פרשת וישב תשפא
הרב דר צבי אבינר
פרשת וישב תשפא
הרב דר צבי אבינר
מלכות , השגחה וקדושה
בעוד שסיפורי יעקב עד כה עסקו במאבקו לאמת, כלומר למשפט צדק שהיא מצווה חמישית של נח, שנאמר תן אמת ליעקב
מפרשת וישב ואילך התורה מתעכבת על חילול השם שהיא מצווה שישית של נח
ויש לדייק: כי בני נח מצווים על איסור חילול השם שהיא מצווה שלילית, כלומר עליהם להמנע מחילול השם, לעומתם ישראל מצווים גם על קידוש השם שהיא מצווה חיובית
ויש מקורות בהלכה התומכים בדעה שאמנם בני נח אינם מצוום על כך אך בודאי שיש להם שכר אם אמנם ה ם שומרים על כך כישראל.
למשל הסיפור על רבי חנינא בן תרדיון שבת קול יצאה ואמרה חנינא והצנטוריון הרומי – שמסר עצמו למות יחד עם הרבי – שניהם חולקים עולם הבא
ולפני שנתחיל בדיון על הפרשה נברר: מה בדיוק כוללת המצווה של קידוש השם? ם
והתשובה היא שאפשר לקדש שם שמים בכמה אופנים
יש המקדש שם שמים בחייו בהתנהגותו – כאדם מקיים בהקפדה מצוות שבין אדם לחברו וגם עושה מעשי חסד רבים.
אנשים זוקפים זאת לתורה שלמד ובכך קידש שם שמים. ומדובר באדם שאכן ידוע כירא שמים כך שאינו עושה זאת מלב טוב בלבד
ויש המקדש שם שמים במותו כמו רבי עקיבא ורבי תרדיון ועשרה הרוגי מלכות. וזאת בפני עשרה מבני ישראל שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל
ואפשר לקדש שם שמים ברבים בשירה ותפילה כפי שאנו עושים בקדושה בתפילת צבור שאנו שרים קדוש קדוש קדוש כמו המלאכים במקהלת הבוקר של מעלה
ואדם העושה ההפך הוא מחלל שם שמים. כגון אדם הידוע כתלמיד חכם שעבר על מצוות שבין אדם לחברו כגון גזל ומרמה. אדם כזה מבזה את התורה שלמד. או אדם המחרף שם שמים בפיו במקום לשיר בקדושה
כיצד כל זה מתבטא בפרשה שלפנינו? ם
כאשר יעקב עלה ונקרא ישראל, נתמנה לשיר עם מקהלת המלאכים
בפרשה הקודמת נכנע מלאכו של עשיו ליעקב וקרא לו ישראל
היות והמלאך ביקש שלחני כי עלה השחר, מבאר רשי כי המלאך רצה לעלות ולהצטרף למקהלת המלאכים של שבעים אומות בני נח השרה כל בוקר כאשר השמש עולה.
המקהלה פותחת את הבוקר תשע שעות מזרחה מירושלים וכל מלאך שר ״קדוש״. שלשה מלאכים שרים אחד אחר השני ״קדוש קדוש קדוש״.
כך הם עוברים תשע שעות כאשר השמש מתקדמת למערב.
כאשר השמש עולה ממזרח ירושלים, מחברון, שותקת המקהלה ומחכה לישראל שישירו למלטה שלוש פעמים קדוש תוך כדי תפילת צבור.
כעבור הזמן והשמש ממשיכה למערב, ישראל שותקים מלמטה והמקהלה של מעלה ממשיכה.
אין עם אחר מלבד ישראל הרשאי לשיר מלמטה שלוש פעמים קדוש
יעקב נקרא ישראל ורשאי להתפלל בציבור
ויש מובן מיוחד לברכת המלאך ליעקב. אומר רבנו בחיי – ישראל זכאים לשיר ״שלוש פעמים קדוש״ מלמטה כציבור ולא כיחיד.
דהיינו מעתה ואילך יעקב ושנים עשר בניו מהווים ציבור.
עם ישראל נולד כאן – קודם כל, כציבור
וכציבור חייב הוא בקידוש השם
אם עד כה התפלל יעקב תפילת יחיד כמו תפילת ערבית שיסד כאשר כתוב ויפגע במקום
הרי מעתה ואילך הוא רשאי להתפלל בציבור של עשרה ויותר מישראל השרים קדושה, והחייבים בקידוש השם בחייהם ובמותם.
יתרון של תפילת צבור
. בתפילת יחיד אין אדם שוטח בקשתו הפרטית אלא בשומע תפילה ורק בלחש ובאורח כללי בלי לפרט. כגון משה שאמר אל נא רפא נא לה.
ולכן היה צורך ליעקב לדור נדר שבו יכול היה לשטח בקשתו בפרוט ובקול רם
, רק בתפילת צבור רשאים אנו לפרט בקשתנו כפי שעשו אנשי כנסת הגדולה כשקבעו תפילת שמונה לאמרה בפרוט ובקול
ויש אומרים שתפילת צבור מתקבלת יותר מתפילת יחיד
ובנוסף לתפילת צבור, עולים ישראל מעל עשיו גם במצווה חדשה, גיד הנשה..
עד כה היה יעקב חייב בשמונה מצוות – שבע של נח ומילה מאברהם.
מעתה כישראל הוא חייב את עצמו ומשפחתו במצווה תשיעית שהיא גיד הנשה. עתה הוא עדיין בגדר בן נח, אך בסיני משה יעביר זאת לישראל בלבד
צבור צורך שליח צבור
אבל אין תפילה ושירת קדושה בצבור אלא עם שליח צבור בראשו. מי מהאחים יהיה שליח צבור של יעקב ומשפחתו? כל הפרשיות מוישב עד סוף הספר עוסקות בכך
ולא רק צבור , אלא כל עם ישראל צורך שליח שייצגו כלפי מעלה, כלומר משיח. ויש משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. מי יהיה השליח האמתי? ם
הצבור מתפלל אל מלך העולם הקבה
אל מי מתפלל הצבור ושר קדושה? הווה אומר לקבה כמלך העולם.
שכן אין אנו מתפללים לעצמיתו של הקבה או למידותיו אלא כמלך העולם.
למשל ברוך אתה השם גואל ישראל. השורה האחרונה- גואל ישראל- היא מלכות. כל זה בא מהדברה הראשונה שבעשרת הדברות האומרת
אנכי השם – עצמות
הויה אלוקיך – מידות
אשר הוצאתיך מארץ מצריים – מלכות
שליח צבור, מלך המניין של ישראל, עומד בתפילה מול מלך העולם הקבה
מלךבשר ודם עומד מול מלך העולם הקבה
,
כיצד חיללה משפחת יעקב את שם השם
ופרשת וישב עוסקת בכך. הנה משפחה מפוארת שזה עתה עלה שמה לבני ישראל, ובניה שרים במניין שלש פעמים קדוש מלמטה,
ובכל זאת מועדת מוסרית ועושה מעשים שלא יעשו, ובכך חיללו את שם שמים
ואכן ההתדרדרות המוסרית הייתה איומה. היא באה כשרשרת
ם (1) בכך שחלק מהבנים, בני האמאות לאה ורחל, ראו עצמם מעל בני השפחות בלהה וזלפה
ם (2) ובכך שיוסף שהעדיף את בני השפחות סיפר דיבה רעה על אחיו בני האמאות – כגון שעברו על שבע מצוות נח , אכלו אבר מן החי, עברו על עריות וקראו לאחיהם עבדים
ם (3) ובכך שיעקב שמע את דיבת האחים מפי יוסף ולא השתיקו
ם (4) ובכך שיעקב נתן ליוסף כתונת פסים מאהבה, מעשה שרק העלה את קנאתם ושנאתם אליו ולא יכלו לדברו בשלום
ם (5) ובכך שיוסף הוסיף סיבה לטינה נגדו על ידי חלומותיו
ם (6) ובכך שהאחים השליכוהו לבור מלא עקרבים ונחשים
ם (7) ובכך שגם ראובן וגם יהודה נכשלו מלעצור את האחים
מי בעולם יעשה מעשים רעים שכאלה לאחיו? אפילו הפחות שבין העמים לא יעשה דבר שכזה
וכאשר בני משפחה אצילית שכזו – ששמה עלה זה עתה לישראל והם זכאים לשיר מלמטה שלש פעמים קדוש- כשהם מבצעים דברים נוראים שכאלה,
הרי הם לא רק חוטאים בחטיפת אדם , אלא מחללים שם שמים ברבים. מה יאמרו
עליהם מלאכי השרת במקהלה של מעלה? ם
ואמנם הכישלון הפך למקור של שנאת ישראל עד היום הזה. היונים והרומאים האשימו אותנו בחטא הנורא של מכירת אח כפי שמתאר בעשרה הרוגי מלכות.
והנצרות והאסלם ממשיכים בקו הזה עד היום. אבן חילול השם נורא ואיום שהשפיע על מהלך ההיסטוריה .
השכינה הסתלקה מהם
והתוצאה של חילול השם הנורא הייתה שהשכינה פרחה מהמשפחה ולכן שם הויה חסר מפרשת וישב עד סוף סיפורי יוסף.
גם העצבות שירדה על יעקב הרחיקה ממנו את השכינה והנבואה. אומר הזוהר.
ואכן שם הויה חסר בפרשה – מלבד שלשה מקומות:. הוא מופיע מחדש בסיפור יהודה ותמר, יוסף ואשת פוטיפר, ובברכת יעקב לדן.
בשלושת המקומות הללו שם הויה מופיע, בניגוד לשאר פרקי סיפורי יוסף
, כי כל השלושה, יהודה יוסף ושמשון קידשו שם שמים ברבים ובכך החזירו את השכינה למקומה בבית הדין.
ובכך יכלו הם לשמש כשליח ציבור, ולייצג את ישראל בפני הקבה
השגחה
וכאשר שם הויה נעלם מהמשפחה, כאשר השכינה פרחה מהם עקב חילול השם הנורא, הם נמסרו בידי מידת הדין הקשה, האלוקים, אומר כאן הזוהר.
ואלוקים החל לבצע את הגזירה שאמר לאברהם שזרעו ירד מצרימה.
למעשה, אומר הזוהר, הגזירה לאברהם הייתה להוריד את בניו ארבע מאות שנה מצרימה, והספירה החלה מלידת יצחק.
אך ביצועה נדחה עקב הצדיקים הדבקים בשכינה כגון יצחק ורבקה וכך הרחיקו את גזר הדין מלהתגשם,
אך משהסתלקה השכינה מיעקב ובניו ולא היה להם מגן בבית הדין של מעלה, יכלה מידת הדין- אלוקים – לבצע את הגזירה במלואה.
ולכן כל הפרשה כתובה בשם אלוקים מלבד שלשת המקומות שהזכרנו
מלכות השם
כיצד יביא האלוקים את יעקב ובניו מצרימה? ם
והנה לנו הזדמנות נדירה לראות בעליל בכתוב היאך פועלת ההשגחה מאחורי הקלעים לקיים את הגזירה .
אין סיפור דומה בכל התנ״ך שהקורא יודע את הגזירה ורואה כיצד היאך מתממשת
חז״ל אומרים שהגזרה יכולה הייתה להתגשם בצורה זאת או אחרת. אלוקים היה יכול למשל לשלוח צבא להוריד את יעקב ובניו מצרימה בשלשלות ברזל, ובכך למלא את הגזירה
הקבה השתמש במאורעות שבאו בדרך הנראית טבעית.
לנפשות הפועלות בסיפור אין כל מושג על כוון המהלך ההיסטורי שנקבע על ידי בית דין של מעלה. כל אחד מהנפשות שבסיפור פועל לפי שיקולים אישיים טהורים משלו. חז”ל אומרים שיעקב בשלו, יהודה בשלו, ראובן בשלו, יוסף בשלו והקבה עסק בשלו
. וכל אחד מגיבורי הסיפור פעל בבחירה חופשית מלאה ונשפט על פי מעשיו בלבד למרות שכוון המאורעות נקבע מלמעלה
וכך יכול הקורא לראות בעליל כיצד פועלת השגחת הקבה בעולמנו מאחורי הקלעים.
כך למשל כאשר יוסף מחפש את אחיו בשדה, הוא פוגש “איש” המכוון אותו לעמק חברון- “לעצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון” (רשי) כלומר לגזירה שנאמרה לאברהם. האיש הזה לפי חז”ל היה מלאך. יתכן שהיה שליח מלמעלה או אפשר גם שהיה אדם בשר ודם שפועל מדעתו לפי תומו בלי שידע שבכך מילא תפקיד ההיסטורי.
ולאחר מכן כאשר האחים מוציאים את יוסף מהבור עוברת “במקרה” שיירת ישמעאלים היורדת מצרימה. ובמצרים נמכר יוסף ב”מקרה” לאחד מבכירי שרי פרעה שבביתו ילמד יוסף הלכות שררה מצרית . וכן הלאה
השגחה פרטית.
כידוע האמינו הפרושים בבית שני שאין ליחיד השגחה פרטית בעולם הזה, והשכר והעונש הם רק לעולם הבא.
אך יש השגחה כללית לעם ישראל או לצבור
לפי הרמב״ם במורה יש השגחה פרטית בעולם הזה לצדיקים ורמי מעלה רוחנית
כאן בפרשתנו אנו רואים שהשגחה פרטית או ציבורית לא פוגעת בבחירה חופשית וכל הנפשות הפועלות עושות זאת מעצמן, למרות שכוון ההיסטוריה הוא למצריים
כאמור, השגחה פרטית או ציבורית היא ביטוי של מלכות השם
היכן מופיעה שם הויה בפרשה? בסיפור יהודה ותמר, ויוסף ואשת מעבידו.
יהודה ותמר
ויהי אונן רע בעיני הויה וימיתהו הויה
וירע הדבר בעיני הויה אשר עשה וימת גם אותו
כאן מופיע שם הויה שלש פעמים. מצד אחד ירד יהודה מגדולתו, כפי שאומר רשי, והתחבר לכנעני ונשאת את בתו ואף הלך לזונה,
אך מ צד שני קידש שם שמים כאשר הודה ברבים ואמר לעיני כל “צדקה ממני.” הוא לא חשש להכתים את שמו כדי להציל את תמר משריפה.
וכאילו להשוותם, מביאה התורה מיד את סיפור יוסף ואשת פוטיפר שבו גם מופיע שם הויה בנגוד לשאר הפרקיםֿ
ויהי (1) הויה את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי
וירא אדניו כי (2) הויה אתו
וכל אשר הו עושה (3) הויה מצליח בידו
ויברך (4) הויה את בית בית המצרי בגלל יוסף
ויהי ברכת (5) הויה בכל אשר יש לו בבית ובשדה
ויהי (6) הויה את יוסף
באשר (7) הויה עמו
ואשר הוא עושה (8) הויה מצליח
כאן מזכר שם הויה שמונה פעמים במספר מועט של פסוקים.
המספר שמונה משמעותי כיון שיוסף היה מחויב בשמונה מצוות – שבע של נח והשמינית מאברהם שהיא המילה. להלן יאמר רשי שיוסף דרש מהמצרים למול עצמם כדי לקבל לחם.
שם הויה חוזר שמונה פעמים בסיפור יוסף ואשת פטיפר, כי יוסף קידש שם שמים בהתנהגותו.
המדרש שואל כיצד ידע האדון שהויה עמו וכל אשר יעשה יצליח? אלא שיוסף תמיד אמר בעזרת השם וכשהצליח זקף זאת האדון לשם הויה. ובכך קידש יוסף שם שמים בחיים.
אברבנאל אומר שהאדון ראה שיוף מצליח לא בדרכי מרמה אלא ביושר. כאשר שם השם על פיו. כך קידש שם שמים בחיים. ולא עוד אלא ששם נפשו בכפו כאשר סירב לאשת הזנונים, שהרי ידע שהמחיר שישלם יהיה קשה מאד.
.
הסיפור השלישי שבו מופיע שם הויה הוא בתפילת יעקב כתפילת יחיד על דן לפני מיתתו כאשר אמר “לישועתך קיויתי השם” – בלי לפרט- שאותה פרשו חזל שראה את שמשון מת על קידוש השם
מי מבין האחים קידש שם שמים יותר? 0
מאחר ושם הויה חוזר שלש פעמים בסיפור יהודה ותמר, לעומת שמונה פעמים ביוסף ואשת פוטיפר,
הרי שלעת עתה זכותו של יוסף עולה על זו של יהודה, והוא זה שיזכה ליצג את האחים כלפי מעלה
משיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד
ו
מלכות השם
ולהנהגה זו של הקבה את ההסטוריה האנושית קוראים מלכות. הכונה לביצוע ולא לתכנון. המלך הוא הרשות המבצעת.
כאן בסיפורי יוסף נגלה לראשונה הקבה כמנהיג ההסטוריה, כמלך המבצע את הגזירה במציאות.
הוא לא רק בורא, שופט, אדנ-י קונה הכל, אלא גם כמלך המנהיג את ממלכתו. לה’ המלוכה ומושל בגויים. ואין מלך ללא עם.
עתה שיש לו עם, שיש ציבור הנקרא ישראל, עתה הוא הזמן להראות לעולם כמלך. לא רק כמלך ישראל, אלא כמלך העולם המנהיג את כל עמי העולם וכל האנושות לקראת מטרה.
. .המלכות- אומרת הקבלה- מקבלת את ההשפעה מהמידות ומחכמה ומהרצון העליון. כמו נשיא שמקבל הוראות מהקונגרס ומבית המשפט העליון ופועל כרשות המבצעת.
ותפיסה זאת של הקבה כמנהיג ההסטוריה וכמלך העולם אינה מובנת מאיליה.
התורה מלמדת כאן שאלוקים בורא העולם הוא לא רק “גורם ראשון” אלא מנהיג שיש לו עניין נמשך ולא פוסק במעשי אדם. תפיסה זאת נראית זרה לחכמי העולם עד יום הזה
מלכות בשר ודם
המבצע את תפילת הצבור הוא שליח צבור ולכן הוא מלך המניין.
לפנינו שתי מלכויות: מלכות שמים ומלכות בשר ודם של ישראל. השאלה מי קודם בכיבוד? כי מלכות כרוכה בכבוד ובפרוטוקול מדויק.
מ בשלב זה של הספור, זכותו של יוסף גוברת על יהודה והוא זה שיעקב משתחווה לו על ראש המטה, כי הוא הפרנס, אומר רשי. .
אך יעקב עצמו לפני מותו יבחר במלך אחר – יהודה.
ומלכות כאמור דורשת כבוד ופרוטורול. מי ראשון ומי שני. הקבה כמלך ישראל, או מלכות יוסף ומלכות יהודה? 0 י.
לכן יעקב מקדים ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובכך מקדים את מלכות שמים
ואז בוחר ביהודה “אתה יודוך אחיך.”ם
ולכן בהסטוריה יבא קודם משיח בן יוסף
ולאחריו משיח בן דוד
וגם אנו בקדושה בשמונה עשרה אומרים (אחרי שלש פעמים קדוש)ם
ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך
מתי תמלוך בציון לעולם ועד תשכון
תתגדל ותקדש בתוך ירולים עירך לדוד ודור ולנצח נצחים
ועינו תראינה מלכותך כדבר האמור בשירי עוזך
על ידי דוד משיח צדקך
הנה הקפדנו על הפרוטוקול והכבוד. כיעקב, קודם המלכנו את הקבה ורק אחר כך את דוד משיח צדקך.
ואוי למי שלא שומר על הפרוטוקול ומבלבל בין הקבה למלכות בשר ודם
מהלך ספר בראשיז לפי ששת מצות אדם הראשון
לאחר דינים התתורה דנה באיסור חילול השם
אם סיפורי יעקב סובבו סביב דינים וצדק, הרי סיפורי יוסף סובבים סביב חילול וקידש השם. בכך עלינו מהמצוה החמישית של אדם הראשון – דינים – למצווה שישית ואחוונה שהיא חילול השם. ובך נגמר ספר בראשית
עשינו דרך ארוכה
עבודה זרה – פרק ראשון של בראשית
גיליו עריות- פרק שני וסיפור גן העדן
שפיכות דמים – מהריגת הבל עד המבול
גזל – סיפורי אברהם אבינו ותפיסת הקבה כקונה הכל שהכל שלו
דינים – סיפורי יעקב עד לאונס דינה בשכם
חילול וקידוש השם – סיפורי יוסף
עתה עלינו לברר מה ההבדל בין מלכות משיח בן יוסף לבין משיח בן דוד ? ומה בדיוק הוא תוכן התפילה בצבור? על כך נדון בפרשיות הבאות