פ נ ח ס: ראש הישיבה המפלא שבדור

 

© 2016 by Rabbi Zvi Aviner


פרשת פנחס: ראש הישיבה חכם הרזים

 

  א: שעת חסד: משה קודם לקב”ה


“וידבר משה אל ה’ לאמר יפקוד אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה” (כ”ז ט”ז)

אין פסוק כזה בכל התורה, מתפעל בעל הטורים. הפסוק מקדים את שמו של משה לשמו של הקב”ה
וכן אומר רבי יהודה במדרש: “קע”ה פרשיות התורה שמו של ה’ קודם למשה, וכאן משה קודם לה’. כביכול הגדיל הקב”ה את משה משמו.” ויתר עך כן: “וידבר משה”, אין דיבור אלא לשון תקיפה (אוה”ח) משה נעשה כביכוך בעל סמכות כלפי הקב”ה , והקב”ה מסכים לכך

היאך הרשה משה לעצמו לדבר כך אל הקב”ה? אומר רבי יהודה: ם


” “אמר הקב”ה כשהיה משה מבקש על ישראל הייתי מקדים שמי לשמו. עכשיו שהוא נפטר מן העולם בדין הוא שיקדים שמו לשמי”

כלומר שעתה: אומר המדרש: בשעה שמשה דובר עבור ישראל לשונו תקיפה ואינו חש לכבודו של ה חסד היתה זו למשה לפני הסתלקותו מן העולם וסיבה אחרת לתקיפות משה. וכן אומר רשי


“וידבר משה: להודיע שבחן של צדיקים שכאשר נפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקים בצרכי ציבור”ה ביקש-דרש משה 

ב: יורשו של משה- איש חכם הרזים

” “יפקד ה’ אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם” (כ”ז י”ז) \

המלה “יפקוד” שרשה מלשון פקיד, ממונה, אומר אבן עזרא. וכן אומר רשי: “השיבני אם אתה ממנה עליהם פרנס”. פקיד ממונה בדרך כלל למשרה מסוימת. ונשאל: לאיזו משרה מכוון משה למנות את יורשו? למשרת מלך? למשרת נביא? למצביא? לפרנס? מנהיג כלכלי או מדיני? המפרשים חלוקים בדעותיהם. אך משה לא מתעכב בדבריו ברגע זה על המשרה אלא על תכונות היורש, שהן: ם
א: אלקי הרוחות- שיסכים הוא למה שיאמרו הם, ויסכימו הם למה שיאמר הוא להם (אור החיים) םם
ב: אלקי הרוחות- שיהיה סובל לכל אחד לפי דעתו (רשי) םם
ג: אלקי הרוחות- הרואה שישים רבוא מישראל במקום אחד צריך לברך “ברוך חכם הרזים” (בר’ נ”ח) םם

דהיינו משה מבקש-דורש מהקב”ה שימנה במקומו אדם ‘חכם הרזים’ שיבין רזי ורחשי לבם של שישים רבוא איש העומדים במקום אחד. עם ישראל זקוק לאדם חכם כזה, לדעת משה. אין להבין מכאן שמשה העניו מכל אדם חשב כך על עצמו, אלא שהוא חיפש בענונותו אדם ג ד ו ל ממנו. האם זה אפשרי? םם

ג: וסמכת ידך עליו: הסמכות התורנית עולה במהלך הדורות

משה דיבר קשות לקב”ה ורוצה מנהיג גדול ממנו. מה ענה לו ה’ ? ם


” “קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו” (כ”ז י”ח)

תשובת ה’ מבררת לאיזו משרה מחפש משה יורש. “וסמכת ידך”- אין סמיכה נוהגת במינוי מלך, מצביא או מנהיג כלכלי או מדיני.
רק הרב סומך את תלמידו להוראה להרשות לתלמיד להורות בחייו . וכן אומר רשי:
:


שלא יהיו ישראל אומרים בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר? םם


“קח לך את יהושע-” ולא את יהושע בלבד הראה הקב”ה למשה אלא את כל מורי ההלכה שלאחריו. וכך מונה המדרש:
הראה לו את יהושע עומד תחתיו ומוסר לעתניאל, וכן כולם
הריני מראה אותך את כל ה ש ו פ ט י ם וכל ה נ ב י א י ם שאני מעמיד על בני מעכשיו עד תחית המתים,
הראה לו הקב”ה למשה את כל ה מ פ ר נ ס י ם שעתידין לשמש את ישראל מיום שיצאו מהמדבר עד שיחיו המתים

ונשים לב שמיהושע ואילך נמנים השופטים לחוד, הנביאים לחוד, והמפרנסים לחוד. רק במשה ויהושע התמזגו כל התפקידים לאיש אחד. ם

ורק ממבט היסטורי ל א ח ו ר אנו מוצאים בפסוק רמז מפלא שכן מספר המילים הוא כ”ח כמספר השנים שיהושוע מלך על ישראל (בעל הטורים). אנו מגלים בפסוק משמעות שאפשר שמשה עצמו עדיין לא ידע. אנו קוראים את הפסוק יותר טוב ממשה. היאך ? המציאות  שלנו כביכול גילתה את התורה, כפי שאומר חת”ס. ם

 וסמכת יד ך עליו”-לכאורה לא הסכים הקב”ה לדרישת משה למנות תחתיו איש גדול ממנו בסמכות, שכן ה’ הורה למשה לסמוך ב י ד  א ח ת. וכוונת ה’ היתה שסמכות ההוראה ת ר ד בשרשרת הדורות ממשה ואילך. כלומר סמכות יהושע תהיה פחותה משל משה, וזו של עתניאל פחותה משל יהושע. םם
אלא שכאן, בשעת חסד זו עולה ס מ כ ו ת ו של משה כביכול  מזו של הקב”ה, משה גוזר והקב”ה מציית. ולכן משה מרשה לעצמו להפר את צווי ה’ כפי שנאמר: םם

“ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אלעזר ולפני כל העדה ויסמוך את  י ד י ו  עליו” (כ”ז כ”ג) ם

במקום לסמוך על יהושוע ביד אחת ולהעניק לו סמכות פ ח ו ת ה משלו, מתעשת משה וסומך על יהושע ב ש ת י  ידיו, “בעין יפה” (רשי) כלומרמעניק לו  סמכות שווה או גדולה יותר משלו ללא קנאה םםם.

ומעתה ואילך ישמעו ישראל  ליהושע עוד בחיי משה. האגדה מספרת שמשה נכנס לבית המדרש ושמע את יהושע דורש שלשת אלפי הלכות שמשה שכח או שיהושוע ח י ד ש .  וההלכה מעתה ואילך כיהושוע. “וצווהו לעיניהם”- מעתה ואילך ילכו ישראל  על פי הפוסק שבימיהם שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך םם
וכך יסד משה את סולם סמכות ההלכה.  בשימו את שתי ידיו על כתפי יהושע העניק לו משה סמכות גדולה כביכול משלו  וכביכול מזו של שמיים. מעתה ההלכה לא בשמיים היא. הקב”ה שמע והסכים להלכות שפסק משה,ואחר מכן לאלו שפסק יהושוע, ואחריו לעתניאל,ולמה שפסקו הנביאים, אנשי כנסת הגדולה וחכמים,עד לפוסק האחרון

עיניהם”- אם יש מחלוקת ראשונים, אנו נ ל ך לפי האחרונים. ה”איש אשר יבא וילך לפניהם” הוא הפוסק האחרון . אנו לא נשמעים לרבי עקיבא וחבריו או לרמב”ם, רשי או לרמב”ן אלא לגדולי דורנו כהרב משה פיינשטין זצ”ל זי”ע וחבריו . הסמכות התורנית לעולם עולה בשרשרת הדורותםם

  “

ד: מלמטה למעלה

 ועוד חידש משה  מדעתו והקבה הסכים

לעיניהם”: הקב”ה אמר למשה לבחור את יהושוע ולצוותו על העם מלמעלה. אך משה הפך הסדר והקדים והציב את יהושוע לפני העם, ורק משהסכימו לקבלו סמך שתי ידיו עליו.

ומאז הבחירה של הסנהדרין היא מלמטה למעלה: קודם בוחרים דיינים מקומיים, מהם בוחרים דיינים אזוריים והאו בחרים את חברי הסנהדרין שהכמכות בידם לפי משה. ם

ובזה הבטיח משה שהסנהדרין לעולם תוכל להקים את עצמה מחדש. כל רבני ארץ ישראל יכולים לבחור באחד שמעתה ואילך יהיה המפלא שבדור והוא נחשב למחליפו של משה רבנו מדין תורה. ואו אז יכול הוא לסמוך אחרים מדין תורה. ובכך תופר עצת בלעם על פיה. םם

ויש קו בפרשה כולה : םם
ישראל נמשלים לעץ החיים והם חיים לעולם
לפנחס נתנה ברית עולם והוא אליהו החי לעולם
דוד מלך ישראל הוא פרי העץ שראה בלעם והוא חי לעולם
וסמכות התורה נתנת להתחדש לעולם

ה: ונתת מהודך

אך הקב”ה גם אמר למשה: “ונתת מהודך עליו” (כ”ז כ’). מהו ההוד? מפרש ר’ בחיי : “הודך הוא כבודך”. וכך גם מפרש אבן עזרא. והמלבי”ם מפרש: ההוד הוא יופי פנימי, בעוד שהדר הוא יופי חיצוני.

אך חז”ל אומרים: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות. בקשת, בנשיא, ובכהנים.  בנשיא שנ’ ‘ונתת מהודך עליו’, ובכהנים שהיו עומדים על הדוכן ומברכין את העם בשם המפורש” (ילקוט)םם

לפי זה ‘ההוד’ הוא האור הקורן מפניו של כ”ג בשעה שיצא מקודש הקדשין והשם המפורש על שפתיו. או ההוד שקרן מפני הכהנים שעל הדוכן. דהיינו ‘הוד’ לפי חז”ל הוא הוד הקדושה. םם
ולפי זה, גם ‘הודו’ של הנשיא המזכר במדרש הוא  קדושה.םם
לאיזה נשיא מכוונים חז”ל? האם כוונו לנשיא ישראל כמו שמעון החשמונאי או יוחנן הורקנוס? האם לנשיא של מדינת ישראל הנוכחית? האם יש להם קדושה? בוודאי שלא. התשובה נתנת, שוב, בתשובת ה’ לדרישת משה: םם


“ולפני אלעזר הכהן יעמוד, ושאל לו במשפט האורים לפני ה’.”(כ”ז כ”א) םם

ואמנם כך כותב הרמב”ם על נשיא בית הדין העליון:
“והוא ראש הישיבה, והוא שקוראים אותו החכמים נ ש י א םם
והוא העומד תחת משה רבנו.”(סנהדרין פ”א ג’) םם

אין הרמב”ם קורא לכל אדם בעולם בתואר מחליפו של משה רבנו, אלא לראש הסנהדרין. ומדוע נקרא גם בשם “ראש הישיבה”? על שום ישיבתו בראש ג’ שורות הסנהדרין שישבו בחצי גורן עגולה. םם

ועתה אנו מבינים מיהו אותו נשיא שאסור להביט בפניו כשם שאסור להביט בקשת או בכהנים על דוכנן. זהו נשיא ישראל האמיתי, מורה העם, העומד בראש ביה”ד הגדול תחת משה רבנו. ם

ו: ההוד יורד במהלך הדורות.

ונתת מהודך עליו – לא היה בידו של משה להעניק ליהושע את כל ההוד שברשותו אלא :”מהודך, ולא כל הודך” (מדרש). וכאשר הזקנים ראו את יהושע פוסק במקום משה געו בבכיה:”פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה
הוד הלבנה לעולם לא ישווה להוד החמה. קדושת יהושע לא תשווה לעולם לזו של משה.

והקדושה תמשיך ותרד במרוצת הדורות ככל שנתרחק ממשה. כשמסתכלים אחורה ככל שהדורות קרובים למשה, קדושתם עולה. אם הראשונים כבני אדם, אנו כחמורים. ם
כך ההוד של רבי עקיבא וחבריו גדול בעיננו מזה של רשי והרמב”ם והרמב”ן םם
וההוד של הרמב”ם, רשי והתוספות גדול בעיננו מזה של האחרונים םם

בעוד ש ה ס מ כ ו ת התורנית ע ו ל ה במהלך הדורות, ההוד ו ה ק ד ו ש ה פוחתים םם

ובזאת מובטח  שלעולם לא נשכח את תורתם של קודמנו משום שהם קדושים מאתנו. תמיד נלמד את המב”ם למרות שנלך  בהלכה על פי הפוסק בן  דורנו.

ומה יהא על בקשתו של משה למנות איש על העדה שיהיה גדול ממנו, מלא בהוד וקדושה וסמכות? על כך עונה לו הקב”ה: “וזה שבקשת הוא משיח”. (מדרש) םם


סוף השיחה