ק ו ר ח : שלא נהיה כקורח ועדתו

ו

© 2020 by Rabbi Zvi Aviner

 

 

פרשת קורח: שלא נהיה כקורח ועדתו

 

ויפלו על פניהם, מכאן לנפילת אפיים בתפילה (רבנו בחיי)ם

 

ולא יהיה כקורח ועדתו   ( יז : ה’) מכאן שמצווה לדון במחלוקת קורח ועדתו כדי שלא נחזור עליה .
כיצד מקיימים אנחנו את המצווה הזו? םה אנו עושים שלא נהיה כקורח ועדתו? ם.

משה  נופל בפרשה שלוש פעמים. הבה ונדון בנפילות הללו

 

נפילה ראשונה: וישמע  משה ויפל על פניו

 

הפרשה מתחילה ב”ויקח קורח” . מה לקח? התורה לא מפרטת אך חזל ממלאים את החסר

ל ק ח   אנשים לצידו כלומר “אתפליג” (אונקלוס) ל”צד האחר” (רשי) בארמית לסטרא אחרא     

ל ק ח עושר רב מאוצרות יוסף לפני יצ”מ, היה “עשיר כקורח” , היו לו מאתיים אתונות צחורות יקרות םם. עושרו גרם לו לחוש מכובד

ל ק ח  חכמה. “קורח פיקח היה” אמרו חז”ל, ולכן עלינו לשים לב לטענותיו

ל  ק ח  אשה רעה שהסיתה אותו. ראתה שמשה ואהרון גילחו אותו בתער ומרחו גופו בשמן ואח”כ “הניפוהו” לעבודה, הסיתה אותו  לנקום “עלבונו. לעומתה אשת און בן פלד שהניאה את בעלה מהמחלוקת

ל ק ח טלית שכולה תכלת (קשר לפ’ שלח ) ושאל את משה האם זו זקוקה לציצית? וכשמשה ענה בחיוב לעג לו קורח בשם השכל הישר.  וכן שאל: בית המלא ספרי תורה, הזקוק הוא למזוזה? וכשמשה ענה לו בחיוב לעג לו קורח שוב בשם ה ש כ ל    ה י ש ר.  הרב סוללביציק זצל כתב שבזה הקדים קורח את בני זמננו שחושבים שאפשר להגיע למטרת התורה וולחויה דתית גם ללא מצות

ל ק ח בדברים כלומר אסף אנשים לצדו למרות שהיו להם מטרות ושאיפות שונות ואפילו נוגדות (חתם סופר.) דתן ואבירם משבט ראובן טענו נגד לקיחת הבכורה משבטם, ומאתים וחנמישים בכורים טענו על לקיחת הכהונה מהבכורות, וקורח עצמו טען על נשיאות  שבט לוי שנלקחה ממנו.  השנאה למשה איחדה אותם  למחנה  שיסודו בקנאה.

ל ק ח   משך את לב ההמונים בדמגוגיה, כגון בסיפורו על האלמנה המסכנה ובתה היתומה שמשה ואהרון עשקוה.

 

טענתם הרשמית

ויקומו …ויקהלו.. ויאמרו רב לכם כי כל העדה כלם קדוישם ובתוכם השם

ומדוע תתנשאו על קהל השם

למרות שכל אחד מהמורדים רצה להיות ראשון , טענתם הרשמית היתה פופוליסטית  – כולנו קדושים כי כולנו שמענו את הקב”ה בסיני (רשי).  ופרופ’ ישעיהו ליבוביץ זצל  כתב שלפנינו מחלוקת המשסה את היהדות עד היום.  קורח ועדתו טענו שכל יהודי הוא קדוש מלידה, שהוא גבוה  מטבעו מעל העמים. לעומתם אמר הקבה מצוות ציצית “והיתם קדושים לאלוקיכם” כלומר הקדושה היא דבר נרכש – מטרה להשיגה דרך המצות , כפי שנאמר “אשר קדשדנו במצותיו”. הקו הזה של קורח חוזר בדברי הכוזרי והמהרל שהעולם  מרכב מדומם, צומח, חי, מדבר, וישראל.  כלומר אנו עם סגולה מלידה.  ורבים הם החושבים כך גם היום

מדוע תתנשאו – חלקו על מלכות משה.  אמרו שהוא בעל אגו המתנשא, המתיהר,  וזה למרות שהתורה מעידה שמשה היה עניו מכל אדם.

וישמע משה –  הההפך משמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.”    שם בשמע ישראל משה הוא המדבר לישראל ואומר להם לשצוע ולהבין שהקבה מלך ולקבל מלכותו. כאן בקורח הוא שומע ומבין שהם עושים ההפך ומורדים לא רק בו ובמלכותו אלא גם במלכות הקבה

אבל חזל ממלאים  את החסר ומספרים חה שחע. הוא שמע את כל אחד אומר  שמשה נאף עם אשתו. וכלאורה הדבר תמוה- מה הקשר? אלא שיש לזכור מה  שאמרו חזל שכל המתגאה מכשילים אותו משמים באשת איש.  כלמר אם נראה מנהיג שנכשל באשת איש אין זה אלא שמשמים הכשילוהו לעיני כל כדי שהציבור ידע עד כמה הוא מתנשא, עד כמה מנופח האני שלו.

והקשר חודר עמוק, כי כל המתגאה הרי הוא כעובד את עצמו.  מכל האלילים  שבעולם , האני שלנו הוא החזק והמתוק ביותר.  אדם גאותן אין הקבה והוא יכולים להיות בחדר אחד כי האגו המנופח דוחק את הקבה החוצה.  ואם אדם עובר על איסור עבודה זרה בכך שעובד את עצמו, הרי מיד יבחן במצווה הבאה בתור- גילוי עריות.  אין פלא איפא שלאחר שחשדוהו בגאווה והתנשאות הם המשיכו בשרשרת  מצוות אדם הראשון והאשימוהו  גם בניאוף

– ישמע  משה ויפול על פניו

הוא נופל ללא מילים:  (א) מחוסר אונים  (ב) מתדהמה (ג) מהלם השנאה כלפיו (ד) מכעס עצור ((ה) כתפילה ללא מלים (ו) משום שחשש שאולי חלף בו הרהור (של אשת איש וכדומה) שכן אין צדיק שלא יחטא

ורשי מוסיף: מאחר שכבר התפלל עליהם שלש פעמים – בעגל, במתאוננים ובמרגלים- חלשה דעתו והבין שתפילה לא תעזור, לא תשנה אותם  ולכן נפל באין מלים

מכאן , אומר רבנו בחיי, אנו למדים נפילת אפיים שלאחר התפילה, כלומר לאחר השמונה עשרה.  כפי שמשה נפל לאחר שהתפלל, כך אנו נולים לאחר ושהתפללנו.

ונשים לב שבשלב זה משה לא אומר מילה.  והוא נפל בפתאומיות,  ללא הפסקה ורווח בין תפילתו לנפילה.

 

אמא שלום

גם אנו נופלים בתחנון מתוךך כאב עצור וכעס על מה שעוללו לנו אומות העולם  בגלל אמונתנו  בקב”ה  ובתורתו. אך  מהיכן אנו למדים שאין להפסיק בין התפילה לנפילה ? הטור בהלכות נפילת  אפיים  מביא את הסיפור על אמא שלום, אשתו של רבי אליעזר הגדול (הורקנוס) ואחותו של רבן שמעון בן גמליאל נשיא ישראל .  עקב מחלוקת שהתפתחה ביטל רבן שמעון את כל ההלכות שקבע גיסו רבי אליעזר ואף נידהו ,שכן רבי אליעזר נקרא “שמותי”-  מנודה,  או שהיה  מבית שמאי.  ומאז ואילך בכה רבי  אליעזר והצטער על מה שגיסו  גרם לו.  וכל אימת שסיים תפילת שמונה  עשרה ורצה לנפול ארצה, הפריעה לו אמא שלום באיזו שאלה, בידעה שכל הפסקה בין התפילה לנפילה  תפחית את עצמת הנפילה. וכך נהגה במשך שנים

והנה הגיע יום שאמא שלום חשבתו בטעות  לראש חודש ושאין אומרים  בו תחנון כך שהיא התעכבה מעט .  בינתיים בעלה רבי אלעזר סיים התפילה ונפל ארצה  בבכי מר.  כאשר אמא שלום נזכרה שאין היום ראש חודש היא רצה לבית המדרש  אך  אחרה וכשראתה את בעלה רבי אליעזר נופל ארצה פתחה בבכי וצעקה  “אחי מת! ” ואכן לא עבר זמן רב  והשמועה הגיעה מבית הנשיא שרבן גמליאל נפטר.

ומכאן למדו חכמים שאין להפסיק בין תפילה לנפילת אפיים.

 המדרש בפרשת ויקרא אומר בשם רב הונא שיש שלוש  תכיפויות ואנו מוסיפים את הרביעית 

תכף לנטילה ברכה

תכף ,לסמיכה שחיטה

תכף לגאולה תפילה

תכף לתםילה נפילת אפיים

תכף פרושו שהדברים צמודים. בלי החלק הראשון, החלק השני אינו אפשטיבי. כך  הנטילה  מכשירה את הברכה, והסמיכה מכשירה את השחיטה, והגאולה מכשירה את התפילה להאמר. ועתה אנו למדים שגם התפילה מכשירה את הנפילה, שבלי התפילה שלפני כן אין הנפילה פועלת.

.  נעבור לנפילה השניה

 

 

הנפילה השניה :

 ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלוקי הרוחת  לכל בשר

 

המרד מתפשט ורבים מצטרפים אליו  והטענות נעשות חמורות יותר ויותר. הם מאשימים את  משה בגניבה (החמור אחד מהם נשאתי) ובכך שהעלה אותם ממצרים שהיא ארץ זבת חלב ודבש למות במדבר.  משה אומר להם להביא מחתות קטורת לראות את ו מי בחר השם.   ובשיא המרידה, כשקורח הקהיל עליהם  את כל העדה אל פתח אוהל מועד, נראה כבוד השם – שהרי כבודו נפגע – והורה למשה ל הבדל מתוך העדה כי הוא יכלה אותם כרגע, ואז

ויפלו  על פניהם ויאמרו  אל אלוקי הרוחות לכל בשר

האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף

הפעם משה ואהרון מתפללים – לאחר הנפילה.   לפי רבנו בחיי עיקר הנפילה כאן היא מורא שמים. הכנה לתפילה. ודבר נוסף: הפעם משה מצביע – אמנם בעקיפין- על  אלו שפגעו בו.   הקב”ה איים לכלות את כולם אך משה מתפלל שהקבה יעניש רק את אלה שמגיע להם. הוא  משאיר לאלוקי הרוחות לכל בשר שיודע מחשבוות לבחור ולהעניש קשות את אלה ששמגיע להם. מצד אחד משה מגן על העם, שלא כולם יענשו , אך מצד שני  הוא מכוון לאלו שפגעו בו, אלא שהוא משאיר לקב”ה את הבחירה.

וגם אנו – אומר רבנו בחיי- למדים  מכאן על  נפילת אפים.  אנו למדים שאפשר להביע  במילים את רגשותינו ואפילו לבקש מהשם שיעניש את שונאינו . אך כמו משה אנו משאירים את הבחירה בידי בית  דין של מעלה.

ואמנם במשך כל תפילת שחרית כולל השמונה עשרה אין אנו מתלוננים כלל  על שונאינו – עד לרגע של נפילת אפיים. וגם כאן אין אנו נוקבים בשמם אלא משאירים את הדין בידי בית דין של מעלה.

וכאשר אדם עומד בפני בית דין של מעלה בטענות על אחרים , אזי גם הוא עצמו  עומד בדין לראות אם אכן ראוי הוא שהקבה יתערב עבורו.  וולכן אמר משה “אל אלוקי הרחות” הוא גם  מסר את נפשו למיתה בידי שמים, בידי  בית דין של מעלה. כביכול משה אומר ,     אם הצרה הזו באה עלי משום שאני חייב, אני מבקש שענשי יהא בידי שמים ולא בידי קורח ועדתו.  וכך אנו אומרים בתחנון את דברי  דודו:   אפלה נא ביד השם וביד אדם אל אפולה.

ונשים לב  שמשה נפל כאן לפני התפילה, כהכנה לתפילה, כביטוי ליראת שמים.  ורבינו בחיי מסביר לפני הנפילה כמו שעושים  מלאכי השרת וחיות הקודש שהם כורעים ונופלים ומכסים את פניהם שלא להביט בפני  השכינה (ופני השכינה פרוושו מידת הדין).  וכך גם אנו  מזכירים את המלאכים והשרפים והאופנים שקוראים ביראה לפני התפילה “ברוך כבוד השם ממקומו” לרמוז על כבוד השם שנגלה למשה  לפני שהתפלל. רק שאנו לא נופלים ממש לפני התפילה של שמונה עשרה אלא רק מזכירים את המלאכים. אך אנו מבטאים את היראה לפני התפילה- אומר רבנו בחיי- בכך שאנו עומדים כשעקבותינו צמודות כמו המלאכים וידנו שלובות וראשנו   ן עטופים בטלית כל זמן העמידה. והרג סולוביציק זצל אמר שמנהג אשכנז הוא להתעטף  את הראש בטלית בזמן שמונה עשרה. כאן ראינו מנהג ספרד בכתבי רבנו בחיי.

ותפילת משה אכן  מתקיימת: וקורח ועדתו נספים , והתשובה נמנעה מהם. רק בני  קורח שלא מרדו  מלכתילה נשראו חיים ושרו . משה אמת ותורתו אמת

 

נפילה שלישית:

הרמו מתוך העדה הרעה הזאת ואכלה אותם כרגע, ויפלו על פניהם

לאחר כל המעשים, לאחר שפתחה הארץ את פיה ובלעה את קורח ועדתו ולאחר שמאתיים וחמשים איש נשרפו , עדיין בערה אש  המרידה, ולא עוד אלא שפרצה ביתר שאת שנאמר

וילונו כל עדת בני ישראל ממחרתעל משה ועל אהרון

לאמר אתם המתם עת עם השם

עתה שוב  משה ואהרון נופלים ללא מילים בחוסר אונים  ו ב י א ו ש  .  אומר רבי חנינא שכאשר אני מתפלל על חולה ותפילתי שגורה בפי אני יודע שהחולה יקום ויבריא. אך  כאשר תפילתי לא שגורה בפי ,אני יודע שהחולה מטורף.

מטורף  – חולה שאין לא תקנה, כמו טריפה.  אך הכוונה גם שדעתו  נטרפה עליו  והוא אחוז טירוף.,

נתאר לעצמנו  את המצב הבא: הנה כבר התקימו תפילותינו ותחנותינו, הקב”ה העניש את אלה שגרמו לנו רעה, עזר לנו ביוום צרה, וגם לציון בא גואל וכל העולם כבר קבלו מלכות שדי המו  בעלינו לשבח, ולמרות כל זה  עדיין באים שונאי ישראל הגוייים ומאשימים אותנו לא רק ברצח  האל שלהם אלא גם בהריגתם של המוני גוגו ומגווג. על אדמת ישראל . אתם הרגתם אותם! הם מאשימים.  כיצד נגיב, אם לא  בהרגשת יאוש  שלפנינו מטורפים אכולי שנאה  ללא תקנה.  הנה בימנו לאחר השואה עדיין שונאי ישראל לא רק המכחישים אותה  אלא מוסיפים האשמות חדשות ושקרים מדי יום.  האם לא נאמר ביאוש שלפנינו מטורפים חסרי תקנה? ם

, כך חשבו גם משה ואהרון שנפלו בפעם השלישית.  בעבר התיאשו לאחר שלוש תפילות, ועתה,התיאשו לאחר שלוש נפילות. רק  שלפניהם עמדו לא הגוייים אלא בני ישראל.   וחזקה  על משה  ואהרון שינסו להציל גם לאחר יאוש.  כיצד?  על ידי הקטורת שתפזר את ריחם  הרע של ישראל המוררדים.

.מה אנו עושים כדי שלא נהיה כקורח ועדתו

כמשה אנו קמים בבוקר  ומנשקים   ה מ ז ו ז ה, ועוטפים  צ י צ י ת שבה  פתיל תכלת אחד
וכמשה אנו מזכירים את  ה מ ל א כ י ם והשרפים שמתנשאים ביראה לפני התפילה ודוראים כבוד השם ממקומו ה

ובעקבות משה באנו מקבלים דבריו  כ מ ל ך שאמר  ש מ ע  ישראל וממליכים עלינו את הקבה

ובניגוד לקורח ועדתו אנו   ע ו מ ד י ם בתפילת שמונה עשרה שכולה  ת ש ו ב ה כפי שנראה בפרשת נצבים

כמו משה שנפל ביראה לפני התפילה גם אנו עוטפים בטלית את ראשנו ביראה

וכמו משה אנו נופלים מיד בסוף התפילה בתחנון בלי להזכיר שמות, ומשאירים את נקמתנו בידי בית דין של מעלה

  כמו בני קורח אנו קוראים בתורה ואומרים משה אמת ותורתו אמת

ואז מתפללים ובא לציון גואל ועלינו לשבח ומקוים שכל באי עולם יכירו את הקבה  ומלכותו

וכמו משה אז אומרים פיטום הקטורת לפזר ריחם  הרע של כל אומרי לשון הרע וריחם של כל המטורפים ששונאים אותנו ללא סיבה אלא מתוך קנאה צורבת שאכן אנו קהל השם ולא הם

 

ההתדררות  על פי שש מצוות אדם הראשון

 

הם פעלו מתוך גאווה שעבדו את עצמם כלומר עבדו עבודה זרה

וכל אחד החשיד את .משה בניאוף

ושהוליך אותם למות במדבר כלומר האשימוהו בשפיכות דמים

ומשה אמר החמור אחד לקחתי כלומר האשימוהו בגניבה

והאשימוהו בהתנקלות לאלמנה המסכנה ולבתה היתומה כלומר באי צדק וחוסר דינים

ולכן גידפו את השם

הם התדרדרו מעבירה לעבירה  על פי המרשם הטבוע בנפשותינו מאז גן העדן

 

סוף השיחה

Top of Form

Bottom of Form

 

© 2020 Noahide 7 Commandments. All Rights Reserved.
Designed & Developed by