ח ו ק ת : הקדיש במדבר קדש

© 2016 by Rabbi Zvi Aviner


חוקת: הקדיש במדבר קדש
 


על מה הרוגז

רבים התוהים במה חטא משה במי מריבה? התורה מצניעה אותו מעינינו. אור החיים הקדוש מונה לפחות עשר אפשרויות: (א) משה היכה במקום לדבר ( ב) גרם שהסלע לא יוציא מים (ג)י היכה פעמיים (ד) לא אמרו שירה כמו עלי באר (ה) שקרא להם המורים (ו) שהתרגז (ז) שאמר נהוציא לכם מים ולא הזכיר שם השם (ח) שאמר שהוא יצויא מים (ט) על שלא התעוררו משה ואהרון מעצמם להשקותם (י) שישראל רצו להוציא מיים ממקום אחר ומשה התעקש. ם
ועל כך אמר השילה הקדוש שאם התורה העלימה חטאו מה לנו לחטט? ם

אבל מה נעשה והקב”ה עצמו הגדיר את החטא :”יען לא ה א מ נ ת ם בי ל ה ק ד י ש נ י לעיני בני ישראל” (כ: יב) כלומר “לא גרמתם להם להאמין בי” (רבינו בחיי) כלומר לאמר א מ ן ו ק ד י ש. כיצד? הבה נקרא את הקטע בעיון: ס


עניני מוות וחיים בפרשה
 

“ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון
ותמת שם דבורה ותקבר שם”(כ/ א ) ם

מפרש רשי “כל העדה, העדה השלמה. שכבר מ ת ו מתי מדבר ואלו פרשו ל ח י י ם.” שלושים ושמונה שנים עברו מפרשת קורח לפרשתנו, ובינתיים מת כל הדור בעוון המרגלים. עתה פרשתנו עוסקת במיתת מרים אהרון ומשה . רק שנים מהדור הזה, כלב ויהושוע, יזכו להכנס לארץ. ם

ואיו פלא שפ’ מטות עשירה בענינים הקשורים ל מ י ת ה ו ח י י ם כגון פרה אדומה וטומאת מת ונחש הנחושת שהוא רפואה כנגד מיתה. דומה שאין לך פרשה בתורה עמוסה כל כך בעניני מיתה וחיים. ם

כלומר הקטע העוסק במות מרים, אהרון ומשה נתון כמו בכריך: פ’ פרה אדומה לפניה, פ’ נחש הנחחושת לאחריה, ומי מריבה בתווך. התורה כביכול מנצלת את מות ענקי הרוח מרים אהרון ומשה ללמדנו פרק בעקרונות חיים ומוות, לידה וכליון. ם

שכן מה מסמל ה נ ח ש אם לא את חטא הקדמון ( ר’ בחיי) שבגללו גורשו האדם ואשתו מג”ע, מחיי עולם תחת עץ החיים והושלכו לעולם הזה שבו שולט מלאך המוות, עולם שבו יש ‘דעת’ טוב ורע, הכרה אינטימית עם המוות והרע . ם

ומהי פ ר ה א ד ו מה א ם לא ‘מ י ח ט א ת ‘ המזכירים לאדם שב ח ט א ו ימות , שאפלו צדיקים כמו משה ואהרוו מתו בחטאם. ם
ואין אנו שואלים זאת לגבי אדם רגיל, א בל כשבמדובר במרים אהרון ומשה יש טעם לשאול מהו החטא הגדול שבגללו נגזרה עליהם מיתה?נם

 


ידיעת טוב ורע בעולם הזה

ולפני שנצלול לעומק מות מרים נחזור לדון מעט בלקח סיפור ג”ע. והנה ברור שכל עוד חיו האדם ואשתו שם תחת עץ החיים, הם לא יכלו ל’דעת’ מהו ‘רע ‘באופן אנטימי ממשי . כל עוד חיו בעולם החסר מחלות, ללא סבל או מוות, מה משמעות יש לרע? רק משאכלו מעץ “הדעת טוב ורע” ונידונו למוות בעולם הזה, רק אז קיבל הרע משמעות ממשית אינטימית לגביהם. (‘דעת’ היא ידיעה אינטימית, כמו “ואדם ‘ידע ‘את חווה אשתו” בניגןד לחכמה ובינה שהם תיאורטים) ם

כלומר כל אימת שחיו בג”ע לא היתה להויה משמעות ממשית לגביהם. כי איזה משמעות יש לרחמים כשחיים בעולם חסר רועו וסבל? לכן באמת אין אדם ואשתו מזכירים את הוויה בגן עדן. האשה מזכירה את ‘אלוקים’ בלבד, אך לא את הוויה. גם הנחש כמובן לא מזכיר את הוויה, כי הנחש הוא “חית השדה” שאינו מסוגל לתפוס את הווייה, אפילו אם יש בו חכמה וערמה וכושר דיבור. כי מה יכול נחש או תנין או עקרב לדעת על רחמים? מה יכול הזאב לדעת על רחמים? (רחמי האם לגוזליה הם רפלקס טבעי חולף) ואפילו אם תתן לו אינטיליגנציה מדעית הוא יגיע להבנת בורא הטבע, אלוקים , ויבין את חוקיו, וחוקי הטבע אבל לעולם לא תכנס בו היכולת לחוש רחמים ולכן לא ידע לעולם את הוויה. שכן הוויה השתתפה רק בבריאת האדם שנאמר “נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו” שאז השתתפה מידת הדין ברחמים. לפני כן אין השתתפות כזו של המידות בבריאת כל היצורים מלבד האדם. ם

כלומר כל עוד חיו האדם ואשתו בגן עדן, חסרה להם ההכרה המלאה בהוויה ומהותה. כי אין שם רע. הם ידעו על מידת הרחמים כפי שאומר המדרש שכן אדם הראשון הוא זה שטבע את השםמות ‘אלוקים’ ו’הוייה ‘ אך הכרתו היתה יתיאורטי על מישור של חכמה ובינה אך לא באורח מעשי אינטימי של ‘דעת’. רק משאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע ונכנסה בהם הכרת הרע , נכנסה עמה הכרת ההפך מהרע שהיא רחמים, הוויה . עוד בהיותם בגן העדן נכנסה בהם הבושה מערום , שהיא תולדה של הכרת הוויה (שכן חיות בטבע לעולם לא יבושו מערומם, אפילו אם יהיו חכמים כמו הנחש) וכשגורשו לארץ ונחשפו כאן למלאך המוות נכנס בהם הידע הממשי האינטימי של הרע , ועמה הכרת ההפך מהרע שהיא הוויה. ם

הביטוי לזה היה בלידת קין. אין זה מקרה, אומר ר’ בחיי , שהיתה זן חווה שהזכירה לראשונה את שם הוויה בגלוי
וכשלעצמו. לפני כן בסיפור גן העדן מופיע שם הוויה אך ורק צמוד לשם אלוקים. רק כשילדה חווה את בנה הבכור מופיע שם הוויה לבד, כשקראה לו קין באמרה “קניתי איש את ה ו י ה.” ואפשר להבין זאת. כי לחווה היתה לידה קשה כפי שנאמר לה קודם לכן “בעצב תלדי בנים”. ובלידה הראשונה הקשה הזו נחשפה למלאך המוות. כפי שכל יולדת חשה. אך לאחר הקללה באה ברכה, שכן כשהחזיקה את הרך הנולד בחיקה בכשבדמה זורם שפע הורמונים וליבה מלא חמלה, אהבה איןקץ ותקווה טובה לעתיד לבא., רק אז ‘ידעה ‘חווה וחשה בפעם הראשונה באופן אינטימי וממשי הוויה מהי, מידת רחמים מהי ולכן שם הוויה מופיע במלואו ולבדו במלא הדרו דווקא בדבריה . בעלה, אדם, לעולם לא יחוש זאת אלא דרך אשתו. ולכן קרוייה מידת רחמים על שם הרחם. שבאשה, בחווה ם

דהיינו רק בארץ יכלו אדם וחווה לקבל מימד חדש לאלוקות שלא יכלו להשיגו בגן העדן, והוא המשמעות הממשית של מידת הרחמים. ומשמעות כזו יש רק בעולם שיש בו מוות ולידה. שם בגן עדן לא היה מוות אך גם לא לידה. כאן בעולם הזה יש גם מוות וגם לידה, ורק כאן נתפסת הויה במלואה. ם

ואפשר לומר שלנוכח המוות לבנו נקרע לשנים: מצד אחד אנו אומרים ברוך דיין אמת ומקבלים עלינו את גזירת מידת הדין ללא היסוס, אך מצד שני אנו יודעים שהרע ‘קורע’ את שם הויה לשנים, כמו שעושה עמלק. לנוכח המוות נקרע לבנו ויחד עמו נקרע שם מידת הרחמים, שם הוויה. כביכול השכינה עצמה עושה ק ר י ע ה ובוכה על המת. ולבנו נקרע עמה לגזרים. אנו מקבלים עול הדין אך בוכים על שם ההויה שנפגם. ם

וזהו הנושא של פרשתנו, פרשת מות מרים, אהרון ומשה. ם
הבה נקרא את הקטע בעיון: ם


ישראל ירדו ממדרגתם
“ויבואו ב נ י י ש ר א ל כל ה ע ד ה מדבר צין בחודש הראשון וישב ה ע ם בקדש
ותמת שם דבורה ותקבר שם”(כ/ א ) ם

וכפי שאמרנו,מפרש רשי “כל העדה, העדה השלמה שכבר מ תו מתי מדבר ואלו פרשו ל ח י י ם.” . עדה שלימה מתה ודור שלם קם. בעולם הזה יש מוות אבל יש גם לידה וחיים וריפוי. דור החטאים מת ודור מפלא גדל במדבר על ברכי משה ואהרון ומרים, דור שזכה ללמוד תורה ישר מפי משה, לאכל מן משמים ולשתות מי באר מרים. דור מוגן על ידי ענני כבוד וארון הקודש הולך לפניו לשרוף נחשים ועקרבים ואויבים, מיישר גבעות וממלא עמקים. דור חפשי שגדל על פי השם, שלא ידע עול עבדות, דור שהוכן על ידי יהושוע להיכנס ולכבוש את הארץ . בפשרשה הבאה בלק נראה עד כמה יפה היה המחנה הזה. אמנם, דור מפלא שאין כמותו. ם

אבל הפסוק מורה על ההפך, עך ליקוי שקרה בנפש הדור היפה הזה: שמם יורד בפסוק אחד מ”בני ישראל” ל”עדה” ול”עם” . אומר אוה”ח: ם

“כי ישראל כשהם במדרגת ישרים וצדיקים הם נקראים בני ישראל וכשאינם בגדר הנאות נקראים עם כאומרו עד אנא ינאצוני העם הזה” ם

כלומר בחטא העגל הם יורדים מדרגת בני ישראל לדרגת עם. לעומת זאת המונח ע ד ה אפשר לדרשו לטובה כמו אחי יוסף עשרה שהיו מניין, או לרעה כמו עדת עשרת המרגלים. וכאן שמם ירד בפסוק מדרגה לדרגה. ם

מה בדיוק היה הקלקול של הדור? התורה לא מפרטו, אולי להמנע מלשון הרע. אבל רמז יש כאן: “וישב העם” אין ישיבה אלא לשון צער (מדרש) כמו “וישב יעקב” שקפץ עליו רוגזו של יוסף. אין הצדיקים אמורים לשבת בשלווה בעולם הזה כי אין הוא אלא פרוזדור לעולם הבא. אדם בונה לו ארמון לשבת בו ואינו יודע שזמנו קצוב והארמון ישאר למישהוא אחר. ם

 


מותה השאיר חסר גדול בעולם

מה התוצאה של ירידת שמם? “ותמת שם מרים”. הדגש הוא על ‘שם’ במקום ההוא. אומר המדרש שנשמות הצדיקים עולים ומשובצים בכתר הקדוש וחיים לעולם, אבל “שם” במקום ההוא בעולם הזה הגוף מת. וכן הדגש על “שם” כי יש קשר בין מצבם הירוד למיתתה. כי מיתת הצדיק מכפרת על עוון הדור כמו מי פרה אדומה (רשי.) ם

לעשה ואין הכוונה חס ושלום שהקב”ה הענישה על עוון הדור ולכו מתה, אלא שמיתת צדיקים אמורה לעשות רושם על הדור שיחזור בתשובה. מיתתה אמורה היתה לגרום להם שישפרו מעשיהם כך ש ש מ ם יעלה מחדש מעם לקהל ולבני ישראל.ם

אך זה לא מה שקרה: “ותמת שם מרים ותקבר שם” אמנם מתה מיתת נשיקה כצדקת, אך מיד נקברה ללא הספד (מדרש). וזה בניגוד גמור למות אהרון ומשה, שישראל בכו וספדו אחריהם ימים רבים. אמנם מכאן למדים שיש לקבור אשה מיד לאחר מותה משום כבוד, אבל מיתתה אמורה להשאיר רושם. אך מות מרים עבר ללא השפעה. ם

ומיד: “ולא היה מים לעדה” יבשה באר מרים. שכו ג’ פרנסים העמיד הקב”ה לישראל: בזכות מרים היתה הבאר, בזכות אהרון לוו אותם ענני הכבוד ובזכות משה אכלו המן. עתה משמתה מרים נוצר חלל בעולם ופסקה הבאר. ם

כל אדם שמת משאיר חלל ריק בעולם שלא יתמלא. כל אדם הוא תופעה חד זמנית שלא תחזור. כל אדם שמת משאיר
חסר גדולו למשפחתו, לסביבתו, לקהילץתו, למדינתו ולעולם. כל אדם מוסיף צבע לסביבץו, אומר הרב יד הלוי סולוביציק זצ”ל וכשהאדם נלקח מאתנו הוא משאיר פגם בצבע. ם

הדבר נכון לכל אדם ואחת כמה וכמה לצדיק. כל צדיק מפרנס את העולם ומחזיקו, וכשהצדיק נפטר נעשה חסר בעולם. כשמת רבי אליעזר, אומר המדרש, נבלו האילנות בסביבה, וכשמת בר פלוגתו רבי יהושוע רעדה האדמה בטבריה ונהרסו אמות המים. וכאן כשמתה מרים יבשה הבאר ולא היה מים. ם

בעבר הייתי סבור שהרעיון הזה אליגורי, שהצדיק מפרנס את העולם באופון רוחני. אבל היום, ותרשו לי לסטות קמעה לעולם המודרני שלנו, היום אני מבין שהעולם שאנו חשים בו הוא מיראז של תודעתנו. מפיסיקת הקואנטים אני למד שהשולחן הזה שלפני קיים רק משום שתודעתנו המשותפת קובעת אותו. אם נבדוק את מצב האלקטרונים והאטומים של השולחן ברגע נתון נראה שבאמת הם טסים לכל עבר ואין ביניהם קשר עד אשר אני בודק אותם בכלים שלי. או אז הם מתייצבים זה מול זה ויוצרים שולחן. ורעיון זה שתודעתנו קובעת את העולם הפיזי מסביר את מה שהתורה אומרת שהצדיק בחייו תומך את העולם. כשהצדיק איננו העולם חסר מימד ממשי, פיזי. אין העולם עם מרים כמו העולם בלי מרים. ם


נוכח קהל פרוע

ומה היתה תגובת העם למות מרים? “ויקהלו על משה ואהרון.” “קהל” אפשר לדרוש לטובה או לרעה. מה קרה כאן?ם

נזכור שדין אבלות אומר שבשעה שהאבלים יושבים באבלותם אין המבקר רשאי לפתוח בשיחת חולין מעצמו כדי לנחמם. עליו לכבד את האבל ולשבת בשתיקה עד שיפתח האבל עצמו את פיו וידבר . וגם אז אין דוברים אלא בעניני המת.
מספר המדרש שבשעה שמשה ואהרון ישבו שבעה על אוחותם ראו את הקהל” בא לקראתם. אהרון אוהב הבריות דרש זאת לטובה ואמר לאחיו: הנה בא הקהל לנחמנו. אבל משה שם לב שאין הם באים ב כ ב ו ד אלא כהמון פרוע . ואמנם מיד כתוב “וירב העם עם מ ש ה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגבוע אחינו לפני השם ולמה הביאותם את ק ה ל השם אל המדבר הזה למות ש ם אנחנו ובעירנו….” ם

 


ברחו מפני הקהל הפרוע
הפער נפער עוד יותר: כיצד הגיבו משה ואהרון לקהל הפרוע? ם

“ויבא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד”‘ ם

אין פסוק דומה בכל התורה. משה ואהרון ב ר ח ו מפני הקהל! “ויפלו על פניהם” מלכותם נפלה. אומר המדרש הם ברחו להיכל המלך וחפש מחסה, כשרים שסרחו. ם

ומיד: “וירא כ ב ו ד השם”, כלומר ג ם כבודו נפגע . כשאמרו למשה “למה העליתנו” כאילו אמרו שלא הקב”ה העלם אלא בשר ודם. ם

כלומר עד כה ראינו שמות מרים השאיר חסר בעולם
וירד ש מ ם של ישראל לעדה ולעם
ומשה ואהרון נפלו ממלכותם
וכבוד מלכותו של השם נפגם
והדבר נכולן גם לכל אבלי שבעולם ולאלו שמבקרים לנחמו. אמנם אנו מצדיקים את הדין, אך עצם המוות של האדם האהוב עלינו כאילו פוגע ופוגם בשכינה. שבלבנו עצם התחושה הממשית של הרע והמוות מולנו מביאה אותנו לחוש כאילו מידת הרחמים נחלשה ונפגמה. כך חשו נפגעי וניצולי השואה. הרגשת הרע בעולם פוגעת ודוחקת את שם הויה. ם

מה יחזיר עתה את החסר לקדמותו? ם
מה ירפא את השבר והחסר בעולם? ם
מה יחזיר שמם של ישראל? ם
מה יחזיר מלכותו של משה? ם
מה יחזיר מלכותו של הקב”ה? ם
מה יחזיר את שם השם שנקרע? ם


קומו ועשו משהו לעומת הקהל
 

לכך ממשיך הפסוק ואומר: ם

“וידבר השם אלמשה לאמר ם
קח את ה מ ט ה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך
ודברתם אל הסלע לעינהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע
והשקית את העידה ואת בעירם” ם

אומר המדרש שהקב”ה גער במשה ואהרון: “עד מתי אתם מתאבלים על הזקנה? ק ומ ו ועשו משהו למען העם” כלומר משהוא שירים רוחם, שיחזיר שמם ושמי לקדמותם, שירפאם וימלא מחדש את החסר בעולם. ם

“קח את המטה” לפי חז”ל הכוונה ל מ ט ה מ ל ו כ ה שהיה בידי יהודה והגיע עד לדוד ולעתיד לבא לידי בן דוד. והפרוש הזה על המטה נראה בעיננו כי על משה להחזיר מלכות עצמו וכבוד השם . כיצד? על ידי דיבור לסלע. ואכן בקבלה מלכות היא פה, או דיבור ם
אם משה ידבר לסלע ויוציא מימיו, יהיה זה נס גדול ושם השם יגדל בעולם והאמונה בו תגדל, ושמו יתקדש. ם

ומה יאמר משה לסלע ויוציא ממנו מים? איזו מילת קסם תשפיע על הסלע? ם
אומר המדרש: “שנה עליו פרק אחד (של משנה או תהילים) והוא מוציא ממנו מים” כלומר אמור פרק אחד בלבד לזכרה של הצדקת הנפטרת וזה ישקם את כבודה וימלא את החסר ויחזיר שם ישראל לקדמותו ויגדיל שם השם בעולם ובכוד מלכותו. ם

אך לא כן עשה משה. במקום לדבר אל כל סלע שהוא, כפי שאמר השם, הוא פנה לסלע מיוחד, ובמקום לדבר היכהו ולא פעם אלא פעמיים וברוגז. ם
ולכן גזר הקב”ה עליהם “יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני כל ישרא ל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר ננתי להם” (כ’ יב) ם

ושואלים מפרשים רבים מדוע הקפיד עליהם ה’ כ”כ? וכי אין בהכאת הסלע במטה על מנת להוציא ממנו מיים להביא לקידוש שם שמיים ברבים? הרי אף זה נס גדול! אמנם ל י צ נ י הדור לעגו ואמרו שאין בהכאה כל נס שכן משה כרועה ידע סודות המדבר, אך האם יתחשב הקב”ה בלעגם של ליצנים עד כדי כך שיעניש על זה את משה ואהרון? ם

אך הפסוק אומר שמשה ואהרון לא מתו על מה שעשו אלא על מה שלא עשו: “יען לא האמנתם בי”, כלומר לא עשיתם דבר מסוים שהיה עלול לעורר את העם ל א מ ו נ ה בהשם [רבנו בחיי] כלומר לא גרמתם להם, לא הבאתם אותם לידי כך שיאמרו א מ ן ם

אלא שהרושם של הבאת מיים מו הסלע על ידי דיבור גדול מהרושם של הבאת מים על ידי הכאה במטה. ם
אלו היו משה ואהרון אומרים לסלע פרק אחד של משנה או תהילים לזכר הצדקת, היה הסלע נפתח ושופע מים חיים לעיני כל, ואז היה שם ה’ שנפגם מתקדש ומתגדל לגודלו הקודם, ואמונתם של ישראל היתה גוברת והם היו אומרים אמן, ועקב כך היה גם שמם חוזר להיות “בני ישראל” כמקודם. ם

יש על כן קידוש שם שמים גדול ויש קידוש קטן יותר. קידוש גדול ירשים יותר ויביא את העם לעניית ‘אמן’ גדולה וחזקה. קידוש קטן יביא לאמירת ‘אמן’ רפה יותר. ם
בדומה לטון מוסיקלי, יש לאמירת אמן צליל חזק או רפה. כשלונם של משה ואהרון היה שאמנם הביאו לרושם ולאמירת אמן, אך היתה זו אמירת אמן רפה שנגרמה על ידי המטה ולא חזקה כפי שהיה קורה עקב אמירת פרק בעל פה ם

.

הקב”ה מורה כאן לדורות שעל כל אבל ל ק ו ם מאבילותו ולאמר משהוא בפה שיגרום לעם לאמר אמן חזק ואז שם השם יתגדל ויתקדש בעולם. ם
וכן מורה לנו לאמר פרק אחד של תהילים או משניות לזכר המת ובכך נחזיר גדולה לעולם ונמלא את החסר ןמגדל שם השכינה
: הקדיש טעון באמירת אמן בחזקה

הקדיש המצוי בידנו נכתב בעיקרו על ידי אנשי כנסת הגדולה (ערוך השולחן]. המילים “יתגדל ויתקדש” לקוחות מיחזקאל ומשמעותם ששם ה’ יחזור לגודלו הקודם עם גאולת ישראל. במלחמת עמלק שם הויה נשבר ונשאר פגום . אך לעתיד לבא השם ילחם בעמלק , וישרוף את עושי הרע כקש ושמו יתגדל ויתמלא מחדש. ם

וכפי שלמדנו כאן ממשה הקדיש חייב להביא את העם לאמירת אמן חזקה. ואכן הקדיש שלנו מלא וגדוש בעניות ‘אמן’: לפחות שבע פעמים. ם

בזמן הגאונים היה נהוג להפסיק באמירת ‘אמן’ במקומות נוספים בקדיש למשל בין יתגדל ליתקדש . וכן אומר רבי יהושוע בן לוי כל האומר יהא שמיה רבה הרי זה נעשה שותף לקב”ה במעשה בראשית (שבת קיט) וכן אומר הבית יוסף שבקדיש יש לענות אמן בכול כוחו, עד כדי כך שהשומעים י ל ע ג ו לו. ובזה אנו פועלים נגד ל י צ נ י הדור שלעגו למשה. ם

סיכום. כיצד קידשו משה ואהרון את שם ה

)ם המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה’ ויקדש בם” [כ’ יג”

והרי פלא: זה עתה ראינו שמשה ואהרון לא קידשו את שם ה’ בפיהם ולכן נידונו למות במדבר. כיצד אומר הפסוק כי “ויקדש בם”? ם
אומר רשי: “שמתו משה ואהרון על ידם”. כלומר אף על פי שלא קידשו שם שמים בפיהם,
הכיצד? חז”ל אומרים “אשריהם משה ואהרון שלא נשא להם פנים” שגזר עליהם שלא יבואו לארץ ישראל. ועל ידי קבלת העונש ראו הכל שאין משוא פנים לפני ה’ ועל ידי כך נתקדש ונתגדל שם שמיים ברבים . ם

משה ואהרון זכו איפא למות על קידוש ה’. אמנם לא כמו רבי עקיבא וחבריו אלא בזה שבמותם במדבר ללא משוא פנים קידשו את שם שמים ולידונו עניין הקדיש וכוחו של אמירת האמן.
היש לך קידוש ה’ גדול מזה ?ם


השיחה נתנה ליום השנה לפטירת אמי המנוחה חנה בת הרב אברהם יצחק הכהן הי”ד מישיבת לומזה . לא זז ספר התהילים מפיה וכל חפצה לשמוע מילדיה פרק אחד של משנה. וכל תקוותה היתה שלבנו לב הסלע יבקע וממנו יצאו מי תורה. יהא זכרה ברוך

 

END OF CLASS