פרשת אמור  תשפא

 הרב דר צבי אבינר

 האם הספירה תלויה בזמן או בעומר

 

 

האם ספירת העומר היא מצוות עשה שהזמן גרמה ונשים פטורות? האם היא מצווה התלויה במצווה אחרת – בהנפת העומר- ולכן לא תלויה בזמן ונשים חייבות ?  מה דינה בזמן הזה: מהתורה או מדרבנן? מה סודה: האם אנו מתרחקים על ידה מהעומר, או מתקרבים לשבועות?  ם

  כדי לענות עלינו לראות את הספירה בהקשר שלה בפרשה.  והיא  מופיעה בתוך שרשרת מצוות בפרשת המועדים.  כידוע מציגה התורה את מועדי השנה בשבעה דיבורים נפרדים, כאשר כל דיבור מכיל קבוצה של מועדים הקשורים זה לזה. הדיבורים הם כדלקמן:

א) דבור ראשון: שבת (כג א-ג  ) ם

ב) דבור שני : פסח (כג ד-ח ) ם

     ב) דיבור שלישי  : ביאה לארץ, חדש, עומר, ספירת העומר, שבועות (לחם בכורים, שבעת כבשים ומתנות לאביונים (כג ט-כב) ם

ג) דיבור חמישי  : ראש השנה (כג-כה) ם)

ד) דיבור  שישי: כיפורים (כו-לב)ם )

ה) דיבור  שביעי : סוכות ושמיני עצרת (לג-לו)ם)

דהיינו מקומה של ספירת העומר הוא בקבוצה השלישית בתוך שרשרת המצוות שההלכה רואה אותם קשורות זו לזו    באופן הדוק

    יש שתי שיטות הלכתיות אודות הקשר בין המצוות שבשרשרת 

    א) הן קשורות בדרך של מצוה גוררת מצווה.  לפי זה הספירה קשורה לעומר ונגררת אחריה, ולכן גברים ונשים חייבים בספירה מהתורה כל עוד העומר  קרב . כיום כשאין קרבן עומר קיים,  גם גברים וגם נשים פטורים מהתורה אך חייבים מדרבנן

  ב) הן קשורות בדרך של זמן, כל מצווה מתחילה בזמן שהקודמת נפסקת. אין קשר מהותי בין המצוות אלא קשר של זמן.  לפי זה הספירה תלויה בזמן והעומר ולא בעומר עצמו ולכן אינה תלויה במקדש, ונשים היו פטורות גם בזמן המקדש. ועדיין פטורות בזמן הזה, אך גברים חייבים מהתורה גם בזמן הזה

 הבה ונבחן את שתי האפשרויות הלל

   הבה נבחן את השרשרת מקרוב לפי שתי השיטות

השרשרת  אומרת

      א )    כי תבואו אל הארץ  אשר אני נותן לכם

     ב) וקצרתם את קצירה

    ג) והבאתם את עומר התנופה  ראשית קצירכם   אל הכהן

        והניף את העומר לפני השם לרצונכם

     ד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלוקיכם, חוקת עולם בכל מושבותיכם

     ה) וספרתם לכם ממחרת השבת  מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום

    ו)   והקרבתם מנחה חדשה להשם , ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהינה חמץ תיאפנה בכורים להשם והקרבתם על הלחם שבעה כבשים …..

     וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש בכל מושבותיכם

 

ז) בקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר ותעזוב אתם אני השם אלוקיכם

 

 

שיטה ראשונה- מצווה גוררת מצוה

 

 א) ביאה   לארץ  

השרשרת פותחת בביאת ישראל לארץ.  מצד שני כתוב בכל מושבותיכם.  האם זה פרט חשוב?  אומר רבי ישמעאל

כל מקום שכתוב בו מושב אינו אלא לאחר ירושה תחילה ( קידושין לו ) ם

וליתר דיוק –  לאחר ירושה וחלוקה וישיבה. כך אירע בכניסת יהושוע שלא הקריבו ישראל עומר אלא לאחר ירושה וחלוקה וישיבה, כלומר כאשר לכל אדם בישראל הייתה חלקת  אדמה על שמו ומשפחתו

כלומר הביטוי מושבותיכם מכוון לפי רבי ישמעאל למושב בארץ ישראל לאחר ירושה וחלוקה. כלומר ישיבה בארץ היא    תנאי לחלות המצווה השנייה שהיא איסור חדש

.

  ב)  איסור חדש

 

אין איסור חדש נוהג לפי רבי ישמעאל אלא בתבואה שגדלה בארץ לאחר ירושה וחלוקה וישיבה.  מצווה ראשונה- כניסה לארץ – מגדירה את חלות מצווה שניה, איסור חדש

  ובזה דומה איסור חדש לפי רבי ישמעאל לשאר מצוות הקרקע התלויות בארץ,  כגון תרומות ומעשרות. שגם הן חלות מהתורה רק כאשר כל ישראל יושבים על אדמתם.

ומשגלו שני השבטים ופסקו היובלות והשמיטות מהתורה,    כל המצוות התלויות בארץ אינן נוהגות אלא מדרבנן.   כך היה בזמן בית שני. ובוודאי שכך גם היום

    .

  וכך גם סובר תנא קמא במשנה בקידושין לו  האומר

כל מצווה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ…חוץ מהעורלה  והכלאים

  כלומר אין איסור  חדש נוהג מהתורה אלא בארץ , ובתבואה שגדלה בארץ,  כמו כל מצוות קרקע אחרת מלבד עורלה וכלאיים. ורשי שם מפרש שהתנא הוא רבי ישמעאל  .

 ובסיכום עד כה: המצווה הראשונה של כניסה לארץ וישיבה בה קובעת את הקף המצווה השנייה – איסור  חדש .  מצווה גוררת מצווה

.

    ג) הקרבת  העומר  

  השלב הבא  בשרשרת הוא הקרבת העומר.  ונשאל מהיכן מביאים עומר ? אומר המדרש.

כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן  הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן

חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באים אלא מן החדש  ומן הארץ   (משנה מנחות מג עב) ם

   אין העומר בא אלא מתבואה שחלה עליה המצווה הקודמת שהיא איסור חדש,

כלומר העומר שהוא מצווה שלישית בשרשרת אינו בא אלא מתבואה שעליה חלה מצווה שניה, איסור חדש, שהיא עצמה חלה רק על תבואת הארץ.   מצווה גוררת מצווה.

 ויתר על כן: אין העומר בא אלא מתבואה שהשתרשה בארץ לפחות שלשה ימים.

ויש כאן מתן תודה  לקבה על מה שקרה לעמנו עד לרגע זה- זכינו להיכנס לארץ, לרשת אותה ולחלקה לכל אחד ואחד מישראל. וזכינו לקיים בארץ הזאת איסור חדש שמותר  על ידי העומר המובא מתבואה שהשתרשה בארץ. על כך אנו מודים לך הקבה.

  ולפי המדרש  העומר בא למחרת הפסח, כנגד המן שירד עומר לגולגולת במשך 40 שנה. כל אחד מישראל קיבל  עומר לגולגולת.  כנגד זה ישראל מניפים עומר לקבה מתבואה שגדלה בארץ.

ובזה מזכירה הנפת העומר הנפה אחרת בסוף השרשרת והיא הנפת ביכורים משבועות ואילך. אין אדם   מביא בכורים אלא אם הוא בעל השדה וקטף את הפירות  בעצמו שכן אין שליח לביכורים. ואין הוא מברך על הטוב    בהנפת הביכורים אלא אם כן הוא דובר עברית, ושלום שורר בדרכים, ובית המקדש עומד ובו לויים וכוהנים           בשניהם מניף הכהן את המנחה כתודה – העומר משעורה והביכורים מפירות,     והם משלימים זאת את זה.  העומר מצה ושתי הלחם מחמץ,   ושניהם מהווים תודה הבאה חמץ ומצה

 ומאחר והקשר הוא – לפי רבי ישמעאל – של מצווה גוררת מצווה, הרי שאם תחסר מצווה אחת בשרשרת, החיסרון מעכב את היתר והשרשרת לא תמשיך  לנהוג   מהתורה.  אם אין ישראל יושבים על אדמתם, אין איסור חדש מהתורה ואין קרבן עומר נוהג מהתורה וגם אין הספירה נוהגת מהתורה

  מה חשיבותה של מצוות העומר ? ם

אמר רבי אמי אל תהא מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצוות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען   נ

ועל זה אמרו חז״ל

והיא שעמדה לאבותינו בימי גדעון שנאמר צליל לחם שעורים (רבי יהושוע בן לוי) ם

 והיא שעמדה  לאבותינו בימי יחזקאל ( רבנן) ם

והיא שעמדה לאבותינו בימי המן (רבי לוי)ם

אנו מכירים את הביטוי והיא שעמדה מההגדה של פסח, אך המקור הוא לגבי העומר שמובא במוצאי הפסח. יתכן שבגולה כששמרו שני ימים של פסח נכנס הביטוי גם להגדה

 לפי זה  מטרת כניסת  ישראל לארץ ואיסור חדש היא שישראל יביאו עומר.   כביכול הגשמת ההטחה לאברהם אבינו  בברית בין הבתרים שזרעו ירש את הארץ. ולכן קראו חז״ל לעומר ברית הארץ והכוונה  לברית אברהם  שהובטחה לו בברית בין הבתרים.

  .ולפי ריש לקיש העומר משכין שלום בין איש לאשתו ,  שכן קרבן סוטה בא משעורים . ומנהג חב״ד ללמוד מסכת סוטה במשך ימי ספירת העומר.

 

 

       ד)  הספירה

 

השלב הרביעי בשרשרת היא ספירת העומר.  לפי רבי ישמעאל המצוות גוררות זו את זו, ומצוות הנפת העומר גוררת את הספירה . 

 הספירה לכן תלויה בקיום העומר שנאמר  “וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה”.  אם אין עומר, אין ספירה מהתורה. הספירה לא תלויה בזמן אלא בעומר ולכן גברים ונשים חייבים בה – כל עוד היא נוהגת   מהתורה.    כיום לאחר החורבן  הספירה נוהגת מדרבנן ולגבי נשים תלוי הדבר בתקנת רבנן, אם  כללו נשים או  לא

 מה סוד הספירה ?   בספירה  אנו משתמשים בזמן כחפץ שבו מקימים מצווה.    כמו שמשתמשים בלולב, או באתרוג.    אנו אדונים לזמננו.   ורעיון זה משלים את יציאת מצרים מעבדות לחרות. שכן העבד כפוף לזמן, בעוד שאדם בן  חורין אדון לזמנו. ולכן התורה אומרת שהנפת העומר “לרצונכם” כלומר לרצונכם החופשי, לחרותכם

   . . העומר מתיר את החדש, ומתחיל את הספירה.  יש קשר מהותי ביניהם.  הספירה מחברת את העומר לשתי הלחם של שבועות המתיר חיטה חדשה במקדש.  העומר שעורה ומצה, ושתי הלחם חיטה וחמץ.  שניהם מהווים קרבן תודה המרכב מחמץ ומצה.  והחכמה העליונה קבעה ששניהם מחוברים על ידי ספירה שהיא מצווה בזמן, המסמלת אדנות וחרות.   יחד יש כאן תודה על  ארץ ישראל , אדמת ישראל, תבואת ישראל, ותורת ישראל.  אם נוסיף את המרכיב של שבועות כמתן תורה, הרי הכל נכלל יחד  .  .

 

 לא דנו במספר –  49 ימים- שהוא מקוור מהווה  מקור לדרשות שונות ולהבנות שונות שנראה ונעלם ולא כאן המקום לדון בהם.  האם אנו עולים לקראת מתן תורה? או מתרחקים מקרבן העומר ומתגעגעים אליו? הכול לפי המסורת והמנהג

 

 

  ה) שתי הלחם 

 

  השרשרת ממשיכה למצוות  של חג  השבועות והן שתי הלחם “ביכורים”  ואתם שבעה כבשים. האם הם קשורים למצוות הקודמות?  התשובה היא כן, משום שאין מביאים שתי לחם ביכורים אלא מתבואה שגדלה בארץ והיתה בגדר איסור חדש.  העומר מתיר את השעורה החדשה בכל הארץ, ושתי הלחם מתירים את החיטה  החדשה למנחה במקדש.   ומה לגבי שתי הלחם ושבע כבשי  חג השבועות?   אומר המדרש

רבי עקיבא אומר הלחם מעכב את הכבשים ואין  הכבשים מעכבים את הלחם

.    רבי עקיבא ממשיך את השרשרת ורואה סדר במצוות – בלי לחם ביכורים אין שבעה כבשים בשבועות.  מצווה גוררת מצווה, כשיטת רבי ישמעאל שהוא הבר פלוגתא הנצחי שלו, כאן הם שווים בדעתם

בדרך למתן תורה עלינו לדעת שהשכר האמיתי  בעולם הוא  מצוה   הגוררת מצווה אחרת.  כפי שאומר הרמב״ם שישראל יזכו לרשת את הארץ ולשבת בה בשלווה כדי שיוכלו ללמוד תורה בשלום ולקיים מצוות.  מדוע זכינו לעומר? כדי לעשות בו מצווה שתביא למצווה אחרת

עתה נבחן את  השרשרת ממבט הפוך של מצוות התלויות בזמן .

 .

  השרשרת כמצוות התלויות בזמן

 

הביאה לארץ

בניגוד לרבי ישמעאל שראינו לעיל, אומר רבי יוסי בר יהודה

עומר בא מחוץ  לארץ,ומה אני מקיים והיה כי תבואו? שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ.

 קסבר חדש בחוץ לארץ מדאורייתא וממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע, וכי תבואו זמן ביאה

 השרשרת פותחת בזמן הביאה לארץ. כלומר בנקודה ההיסטורית של כניסת ישראל לארץ.

 

  איסור חדש

 

מרגע זה חל  איסור חדש על כל התבואות שבעולם, שלא כרבי ישמעאל שסובר כי חדש אסור רק בתבואת הארץ

 וכך גם פסקו הגר״א ורבים אחרים

 

העומר

 

 אין העומר  מתיר  את איסור חדש אלא האיסור פג מעצמו בעצם היום השני של פסח  בבוקר ולא שהעומר מתירו.   העומר רק מסמן את הזמן שהחדש פוסק. לאחר החורבן תיקן רבי יוחנן בן זכאי שיהא החדש אסור כל יום ההנף כלומר כל יום ט”ז עד הערב   .

 

וספירת העומר

לפי שיטה זאת  הספירה מתחילה בשעה שהעומר מובא, ללא קשר מהותי לעומר עצמו. הספירה  היא מצוות עשה התלויה בזמן ונוהגת מהתורה בכל דור ובכל מקום  גם בימנו שאין עומר קרב.    ונשים  היו פטורות מהספירה גם בזמן המקדש משום שהיא מצווה עשה שהזמן גרמה.  וגברים חייבים מהתורה גם בזמן הזה.  ויתכן שנשים יהיו חייבות מדרבנן.

ובשיטה זאת פסקו הרמב״ם והטור ובית יוסף  והגר”א ועוד ראשונים ואחרונים.  לפיהם החדש נוהג בכל העולם בכל דור,  וגם הספירה שתלויה  בזמן  נוהגת מהתורה כיום ונשים פטורות כמו בכל מצווה שהזמן  גרמה

כלומר כל מצווה בשרשרת היא סימן להתחלת המצווה הבאה.  אין קשר מהותי ביניהם.  האדון נתן לנו תכנית למלא  ונתן סימן מתי להתחיל מצווה חדשה.  בעוד שבשיטה הראשונה אנו אדונים לזמן ועושים בו מצווה,  בשיטה הנוכחית אנו כפופים לזמן שקבע האדון.    .

ומכאן גם הקשר לאברהם, שהרי היה הוא הראשון שקרא לקבה א-דני מלשון אדנות שאני עבדו.

 וכמו שיציאת מצרים באה  בזמן, כך גם התורה נתנה בזמן – חמישים יובלות לרצח הבל על ידי קין

 

שתי הלחם והכבשים

 

  לעומת רבי עקיבא, הסובר שכל מצווה גוררת מצווה, סובר רבי טרפון ששרשרת המצוות תלויות בזמן גם למצוות של   שבועות

מקריבים שבעת כבשים תמימים אף על פי שאין שם לחם . אם כן מה תלמוד לאמר על הלחם? מלמד שלא נתחייבו כבשים קודם שנתחיבו בלחם (מנחות מה  עב) ם

   רבי טרפון סובר שאין הלחם מעכב את הכבשים, אלא שבמדבר לא הביאו לחם ביכורים משום שאין ביכורים במדבר.  אך הקריבו שבעת כבשים אף על פי שאין שם לחם, כי זמן שבועות, קובע

 .

      רבי ישמעאל ורבי עקיבא רואים את השרשרת כמצות המתחילות בכניסה לארץ ומשם  גוררות אחת את השניה –        

   לעומתם שיטת רבי יוסי בן יהודה ורבי טרפון שהמצוות תלויות. בזמן ונוהגות בכל העולם מאז שנכנסו ישראל לארץ

 

 

 

השיטה המחברת

 

לפנינו שתי שיטות הפוכות. כיצד זה אפשרי כאשר מדובר בדרך המובילה לקבלת התורה שהיא אמת אחת?  שיטה אחת לפי רבי ישמעאל,  בן דורו של רבי עקיבא, ושניה לפי רבי יוסי בן יהודה, שאביו רבי יהודה בן עלאי  מופיע רבות במשנה וההלכה בדרך כלל על פיו.  שני תנאים ענקים.   

: ם  לכן אומרים רב וחזקיה, מראשי האמוראים , כי אפשר לחבר את שתי השיטות לאחת 

 

בזמן שבית המקדש היה עומד, עומר מתירו (את החדש) ם

בזמן שאין  בית המקדש עומד, האיר המזרח מתיר  (מנחות מח) ם

 

כלומר כל עוד בית המקדש היה קיים והעומר הוקרב, העומר עצמו התיר את החדש כלומר מצווה גוררת מצווה

אבל מאז שבית המקדש חרב, האיר היום התיר את החדש כלומר הזמן התירו

 

דהיינו כל זמן שבית המקדש עמד, ישראל היו אדונים לזמנם כאנשים חפשיים

אך מאז החורבן,  אין לנו קיום אלא כעבדי הקבה ההולכים לפי שוט  הזמן

 

 אין כאן סתירה. הקבה הוציאנו ממצרים מעבדות לפרעה, על מנת שנהיה לו לעבדים.   אך כל עוד שבית המקדש עומד, המעמד החפשי של ישראל שולט.  אך כל עוד אנו בחורבן, אנו עבדי הקבה

ואכן כך סוברים רבי יוחנן וריש לקיש: 

בזמן שבית המקדש היה קיים, האיר היום התיר את החדש. אם כן, מדוע נאמר מיום הביאכם את העומר? לשם מצווה

כלומר גם בזמן בית המקדש היו שתי השיטות נכונות צד בצד. אלא שכל עוד בית המקדש היה עומד היתה השיטה של רבי ישמעאל שולטת, ומצווה גוררת מצווה.  לאחר החורבן עלתה השיטה השניה של רבי יוסי בר יהודה ועדיין שולטת.   ולכן  הרמבם והטור ובית יוסף פוסקים כפי רבי יוסי, ונשים פטורות מהתורה בימנו.  אך גברים חייבים מהתורה בימנו.    

   עדיין לא ירדנו לסוד העומר והספירה וכל השרשרת .

 

 

 

  השרשרת  מתחלפת בין הפרט לבית הדין

 

 

 השרשת  החלה בכניסת ישראל לארץ. מה חשיבות הכניסה?ם

אומרים חזל שהכניסה לארץ העלתה את מעמד בית הדין (של שבעים) למעמד של בית דין יפה שההלכה כמותו. לפני כן במדבר ובחוץ לארץ אין לבית הדין כח ומעמד שכזה.

ובית דין יפה יוצר ציבור.  למשל אם בית הדין שגה וכל הקהל עשה כפי שהורו, אין הציבור חייב קרבן אלא החיוב הוא על בית הדין.  לעומת זאת אם אין בית הדין יפה, אזי כל אחד ואחד מהשומעים לו חייב קרבן חטאת

בית דין יפה הופך את ישראל לקהל אחד, לעם אחד. כי כל מי ששמע להם נידון כאיש אחד.

וכאן בכניסה הראשונה לארץ נוצר לראשונה בית דין יפה בישראל שלא היה   כמוהו  גם  בימי משה.  שכן אין בית דין יפה נוהג אלא בארץ  ישראל

ולאחר הכניסה חל איסור חדש שהוא על הפרט בישראל, על כל איש ואישה.

ולעומת זאת העומר בא כקרבן מטעם בית דין    – בפרהסיה לבטל דעתם של הצדוקים שלא קבלו את דעת בית הדין.

ולאחריה ספירת העומר שהיא ביחיד באופן קיצוני. שכן  אין אדם סופר לחברו.

לאחריה מצוות שתי הלחם של ביכורים הבאים על ידי בית הדין 

.השרשרת לכן מתנדנדת בין היחיד לציבור, בין הפרט לבית הדין

     ואפשר לחלק ולומר שבזמן שבית המקדש    בית הדין היה באמת יפה כי שכן בתחום הקודש בעזרה והיה לו סמכויות רבות אפילו לדיני נפשות.  בית דין כזה מעלה את  עם ישראל לדרגה של ציבור אחד, והעומר המקרב על ידי .  בית הדין הוא  עיקר ולכן הספירה תלויה בו  ומצווה גוררת מצווה.  אמנם היחיד סופר    לעצמו א ך הוא פרט מהציבור  שבית הדין יוצר.  לאחר החורבן  אין בית דין יפה ולכן הספירה היא מזמן העומר והמצות תלויות בזמן.   והכאשר היחיד     

 

ומדוע השרשר ת מתנדנדת ביחיד לצבור?   ם

התורה נתנה לישראל, לבית הדין לשפוט ולחוקק. לא בשמים היא, אמר רבי יהושוע ובת קול הסכימה אתו.   ואם בית הדין זכה והיה יפה, הרי כל יחיד ויחיד בישראל שומע לו   .

 הקבה נתן את התורה לישראל ככלומר לבית הדין להחליט הלכות וכל העם שומע לו כאיש אחד

שרשרת המצוות תלויה בבית הדין.  ןהוא יפה כאשר המקדש עומד והשכינה בו והיא המשרה רוח הקודש על הסנהדרין

אבל כאשר אין בית דין יפה, כל איש ואיש מישראל אחראי למעשיו ולכן המצות תלויות לא בבית הדין אלא בזמן.

 

ולפתע עולה מובן חדש למקדש.  לא רק כמקום קדוש שבו מקריבים ומתפללים ודבקים בקבה, אלא כמקור  השראה לתורה שבעל פה שתצא ברורוה ונכונה על ידי בית  הדין היושב בלשכת הגזית שבולטת לקודש.  בית דין יפה כזה הוא מקור ההלכה והתורה שבעל פה . וזאת יש לזכור בשבועות ומתן תורה

 

 

 שבועות ומתן תורה

 

 

 

 אין חג  השבועות מצוין בתורה כיום מתן תורה, כידוע.  החישוב ניתן לידי  בית הדין

 דומה שבשבועות השאירה התורה במכוון את תאריך הרגל בידי בית הדין. לא רק שהם המלמדים שממחרת השבת מדובר ביום שני של פסח, שלא כצדוקים, אלא שהם הקובעים מתי יחול חג מתן תורה- ז’ בסיון? ח בסיון? ט בסיוון? התורה השאיר זאת בידי בית הדין משום שהתורה נתנה לישראל ומאז ואילך התורה בידי ישראל ושל ישראל. וזה הסוד האמיתי של חג מתן תורה שהוא חגו של בית הדין היפה בישראל שהשתרש בארץ, משום שאין בעולם תורה מתוקה ונכונה יותר מזו שיוצאת מארץ ישראל

   .