד גדול  לפרסם כח בית דין כלפי הביתוסים והצדוקים.

ולאחריה ספירת העומר שהיא ביחיד באופן קיצוני. אין אדם סופר לחברו.

ואלאחריה מצוות שתי הלחם של ביכורים  הבאה בשבועות מטעם בית הדין

השרשרת לכן מתנדנדת בין היחיד לציבור, בין הפרט לבית הדין

אבל היות ומדובר בבית דין יפה שהוא נידון כגוף יחיד,שמביא על שגגה רק חטאת אחת,  והקהל שמע לו נידון כיחיד, הרי שכל השרשרת כביכול עוסקת ביחיד.  עם ישראל,בית הדין והתורה והקבה הכל אחד

 שבועות ומתן תורה

 אין שבועות מצוין בתורה כיום מתן תורה, כידוע.  החישוב ניתן לידי  בית הדין ש בעלי התורה שבעל פה

 דומה שבשבועות השאירה התורה במכוון את תאריך הרגל בידי בית הדין. לא רק שהם המלמדים שממחרת השבת מדובר ביום שני של פסח, שלא כצדוקים, אלא שהם הקובעים מתי יחול חג מתן תורה- ז’ בסיון? ח בסיון? ט בסיוון? התורה השאיר זאת בידי בית הדין משום שהתורה נצנה לישראל ומאז ואילך התורה בידי ישראל ושל ישראל. וזה הסוד האמיתי של חג מתן תורה שהוא חגו של בית הדין היפה בישראל שהשתרש בארץ, משום שאין בעולם תורה מתוקה ונכונה יותר מזו שיוצאת מארץ ישראל