בהעלותך  תשעט

הרב דר צבי אבינר

לשם מה נוסע הארון

שבע פורענויות בשרשרת

החלק השני של הפרשה מציג שרשרת של שבע פורענויות ברצף אחד, דבר נדיר ביותר בכל התורה . השרשרת היא זו

א ) “ויסעו מהר השם דרך שלושת ימים וארון ברית השם נסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה” (י’ לג)ם

ולכאורה דבר פשוט- נסעו שלושת ימים מהר סיני.  אבל חזל חשו בטון הדברים שאין זו נסיעה פשוטה ושהתורה  מכסה כאן על לשון הרע ורק רומזת על האמת המרה – שמיד לאחר המעמד הגדול  והנשגב של מתן תורה הם “ברחו” משם, לא במרידה חלילה אלא “בשמחה, כתינוק הבורח מבית הספר” (רמבן.)ם

 וכאן באה שירת משה ויהי בנסוע הארון וכו.  הארון נסע קדימה לשרוף נחשים ועקרבים ולהשמיד את אויבי ישראל ולפי ספורנו הארון הלך בראש מחנות ישראל בימי דוד ושלמה והמלכים עדם סוף בית ראשון. זוהי שירת הקרב של ישראל

ב) לאחר הקטע “ויהי בנסוע הארון וכו'” הכפות בין שני “נונים” באה הפורענות השניה שנאמר “ויהי העם כמתאוננים רע באזני השם וישמע השם ויחר אפו ותבער בם אש השם ותאכל בקצה המחנה. ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל השם ותשקע האש. ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש השם” (יא’ א-ג) ם

הפסוק מתאר “כ-מתאוננים”, כלומר לא שהתלוננו בפה מלא אלא שהיתה להם תערומת בלב על הדרך.  רצו להגיע מיד לארץ. מדוע שיסעו אחרי ענן ימינה או שמאלה? מדוע שלא יתסכלו במפה יויסעו ישר לארץ? הרימשה גדל בבית פרעה ובודאי ידע הדרך לכנען. מדוע איפא הטרחה? אבל  “אין מתאוננים אלא לשון עלילה, מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום” (רשי). כלומר הטענה הלא מדוברת היתה רק תירוץ.  ולפנינו  התדרדות מהפורענות הקודמת.  “רע באזני השם” – רק השם הקורא לבבות ראה מה בלבם. המונח “רע” בתורה הוא תמיד “בעיני הויה” כמו בסדום שנאמר “ואנשי סדום רעים וחטאים בעיני הויה” כלומר לא שהמתלוננים עברו על איזה חוק אלוהי אלא שאכזבו בהתנהגותם את הויה. וכמו בסדום, הויה מגיבה באש וגפרית לעומת האלוקים מידת הדין שהיה מגיבעל ידי מים שנאמר “ורוח  אלוקים מרחפת  על פני המים”, כמו במבול שבא על ידי האלוקים (בעוד הויה מתכנסת בעצב לתיבת נח).ם

מדוע התאכזבה הויה כל כך מהמתאוננים בלב שחפשו עלילת שוא? משום שמדובר ב”קצות המחנה” כלומר בקציני העם, במובחרים שבהם (רשי) דהיינו הסנהדרין.  הם אמורים היו לדעת את השם.

והאש שקעה אך לא גועה. עדיין היא בוערת בגיהנום ( מדרש). חשוב להזכיר כאן מהו הגיהנום? גיא בן הנום.  כשקין רצח את הבל בהר המוריה – 2500 שנים בדיוק לפני מתן תורה שהם 50 יובלות- נספג דמו של הבל בחריץ שבסלע שעליו יעמוד בעתיד המזבח. הדם נספג לתהום מתחת להר המוריה וחזר ועלה לשטח דרך מעין השילוח שבין הר המוריה להר הזיתים.  משם זרם הדם והיפרה את העמק הבסובב את ירושלים מדרומה.  כאשר השם שאל את קין איה הבל אחיך והוא ענה השומר אחי אנוכי, השם פנה אליו בזעם – “קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה. ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך”. כלומר העמק ששם נספג דמו של הבל הוא מקור הקללה של קין. ובעמק הזה הקימו מלכי יהודה “הרעים בעיני השם” את התופת ששם שרפו חיים ילדים.  בעבר חשבו המפרשים – ביניהם רשי- שמדובר לא בשריפה ממש אלא בשתי מדורות אש שביניהם הובילו את הילדים, כמין טקס. אבל לאחרונה מצאו פסל של המולך בתרתגו שבצפון אפריקה ולידו ערימה ענקית של עצמות ילדים שרופות. והנה התופת הזאת היתה בעמק שבעליו היה בן הנום – בזמן ירמיה- והמקום נקרא על זמו גיא בן הנום או בקיצור גיהנום.

ג) ומכאן מתקדמת התורה לפורענות השלישית שבשרשרת והיא פרשת המתאווים לבשר שנאמר “והאספסוף אשר בקרבו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר” (יא’ ד) ולכאורה האספסוף הוא הערב רב שעלה ממצרים, אלא שהמדרש שוב מדגיש שהאספסוף הוא הסנהדרין שנאספים.  דהיינו סנהדרין חדשה שלא למדה לקח.  ועתה הם- בחירי העם- התלוננו בפה מלא שלא כקודם וטענו שמאסו במן והם רוצים בשר ממש, והפסוק אומר ש”גם בני ישראל” הצטרפו לטענתם. ולפנינו התדרדרות- קודם ברחו מהר סיני כילדים, ואחר כך התפתחה טינה בלב, ועתה מואסים בגלוי בלחם השמימי הנפלא והם רוצים בשר ממש. ויש המפרשים שרצו לרדת מחיים נסיים לחיים ארציים.

ד) אבל התורה ממשיכה ואומרת כי “וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו” (יא י) ורשי מסביר “על עסקי עריות הנאסרות להם” כלומר התדרדרות לבשר במובן תאוות מין.   דהיינו לפורענות רביעית.

ה) ומכאן התדרדרו לפורענות חמישית, שכן לאחר שמשה התלונן “לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה  כי כבד ממני” אומר לו הקב”ה: “אספה לי שבעים איש מזקני ישראל …וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם”.  לפסוק ערך עצום של יסוד הסנהדרין כמחליפי משה בבא העת.  השכינה שורה גם עליהם ולכן הם יושבים בהר הבית בלשכה החודרת לתחום השכינה.  ולמרות שיש שם ויכוחים על ההלכה, ודעותיהם שונות מקצה אל קצה כמספר שבעים אומות העולם (רבינו בחיי) הרי שההלכה כמותם. וכל הכופר בתורה שבעל פה כופר גם בנבואת משה.

ולכאורה הסנהדרין החדשה היא יפהפיה וההלכה כמוה. אלא שבפרשה הבאה נראה שהיא היא מקור הפורענות של טעות המרגלים שבעקבותיו ינדדו ישראל במדבר ארבעים שנה במקום להכנס ישר לארץ. וכפי שידוע השם נענה להם והעריף עליהם שליו – שנרקב בפיהם וגרם למותם ב”קברות התאוה” ם

    ו) ומכאן לפורענות השישית בשרשרת של אלדד ומידד. למרות שהיו ענווים והתנבאו במחנה, שהרי היו בכתובים, יהושוע שמעם ודרש “אדוני משה כלאם”. מדוע? משום שאין זה כבוד להתנבא במחנה לפני משה (רמבן). אבל הם אמרו “משה מת ויהושוע מכניסם” שהיא נבואת אמת – והאלוקים חותמו אמת ואין זה בגדר חטא.  אלא שבעיני הויה היה שה מעשה רע משום  שאין זו דרך של קדושה וחסד ורחמים ואהבה

ז) ומכאן  לפורענות השביעית בשרשרת הקשה מכולם של לשון הרע של מרים וצרעתה.

יוצא בסיכום שלפנינו שרשרת לא רגילה של כשלונות וטרגדיות.  מדוע אספה אותם התורה כאן?  ואבן עזרא מחמיר את השאלה באמרו שכנראה הארועים לא מוצגים באורח כרונולוגי אלא הובאו בכוונה לכאן. מדוע? ם

השירה והארון מפסיקים בין פורענות אחת לשניה

 

אומר רבן גמליאל כי  השירה “ויהי בנסוע הארון” מקומה הטבעי הוא בפרשת במדבר יחד עם התאור של נסיעת הארון.  למה הובאה לכאן? להפסיק בין פורענות אחת לשניה.  ואמנם היא כתובה בין הפורענות הראשונה (ויסעו מהר השם) לשניה (המתאוננים שנשרפו) לללמד שהארון לא רק שרף נחשים ועקרבים ואת שונאי ישראל אלא גם הפסיק אשת שרשרת הפורענויות.  עם ישראל – וכל אדם- חשוף בחייו לפורענויות לא עלינןו שלפעמים באות בשרשרת.  התורה היא התרופה היחידה שתעודדנו ותתתן טעם לחיינו למרות הפורענויות.  לפי זה אפשר לשים את “ויהי בנסוע הארון” גם בין הפורענות השניה לשלישת שתבדיל ביניהם, ובין השלישת לרביעית וכך הלאה.  הפרשה “ויה בנסוע” כאילו ממשיכה לנסוע בתורה – במשך חיי כל אדם ןבהסטורי האנושית עד סוף הימים.  לבסוף ם תנוח בסוף ספר דברים.

לפי זה הנון ההפוכה בתחית ובסוף השירה היא סימן שהפרשה נוסעת (נון מלשון נסע, אומר אברבנאל.)  הנון הפוכה כדישלא תמנה עם שאר אותיות התורה.

 ורבינו בחיי מוסיף שהנון – בגמטריה חמישים – מסמלת את חמישים הפרשיות שבספר במדבר כעד כה. והוא גם מוסיף שהנון מסמלת חמישם יובלות – מהריגת הבל עד מתן תורה.  התורה לכן היא התיקון לשפיכות דמים בעולם.   וחלכן חשוב שהארון ינוח על הר המוריה בדיוק במקום הרצח הראשון.  ורבינו בחיי מוסיף ואומר כי הנון מסמלת את התחלת הבריאה וסיומה.אם יש לבריאה תחילה, הרי שיש לה גם סוף- שלא כפי שאמר אריסטו.  התורה ניסעת בהסטוריה מבראשית עד לסוף הימים.  ושפת אמת אומר שהאות אלף מופיעה שש פעמים כנגד ששת ימי השבוע כלומר הארון נוסע במשך השבוע ונח בשבת קודש. ונזכור ששבת קודש שלנו היא רק טעם לשבת הנצחית שלעתיד לבא שהאלוקים ישבות ממלאכתו וממשפטו והויה תשלוט בעולם לבדה. (ששת ימי בראשית מלך אהאלוקים לבדו נורא, ואז נמלך בהויה חעשה אדם תחת בית הדין החשדש של מעלה המרכב מהויה אלוקים, ולעתיד לבא אלוקים ישבות והויה תשלוט שנאמר שמע ישראל השם אלוקינו (עתה) הוהי אחד (לעתיד לבא).

ואם אתם חושבים שבזה מיצינו את סוד הפרשה הרי בא רבינו בחיי ובונה את כל עולם הקבלה על יסןד תורת היובלות – 49 שמיטות- שלא כאן המקום לדונם. אלו העולמות שקדמו לעולמנו ושיבואו לאחר שעולמנו יעלם. והארון ממשיך ונוסע כביכול בכל העולמות שקדמו לשלנו ושיבואו לאחרינו ועם ישראל קיים לעולם

 

הארון מעורר כלבים נובחים

 

עד כה ראינו שהפורענויות נאספו כאן- כמו הסנהדרין שנאספו- על מנת  שהארון יפריד ביניהם. אבל אפשר לראות ההפך- שהארון הוא זה שמושך את הפורענויות אליו. הזוהר מתאר זאת כאדם העובר בלילה ליד בכפר ובכך מעורר מקהלת כלבים שנובחים כלפיו ברעש נורא. השקט השליו הופרע. אם האדם לא היה הולך שם היה הכפר שרוי בשקט.  כך ישראל. אם לא היו ישראל בעולם ולא היה ארון האלוקים נוסע בעולם עם ישראל, במדבר ובהסטוריה, לא היו אנטישמים נובחים בעולם.

זה לגבי המסע בסטוריה. אבל הסיפור במקרא כאן עוסק במסע במדבר. מיהם הכלבים הנובחים? ם

התשובה נתונה בפרשה עצמה- הפורענויות מתעורות מבפנים, מתוך עם ישראל עצמו.

הנה ניתנה התורה בברקים ורעמים וכל העם צעק בהתרוממות הנפש נעשה ונשמע. ומיד לאחר מכן ברח – לא מתוך מרידה חלילה, אלא כתלמיד הבורח מבית הספר.  זו התדרדרות רוחנית ראשונה, הכלב הראשון הנובח

ולאחר מכן חלה התדרדרות והמנהיגים מתרעמים – לא בפה חלילה ,אלא בלב, כמתאוננים וכמחפשי עלילה.  .  הם מבינים את החיים האמיתיים.  הם יודעים.  והם שואלים בלב למה לנו את כל זה? למה לא נעבור מיד לחיי יום יום בארץ המובטחת?  ודינם שריפה בגיהנום כי הם ינראים רע בעיני הויה שמצפה מהם הבנה יתירה

ומיד לאחר מכן חלה התדררות וכלב נוסף נובח- אני רוצה בשר! ולא רק בשר תאווה אלא בשר במובן מין! ואז יש התרחקות נוספת וכלב חדש נובח וצועק למה יש סמכות לסנהדרין ולתורה שבכל פה? ומיד – למה בכלל ארץ ישראל? הרי שם ענקים וערים בצורות בשמים ומדוע שאעלה ואלחם? מדוע שלא אשאר בלונדון, או סינסינטי? ואז התדרדרות וכלב חדש נובח, הפעם של נבואה “המנהיג מת!” ויאוש נזרע.

נשים לב שהתורה מתארת  מה יכול לקרות לשומרי מצוות אם לא יזהרו.  מעצם מציאות הארון יתעוררו כלבים של יצר הרע  וינסו לנגוס בארון.  ולכן אומר רבן גמליאל שפרשת הארון תמשיך ותסע עד שיבוא היום ויצר הרע  יכחד מהעולם.

וונזכור כי כל זמן שהארון הולך בקרבנו עלינו לצפות לכלבים נןבחים מבחוץ ומבפנים ואין לנו להתפלא על כך. שכן אם נכנע נקבל אמנם שקט הסטורי- אבל שקר של בית קברות-  הקרוי בפי התורה “קברות התאווה”

שבעה ספרים, שבעה מצוות ומחנה שביעי של  יתרו ובני נח

 

אומר רבי יהודה הנשיא שהשירה מהוה ספר נפרד.  כל כך, שמספר האותיות- פ”ה- מהווה לפי ההלכה ספר נפרד שעליו יש לחלל שבת כדי להציל מהשריפה.  וראינון שהשבת רמוזה בפרשה והשריפה היא הפורענות הראשונה.

אם כן משה כתב שבעה ספרים- בראשית, שמות, ויקרא, שלשה בבמדבר, ודברים.

וזה מקביל לשבע פורענויות

וזה מקביל ליתרו שמזכר לפני כן והוא שומר על שבע מצוות נח ויש לו שבע שמות (רשי) ושבע בנות

ויתרו מהווה מחנה נוסף סביב ישראל- מחנה של שבעים אומות שכנגדם שבעים זקנים (רבינו בחיי) ם

למחנה ישראל ארבעי רוחות, ובאמצע צחנה חמישי של לויה ובאמצעו מחנה שכינה, יחד שש מחנות.  מקיף אותם מחנה יתרו  של בני נח שהוא השביעי. בזמן יתרו היה המחנה הזה אשי אחדת משפחה אחת. ךעתיד לבא יהיה זה המחנה הגדול במספר מכל המחנות שכן יכלול את כל האנושות. וכפי שאמר משה ליתרו בא אתנו והיה לנו לעינים- עם ישראל זקוק לעמים שכן אין כהן ללא קהילה  ואין קהילה ללא כהן

וזה מקביל לשבע קולות ששמעו העמים מהר סיני שנאמר קול השם בהדר וכו

מהיכן אני יודע שמדובר בבני נח כחלק מהמסע של ישראל בהסטוריה? כי השיר אומר “ובנוחו יאמר  שובה השם רבבות אלפי ישראל” והנציב שואל מדוע כותבת התורה את המספר הגדל- רבבות- לפני הקטן, אלפי? הרי הכל מקום כתוב קודם המספר הקטן כמו ויהיו חיי שרה שבע ועשארים ומאה שנה. ומסביר הנציב שאכן מדובר בשני מספרים- רבבות בני נח ואלפי ישראל שכן ישראל תמיד יהיה המעט מכל העמים. אמן כן יהי רצון

 T