משפט מלך ומשפט התורה בהפטרת חזון ישעיה
.
הגדרת המושגים
“משפט מלך” הוא משפט שהמלך או הממשל חוקק מתוקף תפקידו כמנהיג המדינה. כגון הטבעת מטבעות, הטלת מיסים, הוצאה למלחמה, הענשה והשלטת הסדר הציבורי. הממשל חוקק חוקים ותקנות לפי שיקול דעתו ולפי צורך השעה והמדינה. משפט המלך לכן הוא “חילוני” ללא תלות ישירה לתורה
לעומת זאת “משפט התורה” משקף את רצונו של הבורא והוא אמת אבסולוטית שאינה תלויה בשעה ובנסיבות.
והשאלה מאחורי הדיון שלנו היא מה לפי הנביא צריך להיות היחס בין החוק החילוני ליהודי במדינת ישראל?
האם נאמר שהיות ומדינת ישראל היא של העם היהודי, שפתה עברית ולוח הזמנים שלה עברי ודיגלה טלית עם מגן דוד, לכן גם המשפט בה ראוי שיהיה עברי,מבוסס על התלמוד והתורה שבעל פה
או שנאמר שמדינת ישראל היא יצור מודרני שהריבון בה היא הכנסת שרשאית לחקוק לפי דעתה ואפילו ללמוד ממדינות מתוקנות בעולם, כגןן המשפט האנגלי, הטורקי, האמריקני וכיוצא בזה
אבל מאחורי השאלה הזו חבויה שאלה רחבה יותר והיא שאלת מעמדה של מדינת ישראל במבט היסטורי של הגאולה. האם מדינת ישראל היא שלב בתהליך הגאולה, נדבך הכרחי לפני בא המשיח? הרי עצם קיומה של המדינה לאחר אלפיים שנות גלות הוא נס. והעובדה שצבא רומל הובס בדרך לא”י הוא נס, והנצחון של הישוב מול שבע צבאות פולשים במלחמת העצמאות הוא נס, והנצחון של מלחמת ששת הימים הוא נס. הוסף לזה את קיבוץ הגלויות של ימינו ובניין ירושלים המודרנית והישיבות הרבות בארץ. כל זה לדעת רבים מורה שאכן המדינה היא שלב ניסי בדרך לגאולה, ויש שאומרים שהמשיח מ אחורי המנעול וקול דודי דופק.
או שנאמר ההפך הגמור שמדינת ישראל היא יצירה חילונית לחלוטין ומעמדה שווה לכל מדינה אחרת בעולם ללא קשר לגאולה הקוסמית.
והדברים קשורים: אם המדינה היא שלב בגאולה המשיחית הרי מן הראוי שהמשפט בה יהא עברי של התורה. ואם המדינה היא כמו כל מדינה אחרת הרי שהמשפט בה יכול להיות ככל העמים ואפשר לכנסת לחקוק כרצונה ולהעתיק מהגויים.
השאלות הבסיסיות הללו נשאלו עוד לפני הקמת המדינה. הרב קוק זצ”ל וגדולי הדורות שאחריו הציעו פתרון המבוסס על דרשות הר”ן בפרשת משפטים וכתבי החתם סופר. לדעתם יש לנו תקדים: כבר במלכות ישראל בעבר היו קימות שתי מערכות משפטיות זו בצד זו: “משפט המלך” ששפט לפי שיקול דעתו ו”משפט הסנהדרין” לפי התורה. וזה המודל שאנו יכולים ללמוד ממנו ולחקותו.
למעשה השניות הזו של המערכת המשפטית כבר החלה עם משה רבנו. בפרשת דברים משה אומר “ואומר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם…הבו לכם אנשים חכמים ונבונים…ואשים בראשיכם…” ובפרשת יתרו מסופר שיתרו, בן נח, בא לבקר את משה חותנו אף הוא בגדר בן נח לפני מתן תורה. יתרו רואה שמשה יושב כל היום עסוק במשפט והוא מציע לו להקים מערכת משפטית במבנה צבאי של שרי עשרות, שרי מאות ושרי אלפים. הם ישפטו ואת הדבר הקשה יביאו אליו. ומשה שמע לדעתו .
השאלה היא לפי איזה חוק ומשפט שפט משה את העם לפני מתן תורה? הווה אומר לפי שיקול דעתו. הרי גדל בבית פרעה וידע כל משפטי העולם ויכול היה לבחור כפי שראה לנכון, אפילו אם זה היה חוק לא יהודי
ומה היה מעמדו כשישב לשפוט? חז”ל אומרים שהיה לו מעמד של מלך. לפי זה שפט משה את העם לפני מתן התורה על פי “משפט מלך” משיקול דעתו.
ורק לאחר מכן ניתנה תורה בסיון. משה עלה למרום וירד ב 17 תמוז עם חטא העגל. הוא עלה שוב וירד סופית ביום הכפורים, והודיע להעם בשם השם “סלחתי”.
ואז “למחרת הכפורים” (רשי) הקהיל משה את כל ישראל מקטון ועד גדול כפי שכתוב בפרשת הקהל. ואז הורה להקים את המערכת המשפטית לפי משפט התורה כפי שאומר רשי. אבל הרכב המעכרכת הזו היה שונה מזו שהציע יתרו, כי המערכת התורנית מבוססת על בתי דין של שלשה. עשרים ושלשה ושבעים ואחד דיינים בעוד שמערכת יתרו בנויה על מבנה עשרוני. משה הציע והקב”ה הסכים לדעתו כפי שאמור חושן משפט בהקדמה.
והר”ן בדרשותיו והחת”ס בכתביו מדגישים ששתי המערכות המשפטיות של מלך וסנהדרין הכרחיות לקיום מדינה מתוקנת. משפט המלך משלים את משפט התורה. מלך יכול לענוש גם בלי התראה מראש ושני עדים. ולפעמים יש צורך בפעולה מחוץ לגדר התורה כדי להשליט סדר. ולהפך: משפט הסנהדרין מגביל את תוקף המלך ושם אותו תחת השגחה קפדנית. צדקה עשה עמנו הקב”ה שהסכים למשה להעמיד את שתי המערכחות זו בצד זו. “הווה מתפלל לשולומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את אחין בלעו.
אבל משה עשה כמה דברים נוספים במחרת יום הכיפורים, כולם קשורים להבנת המערכת המשפטית של התורה ותפקידה.
בנוסף להקמת המערכת המשפטית של התורה עשה משה את הדברים הללו: (כולם חשובים להבנת הםפטרת חזון ישעיה)
ראשית “הקהיל” את כל העם מקטון ועד גדול, ורשי מדגיש שעשה זאת לא כמלך בפקודה אלא “ויקהל” פיעל, ריגש אותם שבאו מעצמם ומרצונם. כלומר הוא גרום להם לבא מעצמם, כפי שבאים לשמוע דברי תורה. דהיינו הוא לא פעל כאן “כמשה מלכנו” אלא “כמשה רבנו” נשיא הסנהדרין.
ואז “בהקהל” הראשון הזה דרש בפניהם “הלכות יום ביומו” (רשי) כלומר הלכות חדשות בעיניני היום, כה חדשות “שאוזן לא שמעה ועין לא ראתה מעולם” (רשי). כלומר התורה שנתן לפני כן בשבועות כביכול לא היתה מספקת. הוא חידש עבורם הלכות שעדיין לא שמעתן אוזן. והרי זה תפקיד של כל נשיא הסנהדרין: לפסוק לפי צורך השעה.
וכל כך התרכז בעניני היום, אומרים חז”ל, שדן על ענייני היום המיוחד ההוא. לפי חזל היה יום הכיפורים ביום חמישי בשבוע (יציאת מצריים חלה ביום רביעי) ולכן משה הקהילם “למחרת היום” דהיינו יום שישי לפני השבת. ומשה דיבר על (1) עניני יום כיפור שנקרא כאן “שבת שבתון” (2) הלכות המעבר בין שישי לשבתף כלומרה “שבת שבתון”, ואפילו דן בשאלה מה דינו של יום כיפור החל ביום שישי : האם יש לצום שני ימים רצופים? האם אוכל שנאסר בין השמשות יחשב למוקצה לכל השבת? (מדרש) (3) וכן הורה על אסוף נדרים והקמת המשכן (4) ויש אומרים שמשה בהקהל הראשון הזה הקים את הקהילה בישראל., את “כנסת ישראל”.
מהי ההגדרה של הקהילה בישראל? היא קהילה החוזרת בתשובה, שומרת כיפור ושבת, והמשפט בה הוא משפט התורה. דהיינו המערכת המשפטית התורנית מגדירה את הקהילה. והיא מכשיר המצעיד את הקהילה בהסטוריה ליום שכולו שבת.
נזכור את החבילה הזו שבה נתנה המערכת המשפטית שכן היא תסביר לנו את ישעיהו בהפטרת חזון.
לפי זה משה זכה בכל הכתרים: כתר תורה,כתר מלכות, כתר כהונה וכתר נבואה, כולם באיש אחד. לאחר שנתן כתר כהונה לאהרון, נשארו בידו ג’ כתרים.
וכשהגיע משה ליום פטירתו דאג לעתיד העם. ביקש מהקב”ה “אל אלוקי הרוחות לכל בשר” למנות איש על העדה שידע רוח כל אדם בישראל ויצא לפניהם ויביאם. בענוונותו ביקש יורש שיהיה שווה לו או גדול ממנו ושיהיו לו כל הכתרים.
הקב”ה הסכים עמו אך הודיעו שהדבר יקח זמן רב, “וזה שביקשת הוא משיח” (רשי) משיח יאחה את כל הכתרים. אך בינתיים תהא ירידה במשך הדורות: “קח את יהושוע וסמכת ידך עליו ונתת מהודך עליו”, כלומר תן לו סמכות תורנית פחותה משלך, רק יד אחת, ותן לו “מקצת הודך ולא כל הודך”. מהו ההוד? כבוד, אומר רבינו בחיי, כלומר מלוכה. או :קדושה, נבואה. גם הסמכות התורנית וגם המלכותיתת וגם הנבואית תרד לאחר משה ומעלה מחדש בימות המשיח.
אך משה רבינו לא חפץ לחכות עד בא המשיח, לפחות לגבי הסמכות התורנית. . הוא סמך על יהושוע בשתי ידיו, כלומר מאז אילך סמכותו התורנית של יהושוע שוווה או עולה על זאת של משה. מאותו רגע ואילך הדור שמע ליהושוע שחידש אלפי הלכות תורה שאוזן לא שמעם ועין לא ראתם, אומרים חזל. ולאחר יהושוע הסמכות עלתה לעתניאל ואחריו עלתה לדבורה. וכך הסמכות התורנית עולה תמיד במשך הדורות. אנו שומעים לרבי משה פיינשטיין שחי בדורנו ולא לרמב”ם. ותורה נתנה למשה ומשה ליהושוע והוא לזקנים והם ונביאים והם לאנשי כנסת הגדולה. ובכל שלב הסמכות עלתה. וכפי שביקש משה היא תמשיך לעלות עד שתגיע לשיא בימי המשיח. רק ראש הסנהדרין זכאי לכנוי “המפלא שבדור והוא במקום משה רבנו” (רמב”ם).
הסמכות הרבנית עולה, אך “ההוד”, המלוכה והנבואה הם בירידה. והם ימשיכו לרדת עד בא המשיח. אם פני משה כחמה, פני יהושוע כלבנה. הלבנה מסמלת מלכות ישראל.
ואכן יהושוע זכה לג’ כתרים באיש אחד, היה מלך ונביא וראש לסנהדרין. הוא פעל כמלך שלא כדעת תורה בהוציאו להורג את עכן.
ולאחר יהושע חל פיצול בין הכתרים. ישראל רצו להמליך את עתניאל ודבורה אך הם סרבו. ומאז כתר תורה לחוד, כתר מלכות לחוד וכתר נבואה לחוד.
עם בא דוד חזרה ועלתה המלוכה. הלבנה התמלאה, וכן שורה על דוד רוח הקודש ולפי חז”ל היתה לו גם סמכות תורתית. הוא פועל כמלך ומציא להורג את העבד העמלקי שעזר לשאול ליפול על חרבו, ובכך פעל דוד שלא כדין תורה. ומאידך דוד ובית דינו גזרו על “יחוד עם פנויה”, בסמכות תורנית. על דוד נאמר גם ש”הקהיל” את העם כמו משה ובו השמיע חידושי תורה “שאוזן לא שמעה ועין לא ראתה” (רשי פ’ הקהל).לפי הרב יד סולוסיציק זצ”ל כל מלכי בית דוד הוסמכו לתורה.
ולאחר דוד שלמה ישב כסאו המפורסם ושפט את “משפט שלמה” שלא בדיוק כפי התורה. לידו ישבה הסנהדרין וכן “שלמה ובית דינו גזרו על נטילת ידיים.”
אך משלמה ואילך הדורות פוחתים והכתרים נפרדים. וכאן אנו מגיעים לישעיהו בהפטרת חזון.
ההקדמה הנ”ל חשובה להבנת ישעיה.
מיהו ישעיה? לפי חז”ל זכה כמעט לכל שלשת הכתרים: כתר נבואה, מלוכה ותורה. הבה נפרט:
ישעיה שזכה לינוק משלשת הכתרים
ישעיה וכתר נבואה:
ישעיה נחשב לגדול הנביאים לאחר משה רבנו. “חזון ישעיה”: אברהם זכה לראות במחזה, ומשה ראה את הקב”ה “פנים אל פנים” וגם עובדיה זכה לחזון. בד”כ החזון בא ב”תמונות” ונחשב לדרגה גבוהה של נבואה. גם כאן ישעיה חוזה לעתיד לבא, מדבר ממש אלינו.
עד כמה גדול היה ישעיה בנבואתו רואים מדבריו: “שמעו שמים והאזיני ארץ” אלו כמעט דברי משה. וכן ישעיה חי 120 שנה כמו משה.
ישעיה וכתר מלוכה:
“ישעיהו בן אמוץ” אומרים חז”ל שאמוץ ואמציה מלך יהודה היו אחים. כלומר דודו של ישעיהו היה מלך יהודה. בתו חפציבה נישאה לחזקיהו המלך, שחז”ל אמרו עליו שהיה ראוי להיות המשיח. נכדו של ישעיהו היה מנשה מלך יהודה כך שישעיה היה קרוב מאד למלכות וידע מקרוב את “משפט המלך” ומה שנעשה בחדרי חדרים ובמערכת המשפטית שלו.
ישעיה וכתר תורה
“חזון ישעיה” חזון בגמטריה 71, וחז”ל אמרו שישעיה “מפי הסנהדרין התנבא” כלומר לא רק שהיה גדול בתורה וחבר בסנהדרין אלא שגדולתו זאת היתה הסיבה או הרקע לנבואתו. אלמלא הסנהדרין לא היה מתנבא.
ויתר על כן: חז”ל אומרים שנבואתו של ישעיה באה לו גם מצד היותו מבית דוד, שכן תמר אמה של מלכות זכתה שיצאו ממנה מלכים ונביאים, והנביא מחלציה הוא ישעיה. אם כך ישעיה ינק את נבואתו מכח כתר המלכות וכתר התורה גם יחד.
כיצד משתקף המעמד המיוחד הזה של ישעיה בהפטרה?
ראשית מתאר ישעיה את המצב מסביבו: ממש חבלי משיח. “ארצכם שממה עריכם שרופות אש אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אתה ושממה כמהפכת סדום ועמורה” עשרת השבטים או שהוגלו או שעומדים לגלות, וממלכת יהודה תחת התקף מסיבי של אשור. אם חזקיה חתנו אמור להיות משיח, ישעיה רואה את המציאות המרה.
קציני סדום חכמי התורה
ועתה פונה ישעיה אל “קציני סדום”: שמעו דבר השם קציני סדום האזינו תורת אלוקינו עם עמורה” ואומר הגר”א כי הקצינים הם חכמי התורה, הסנהדרין. גם בפרשת בהעלותך ירדה אש ואכלה ב”קצות המחנה” ושם מפרש רשי “בקצינים של המחנה” והמדרש אומר “בחברי הסנהדרין”.
ונשים לב למה שאומר להם ישעיה: “שמעו דבר השם, האזינו תורת אלוקינו” כלומר שפטו לפי התורה. מסתבר שהסנהדרין הזו לא היתה “יפה” כלומר שפטה לפי חוקי הגויים מסביב.
ועתה פונה הנביא אל מה שנעשה במקדש: ” כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם לרמוס חצרי? לא תוסיפו עוד הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי”
ומכאן פונה הוא לחילול השבת: “חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה, חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח” גם את העצרת, ההקהל שנאה נפשי.
מהם שבתותיכם ומועדיכם? אומר רבי עקיבא אלו החגים שחכמים קבעו שלא כדין תורה, בדומה לחגים שקבע ירבעם. שוב, חטא הסנהדרין הוא שלא הלכו בדרך התורה.
ומכאן פונה הנביא אל התשובה ויום כיפור: “ובפשרכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפילה אינני שומע ” וחז”ל אמרים שמכאן תפילת נעילה ביום כיפור. והנביא ממשיך: ” (1) רחצו (2) הזכו (3) הסירו רע מעלליכם מנגד עיני (4) חדלו הרע (5) למדו היטב (6) דרשו משפט (7) אשרו חמוץ (8) שפטו יתום (9) ריבו אלמנה” שהם לפי חז”ל המקור לתשע הימים שבין ראש השנה ליו”כ שהם עשרת ימי תשובה”. ויתר על כן: “אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו” שזה המקור לפיסת השני האדומה שהיו קושרים בבית המקדש בערב יום כיפור והיא הלבינה בדרך נס לאחר החג לבשר לעם “סלחתי”
כלומר ישעיה חוזר כאן על מה שעשה משה בהקהל הראשון שדיבר על המערכת המשפטית התורנית, וכרך עמה את עניני יום כיפור ותשובה ושבת. ישעיה בחזונו כאילו נכנס לנעליו של משה.
וישעיה ממשיך ואומר :”איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים.. שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד ורודף שלמונים” אמר הגר”א: שריך הם שרי המלכות. כלומר המפקדים על משפט המלך. ואכן אין ישעיה מאשים אותם על שעזבו את התורה אלא: “כספך היה לסיגים סבאך מהול במים” הם טובעים מטבעות מזויפות: מטבע הזהב אינו מכיל זהב כראוי ומטבע הכסף מכיל סיגי בדיל. וגם היין מהול שלא כדין. השרים מועלים בתפקידם כשרי הממלכה. הם גם עושים משפט שלא כראוי וגוזלים יתום ואלמנה.
עד כה ראינו שהנביא המצוי כל כך בבית המלוכה וגם בסנהדרין יכול היה לבקר את שתי המערכות. מבחינה זאת לא היה לישראל נביא כה “גדןל” שהיו לו כל הכתרים, “כמעט” . היה כמעט מלך, כמעט ראש הסנהדרין וכמעט גדול כמשה. הוא לא היה עדיין מבחינת משיח שבו כלולים כל הכתרים כבמשה, אבל חתנו חזקיה היה ראוי לכך. אלא שלא אמר שירה.
וכיצד יתקן העם את המצב הרוחני לפי הנביא? ונזכור כי הסמכות התורנית עולה במשך הדורות. סמכותו של יעיהו גדולה מזו של משה, שכן משה מסר תורה ליהושוע והוא לזקנים והם לנביאים, כלומר לישעיהו וחבריו. ההלכה כמותם בעיני הדור ההוא.
לחכמי התורה כבר אמר שיחזרו בתשובה. ולשרים אומר: “לכן נאם האדון ה’ צבאות אביר ישראל” האדון הוא המלך האמיתי, הקב”ה. “ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבר סיגייך ואסירה כל בדיליך” ביטוי המתפרש כמטפורי, הקב”ה יצרף ויטהר את עם ישראל אך יש כאן גם פניה לשרי העם שיזהרו בחטא הזיוף שהזכיר זה עתה.
“ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה” שופטיך: משה ואהרון, יועציך הם דוד ושלמה (מדרש) . ישעיה רואה בחזונו שעם ישראל יצורף, יחזור מגלותו “ויחזיר עטרה ליושנה” כלומר יאחד את שלשת הכתרים מחדש לראש אחד. “ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה” המשפט הוא של התורה והצדקה היא של משפט המלך (מדרש)
ואכן כשחזרו הגולים בשיבת ציון בתקופת עזרא ונחמיה הם ראו בחזון ישעיה הדרכה מפורטת והלכה למעשה. הם שמעו לו והקימו גוף אחד שאיחד משפט התורה ומלך. הגוף מנה 120 חברים: 71 חברי סנהדרין, 3 נביאים חגי זכריה ומלאכי, והשאר אנשי זרובבל המיצגים מלכות. הגוף נקרא “כנסת גדולה” משום ששאף להחזיר עטרה ליושנה, כלומר לחבר כתר נבואה, כתר תורה וכתר מלכות לגוף אחד. אמנם המשיח עדיין לא בא, אך הם איחדו את הכתרים אם לא לאיש אחד לפחות לגוף פולוטי ומשפטי אחד.
וההלכה היתה כמותם, משום שמשה מסר סמכותו ליהושוע והוא לזקנים והם לנביאים והם לאנשי כנסת הגדולה.
ואלו קבעו לדורות הלכות ששורשם בדברי ישעיהו ואיש לא שמעם ועין לא ראתם עד הדור ההואף ובזה שינו פמי היהדות עד היום הזה:
הם קבעו הלכות יום כיפור ועשרת ימי תשובה לפי מה שאמר ישעיה. הם קבעו את פיסת השני בבית המקדש ביום כיפור לפי ישעיה. הם אלו שחברו לאמר עשרת פסוקי שופרות, זכרונות ומלכויות בראש השנה ויו”כ. עזרא קבע קריאת התורה בשני וחמישי, וכן את שמירת ראש השנה וסוכות. נחמיה השליט את שמירת השבת בירושלים.
ובעיקר פתחה הכנסת הגדולה במסע של תשובה. אדם בישראל חייב לעמוד בתשובה לא רק בראש השנה ויום כיפור אלא מדי יום ביומו. ולכן חברו את תפילת השמונה עשרה המבוססת כולה על פרשת התשובה שבניצבים (רס”ג) .ושם, בשמונה עשרה הראו לנו את הדרך לעלות משיבת ציון לימות המשיח. .ובשמונה עשרה הזכירו את ישעיה בעיקר באומרנו “השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה” ואנו מסיימים “בא”ה מלך אוהב צדקה ומשפט” כלומר משפט התורה ומשפט המלך.
כלומר אנשי כנסת הגדולה בענוונותם וחכמתם הבינו שאמנם זכו לשוב לארץ, אך הדרך לימות המשיח עדיין היתה ארוכה. עדיין יש לחזור בתשובה, לאסוף גלויות, לבנות ירושלים, להחזיר השכינה שתדור בה, לבנות המקדש ואו אז יבא צמח בן דוד. כפי שאומר הרמב”ם: כשיבא איש ויעשה כל זאת נדע שהוא משיח
ומסר לימינו: גם אנו בשיבת ציון שבימינו צריכים לגלות ענווה ולהמשיך לעלות בסולם של הכנסת הגדולה שקבעו בשמונה עשרה. ועלינו לזכור שההלכה כמותם. אנו חייבים להמשיך ולהתפלל שמונה עשרה ולעלות בסולם, לאחד משפט מלך ותורה ולדאוג לכך שלא יהא ניגוד ביניהם. אנו חייבים להמשיך ולקבץ גלויות ולבנות ירושלים. יש לזכור כי את כתר תורה אנו יכולים לחדש. כי אנו יכולים ורשאים להחזיר את הסנהדרין לגודלה כפי שמדריך הרמב”ם. ואז נתפלל שמפי הסנהדרין תבא נבואה כפי שישעיה עשה. ואו אז נזכה דם לראות את כל הכתרים בראש צמח דוד. אמן כן יהי רצון.