נ צ ב י ם: בתשובה ותפילה

 

 

 

 

 

 

© 2020 by Rabbi  Dr  Zvi Aviner

 

אתם נצבים בתשובה ותפילה בשיבת ציון

 

 

 

פרשת התשובה המופיעה בניצבים מדפסת בסידור לאמרה כל יום בסיום התפילה. אך השפעתה על הסידור גדולה יותר ומתברר שהמסר שלה חשוב מאד לדורנו .

  בפרשה הקודמת “כי תבא” ראינו שמשה חזה שהמקדש יחרב והביכורים יפסקו ולכן הורה לישראל להתפלל ג’ תפילות ביום, שאם כך יעשו יתקיים בהם שוב:  “והיה כי תבא אל הארץ” שנאמר עשה מצווה זו (ביכורים)  שבעבורה תבא שוב לארץ

ואמנם לאחר חורבן בית ראשון קבעו אנשי כנסת הגדולה לאמר ג’ תפילות ביום. מדוע נקראו “כנסת הגדולה”? שחפצו להשיב עטרה ליושנה. כלומר להחזיר את הטוב מהתורה שראו בזמן שלמה- הארץ חלוקה ומיושבת, ישראל דוברים עברית, שלום בארץ, ירושלים בנויה ובה בית המקדש עומד ובו  שכינה שורה וכהנים ולויים  מכהנים. זה הטוב שבעיני התורה ובעיני אנשי כנסת הגדולה ואל הטוב הזה חפצו להגיע בחזרתם לארץ.  ואת רצונם בטאו בתפילת שמונה עשרה, המרכבת משני חלקים- חלק ראשון כנגד הקרבנות (שנאמר ברגש של אימה, יראה  ופחד ) וחלק שני של הודאה על הטוב בהשתחויה קלה – ברכת מודים – שהיא כנגד וידוי ביכורים.  את ההשראה לחלק של התפילה שאבו מקטע התשובה שבנצבים.   הבה נראה כיצד עשו זאת.

 המלה תשובה חוזרת  בקטע  שבע פעמים ובכל פעם במובן קצת שונה (נחמה לביבוביץ)..  ויש אומרים שאדם עולה במעלות התשובה וכל פעם שהוא חוזר בתתשובה הרי זו תשובה חדשה. אבל הבה ונראה כיצד תרם הקטע לתפילת שמונה עשרה

–    ולפני שנצלול למעמקי התשובה נשים לב שאם אמנם מקובל לקשור את התשובה לאדם יושב תפוס שרעפים וכורע תחת משא כאבו ומחשבותיו, הרי כאן בנצבים התשובה קשורה לעמידה מול הקבה

 א) והשבות אל לבבך- תשובה לשאלת הלב  


והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה,
אשר נתתי לפני  ו ה ש ב ו ת  אל לבבך
בכל הגויים אשר  ה ד יח ך  ה’ אלוקיך שמה (ל’ א) ם

התורה פותחת את פרשת התשובה בתיאור מצב העם או היחיד “באחרית הימים” לעתיד לבא (רמב”ן) כלומר לאחר שיבואו עליך “כל הדברים” הכתובים  לעיל בתורה, הברכה והקללה בזה הסדר.  והכל צפוי והרשות נתונה.  הברכה עברה ונשארה הקללה וגם זו עומדת להסתיים בכליון גמור שכן העם או היחיד יהא מ ו ד ח  ממעמדו ו מ פ ו ז ר  בין העמים. ממעמד מרומם של ממלכת כהנים וגוי קדוש מודחים העם והיחיד למעמד של  נכרים  וזרים  בין הגויים (כלי יקר) ומעם גאה היושב על אדמתו הפך לנודד נצחי.

ומטבע הדברים הוא שכל עם הנמצא  במצב דומה יטמע ויעלם מבמת ההסטוריה. כך קרה לכל העמים העתיקים שהקיפו את מדינת יהודה הקטנה.  אך התורה מבטיחה כאן (רמב”ם) שלא כך יהא גורל העם היהודי, שברגע האחרון יקרה נס והיחיד והרבים ישאלו.  המלה תשובה כאן מופיעה במובן של מענה לשאלה.  התהליך יחול בשלבים: והשלב הראשון הוא נס גדול שאלת הלב  

והשבות אל לבבך: שתשיב לשאלת לבך (אור החיים) 0

 .   הנס הוא שבניגוד לכל העמים יתעורר הלב היהודי הגולה והמודח לשאול ולתהות מה קרה לו שהגיע למצב הירוד הזה שלפני הטמעות מחלטת. הנה יושב לו היהודי בקאנטרי קלוב מפואר בטנסי או בארקנסס או בלונדון, ולכאורה היה לבו אמור להיות שמח שהרי הגיע להצלחה. אך

 לבו נוקפוו בשאלה. הוא מביט סביבו ושואל את עצמו: מה לכל הרוחות אני עושה כאן? ם

סיפור אמת: מעשה בקצין צה”ל שהגיע  בשליחות לארה”ב ובסופו של דבר נשא אשה לא יהודיה. והנה ביושבו בכנסיה עם אשתו ומשפחתה נקפו לבו בשאלה  (כך סיפר לי) מה אני עושה כאן? ושאלה זו הביאה אותו לצלצל לשליח חב”ד בעירו ומכאן לחזור בתשובה מלאה לשמירת מצווה. וגם אשתו התגיירה גיור צדק וכעת הוא מעמודי התווך של קהילת חב”ד וילדיהם לומדים בישיבה בארץ.

 אבל לשאול צריך שתהא בינה. וכך אומר הרב קווק זצ”ל: “מתוך הבינה תבא התשובה” (אורות התשובה.) ויתכן שבעצם השאלה יש סלקציה שכן רק אלו שבינה בלבם ישאלו

ואכן כך פ ת ח ו אנשי כנה”ג את השמונה עשרה (לאחר שלש הברכות הראשונות של שבח) 0

חנננו מאתך חכמה בינה והשכל

ולאיוז בינה מכוונת התפילה?  ספורנו אומר בינה להבדיל בין אמת לשקר. אך חזל עצמם קבעו לאמר במוצאי שבת- “להבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים.   השואל מבין בלבו שיש הבדל, ושאלה זאת תביא לשלב הבא, שכן ממשיכה התורה ואומרת

     ב: ושבת עד ה’ אלוקיך: תשובה רוחנית


ו ו ש ב ת עד ה’ אלוקיך ושמעת בקולו
ככל אשר אנכי מצווך היום (ל’ ב)” םם

הפעם משתמשת התורה במלה תשובה במובן של “חזרה” כלומר תשובה רוחנית.  ונשים לב עד כמה קצר המשפט ומה רב תכנו. שהרי התשובה היא מהפכה בחיי האדם

אמש היה מתועב והיום הוא דבק בשכינה, אהוב….” (רמב”ם הלכות תשובה) 0

ואמנם תהליך התשובה יכול להיות מהיר כהרף עין. שכן רשע האומר לאשה “התקדשי לי על מנת שאני צדיק” וקיבלה ממנו, הריהי מקודשת משום שיתכן ועשה תשובה וכהרף עין נעשה צדיק. מאידך תהליך התשובה יכול להתמשך כאורך החיים, כמו ריש לקיש שכל ימיו חזר בתשובה על חטאי נעוריו

  לאן  שב החוזר בתשובה?-  “ושבת עד ה’ אלוקיך”.  אצל הגויים להבדיל בין קודש לחול החוזר בתשובה “נולד מחדש”.  היהודי לעומתם חוזר לסיני ולמצוות     שנאמר “ככל אשר אנכי מצווך היום”.  ולכן תקנו אנש י כנה”ג לומר מיד אחרי הבקשה לבינה

השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו מלכנו לעבודתך  

וידוע הדבר שאין הרמבם מונה תשובה כמצווה נפרדת בתריג, אולי משום שהיא כללית מדי.  אך הוא אומר  בהלכות תשובה ” כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייבמונה ם  ל ה ת ו ד ו  ת “.  דהיינו להתודות על העבר, לבקש מחילה, ולהבטיח לעתיד     לפני הקל ברוך הוא

 ואכן בדרך זו המשיכו אנשי כנה”ג בשמונה עשרה ואמרו מיד וידוי

סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו

 

עד כה, ישראל  הם החוזרים בשתי דרגות תשובה (א) כתשובה לשאלה  בהשבותה אל לבבך, וכנגדה ברכת אתה חונן לאדם  דעת (ב) כתשובה רחנית ווידוי .   וכנגד שתי הצעדים עונה הקבה בשתי צעדים כפי שנאמר

 ג) ו ש ב  ה’ אלוקיך את  ש ב ו ת ך  ורחמך – גאולה

 לפנינו הוראה נוספת בלשון תשובה (א) ושב: חוזר ועושה (ב) פועל יוצא:   והשיב את השביה (ג) פועל עומד “ושב את השביה” פרושו שהוא עצמו שב, שהיה עמם בגלות  

ושב- חוזר ועושה.  מה שעשה במצרים יחזור ויעשה  בגאולה הסופית.  ובמצרים הוא “השיב את השביה מידו של השובה” עוד בהיותם מצרים, שכן בראש השנה פסקה עבודתם ונגאלו.  הוה אומר מהי  הגאולה? ניתוק הקשר של המשועבד למשעבד.  כך גאולת היבמה היא שחרורה מזיקה ליבם, ממצוקתה, כפי שבועז פעל עבור רות.  וגאולת הקרקע היא החזרתה לבעליה הקודמים.  וגאולת העבד היא שחרורו מעבדות,  וגאולת ישראל היא שחרורם משעבוד לגויים. וזה יכול להיות כשעם עדין  באופן פיזי על אדמת הגוי.

 לפי רבי אליעזר הגאולה תלויה בתשובה, ולכן במצרים נגאלו בראש השנה וכך גם בגאולה בעתיד אין ישראל  נגאלים אלא לאחר שעשו תושובה בראש השנה.  ולעומתו אומר רבי יהושוע שבניסן נכאלו ממצרים  בבא הזמן.  וכך גם בעתיד לבא  יגאלו ישראל בניסן בבא הזמן.  מכל מקום שניהם מסכימים ששהגאולה היא  שחרור  מיד המשעבד ושישראל היו עדיין במצרים בשעת הגאולה.   לפי רבי אליעזר היה זה בראש השנה ולפי רבי יהושוע נגאלו בחצות הלילה  כשפרעה קם ושילח אותם מארצו.

(אומר רבי יהושוע שבבא הזמן הקבה יעמיד עליהם מלך רשע כהמן שיחזיר אותם בתשובה.  כלומר שניהם מסכימים שבסופו של דבר הגאולה תבא לאחר התשובה.

ולכן ממשיכים אנשי כנה”ג ואומרים
ראה נא בענינו וריבה ריבנו כי גואל חזק אתה

וכאן אנו מתפללים לרפואת הנפש על ידי התשובה. ובהזדמנות זו  גם על רפואת הגוף (אבודרהם) ם

 ד). ו ש ב וקיבצך: קיבוץ גלויות

 ו ישראל פעלו פעמיים לקראת הקבה – והשבות, ושבת – והקבה פועל לקראתם פעמיים: “ושב את שבותך” שהיא הגאולה, “ושב וקבצך” – קיבוץ גלויות. לאחר הגאולה והשחרור הרוחני מהמשעבד הגוי יבא השלב של עליה לארץ. בדומה ליציאת מצרים . ורשי אומר: גדול יום קיבוץ גלויות שכן הקב”ה  ש ב עמם.” ם

ובתפילת העמידה אנו ממשיכים ומבקשים:

תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותינו
וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו

וכיצד תבנה מחדש ארץ ישראל? ממשיכה התורה ואומרת:

“והביאך ה’ אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישת
והיטיבך והרבך מאבותיך (ל’ ה’) םם


אומר ר’ יוסי בר’ חנינא: “וירשת- שנתחיבו במצות הארץ דבר תורה (ירושלמי קידושין פ”א ה”ח)  כלומר שתחול שוב קדושה על ארץ ישראל מהתורה
ו  וזה לכל הדעות, גם לפי אלו שסוברים כי היתה רק קדושה אחת מימי יהושוע וגם אלה שסוברים שהיתה קדושה שניה על ידי עזרא, כולם מסכימים שאין ירושה  שלישית.

  מהו “אשר ירשו אבותיך וירישת?” אומרים חז”ל: “הקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל המעשים האלה אף ירושתך בחידוש כל המעשים ה, אך “והיטיבך” יותר מהר. .כגון אבותיך לא נתחייבו תרומות ומעשרות אלא לאחר י”ד שנה כיבוש  וחלוקה, אך אתם כיון שנכנסתם נתחיבתם” (ילקוט שמעוני) ם

 ופרוש נוסף הוא שלאבותיך לקח ארבע מאות שנה לראות את בית העולמים- כלומר יהושוע, שופטים, דוד, ירושלים, מקדש  ושכינה. רק אז יכלו להביא ביכורים מהתורה ולברף על הטוב כפי שעשה דוד בהלל שאמר כי טוב . אבל בגאולה העתידה יחולו כל השלבים מהר יותר – ירושה, התישבות, שופטים כלומר סנהדרין, ירושלים, דוד ומקדש.

ואנשי כנסת הגדולה סברו שהסדר צריך להיות : קבוץ גלויות, שופטים, ירושלים, מקדש ושכינה בו, ולאחר מכן צמח דוד.

כנגד תקופת השופטים: “השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה” ם
כנגד כיבוש ירושלים: “ולירושלים עירך ברחמים תשוב” ם

כנגד בניין בית המקדש  “ותשכון בתוכה כאשר דברת” ם: “

 כנגד ביסוס בית דוד  “את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח” ם

וכך סובר הרמבם שרק לאחר שיכולו כל השלבים, משיקום מלך ישראל הולך בדרך התורה והוא יקבץ גלויות, ויבנה את ירושלים ויקים את בית המקדש,  רק אז נדע שהוא מצמח דוד

ועוד יש לדקדק בדברי הרמבם, שבית המקדש יבנה בלי קשר לחידוש העבודה.  שכן מצווה על כל דור שידו משגת לבנות את בית המקדש  מ ו כ ן   להקריב בו קרבנות.  כדי שנזכרה לחידוש העבודה יש צורך בתשובה נוספת    :

 ורבנו בחיי אומר  :

וזהו שאמר אשר ירשו אבותיך וירישת, שירשו ארץ ישראל בראשונה ובשניה, בראשונה על ידי יהושוע ובשניה על ידי עזרא, אבל לא ירשו שאר ארצות. אבל שלישית לא תהא להם ירושת הארץ לבדה אלא  כ ל ה ע ו ל ם   וזהו שאמר והיטיבך והרבך מאבותיך םם

וזה מה שאמרו חז”ל שבגאולה הבאה תתפשט א”י על כל העולם
אך כשמדובר בתשובה, אין השלב הנכסף הזה סופי בעיני התורה כי היא ממשיכה ואומרת: ם

    ומל ה’ אלוקיך את לבבך

מילת הלב, אומר הרמב”ן, היא ביטול יצר הרע

בשיבת ציון הראשונה בזמן עזרא בוטל יצר הרע של ע”ז מישראל ויש אומרים מהעולם כולו.  לאחריו בתור יש יצר הרע של גילוי עריות, ולאחריו של שפיכות דמים. הבה ונראה מה יקרה איה עם שיבת ציון השניה של ימינו.

ואומר הטור שמילה בגמטריה הוא 85 כמו פה.  ועל כך אנו אומרים כי אתה שומע תפילת כל פה

 

 

 

   ה): ואתה תשוב:  

ו) כי ישוב השם לשיש עליך

אם עד כה ישראל פעלו פעמים והקבה לעומתם פעל פעמיים, עתה התקצר הזמן וישראל עולים עוד דרגה בתשובה והקבה עונה מיד לשוש עלינו- כמו חתן על כלה, אומר רבנו בחיי. והכונה לחידוש העבודה.  איזו  עבודה? שיש בה קול.  שנאמר ואתה תשוב ושמעתה בקול. והכונה לקול ברכת כהנים שתהא מהתורה, וקול שירת הלוים וההלל כמו בימי דוד ויש אומרים קול הנבואה. ועל כך אנו אומרים בשמונה עשרה רצה, ותחזינה עיננו. ויש מבדילים בין “אישי ישראל” לקרבנות עצמן.

 

ז) כי תשוב אל השם אלוקיך

 

 

גם בימות המשיח יש לחזור בתשובה.  והחתס אומר שהתשובה בארץ ישראל שונה מזו שבחוץ לארץ. אבל נשים לב להבדל בין התשובה כאן, השביעית, לקודמות לה. שכן היא חד צדדית, כביכול  ללא תשובה מהקבה.  כי  כאן  מדובר בתשובה לשמה ללא צפיה לתגובה מהקב”ה.

ומאחר ומדובר שכבר עבר הלמ מילה, והתאוות הרגילות התנדפו והטבע האנושי נעשה חדש כפי שאומר הרמבן, מאחר וכך אזי אין התשובה השביעית  קשורה לחטא כלשהוא אלא היא דבקות טהורה בקב”ה.   דהיינו מאחר ואין תאוות ועונות אזי אין דין, והלב פתוח לקבל את השכינה בתוכו בקדושתה הטהורה.

כלומר עד כה פעל הקבה  מידה כנגד מידה.  אנחנו פעמים, והוא פעמים. אנחנו פעם, והוא פעם.  עתה בשלב השביעי אין אנו מצפים לכל פעולה ממנו אלא שישכון בלבנו שנאמר ושכנתי בתוכם.

ולשלב זה אין צורך בתפילה כי הוא תלוי בנו בלבד, ולכן לא צרפוהו אנשי כנסת הגדולה לשמונה עשרה.  הם  הסתפקו בכך שהעטרה תחזור ליושנה, שהטוב של התורה שהיה בזמן שלמה יחזור. שנאמר בשלב השישי כי ישוש עליך השם אלוקיך לטוב. לכך, לטוב הזה שאפו. אבל לדבקות בהשם מעל כל תפילה- התשובה השביעית, לכך אין צורך בתפילה אלא בכוונת לבנו בכל רגע ובעל שעה שהיא.

 סוף השיחה