ר א ה : שמונה מעלות לשמחה בסוכות

 

ר

 

2020 הרב  דר צבי אבינר


ראה : כיצד יעלה אדם בשמונה מעלות השמחה בחג הסוכות

 

 

,    .

  . כשראה הבעש”ט  זי”ע שהדור עצב ומדוכא, הבין כי עליו לנסוך  שמחה בחיי היהודים ולכן דרש כי  המשנה אומרת:

“ )ההלל והשמחה שמונה” (סוכה מב עב.

הפשט הוא שאמירת הלל בסוכות  נמשכת שמונה ימים, וקרבן השמחה בזמן המקדש הובא שמונה ימים (תוס’ שם.) אבל הבעלש”ט פירש שאדם מישראל עולה במשך החג בשמונה מעלות שמחה. הבעלש”ט אמר ולא פירש

 ואין אנו יודעים בדיוק מהן שמונה מעלות השמחה שראה בחג הסוכות ובשמיני עצרת. ננסה להגדירם בעצמנו לפי פרשת ראה

 

 

  א) השמחה הטבעית של האסיף

 

 

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך (טז יג) ם

בניגוד לשאר החגים אין התורה פותחתן את פרשת השמחה בסוכות בציון תאריך החג אלא בתאור הרקע הטבעי החקלאי

באוספך מגרנך ומיקבך” (אברבנאל). התורה בונה את שמחת החג על רקע השמחה הטבעית של האסיף . ועקרון זה כה חשוב שלפיהו אנו קובעים את לוח השנה, שהחג יפול תמיד בזמן האסיף

 התורה איפא מכירה בעובדה שאי אפשר לצוות על אדם לשמוח בלי שתהיה לו סיבה טבעית .  אלפי שנים מהווה זמן האסיף מקור לפסטיבלים וריקודים ושמחות, ועל כך בונה התורה את יסודות השמחה בחג הסוכות. אפשר לומר שבניגוד לדתות אחרות המרחיקות את האדם משמחה טבעית של הצלחה ועושר, התורה דוקא מצפה שהאדם יצליח בבמעשיו ועסקיו. אם אין שמחה טבעית לא תהיה שמחת החג שלימה.

 

ב) חג הסוכות תעשה לך

 

 עתה מלמדת התורה שבזמן השמחה הטבעית של האסיף עליך לקחת מהטוב שהעניק לך הבורא, מהפסולת של הגורן והיקב, ולבנות ממנו סוכה. והעיקר הוא שהסוכה תיעשה לשם צל ובאופן ארעי  אפילו שלא לשמה (ערוך השולחן תרל”ה) ואפילו סוכת גנב”ך. ומאחר והמצווה בחג היא לשבת בסוכה , הרי הסוכה עצמה היא רק מכשיר  למצווה, ומשולה לעשיית תפילין או לולב. מדוע א”כ מקדישה התורה פסוק מיחוד לעשיית הסוכה

אלא שעשיית הסוכה יש לה מימד עצמי של שמחה משלה. לפי הירושלמי היה נהוג בזמן התלמוד לברך בגמר בניית הסוכה ברכתה מיוחדת “אשר קדשנו במצותיו וצוונו לעשות סוכה” (ברכות פ”ט ה”ג). וכן היה נהוג לצרף לזה ברכת שהחיינו בתום הבניה אלא שבמשך השנים נשארה רק החובה לכוון בברכת שהחיינו כשנכנסים לסוכה גם על עשייתה (טור או”ח תרמ”א) ם.

וכלל בידנו שאין אומרים שהחיינו אלא על דבר הגורם ש\מחה בלב. מכאן שההלכה מניחה שיש בעשיית הסוכה מידה מספקת של שמחה המצדיקה ברכת שהחיינו.

א”כ עלינו מהשמחה הטבעית של האסיף לשמחה הכרוכה בעשית הסוכה שהיא מכשיר מצווה. הבה נמשיך לעלות בסולם השמחה בסוכות: ם

 

ג) ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך- שמחת החג

עתה נכנס החג ואנו נמצאים בליל הראשון. אנו עומדים בפתח הסוכה המקושטת לתפארת ופני בני המשפחה והאורחים נוהרים משמחה פנימית. “ושמחת בחגך ” היא השמחה של עצם החג., המשותפת לכל המועדים, לפסח שבועות ולסוכות ולשמיני עצרת (אם כי לא נאמרה שמחה בפסח). . ובמובן טכני הכוונה לשלמי שמחה שהיו מקריבים לחג שנאמר אין שמחה אלא בבשר

אבל אם נדייק הרי שלמי השמחה אינם מוקרבים אלא למחרת היום ולא בליל א’ של החג. וגם אין מכינים שלמי שמחה מערב החג לחג. יוצא שבאופן טכני אין שמחת השלמים נוהגת אלא ליום המחרת. ואכן אפשר שמצוות שמחה מהתורה אינה נוהגת היום (תוספות מועד קטן יד ע”ב) 0

אך הרמב”ם מרחיב את מושג שמחת החג מעבר לבשר ואומר

שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית וחייב אדם להיות בהם שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו שנאמר ושמחת בחגך. אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן השלמים…יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו” (הלכות יום טוב פ”ו ה’ יג) םם

כלומר השמחה אינה דוקא בבשר אלא במועד עצמו שהרי היא נוהגת גם בליל א’ שאין שמחת קרבן שלמים. דהיינו עלינו למעלה נוספת של השמחה והיא שמחת החג. ואף היא דורשת שמחה טבעית של מתנות: םם

כיצד ייקיים מצוות שמחת החג? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונים להן בגדים ותכשיטים נא ים כפי ממונו והאנשים אוכלים בשר ושותים יין” (רמב”ם הלכות יום טוב שם) םם

והתורה ממשיכה לעלות בסולם השמחה

 

ד) ושמחתם לפני השם – שמחת לולב

 

 

עתה אנו עומדים בבוקרו של יום ראשון לחג. שמחת החג שורה על הכל, בפני האנשים בבגדיהם ובדיבורם, אך התורה לא מסתפקת בזה והיא מוסיפה

ם”ולקחתם לכם ביום הראשןן פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל
ושמחחם לפני ה’ אלוקיכם שבעת ימים ” (ויקרא כ”ג מ’) םם

 התורה מוסיפה שמחה לחג בנטילת הלולב. וכן כותב ספר החינוך שעיקר מצוות נטילת ארבע מינים היא להרבות בשמחה. ומכאן שירת ההלל בחג כפי שהגמרא שואלת: היתכן שישראל יטלו ללוביהם ויקריבו פסחיהם ולא יאמרו שירה? ם

כלומר ההלל כאן נאמר כשיר המלווה מצווה ולא בהכרח לזכר הנס. כלומר תפקיד ההלל הוא להרבות בשירה ושמחה (כמה עצוב הוא לראות שלפעמים אומרים את ההלל בחג בחטיפה וביובש.) ובזמן המקדש היתה שמחת לולב נוהגת רק במקדש ולא בגבולין. בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת ובהושענא רבה שבעה פעמים.

  וקל לזכור שארבע מינים מהוים דרגה רביעית של השמחה

אך גם בזה אין התורה מסתפקת וממשיכה לעלות בסולם השמחה

 

:

ה) שמחה יתירה

כותב הרמב”ם

אף על פי שבכל המועדות מצווה לשמוח בהן , בחג הסוכות הייתה במקדש שמחה יתירה שנאמר “ושמחתם לפני השם  אלוקיכם שבעת ימים” (ויקרא כ”ג מ’) םם

כלומר מאותו פסוק של שמחת נטילת לולב לומד הרמב”ם שיש לשמוח בחג שמחה יתירה שפורצת מעבר לחומות המקדש וגולשת אל הרחוב מסביב ומלווה בשיר ובריקוד עד אור התבוקר. זקנים וחכמים היו רקודים ואבוקות בידיהם כפי שמתואר במסכת סוכה פרק ה עמוד מד) םם

ונשים לב שהרמב”ם מצרף כאן את השמחה היתירה ללולב.

ומתאר רבי יהושוע כיצד עמדו כה צפופים ועיפים בעזרה עד שכל אחד הניח ראשו על כתפי חברו ונרדם לזמן מה בעמידה

  חזרה על השמחה היתרה העלתה את רמתה. עד כדי כך שלפי יוסף פלביוס היו אצילי רומא נוהרים לירושלים הסוכות לחזות ולהשתתף בשמחה. אכן התורה מצווה להקריב שבעים פרים בחג כנגד שבעים אומות. וכן אומר הנביא שמי מהעמים שלא יבא לירוש לחוג את חג הסוכות לא עליו ירד הגשם.

לפי הרב הגאו ר’ נטע גרינבלט ממפיס, יש להבדיל בין שמחת בית השואבה לשמחה היתרה כפי שמתוארת לעיל למרות שלפי החינוך כל השמחות הללו הן בגדר שמחה יתירה

 

 

ו) שמחת בית השואבה

 

 

 ויש  שמחה נוספת שהיא שמחת בית השואבה הקשורה למנהג נביאים של ניסוך המים במקדש, שנאמר “ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה” (ישעיה יב ג) . לפי רבי עקיבא היתה נוהגת רק ביום שישי ושביעי של החג. כך שבשאר ימים היתה “השמחה היתרה” נוהגת ללא ניסוך המים. (אמנם לפי רבי יהודה בן בתירה היה ניסוך המים נוהגת בחול המועד מדי יום) ם

לאחר שרקדו ושרו כל הלילה, הים פרחי הכהנים מדליקים אסוקות ענק  בהר הבית, בספלי עמק שהכילו מאות לוגין של שמן. האור היה כה חזק שאשה היתה יכולה לברר קטניות בביתה לאור האור  מהמקדש.  עם קרא הגבר, הריעו ותקעו הכהנים והלויים  על חמש עשרה  מעולת  והחלה התהלוכה לכוון המזרח אל מעין השילוח, ממנו שאבו מים בששון בספלי זהב וחזרו למקדש בשירה וריקודים.  נכנסו לעזרה דרך שעה המים בדרום והכהנים נסכו המים על קרן דרום מערב של המזבח, משם ירדו המים לתהום ועלו מחדש דרך השילוח כך שהמ עגל נסגר.  והרי הגשם הוא מעגל של מים המתאדים מהים ועולים אל עננים ויורדים על הארץ. והכל סובב בעולם כפי שאומר קהלת שאותו א נו קוראים בסוכות.  ומי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.

  ושמחתם לפני השם שבעת ימים

  והשמחות שללו נמשכו אחת לתוך השניה שבעה ימים רצופים כמעט ללא שינה,כפי שמספר רבי יהושוע בן חנניה:

כשהינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה לעיננו, כיצד? שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה, משם לקורבן מוסף, משם לתפילת המוספים, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה , משם לתפילת המנחה , משם לתמיד של בין ההערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה….” (סוכה)

כלומר היה לשמחה אפקנט מצטבר. ומדוע נקראה שואבה? משום שמשם היו שואבים רוח הקודש, כפי שקרה ליונה בן אמיתי. שכן אין השכינה שורה אלא בשמחה

 

 

ז) והיית אך שמח- הושענא רבה

 

והגענו למעלה השביעית של השמחה בחג שקשורה ליום השביעי של החג שבו מקיפים את המזבח שבע פעמים עם הלולב בבשמחה יתירה.

ואומר  רבנו בחיי שהמלים ”אך שמח” מכוונים ל”אך”  בגימטריה 21 שהוא תמיד יום האחרון של החג, כלומר יום הושענא רבה. ואומר הבעש”ט שיש לשמוח ביתר שאת ביום זה. ואכן בזמן המקדש הרבו ביום השביעי בשלמי שמחה כהכנה ללילה שאחריו

ההכנה המרובה של שלמי שמחה העניקה ליום השביעי מימד של שמחה יתירה. ונוסיף לזה את מנהג נביאים של חיבוט ערבה על המזבח ומלווה בשבע הקפות סביב למזבח, ולפנינו עלית מדרגה במעלות השמחה בחג

ובמשך הדורות קיבל היום הזה משמעות של שמחה של היוצא זכאי בדין. שכן בפסח נדונה  התבואה, יבשבועות נידונים פירות האילן, בחג נידון המים ובהושענא רבה הדין שלנו שהחל בראש השנה ונמשך ביום כיפור נחתם בהושענא רבה.

 

ח) והית אך שמח- בשמיני עצרת

 

המלה “אך” משמשת בדרך כלל להגביל, לסלק. אך כאן היא באה לרבות (רמב”ן). את מה לרבות? את ליל שמיני עצרת (מדרש). בניגוד לליל ראשון של החג שאין נוהגת בו שמחת שלמי שמחה, עתה בליל שמיני עצרת נוהגת השמחה כפולה ומכופלת . כל השלמים שהכנו מבעוד יום בהושענא רבה אנו אוכלים בשמחה בליל שמיני עצרת

והית אך שמח: מרבה אני ליל יום טוב אחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני ליל יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו (סוכה מח) ם

ואומרים שם התוספות: “לפי שהוא (שמיני עצרת) זמן בפני עצמו וחלוק משלפניו תיקנו להרבות בסעודה מה שאין כך בשביעי של פסח:”

אך אפשר לקרא את “אך שמח” במובן של מיעוט

  והית רק שמח, ללא מצווה אחרת. הסוכה הסתלקה, אין לולב ואתרוג ושאר ארבע מינים. נשארה השמחה לבדה – בקבה  .

 התחלנו בשמחה של האסיף בגורן והשדה, שמחחה חמרית טהורה

והמשכנו בשמחת עשיית סוכה, שהיא עדין שמחה חמרית אבל יש בה שמחה של מכשיר מצווה

ועלינו לשמחת החג בממתקים ובגדים נאים, שהיא שמחה חמרית מהולה בשמחה רוחנית

ועלינו לשמחת נטילת לולב שהיא אב  טיפוס של נטילת חפץ,  מלווה  בשירת ההלל

ועלינו לשמחה היתירה שהמרכיב הרוחני שבה גדל יותר

ועלינו לשמחת בית השואבה שהמרכיב הרוחני בה גדול עוד יותר

ועלינו לשמחת הושענא רבה שהיא שמחת המנצח בדין שהיא רוחנית עוד יותר

ועלינו לשמחת שמיני עצרת שאין בה אלא שמחה רוחנית בקבה

דהיינו עלינו בכל הקשת משמחה חמרית טהורה עד לשמחה רוחנית טהורה וכל הדרגות ביניהם ו

 

השמחה כתנאי

 

עד כה ראינו שלבים לעלות בהם לשמחה בקבה. והנה בפרשת כי תבא נאמר

תַּחַת אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-ה’ אֱ‑לֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל. וְעָבַדְתָּ אֶת- אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה’ בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל.

פי לפי זה אין הקבה מחשיב את העבודה והמצצוות אם נעשות ללא שמחה. וכמובן שאין הכונה כאן לקרבן שלמים אלא לשמחה מהלב.  והרי זה פלא: ללא שמחה יחשיב הקבה את העבודה לקללה.

יא ולכן כותב הרמבם (משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח’ הלכה ט) 0

השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת הא-ל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר “תחת אשר לא עבדת את ה ‘ ‑ לוהיך בשמחה ובטוב לבב”.

 יוצא שכל השלבים לעיל מלמדים את האדם את המינימום הדרוש להגיע לשמחה שבלעדיה אין כל טעם בעשיית מצוות. אדם עושה מכשיר למצווה, כגון אפית חלה לשבת, מתוך שמחה ושירה.  אדם נכנס לחג – מתוך שמחה ושירה. אדם מקיים מצוות כגון ביעור חמץ – מתוך שמחה. אדם מתפלל- מתוך שמחה. פיו מלא ניגון, ולבו שמח.  אדם לומד תורה, מל את בנו, משיא את בתו, מתוך שמחה, לא שמחת שיכורים והוללות אלא שמחה בהשם ותורתו.

ואין צורך  בחסידות לשם כך אלא פשוט ללמוד מהרמבם

 י.

דרך הפוכה: משמחה להצלחה

  אבל החסידות בכל זאת מלמדת אותנו משהוא לגבי שמחה-שאפשר ללכת במסלול הנל באופן הפוך.  שכן לפי הפשט הדרך שהתורה הטותה לנו היא הדרך ההגיונית והלואי ונזכה תמיד לעלות בה-  מהצלחה חמרית  דרך  שמחה של מצוה אל השמחה הטהורה בקבה . אבל מה עושים כאשר מוצא היהודי את עצמו  חס ושלום במציאות מרה.  האם יכול הוא להכנס לשרשרת ישר למעלה ולשמוח עם הקבה? ם

התשובה לא קלה.  מסופר על הצ”צ שאמר על חסיד אחד שהאיש דוגמא לאדם שרע לו מאד ובכל זאת שמחה בלבו עם הקבה ומצותיו , ולכן יזכה לברכה חמרית. לא עבר זמן והחסיד התעשר מאד.  כביכול הלך בדרך הפוכה – משמחה בהשם לשמחה בהצלחה חמרית

מסופר על אחד מגדולי ישראל שבשואה, באושביץ, היה עולה מדי בוקר על ערמת האפר וצועק ובוכה מרה ואומר “תחת אשר לא עבדת את  השם אלוקיך בשמחה”.ם

הצדיק ניצל בנס גדול ואף שיקם את קהילתו במסירות נפש שאין כמותה.

.

סוף השיחה

© 2020 Noahide 7 Commandments. All Rights Reserved.
Designed & Developed by