פרשת וישב תשפא

הרב דר צבי אבינר

  מלכות , השגחה וקדושה

 

מי יהיה שליח ציבור

בפרשה הקודמת נכנע מלאכו של עשיו ליעקב וקרא לו ישראל.  וכפי שלמדנו, המלאך הסכים שישראל  ישירו מלמטה שלש פעמים קדוש, בעוד שמקהלת מלאכי שבעים האומות שרים רק בשמים, מלמעלה.  וזה  אחד המובנים של השם ישראל – ישיר עם מקהלת אל.  מדי בוקר, כאשר היום מתחיל תשע שעות מזרחה לירושלים, בחופה המזרחי של אסיה, השמש עולה והעמים מתעוררים אחד לאחד וכל מלאך הממונה על עם שר פעם אחת קדוש. שלשה מלאכים בקבוצה שרים זה אחר זה שלש פעמים קדוש.  לאחר שלש קבוצות, השמש עולה מעל הר המוריה ומקהלת המלאכים פוסקת מלשיר ומחכה לישראל שיאמרו שלש פעמים קדוש מלמטה,.מהארץ. אין עוד עם אחר שזכה לכבוד הזה, לבכורה בין העמים.  לישראל אין מלאך מייצג בשמים.  לאחר מכן השמש ממשיכה מערבה ושאר העמים מתעוררים עד שיתחיל יום חדש.

והיות ויש לאמר שלש פעמים קדוש רק בתפלת צבור, הרי שעם ישראל נולד כאן כציבור, הרשאי להתפלל כציבור.  ובכך עולה ישראל על עשיו ווכל עמי בני נח. אין כל עם אחר המתפלל בציבור והאומר מהארץ שלש פעמין קדוש.   בעוד שיעקב בצאתו לגלות התפלל ערבית כתפילת יחיד מובהקת שלעולם   אין לה צבור,  תפילת שחרית ומנחה נאמרות גם ביחיד וגם בציבור, כיעקב בתפילת לחש של יחיד וכישראל בתפילה בציבור ובקול.

ויש יתרון בתפילת צבור על תפילת היחיד. שכן בתפילת יחיד אין אדם שוטח בקשתו הפרטית אלא בשומע תפילה ורק  בלחש ובאורח כללי בלי לפרט.  כגון משה שאמר אל נא רפא נא לה.  ולכן היה צורך ליעקב לידור נדר שבו יכול היה לשטח בקשתו בפרוט ובקול רם.  רק בתפילת צבור אנו רשאים למבקש בפרוט ובקול, כשם שעשו אנשי כנסת הגדולה  כשקבעו תפילת שמונה עשרה

ואכן בקדושה של התפילה אנו מזכירים את מקהלת המלאכים ואומרים

נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום

ככתוב על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר

קדוש קדוש קדוש השם צבאות מלא כל הארץ כבודד

דהיינו אנו מקדשים שלש פעמים קדוש מלמטה כשם שהמקהלה מקדשת מלמעלה

 ובנוסף לתפילת צבור עולים ישראל מעל עשיו גם במצוה חדשה, גיד הנשה. בני  ישראל  קבלו על עצמם את איסור גיד הנשה כמצווה התשיעית, מעל ששת המצוות של אדם הראשון.      ושבע מצווות של נח ואפילו מעל שמונה של אברהם שכוללים מילה. בגיד הנשה  עולים בני ישראל מעל עשיו. הם קיבלו על עצמם את המצווה התשיעית כדי למלא את שבועתו של  יעקב להוסיף על עצמו מצווה, אם יזכה לחזור ארצה בשלום.  בניגוד לשאר איסורי התורה שנתנו על ידי הקבה, גיד הנשה היא היחידה שקבלו ישראל על עצמם.  ובמצווה הנוספת עלו ישראל מעל עשיו ולכן השם ישראל פרושו גם מלשון שררה . אציל ועם סגולה בין  העמים.

  יש  לנו עם חדש, המתפלל בצבור והאומר קדושה שלש פעמים קדוש.  יש לנו מניין המרכב מאחד עשר האחים. השאלה היא מי מהם ישמש “שליח צבור” שייצג את המניין כלפי מעלה? מי מהם יאמר בקול “קדש קדוש קדוש” בשם הצבור? והתשובה היא- זה שמקדש שם שמים לא רק בתפילה אלא בחיים, ברבים. והנה הגענו לפרשת  וישב

 

כיצד לקדש שם שמים ברבים

  . אך כיצד מקדשים שם שמים ברבים? הרמב”ם אומר  שהמצווה לקדש שם שמים ברבים נובעת מהפסק נקדשתי בתוך בני ישראל, והיא נוהגת בחיים ובמיתה .  רבי עקיבא הורה לנו כיצד לקדש ש”ש במיתה. אך לא פחות חשובה המצווה לקדש ש”ש בחיים.  כיצד?  בכך שאדם הידוע כירא השם נוהג ביושר במשא ומתן והוא איש חסד ואמת. הבריות יתפעלו ויזקפו את התנהגותו הטובה לתורה.

וההפך גם נכון- אדם הידוע כשומר מצוות וירא השם, ובכל זאת מתנהג שלא כראוי, הרי שלא רק עבר עבירות אלא גם חילל ש”ש בעיני הבריות, שכן הם יזקפו את מעשיו הרעים לתורה שלמד.

אמנם אסור  חילול השם היא מצווה שישית של בני נח, אך הצד החיובי לקדש שם שמים  ברבים מוטלת על בני ישראל – לקדש ש”ש בעיני ישראל. ועתה שיש מניין ששמו ישראל, הרי שהמצווה החיובית חלה על כל אח ואח. א”כ החיוב הרשמי יחול מסיני והלאה

,

כיצד חיללה משפחת יעקב את שם השם

ופרשת וישב עוסקת בכך. הנה משפחה מפוארת שזה עתה עלה שמה לבני ישראל, ובניה שרים במניין שלש פעמים קדוש מלמטה, ובכל זאת מועדת מוסרית ועושה מעשים שלא יעשו,הרי שבכך חיללו את שם שמים . .

ואכן ההתדרדרות  המוסרית היתה איומה. היא באה כשרשרת –

 ם (1) בכך שחלק מהבנים, בני האמהות לאה  ורחל, ראו עצמם מעל בני השפחות בלהה וזלפה

 ם (2)   ובכך שיוסף שהעדיף את בני השפחות סיפר דיבה רעה על אחיו בני האמהות – כגון שעברו על שבע מצוות נח – ללא אמת

 ם (3)  ובכך שיעקב שמע את דיבת האחים מפי יוסף ולא השתיקו

 ם (4)  ובכך שיעקב נתן ליוסף כתונת פסים מאהבה, מעשה שרק העלה את קנאתם ושנאתם אליו  ולא יכלו לדברו בשלום

 ם (5)  ובכך שיוסף הוסיף סיבה לטינה נגדו על ידי חלומותיו

  ם (6)  ובכך שהאחים השליכוהו לבור מלא עקרבים ונחשים

  ם (7)  ובכך גם ראובן וגם יהודה נכשלו מלעצור את האחים

  מי בעולם יעשהמעשים רעים שכאלה לאחיו? אפילו הפחות שבין העמים לא יעשה דבר שכזה.

וכאשר בני משפחה אצילית שכזו – ששמה עלה זה עתה לישראל והם זכאים לשיר מלמטה שלש פעמים קדוש- כשהם מבצעים דברים נוראים שכאלה, הרי הם לא רק חוטאים בחטיפת אדם , אלא מחללים שם שמים ברבים.  מה יאמרו עליהם מלאכי השרת במקהלה של מעלה?

ואמנם הכשלון הפך למקור של שנאת ישראל והתורה עד היום הזה. היונים והרומאים האשימו אותנו בחטא הנורא של מכירת אח כפי שמתאר בעשרה הרוגי מלכות. והנצרות והאסלם ממשיכים בקו הזה עד היום. אבן חילול השם נורא ואיום שהשפיע על מהלך ההסטוריה .

 

השכינה הסתלקה מהם

והתוצאה של חילול השם  הנורא היתה שהשכינה ברחה או פרחה מהמשפחה  ולכן שם הויה חסר מפרשת וישב עד סוף סיפורי יוסף. גם העצבות שירדה  על יעקב הרחיקה ממנו את השכינה והנבואה. אומר הזוהר.

ואכן שם הויה חסר בפרשה – מלבד שלשה מקומות:. הוא מופיע מחדש בסיפור יהודה ותמר,  וכן בסיפור יוסף  ואשת פוטיפר, ובנבואת יעקב לדן.

בשלושת המקומות הללו שם הויה מופיע, בניגוד לשאר פרקי סיפורי יוסף , כי כל השלושה, יהודה יוסף ושמשון  קידשו שם שמים ברבים ובכך החזירו את השכינה למקומה בבית הדין.

ובכך יכלו הם לשמש כשליח ציבור, וליצג את ישראל בפני הקבה

 

 השגחה

וכאשר שם הויה נעלם מהמשפחה, כאשר השכינה פרחה מהם עקב חילוול השם  הנורא, הם נמסרו בידי מידת הדין הקשה, האלוקים, אומר כאן הזוהר.

ואלוקים החל לבצע את הגזירה שאמר לאברהם שזרעו  ירד מצרימה.

למעשה, אומר הזוהר, אמנם הגזירה לאברהם היתה  להוריד את בניו ארבע מאות שנה מצרימה, והספירה החלה מלידת יצחק. אך ביצועה נדחה עקב הצדיקים הדבקים בשכינה  כגון   יצחק ורבקה שדבקו בשכינה וכך הרחיקו את גזר הדין מלהתגשם, ןעתה שהשכינה פרחה מהם ולא היה להם מגן בבית הדין של מעלה, יכלה מידת הדין אלוקים לבצע את הגזירה במלואה. ולכן כל הפרשה כתובה בשם אלוקים מלבד שלשת המקומת שהזכרנו.

כיצד יביא האלוקים את יעקב ובניו מצרימה? כיצד יבצע  את הגזירה ?0

 והנה לנו הזדמנות נדירה לראות בעליל בכתוב היאך פועלת ההשגחה מאחרי הקלעים לקיים את הגזירה . אין   סיפור דומה בכל התנך. שהקורא יודע את הגזירה ורואה כיצד היאו מתממשת .

חזל אומרים שהגזרה יכולה היתה להתגשם בצורה זאת או אחרת. אלוקים היה יכול למשל לשלוח צבא להוריד את יעקב ובניו  מצרימה בשלשלאות ברזל, ובכך  למלא את הגזירה.

אך  כפי שהכתוב מספר, הקבה השתמש  במאורעות שבאו בדרך הנראית “טבעית”.  לנפשות הפועלות בסיפור  אין כל  מושג על כוון המהלך  ההסטורי שנקבע על ידי בית דין של מעלה.  כל אחד  מהנפשות שבסיפור פועל  לפי שיקולים אישיים טהורים משלו. חז”ל אומרים שיעקב עסק בשלו, יהודה עסק בשלו, ראובן בשלו, יוסף בשלו והקבה עסק בשלו.  וכל אחד מגיבורי הסיפור פעל בבחירה חפשית מלאה ונשפט על פי מעשיו בלבד למרות שכוון המאורעות נקבע מלמעלה.

וכך יכול הקורא לראות בעליל כיצד פועלת השגחת הקבה בעולמנו מאחורי הקלעים.  כך למשל כאשר יוסף מחפש את אחיו בשדה, הוא פוגש “איש”  המכוון אותו לעמק חברון- “לעיצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון” (רשי) כלומר לגזירה שנאמרה לאברהם.    האיש הזה לפי חזל היה מלאך.  יתכן שהיה שליח מלמעלה או אפשר גם שהיה אדם בשר ודם שפועל מדעתו לפי תומו בלי שידע שבכך מילא תפקיד הסטורי.

ולאחר מכן כאשר האחים מוציאים את יוסף מהבור עוברת “במקרה” שיירת ישמעאלים היורדת מצרימה.  ובמצרים נמכר יוסף ב”מקרה” לאחד מבכירי שרי פרעה שבביתו  ילמד יוסף הלכות שררה מצרית .  וכן הלאה

     חזל  דנו בהשגח חפשית. כידוע האמינו הפרושים בבית שני  שאין ליחיד השגחה פרטית בעולם הזה, והשכר והעונש הם רק לעולם הבא. אך יש השגחה כללית לעם ישראל או לצבור. וזה  מתאים לפרשותנו. כאן, משנולד עם ישראל כצבור, פועלת ההשגחה של האלוקים להוריד את הצבור, העם, למצרים, וזאת בלי לפגוע בבחירה החפשית של כל אחד מהמשתתפים.

הרמבם במורה נבוכים מסכם את דברי רבותינו בתלמוד שההפך הוא הנכון, וכל אדם יש לו בחירה חפשית והוא נידון לפי מידת הדין. אפילו קוץ שנתקע ביד מהווה פסק דין.

  אך הרמבם גם מביא שם את דעתו האישית (דעה שישית) שרק ליחידי סגולה יש השגחה פרטית. רוב בני האדם נמצאים תחת ההשגחה הכללית של האלוקים בורא העולם המשגיח על הבריאה כולה בדרך הטבע. כך נמצאים כל בעלי החיים תחת השגחתו של האלוקים בורא העולם כפי שמתואר בפרשת בראשית. האלוקים הצעיד את העולם בהשגחתו מדומם לצומח לחי ולמדבר (בעל שכל) בכון של שיפור, תוך השמדה של מין שאינו רצוי. והרמבם מפרט: השגחת האלוקים היא (א) על הטבע שלא ישתנה (ב) על המינים- מי מהם ישאר ומי יכחד כאשר אין בו צורך (ג) השגחה על כוון ההתפתות כפי שאמרנו  (ד) השגחה לתת לכל מין את הנחוץ לו  .  וההשגחה הזאת אינה חלה על כל פרט ופרט אלא על המין ועל הטבע בכללו.  אין העלה  נופל ברוח מפני שהאלוקים צווה עליו באופן פרטי אלא בגלל חוקי הטבע. ועין הנמלה נדרסת על יד שור בצוו אלוקי פרטי אלא כחלק מחוקי הטבע, והאדם אינו שונה משאר המינים. אין אסונות פוקדים את האדם אלא כחלק ממבנה העולם. אניה טובעת על נוסעיה בגלל הסופה, והמחלה באה בגלל הטבע.

אך גם הרמבם אומר שיש השגחה על המין האנושי באופן כללי. יוצאים מן הכלל כגון נביאים ויחידי סגולה יש להם גם השגחה פרטית אישית. הכל לפי דרגתו הרוחנית של האדם. השגחת השם דבקה בו . .

  והאלוקים הרי פועל על פי גזירות, כמו יהי אור או תדשא הארץ. אין הוא מתיעץ או שואל עצות ממישהוא. ויש לאלוקים מטרה בבריאת האדם – להתקדם לשבת הנצחית. מטרה זאת היא השגחה כללית על מין האדם ולא על הפרט.  וכך גם בפרשתנו כאשר השכינה פרחה לה והשאירה את המשפחה – הצבור- בידי האלוקים. מכאן ואילך יבצע האלוקים את הדין ללא השפעה ומעצור מצד מידת הרחמים.

אפשר לאמר שיש הבדל בין השגחת האלוקים על האדם והשגחתה של מדת הרחמים. האלוקים פועל בגזירות ובאופן כללי על המין האנושי  ועל הצבור, בעוד שהשכינה משגיחה גם בפרט.  .

ר הרבה תוקפים את שיטת הרמבם. רבי חסדאי קרדש למשל מעדיף את שיטת הפרושים לעיל שהשכר והעונש הם רק בעולם הבא.  אחרים מעדיפים את “דברי רבותינו”.

ופה  אבל אפשר לאמר שהשגחת האלוקים היא על הכלל, בעוד שהשגחת הויה היא גם על הפרט. כי הויה מצפה  מהאדם לקבלה לתוך לבו.

  וכאשר השכינה פרחה מהם, התרכזה ההשגחה על הכלל, להורידם למצרים.

רק  אלה שיקדשו שם שמים ויורידו את השכינה ארצה, יזכו להשגחה פרטית, כגון יהודה ויוסף שעליו כתוב שהויה היתה עמו.

 אחד  שני אלה יהיה ראוי לשמש שליח צבור, הקורע בתפילתו את הגזירה או ממתיק אותה.

וזה סוד התפילה בצבור, אומר הזוהר. כאן בפרשה, התפילה קורעת גזירות ומבטלת אותם

אך מי מהאחים יהיה ראוי לשמש שליח צבור? הוה אומר זה שמקדש שם שמים ברבים. הוא זה הראוי לאמר שלש פעמים קדוש בשם המנין ותפילתו  תתקבל.

ראינו ששם הויה חסר בכל הפרקים הללו – כפי שמציין הרמבן- מלבד שלושה מקומות- יהודה ותמר, יוסף ואשת פוטיפר, ושמשון. הנה הפסוקים-0

 

  

 יהודה ותמר

ויהי אונן רע בעיני הויה וימיתהו הויה

וירע הדבר בעיני הויה אשר עשה וימת גם אותו

כאן מופיע שם הויה שלש פעמים.   מצד אחד ירד יהודה מגדולתו, כפי שאומר רשי, והתחבר לכנעני ונשאת את בתו ואף הלך לזונה, אך מ צד שני קידש שם שמים כאשר הודה  ברבים ואמר לעיני כל “צדקה ממני.”  הוא לא חשש להכתים את שמו כדי להציל את תמר משריפה.

 

  וכאילו להשוותם, מביאה התורה מיד את סיפור יוסף ואשת פוטיפר שבו גם מופיע שם הויה בנגוד לשאר הפרקים –

ויהי (1) הויה את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי

וירא אדניו כי (2) הויה אתו

וכל אשר הו עושה (3) הויה מצליח בידו

  ויברך (4) הויה את בית בית המצרי בגלל יוסף

ויהי ברכת (5) הויה בכל אשר יש לו בבית ובשדה

ויהי (6) הויה את יוסף

באשר (7) הויה עמו

ואשר הוא עושה (8) הויה מצליח

כאן מזכר שם הויה שמונה פעמים במספר מועט של פסוקים.  המספר שמונה משמעותי כיון שיוסף היה מחויב בשמונה מצוות – שבע של נח והשמינית מאברהם שהיא המילה.  להלן  יאמר רשי שיוסף דרש מהמצרים למול עצמם כדי לקבל לחם.

שם הויה חוזר שמונה פעמים בסיפור יוסף ואשת פטיפר, כי יוסף קידש שם שמים בהתנהגותו.  המדרש שואל  כיצד ידע  האדון שהויה עמו וכל אשר יעשה יצליח? אלא שיוסף תמיד אמר בעזרת השם   וכשהצליח זקף זאת האדון לשם הויה. ובכך קידש יוסף שם שמים בחיים.   אברבנאל אומר שהאדון ראה שיוף מצליח לא בדרכי מרמה אלא ביושר. כאשר שם השם על פיו. כך קידש שם שמים בחיים. ולא עוד אלא ששם נפשו בכפו כאשר סירב לאשת הזנונים, שהרי ידע שהמחיר שישלם יהיה קשה מאד. .

והסיפור השלישי שבו מופיע שם הויה הוא בתפילת יעקב כתפילת  יחיד על דן לפני מיתתו כאשר אמר “לישועתך קיויתי השם”  – בלי לפרט- שאותה פרשו חזל שראה את שמשון מת על קידוש השם

מי מבין האחים קידש שם שמים יותר?  0

מאחר ושם הויה חוזר שלש פעמים בסיפור יהודה ותמר,  לעומת שמונה פעמים ביוסף ואשת פוטיפר, הרי שלעת עתה זכותו של יוסף עולה על זו של יהודה, והוא זה שיזכה ליצג את האחים כלפי מעלה

ונזכור שישראל הוא לא  רק המשפחה המסוימת של בני יעקב אלא גם כנסת ישראל . זה שראוי להיות שליח צבור הוא גם זה שינהיג את עם ישראל. לא רק בתפילה אלא  ברבים, בחוץ, כלפי אומות העולם, כלומר משיח בן יוסף ומשיח בן דןוד

 

מלכות השם

 ולהנהגה זו של הקבה את ההסטוריה האנושית קוראים מלכות.  הכונה לביצוע ולא לתכנון.  המלך הוא הרשות המבצעת. כאן בסיפורי יוסף נגלה לראשונה  הקבה כמנהיג ההסטוריה, כמלך המבצע את הגזירה במציאות. הוא לא רק בורא, שופט, אדנ-י קונה הכל, אלא גם כמלך המנהיג את ממלכתו. לה’ המלוכה ומושל בגויים. ואין מלך ללא עם.  עתה שיש עם, שיש ציבור הנקרא ישראל, עתה הוא הזמן המתאים להראות לעולם כמלך.  לא רק כמלך ישראל, אלא מלך העולם המנהיג את כל עמי העולם וכל האנושות לקראת מטרה.

 . .המלכות- אומרת הקבלה- מקבלת את ההשפעה מהמידות ומחכמה ומהרצון העליון. כמו נשיא שמקבל הוראות מהקונגרס ומבית המשפט העליון ופועל כרשות המבצעת.

 ותפיסה זאת של הקבה כמנהיג ההסטוריה וכמלך העולם אינה מובנת מאיליה.  התורה מלמדת כאן שאלוקים בורא העולם הוא לא רק “גורם ראשון” אלא מנהיג שיש לו עניין נמשך ולא פוסק  במעשי אדם. תפיסה זאת נראית זרה לחכמי העולם עד יום הזה

 

מלכות בשר ודם

המבצע את תפילת הצבור הוא שליח צבור ולכן הוא מלך המניין.

לפנינו שתי מלכויות: מלכות שמים ומלכות בשר ודם של  ישראל. השאלה מי קודם בכיבוד?   כי מלכות כרוכה בכבוד ובפרוטוקול מדויק.

מ בשלב זה של הספור, זכותו של יוסף גוברת על יהודה והוא זה שיעקב משתחווה לו על ראש המטה, כי הוא הפרנס, אומר רשי. .

אך יעקב  עצמו לפני מותו יבחר  במלך אחר – יהודה.

ומלכות כאמור דורשת כבוד ופרוטורול. מי ראשון ומי שני. הקבה כמלך ישראל, או מלכות יוסף ומלכות יהודה? 0 י.

לכן יעקב מקדים ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובכך מקדים את מלכות שמים 

ואז בוחר ביהודה “אתה יודוך אחיך.”ם

ולכן בהסטוריה יבא קודם משיח בן יוסף

ולאחריו משיח בן דוד

   

וגם אנו בקדושה בשמונה עשרה אומרים (אחרי שלש פעמים קדוש)ם

ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך

מתי תמלוך בציון  לעולם ועד תשכון

תתגדל ותקדש בתוך ירולים עירך לדוד ודור ולנצח נצחים

ועינו תראינה מלכותך כדבר האמור בשירי עוזך

על ידי דוד משיח  צדקך

הנה הקפדנו על הפרוטוקול והכבוד. כיעקב, קודם המלכנו את הקבה ורק אחר כך את דוד משיח צדקך.

ואוי למי שלא שומר על הפרוטוקול ומבלבל בין הקבה למלכות בשר  ודם

 

מהלך ספר בראשיז לפי ששת מצות אדם הראשון

לאחר דינים התתורה דנה באיסור חילול השם

אם סיפורי יעקב סובבו סביב דינים וצדק, הרי סיפורי יוסף סובבים סביב חילול וקידש השם.  בכך עלינו מהמצוה החמישית של אדם הראשון – דינים – למצווה שישית ואחוונה שהיא חילול השם. ובך נגמר ספר בראשית

עשינו דרך ארוכה

עבודה זרה – פרק ראשון של בראשית

גיליו עריות- פרק שני וסיפור גן העדן

שפיכות דמים – מהריגת הבל עד המבול

גזל – סיפורי אברהם אבינו ותפיסת הקבה כקונה הכל שהכל שלו

דינים – סיפורי יעקב עד לאונס דינה בשכם

חילול וקידוש השם –  סיפורי יוסף

עתה עלינו לברר  מה ההבדל בין מלכות משיח בן יוסף לבין משיח בן דוד ? ומה בדיוק הוא תוכן התפילה בצבור? על כך נדון בפרשיות הבאות