כ י ת ב א : מהו הטוב בעיני התורה

© 2020 by Rabbi Zvi Aviner

כי תבא: מהו הטוב בעיני התורה

א התנאים לברכה על הטוב :

מצוות הבאת ביכורים נאמרה כבר בספר שמות (מצווה צא ספר החינוך) והיא חוזרת כאן  ב ד ב ר י ם  ללמדנו מצוות “וידוי ביכורים  ב פ ה ” כלומר את הטכסט הקבוע כפי שנאמר

0  “וענית ואמרת לפני ה’ אלוקיך ארמי אובד אבי וכו’

והשתחוית ושמחת בכל הטוב אשר נתן ה’ אלוקיךלך” (כו ה- יא 0

ואומר החינוך שמצוות הוידוי בפה באה ללמדנו  שנהיה מדויקים בדברנו ותפילתנו לפני הקבה.  התפילה חייבת להיות מדויקת ונכונה.

ודבר נוסף יש במצוות ביכורים והיא ההשתחויה  וההודאה על הטוב. ונשים לב שהפסוק הוא מופלא שכן אין כל מקום אחר בתורה שבו היא מצווה לאדם לברך את השם בשמחה על הטוב תוך השמעת השם המפורש והשתחויה , בבית המקדש.  אמנם אפשר להביא קרבן  ת ו ד ה  על מקרה טב, אך ללא ברכה מסוימת וללא מקרא של טכסט.  כלומר התורה מדקדקת כאן ואומרת שאם יחולו תנאים מסוימים המתוארים כאן בביכורים, על האדם לברך על הטוב בשם ומלכות והשתחויה בבית המקדש.

וכן אומר המדרש שמשה רבינו ראה שבית המקדש יחרב – כפי שהקללות  בהמשך הפרשה מראות – והביכורים יפסקו, לכן התקין לישראל ג’ תפילות ביום.  כלומר שלש פעמים תפילת עמידה.  ומסתבר שהכוונה היא בעיקר לברכת מודים שבה אנו מודים לקבה על הטוב, תוך כדי השתחויה קלה.  בברכת מגן אברהם אנו משתחוים כנגד אליעזר עבד אברהם שבירך את השם על כך שפגש את  רבקה. ובברכת מודים אנו משתחוים כנגד הביכורים. עוד נחזור לדון בברכת מודים להלן.

ומאחר ויש לדקדק  בברכה על הטוב, ובתפילות בכלל, כפי שאומר החינוך, הרי שעל המברך להרגיש טוב בעצמו, על בשרו, ודוקא בנתונים המפושיפ כאן.  הבה ונראה מהם הנתונים הנחותים הללו.

 א) הטוב מהתורה   

מהם התנאים שמצדיקים לפי התורה את הברכה על הטוב בשם ומלכות? 0

והיה כי תבא אל הארץ אשר השם אלוקיך נותן לך נחלה וירישת וישבת בה

ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר השם אלוקיך נותן לך ושמת בטנא

והלכת אל המקום אשריבחר  השם אלקיך לשכן שמו שם

ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וא מרת אליו הגדתי היום להשם אלוקיך כי באתי אל הארץ

אשר נשבע השם לא בותינו לתת לנו

ולקח הכהן את הטנא והניחו לפני מזבח השם  אלוקיך

וענית ואמרת  א רמי אובד אבי וכ- ו 0

בפסוק אחד מתארת התורה את שרשרת האירועים המובילים למצב המצדיק בעיניה ברכה על הטוב בשמחה.   (1) העם בא אל הארץ (2) כבשה (3)ירשה, התישב בה (4) חילקה לשבטים (5) ועתה יושב בה בשלווה. ואכן לא הביא יהושוע ביכורים עד שהארץ חולקה לשבטים (6) בית המקדש עומד (7) כהנים ולוים משרתים בו

ארבעת התנאים הראשונים הם הכרחיים כי אין אדם מביא ביכורים אלא אם הוא בעל הקרקע. החוכר קרקע  לא מביא ביכורים.  ונשים פטורות כי לא נחלקה להן הארץ.  די לברך על הטוב,  על האדם לחוש בכך באופן  אישי, לא רק ציבורי.

והגדרת א”י  לענין ביכורים היא קפדנית. אין מביאים אלא מארץ ישראל של שבעה עמים (יש אומרים מארבעה עמים)  ולא מעבר הירדן – אפילו שכבש משה בגולן- ולא מארצות שכבש דוד כיבוש יחיד כגון סוריה.

ומביאים מראשית כל פרי האדמה – ממיטב הפירות שגדלו באופן אידיאלי- מתמרים שבעמקים ולא בהרים. ורק משבעה מינים  ש נ ש ב ח ה   בהם ארץ ישראל.  שכן לומדים גזירה שווה  מ”ארצך” ו”ארץ” .  כלומר על פירות שמברכים עליהם ברכת המזון  או על המחיה (מעין שלש) 0

ובעל השדה ב ע צ מ ו   יורד לשדהו ובוחר מביכורי פרי השדה , קושר אותם בגומי לסימון עד בא היום.  והמצווה היא לא על השדה או על הפירות אלא על האדם, כמו תפילין, כך שאין  בעל השדה עושה שליח.  וכך אומר רשי

ביכורים- מצווה דרמיא עליה, ולא דמיא למעשר שמעשר טבל ואסור באכילה (גיטין מז עב)  ס

והתוספות מעירים

ולרשבא נראה דלא חשיב ביכורים מצווה התלויה בארץ ולא דמי לתרומה ומעשר וחלה דהתם גוף  הפירות מחויבין בתרומה דטבל נינהו ואסורים באכילה ולכן הן חשובות כמצוות התלויו בארץ, אבל ביכורים אין החיוב תלוי בפירות אלא  באדם ואין  הם נאסרין באכילה אעפי שלא הפריש ביכורים, אבל ביכורים חובת הגוף נינהו שאין החיוב תלוי אלא באדם כמו חובת ציצית ( תוספות בב פא עא ) 0

ומשום שביכורים הם חובת הגוף אין אדם מוציא את חברו ואין אדם עושה שליח. וזה מובן משום שמדובר כאן במצווה התלויה בהרגשת טוב, ואין שליח להודות על הטוב.

ומעתה ואילך פועל בעל השדה לפי שבעה עקרונות

   ה  (1) הבאת מקום- לבית עולמים מאבן.

0 (2)   ה  (2) כלי-  הטנא. הדגש כאן הוא גם על ההולכה. בבוא היום (בין שבועות לסוף סוכות שזה זמן שמחה) מניחים בעלי השדה שבאותו ה”מעמד” את פירות הביכורים בטנא שהוא מכסף, זהב או עלים, והם מתכנסים לכיכר המרכזית, לנים בה ובשחר אומר הממונה “קומו ונעלה ציון” למקום אשר יבחר השם לשכן שמו שם. כלומר בתחילה עלו לגילגל, לעלי (שילה) לגבעון ולנוב ולבסוף לירושלים. ויש אומרים שרק לשילה וירושלים ששם עמד בית מאבנים.  כל מה שקשור לביכורים חייב להיות אופטימלי. והעליה לרגל היא איטית ובשלווה, לא יותר משתי מיל ביום. בראש השיירה הולך השור שקרניו מצופים זהב ועטרה של זית בראשו.  החליל מחלל לפניהם והם שרים “שמחתי באומרים לי בית השם נלך   ועוד מתהילות דוד, שכן

 .  ובכל מקום  שעוברים יוצאים תושבי המקום ומברכים אותם. וכשהם מגיעים לשערי ירושלים הם שרים “עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים”. ונכבדי העיר יוצאים לקראתם באותו מספר של העולים, כך שכל יחיד מהעולים חש מכובד באופן  א י ש י . וכשעוברים העולים בחוצות העיר יוצאים לקראתם בעלי האומנויות ושואלים בשלומם ” א ח י נ ו  אנשי מקום פלוני בואכם  ל ש ל ו ם “.

0 (3) ש (3)  שיר – ובהגיעם להר הבית נוטל כל אחד מהעולים את הטנא על כתיפו והולך רגלי אפילו היה מלך ישראל. ובהגיעם לעזרה  קדמום הלוים   בשירה “ארוממיך השם כי דיליתני ולא שמחת אויבי לי ” ושאר מזמורי דוד של פסוקי דזמרה כגון  “כל הנשמה תהלל  יה” ושירי המעלות ועוד.   .

0 (4) ק (4) קרבן- שלמים ובני יונה שהבאים קושרים אותם  לטנא.

0 (5) א (5)  אמירה – ואז אומר בעל הפירות את הוידוי “הגדתי היום” וכו’.

0 (6) ה  (6) הנפה – הכהן “אשר יהיה בימים ההם” כלומר כפי שהוא, צדיק או לא, לוקח את הטנא וביחד עם בעל הבית מניפו כלפי מעלה ושמו אצל המזבח.  בעל הבית ממשיך ואומר את הוידוי בפה בדיוק הלשון ככתוב בתורה ובעברית בלבד.  גם אם הוא גר צדק הוא יכול להזכייר את “אבותינו” שכן “ארמי אובד אבי” מכוון לאברהם שהוא אבי גרים. ואז בעל הבית מודה להשם על הטוב בקול רם ובשמחה ובשתחוויה (על רצפת המקדש) ו”אין טוב אלא בשירה” (רבינו בחיי). וההדגשה היא על ההרגשה האישית של טוב שבלעדיה אין המצוווה חלה. לכן אין בעל הבית יכול לעשות שליח להביא ביכוריו אלא חייב הוא עצמו לבחור הביכורים ולהגישם להר הבית ולעזרה.

 ל (7)   לינה

  ולאחר מכן לן בעל הבית בירשלים ולמחרת חוזר למקום מגוריו.

מכאן שהתנאים שמציבה התורה לחלות מצוות ביכורים הם מדויקים וברורים:

ישראל יושבים בארץ, הם בעלי הקרקע המניבה פירות משובחים. שלום שורר בארץ והדרכים בה בטוחות, הם עולים ברגל בשירה והחליל מנגן לפניהם. ירושלים בנויה לתפארת והעולים מתקבלים בה באחווה.  המקדש מתנשא ובו כהנים ולוויים. בעל השדה מברך בעברית וכולו מלא ענווה ותודה. מצב זה מצדיק בעיני התורה ברכה על הטוב בשם ומלכות. כלומר “טוב”אישי ולאומי. וכל פרט בשרשרת התנאים חשוב ובלעדיו המצווה בטלה.

מעניין שהתורה לא מונה כאן את מתן תורה בתוך הוידוי על הטוב. האם זה משום שהתורה לא נתנה על מנת שנחוש טוב? מצד שני הרי שבועות הוא יום מתן תורה ולכן יש קשר עקיפין לבכורים שמתחילם בשבועות.  מכל מקום הבה ונראה מה חידש יהושוע

ב) הטוב לפי יהושוע

יש קשר בין ברכת המזון לביכורים כפי שאמרנו שאין מביאים פירות אלא משבע מינים שנזכרו בפסוק  המורה על ברכת המזון.  ואכן את הברכה הראשונה “הזן את הכל” חיבר משה שלא הביא בכורים.  ולאחריה “ברכת נודה לך…על הארץ הטובה” כתב יהושוע, שהביא ביכורים.  והנה יהושוע מזכיר בברכה את תורתך שלימדתנו” כלומר מתן תורה כחלק מהטוב. מצד שני הוא לא מזכיר שלום. כי הרי לא בא  השלום בימיו. מכאן שלפי יהושוע אפשר להביא בכורים גם ללא שלום.

וכך גם סברו אנשי כנסת הגדולה שקבעו לאמר לאחר “מודים” את ברכת “שים שלום”.

ג) הטוב לפי הלל דוד

הפעם הראשונה שנשמעו שירי הלל דוד במקדש היה – לפי דברי הימים – בשמיני עצרת כאשר ירדה האש  משמים לבעור על המזבח שבנה שלמה. העם כרע והשתחוה והלוים פתחו בשי הלל דוד  “הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו. ”  הטוב בעיני התורה התגשם בתקופת שלמה, בפעם הראשונה והאחרונה בהסטוריה. שלום שלט בארץ (שלמה, שהשלום שלו) הקהל דבר עברית (ולא ארמית כמו בבית שני) וישראל ישב “איש תחת גפנו ותחת תאנתו” .  והדגש היא על הגפן שלו, והתאנה שלו, מהחלוקה של יהושוע. אכן רשאים היו ישראל לברך על הטוב בשם ומלכות ובמקדש

ד)  הטוב על הנס הגלוי

אבל הנביאים פסקו שיש לאמר הלל דוד גם עבור נס גלוי, כמו בחנוכה.  כמו שיראל אמרו שירה על הים, כך אומרים שירה על כל נס. והשירה היא הלל דוד. אך אין אומרים  אותה בהשתחויה ולא על פי טקסט כמו בביכורים. וכך אנו אומרים כיום הלל ליום העמצאות

ה) הלל שמביא נס

ולכאורה אומרים הלל דוד לאחר הנס. אך  המלך יהושפט – כאשר עמד בפני מערכה צבאית קשה- צווה לעם להתאסף בבית המקדש, ושם שו הלווייא שירת הלל דוד כי לעולם חסדו, עוד לפני המערכה. ושירת זאת עמדה לזכותו וישראל ניצח את אויביו. מכאן שאפשר להפוך את הסדר- אמירת הלל מביאה את הנס.

ואת הסדר אפשר להפוך גם לגבי ביכורים עצמם. הם גורמים לכך שתהיה ברכה באסמינו. בהפטרה של שבועות – יום התחלת הביכורים- אומר הנביא חבקוק

כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים, כחש מעשי זית ” וכו.

ועל כך אומרים חזל:

כי תאנה לא תפרח- משבטלו הביכורים

ואין יבול בגפנים – משבטלו הנסכים

וכחש מעשי זית – משבטל שמן למאור

דהיינו הביכורים מביאים ברכה לתאנים, והנסכים ברכה ליין  ושמן המאור למעשי זית. הווה אומר הסדר הוא הפוך-  הבאת ביכורים וברכה  על הטוב מביאה טוב לעולם.

וכך גם אמר דוד טוב להודות להשם. לא שאני מודה משום שטוב לי אלא ההפך.

וכך אנו אומרים במודים דרבנן. :  על שאנו מודים לך, ברוך אל ההודאות

ו) הטוב שבברכת מודים

ההלל נאמר בעקבות נס גלוי.  אך אנשי כנסת הגדולה קבעו לאמר ברכת מודים בשמנה עשרה על “ניסך שבכל יום ויום” כלומר על הנס שבעצם חיינו, כלומר על הניסים הגלויים והנסתרים. ויש כאן הרחבה נוספת של מושג הטוב שעליו מברכים

אך עצם הצירוף של מודים לשמנה עשרה מעורר תמיהה.  הרי  הפילת שמנה עשרה נאמרת באימה, יראה ופחד , כפי שפוסק הרמבם.  כן התפילה כנגד הקרבנות,  כנגד התמיד. ועל המתפלל לחשוב שהוא עצומו היה צריל להיות שם על המזבח כמו יצחק.  אם כן  איך אפשר  להמשיך המודים שהיא כנגד הביכורים שנאמרים בשמחה? 0

אלא ששמונה עשרה מחלק לשנים- הקרבנות ותודה. וכך אומר הטור באורח חיים “באה עבודה, באה תודה” כלומר כשמגמרה התפילה (בשומע תםילה) באה התודה (מודים)   את החלק של התפילה אומר השליח צבור, אך את המודים חייב כל אחד ואחד לאמר בעצמו  כאשר הש”ץ שותק.  אנו מסירים אותו מתפקידו כשץ בשעה שאומרים מודים.  ואם הש”ץ אומר מודים בעצמו הרי הוא עושה זאת בלחש כתפילת יחיד.

ז)  הטוב והמטיב

ראינו כיצד נגסו חזל  מהרעיון של טוב אידיאלי לעולם מציאותי.. השיא לכך הוא בברכה הרביעית של ברכת המזון שבה הוסיפו חזל לברך “הטוב והמטיב לכל שבכל יום ויום הוא היטיב, הוא מיטיב והוא יטיב לנו” . על מה תקנו זאת חברי הסמהדרין האחרונה (לאחריה בטלה הסמיכה) ? על כך שהרומאים הרשו לקבור את אלפי רבבות הרוגי ביתר! 0

לגבי ברכת הגומל

כידוע אומרת המשנה שארבעה אומרים ברכת הגומל- עוברי מדבר, ים, יצאים מבית החולים ומבית האסורים. ומה אומרים? אומר רבי יהודה “הגומל כל טוב”. והוא לא מזכיר שם ומלכות .  והדבר פתח מקור למחלוקת ראשונים, הרמבם וסיעתו אומרים שם ומלכות, והראבד חולק.  להלכה אנו נוהגים לגבי אותם הארבעה שיש לאמר שם ומלכות לפני מניין של עשרה, בעוד שלאחר הצלה מסוג אחר אומרים הגומל ללם שם ומלכות וגם אפשר לפני שלשה

מכל מקום עלינו להתפלל שנזכה להביא בכורים כדת וכדין כשתנאי הטוב של התורה התמלאו במלואם במהרה בימנו אמן

END OF CLASS

Top of Form

Bottom of Form

© 2020 Noahide 7 Commandments. All Rights Reserved.
Designed & Developed by