ש ו פ ט י ם שש מעלות לכסא שלמה

 

2016 הרב צבי אבינר

לפרשת שופטים: שש מעלות לכסא שלמה



מצוות דינים 1.

הפרשה פותחת בשרשרת מצוות הקשורות למשפט. הראשונה בהן אומרת:: םם
םם “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה’ אלוקיך נותן לך לשבטיך
ושפטו את העם משפט צדק” (טז יח) םם

כאן יוצקת התורה את ה ב ס י ס למערכת המשפטית המקבילה למצוות “דינים” של בני נח. התורה מצווה על בחירה (“תתן לך”, בחירה דמוקרטית) של דיינים ושוטרים הראויים לתפקידם, על הקמת בתי משפט שבו יערך “משפט צדק” כלומר (א) שתהליך המשפט יהיה צודק לפי פרוטוקול מסודר וקבוע (ב) שפסק הדין יהא צודק. (ג) “ושפטו” כלומר שיחתכו הדין (רבנו בחיי) ולא יגררוהו לשווא, “שיקוב הדין את ההר”. םם
ןמסיף רבנו בחיי ואומר שמשפט צדק כולל דין ורחמים ף והוא נקרא “יעקב” ככתוב “משפט וצדקה ביעקב אתה עשית”(ירמיה א). יעקב הוא האמצע בין דין ורחמים. נחזור לעניין זה להלן םם
.

ובכך חוזר משה ומצווה על מצוות “דינים” לישראל ובזה חותם עליה שתהא נוהגת גם בבני נח וגם בישראל. כי כלל נהוג בידנו שכל מצווה שנצטוו עליה בני נח ומשה חזר וצווה אותה לישראל, לזה ולזה ניתנה. (מצוות שנתנו לבני נח ומשה לא חזר עליהם במפורש לישראל, נעשו תקפים רק לישראל. למשל מילה שנתנה לאברהם שהיה בן נח, ומשה לא חזר עליה במפורש לישראל, נשארה תקיפה רק לישראל ולא לבני נח . כך מצוות גיד הנשה שנתנה ליעקב כבן נח, ומשה לא חזר עליה במפורש לישראל, נשארה תקיפה רק לישראל.) םם

הפסוק גם רומז שיש לישראל להקים שלשה בתי דין גבוהים שכן יש סמיכות לפרשה הקודמת: של שלש רגלים: םם

שלש פעמים וסמוך לזה שופטים שבג’ מקומות סנהדרין יושבים בהר הבית (בכניסה) ובעזרה ובלישכת הגזית” (בעה”ט) םם
שמצוך לעלות שלש פעמים בשנה ליראות פני ה’ ושם היא עומדת סנהדרין גדולה קבועה ואע”פ כן צריך למנות שופטים בכל עיר ולא יסמכו על ב”ד שלפני השם בלשכת הגזית (אוה”ח) םם

דהיינו מצוות דינים לישראל אומרת להעמיד בי”ד של 71 בלשכת הגזית ושני בתי דין של 23 בהר הבית ובעזרה וכן בראש כל שבט ושבט, ושל ג’ שופטים בכל עיר ועיר. והמצווה נוהגת “בכל שעריך” כלומר בארץ ישראל דוקא (רמב”ם) או גם בחו”ל (רמב”ן) בכל מחוז שבו ישראל יושבים. םם

לא כאן המקום לפרט את ההבדלים הרבים שבין משפט בני נח וישראל, אך נזכור שבני נח שופטים משיקול דעתם (רמב”ם) אך גם לפי חוקי התלמוד (רמב”ן) בעוד שסנהדרין שופטים לפי התורה. םם


2. המיוחד במצוות דינים

וכדאי לצטט כאן את הרב אברהם השל זצ”ל שמדגיש את היחוד יוצא הדופן של תפיסת משפט צדק על יד התורה כהוראה דתית. הרב כותב: כיום אנו רגילים לצרף את רעיון משפט צדק לדת. רוב האנושות כיום מכירה את ישיעיה ועמוס וירמיה ושאר נביאי ישראל שמהם למדים אנו שהחפץ לקב”ה הוא לא בזבחים ואילים אלא עשיית צדק, ליתום ולאלמנה וללוי ולעני ולגר והחלש שבתוכנו. אך בעולם העתיק היתה זאת מהפכה רוחנית כבירה שכן לא היתה מעולם דת או תרבות שקשרה את הדרישה למשפט צדק לאלוקות. בעיני השופט הקדמון בכל התרבויות משפט צדק הוא עניין שבין אדם לחברו, כגון אדם התובע אדם אחד בעניין כספי. אין לצד שלישי עניין במתרחש אלא אם כן אף הוא מעורב בצורה כספית. כל שכן שאין לאלוקות (האלילית) כל עניין במשפט שבין אדם למשנהו. האל הפאגאני דורש קורבנות וחפץ בכח ושלטון. אלילי הפנתיאון שקועים במריבות ותככים וזימה ועלילות שונות ומשונות שאין ביניהם כל קשר למוראל להפך, האליל נתפס מעל החוק ומעל הצדק. הקיסר הרומי קליגולה נשא לאשה את אחותו והכניסה להריון משום שרצה להראות לכל שאכן הוא אל ועומד מעל החוק ומעל מוראל. והנה באה תורת ישראל ואומרת שהבורא מעוניין יותר מכל בעשיית צדק. ומשפט. םם

ויתר על כן. בעיני התורה הוצאת משפט צדק היא מעשה אלוקי. הרי העולם נברא על יד אלוקים , שהוא מידת הדין, לעמוד במשפט. זהו הבסיס לתפיסת ראש השנה שהוא היום שבו העולם נברא (האדם נברא) ועומד שוב במשפט. “אמת” היא חותמתו של אלוקים. בעשיית משפט צדק האדם מחקה את הבורא והולך בדרכיו. במציאת האמת אדם ממלא את יעודו בעיני האלוקים, מידת הדין םם

יוצא שכל ל תהליך הבריאה היה על מנת להביא אדם על פני הארץ שיעשה משפט צדק. העולם התקדם מהבראשית דרך ששת הימים ודרך האבולוציה לאורך מליארדי שנים כדי שבסופו של התהליך יעמוד אדם ויעשה משפט צדק, וזה מבחנו. oo

ביתר דיוק נאמר שהאדם נברא לעמוד במבחנים רבים לפני האלוקים. שש המצוות שקיבל אדם הראשון בגן עדן קובעות את משפטו, ואלו הן: ע”ז, ג”ע , שפ”ד, גזל, דינים וחילול השם. על האדם לעמוד מול היצר לעבור על המצוות הללו אחת לאחת מדי יום ביומו. עליו להתמודד עם יצר ע”ז שבו, יצר הניאוף שבו, יצר הרוגז וההרג שבו, יצר הגזל שבלבו, ויצר העושק ועוות הדין שבלבו, שהיא העבירה השכיחה ביותר. רק חילול השם נפוץ יותר.

דהיינו לא רק שתורת ישראל מחדשת לעולם שמשפט צדק הוא עניין דתי, אלא שהיא מוסיפה ואומרת שעשיית צדק היא המעלה הגבוהה בותר במשפט שלו עצמו ולשם כך נברא על ידי מידדת הדין. םם


3. ששת המצוות של כסא שלמה
עתה שהניחה התורה את ה ב ס י ס למשפט בישראל (ובבני נח) היא מביאה שש מצוות נוספות: (טז:יח, יז:א )


א) “לא תטה משפט
ב) “לא תכיר פנים
ג) “ולא תקח שוחד כי השוחד מעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים
צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה’ אלוקיך נותן לך
ד) “לא תטע אשרה כל עץ אצלמזבח ה’ אלוקיך אשר תעשה לך
ה) “ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה’ אלוקיך
ו) “לא תזבח לה’ אלוקיך שור ושה אשר בו מום כל דבר רע כי תועבת ה’ אלוקיך הוא

ולכאורה אין קשר בין המצוות שבשרשרת. שלש הראשונות עוסקות במשפט בעוד ששלוש האחרונות עוסקות בע”ז של נטיעת אשרה במקדש, הקמת מצבה לע”ז והבאת קרבן שיש בו מום. ואם כי כל אחת מהמצוות הללו עומדת על רגליה ונחשבת למצווה נפרדת (ספר החינוך) אך מאחר שהן באות בהקשר למשפט יש בהן מימד נוסף הקשור למשפט.. הרעיון מקבל חיזוק משום ששאר הפרשה חוזרת ודנה רק בעיניבית דין, בחירת מלך ושאר ענינים הקשורם בהנהגה ממלכתית כמו יציאה למלחמה. ומסתבר שגם שלשת המצוות העוסקות לכאורה בקרבנות יש להן קשר למשפט. ואמנם כך מעיר הראב”ע: “אעפ”י שכל מצווה ומצווה עומדת בפני עצמה, יש להדבק הפרשיות”. םם
את הקשר בין כל שש המצוות בשרשרת רואה המדרש:

םם “אמר רב אחא: שש מעלות היו לכסא של שלמה שנאמר שש מעלות לכסא, ובפרשה זו כתיב שלש לאוין , והיה הכרוז עומד לפני כסאו וכורז: םם
וכיון שעלה (המלך) במעלה הראשונה היה כורז לא תטה משפט
מעלה שניה לא תכיר פנים במשפט
מעלה שלישית לא תקח שוחד
מעלה רביעית לא תטע לך אשרה
מעלה חמישית לא תקים לך מצבה
מעלה שישית לא תזבח

לכסא היה מנגנון “מכני.” כשעלה המלך על המעלה הראשונה הין דמויות של אריות שואגים בקול נורא. עלה המלך למעלה השניה הין דמויות נשרים יורדות וצוחות בקול נורא. במעלה השלישית תנינים פוערים פיהם ושואגים, וכך בכל מעלה ומעלה. משישב המלך על כסאו במעלה השביעית היתה ידית מיכנית באה מהצד אל מול לבו. על הידית היה מונח ספר התורה שכתב המלך כפי שנאמר להלן בפרשה: םם

םם “והיה ב ש ב ת ו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ס פ ר מלפני הכהנים הלוים והיתה עמווקרא בה כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה’ אלקיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם” (יז יח-יט) םם

הנה אומר הפסוק במפורש שבשעה שהמלך י ו ש ב על כסא ממלכתו חייבת התורה להיות קרובה ללבו. םם

לשם מה המנגנון המכני והקולות המפחידים? להטיל מורא בעדים (מדרש) . ואומנם הרמב”ם מאריך בתיאור הטלת מורא בעדים שהיו משביעים אותם על ספר תורה שיאמרו אמת, והזהירום בכל החומרה על אסונות שיקרו להם אם לא יאמרו אמת וכו’. חלק מהפחדת העדים היו המראות והקולות שבכסא. םם
אבל רבי אבא אומר שהכרוז היה מפחיד ומזהיר גם את ה מ ל ך . על כל מדרגה ומדגה היה פסוק אחד כתוב כך שהמלך ראה את ההזהרה בעיניו, בעוד שהכרוז היה כורז בקול כך שהמלך גם ישמע באזניו. ולבסוף כשישב באה הידית והביאה את ספר התורה על ליבו שיזכרנה בשעת משפט הצדק.. םם


4. משפט מלך ןמשפט סנהדרין

אם בן הפסוק הראשון שלמדנו לעיל הוא ה ב ס י ס שעליו יושב כסא שלמה. אך לפני שנדון בכל מעלה ומעלה נשאל: מה עושה כאן המלך ? הרי המשפט נתון בידי הסנהדרין כפי שראינו םם!
אלא ששלמה ישב על כסאו לחוד, והסנהדרין בלשכתה לחוד. כלומר הפסוק דובר ב מ ש פ ט מ ל ך ו מ ש פ ט ה ת ו ר ה . םם

על קיום שתי המערכות המשפטיות בישראךל זו בצד זו כבר הרחבנו לעיל בהפטרת חזון ישעיה. לפי הר”ן והחת”ס המערכות משלימות זו זאת זו. אי אפשר לקיים מדינה מתוקנת רק לפי משפט התורה, שכן קשה להעניש על פיה. לעומת זאת המלך רשאי לשפוט ולהעניש משיקול דעתו לפי צורך המדינה והשעה שלא בדיוק כפי התורה. וכן המלך קובע גובה המיסים ועניינים כלכליים שונים וכן החלטות על מלחמה ושלום. לשם כך המלך רשאי לקבל עצת עמים אחרים בני נח וללמוד מהם. במובן זה שיקול הדעת של שמלך אינו שונה מזה של בני נח. ועל דוד נאמר שעשה משפט וצדקה בארץ והגר”א מפרש ש”משפט” הוא לפי התורה ו”צדקה” היא לפי משפט המלך. הביטוי “משפט צדק” שבפסוק שלנו מקבל משמעות כפולה של משפט המלך ומשפט של התורה. םם

ואם יש רמז בפסוק לשלושת ס נ ה ד ר י ן משום סמיכות לפרשה הקודמת לשלשת רגלים, אפשר גם לראות רמז למשפט מלך מתוך אותה סמיכות. שהרי בסוף הפרשה הקודמת כתוב “והיית אך שמח” המכוונן לשמחת שמיני עצרת וש”ת. אך בעבר היה לשמיני עצרת מימד נוסף לשמחה והוא ב ר כ ת ה מ ל ך , שהיה העם בא לברך את המלך בביתו לפני שחזרו למקומותיהם (“פזר קשב” הם ר”ת של מצוות החג, והבית עומדת על ברכת המלך). בשמחת תורה אנו רוקדים מול שני מערכות:המשפט: של תורה ושל מלך. םם


5. עליה במעלות עשיית משפט צדק
מה אומרות ומזהירות המעלות את המלך? נעבור עליהן אחת אחת: םם

המעלה הראשונה אומרת “לא תטה משפט” לאחר שכבר נקבע הפסק במוחו ולבו של המלך,. כלומר אל למלךלהטות את המשפט שהתגבש בלבו. םם

המעלה השניה אומרת “לא תכיר פנים במשפט” כלומר עוסקת בתהליך המשפט עצמו לפני ההגעה לפסק הדין. ככול שאנו עולים במעלות אנו הולכים אחורנית בתהליך המשפט. על המלך להמנע מלהכיר פנים בין הצדדים, שלא יאמר שלום לאחד ולא לשני, שלא יכבד עני או עשיר, שלא יושיב אחגד למעלה ואחד למטה וכדומה. םם

המעלה השלישית אומרת: לא תיקח שוחד” ועוסקת בשלב עוד לפני הקודם שלפני שמיעת הצדדים. על השופט להמנע משוחד לפני שיכנס לאולם המשפט כי השוחד יעוות דברי צדיקים באזני המלך. םם

וכאן במעלה זאת של הכסא התורה מדגישה “צדק צדק תרדוף” שהיא ההפך מלקיחת שוחד. על השופט להתחבר עם שופטי צדק אחרים שילמד מהם. וזה נכון גם לגבי המלך בכבודו ועצמו. שנית, על מחפשי הצדק לרדוף אחרי בית דין הידוע כמקום של צדק. וההבט העמוק ביותר של הפסוק הוא שעל השופט –המלך לדעת שצדק מחלט יש לרדוף אחריו אך קשה להשיגו.

למשפט צדק הגדרות רבות. לפי הויקיפדיה הקו השווה לכל ההגדרות הוא שצדק משווה בין אנשים, מרפא נזקים ומחזיר המצב לקדמותו. משפט צדק גם דורש עונש לחייבים כך שיחושו את הנזק שעשו על בשרם.
אך דבר עיקרי חסר בהגדרת הויקופדיה והוא ש ק ו ד ם כ ל משפט צדק מטרתו להוציא ה א מ ת לאור. לעיתיםכל מטרת התובע היא שהאמת תצא לאור. קביעת התשלום וריפוי הנזק הם חשובים אך משניים םם

והנה התורה אומרת שאת האמת הזאת צריך לרדוף. היא מכוסה עמוק מהעין. ראשית היא מכוסה בשקרים ודחיות ואשמות שקר. שנית לכל צד יש את האמת שלו. שלישית על בית הדין להתיחס לא רק את פרטי המעשה אלא גם את הנסיבות והכוונות. כך למשל שני אנשים יורים והורגים. זה שירה באויב במלחמה נחשב לגיבור, בעוד האחר שירה בפקיד בנק תוך כדי שוד נחשב לפושע. המעשה אחיד: לקיחת נפש, אך הכוונות והנסיבות שונות והן אלו שיכריעו את הדין. ולעיתים קרובות אין בית הדין יגול לרדת לעומק הלב של הצדדים. רק הבורא יכול לעשות משפט צדק אמיתי. םם
והכרוז כורז במעלה הרביעית “לא תטע אשרה אצל משבח השם” שמובנה ברור: איסור ע”ז. אך חז”ל אמרו שיש כאן איסור למנות שופט שאינו תלמיד חכם, או שאין תוכו כברו. מהי האשרה? עץ יפה. לא תמנה שופט שכל רצונו הוא להיות אשרה, להיות יפה ונאה וחשוב. העץ פנימיותו מתה ורק הקליפה חיה ויפה. לא נמנה שופט שלבו מת. ובזה עלתה התורה פנימה אל אשיותו של השופט. מדיון בתהליך המשפט ולקיחת שוחד חדרנו לעומק אשיותו ומאויו

והמעלה החמישית: “לא תקים לך מצבה” ממשיכה בקו של אשיות השופט. התורה מזהירה את השופט שלא יהפוך את המשפט להקים לעצמו שם. שלא יעשה את המשפט קרדןם לחפור בו. שלא יקח לטפל רק במקרים שיעשו לו שם. םם
ומכאו עולה המלך למעלה השישית הקשורה עוד יותק בפנימיותו: “לא תזבח לה’ אלוקיך שור ושה אשר יהיה בו מון כל דבר רע כי תועבת ה’ אלוקיך הוא”. הפרוש הפשוט הוא שיש כאן איסור הקרבת בעל חיים שיש בו מום. אבל רש”י מפרש מהו “דבר רע?” אזהרה ל מ פ ג ל בקודשים. אדם יכול להקריב קרבן שגופו ללא מום ובכל זאת יהפך לפיגול ותועבה על ידי “דבר רע” או דיבור רע או מחשבה רעה. זה קורה כשהכהן המקריב אינו ממלא תפקידו ואינו מתרכז בששת הדברים שעליו לכוון : שם הבעלים, שם ה’, שם הקרבן, פרוט החטא וכו’. םם
דהיינו על השופט לחשוב עצמו כאילו הוא כהן העשה עבודת קודש. מחשבה רעה או חוסר ריכוז יהפוך את משפטו לתועבה בבעיני ה’.
6. מה אירע לכסא שלמה?םם

האגדה מספרת שהכסא נפל בידי פרעה נכה. הוא חשב את עצמו ליורשו של כתר ישראל. בזה היה הראשון בשורה ארוכה עד ימינו. הכסא אכן מושך הלב ומפליא ביופיו ובמכניקה שלו ובדמויות והקולות. יש קסם אדיר בתואר מלך ישראל לרשת את ישראל . אך פרעה אינו יודע עברית, אינו מבין את התורה וגם אינו מבין משפט צדק מהו. כל רצונו היא לשים את כתר ישראל בראשו. םם
האגדה מספרת לכן שכשפרעה עלה במעלות הכסא הוא התרשם מאד מקולות האריות והנשרים והתנינים. כל זה לכבודי! חשב. וכשישב לבסוף על המדרגה העליונה יצאה הידית והיכתה בחזהו מול לבו. היות והיה בעל בשר, הוא התגלגל מהמעלות ושבר את רגלו. מאז נעשה שמו פרעה נכה. םם

הכסא המשיך והתגלגל לידיו של נבוכדנצאר וממנו לכורש וממנו לאחשורוש. מאחר שעברו שבעים שנה לחורבן והגלות נמשכה היה אחשורוש בטוח שהוא היורש הלגיטימי של מלכות ישראל. לכן עשה משתה גדול שבו הוציא את כלי המקדש ובינהם כסא שלמה. אך משעלה על הכסא באה הידית והיכתה אותו על חזהו כך שנפל והתגלגל על המעלות עד הרצפהץ לעיני כל. ואו אז קרא לושתי והוציא עליה את חמתו. םם


7. וקראת לה לשלום

עד כה למדנו שחיפוש האמת והוצאתה לאור היא מטרת המשפט. אך חזל אמרו “על שלשה דברים העולם עומד על הדין על האמת ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם” (זכריה ח) ועל כך אמרו חזל “והלא במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שיש שלום אין משפט. אלא איזה משפט שיש בו שלום? הוה אומר שה ביצוע” (סנהדרין ו ע”ב) םם

כלומר חז”ל הכירו בעובדה שהצד המפסיד במשפט אמת לא יוותר על עמדתו אפילו לאחר פסק הדין. הרי טענתו היתה הציבור לפני משפחתו ולפני השופט. מיהו האיש שיודה בציבור שאכן עשה עוול? משום כך יש נטייה ברורה לצד המפסיד להמשיך ולטעון את עמדתו , לערער על הפסק לפני בי”ד גבוה ולהמשיך וליטור את הצד השני עד כדי שנאה. יש מחיר כבד להוצאת האמת לאור והוא השלום. םם

הפתרון לכך לפי התורה, אומר הרב סולוביציק זצ”ל (מחשבת הרב) הוא שבית הדין נמנע מלהוציא בעצמו משפט צדק ובמקום זה קורא לצדדים להפגש ב י ח י ד ו ת והטיח אשמותיהם זה בזה ללא צופה מהצד. כך יש סיכוי שיגיעו לפשרה, כי כל אחד מהם מכיר בלבו את חולשותיו ומעשיו. לאחר מכן יחתום בית הדין על הפשרה ללא שידע את האמת שנשארה כמוסה מעין. התורה מעדיפה ברדיפה אחרי שלום מרדיפה לאמת. ורמז לכך: בסוף הפרשה נאמר “כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת לה לשלום” (כ’ י) השלום חשוב מהמלחמה. םם


8. דין יעקב ודין ישראל

הזכרנו בעקבות רבינו בחיי שמשפט צדק היא “רחמים ודין” כלומר הממוצע הנקרא “יעקב”. שהרי אברהם בבחינת חסד ויצחק בבחינת רחמים. יעקב ממזג את שניהם למידת משפט צדק. אך הקבלה גם קוראת לממוצע “תפארת ישראל”. מה ההבדל בין יעקב לישראל? ם

מסתבר שיעקב נלחם כל ימיו על זכויותיו ועל האמת שלו, כפי שנאמר “תתן אמת ליעקב.”. הוא נלחם על הכרה בבכורתו, על זכותו לשאת את אהובת לבו בלי שאביה יחליפנה באחותה, ועל זכותו לקבל שכר נאות לעבודתו הקשה בחורף ובקיץ. . אך כל אימת שניסה לממש זכותו ולהוציא האמת שלו לאור נתקל באיבה כה עזה עד שנאלץ לברוח על חייו. ואויביו המשיכו לטעון כנגדו למרות שידעו בלבם את האמת:: עשיו המשיך לטעון שהבכורה שלו גם לאחר שביזה אותה ומכרה ליעקב בנזיד עדשים, לבן הארמי טען שכך נוהגים במקומו לתת הבכירה לפני הצעירה, וכן טען שיעקב גזל אותו מרכושו. ההתנקשות הישירה ביניהם הביאה לכך שלבן ביקש להשמיד הכל ויעקב ניצל בנס . שאיפתו לאמת הביאה לו ההפך משלום ם

ובשעה שעמד לפגוש שוב את עשיו פנים אל פנים תוך סכנת חיים, בית הדין של מעלה הפגישם במעבר יבוק והעמידה אןתם לבדם זה מול זה. כפי שנאמר “וישאר יעקב לבדו ויאבק איש עמו.” במשך כל הלילה נאבקו וטענו זה מול זה ואין אנו יודעים מה אמרו . כל מה שאנו הציבור יודע הוא שבעלות השחר נפרדו הניצים בברכה בשלום, ואז שינה המלאך את שמו של יעקב לישראל. בעוד שיעקב נלחם להוציאה להאמת לאור בכל מחיר, ישראל הביא לפשרה ושלום ולכן נאמר שלום על ישראל


9. מלך שהשלום שלו
נחזור לרגע לספור הבריאה. שם מסופר כי אלוקים ברא את העולם בבחינת “לבדו ימלןך נורא” כמושל דיקטטור (הגר”א) וביום השישי עמד לכלות את העולם כפי שעשה בעולמות קודמים (רשי) . כשמידת הדין שולטת לבדה, אין סיום אחר לעולם מלבד כליה. רק מ ש נ מ ל כ ה מידת הדין ברחמים המשיך העולם לעמוד על תילו והאדם נברא . אמור מעתה שרק כאשר מידת הדין התפשרה וירדה מכסא המשפט האבסולוטי ונועצה במידת הרחמים רק אז התקיים העולם. רק כשיעקב הפך לישראל עולמו התיסד

יש איפא שתי מלכויות ולכל אחת משפט משלה. מלכות האחת היא ממשל הרודף והוציא אמת ללא פשרה והיא נקראת יעקב. ממשל כזה יסתיים בכליה מאחר שאין העולם עומד בדין ללא רחמים. רק כשהמלך נמלך באחרים, כאשר הוא רודף חבורתם בבחינת “צדק צדק תרדוף” ומחפש עצתם של אחרים, רק אז הוא מלך שמלכותו שלמה והשלום שלו.

ובראש השנה שבאה עלינו לטובה המלך הקב”ה עולה שוב על כס המשפט כפי שהיה בבריאה. הוא נקרא המלך המשפט. כל יצורי עולם עוברים תחת שרביטו והוא דן את כולם לשנה הבאה. עלינו להתפלל ששוב ימלך במידת רחמים ויחתום גזר דיננו בהושענה רבה ואז נרקוד עם המלך ונברכו עם התורה בשמחת תורה.


סוף השיחה