פרשת בהעלותך תשפ

 

הרב צבי אבינר

האם התורה  נוסעת בתוך הארון, או הארון בתוך התורה

 

  חנייה או מנוחה

 

ויסעו מהר השם דרך שלשת  ימים

וארון ברית השם נסע לפניהם דרך שלשת ימים

לתור להם מנוחה  (יא לג) ם

הרעיון שהיו שתי ארונות – אחד קבוע במשכן ואחד יוצא לפני המחנה- ננדחה  בחזקה  על ידי אברבנאל. ארון   יחידי יצא לפני המחנה  במסעות במדבר וגם בהמשך ככתוב בספרים יהושוע, שופטים ושמואל.

והפסוק אומר שהארון חיפש להם מקום מנוחה.  ורשי  מסביר “לתקן  להם חנייה.”  לפי זה הארון “תיקן” או הכשיר להם מקום ראוי לחנות בו-  כלומר מילא עמקים ויישר הרים ושרף עקרבים ונחשים ושאר מזיקין כולל איובי ישראל.

אבל הפסוק אומר לתור מנוחה ולא חניה. כי חניה היא.זמנית בעוד שמנוחה היא תמידית.  הארון יסע במדבר  מחנייה לחנייה ולאחר מכן,  בארץ ישראל, ימשיך לחנות בגלגל, בגבעון, בשילה ובקירת יערים עד שיגיע למנוחה בבית המקדש בירושלים.

והכתוב אומר לתור להם מנוחה. כלומר מנוחת  הארון היא מנוחת ישראל  ולהפך- מנוחת ישראל היא מנוחת הארון. ורק בירשלים יגיעו ישראל והארון גם  יחד למנוחה.

משכני אחריך נרוצה

דרך שלשת ימים

  הארון הקדים את ישראל מהלך שלושת ימים.  וספורנו מפרש שמהלך שלשת ימים היא הדרך מהר סיני לקדש ברנע שמשם שלח משה את המרגלים,. כלומר ישראל היו על סף הכניסה לארץ.   הארון הקדים ומשך אחריו את ישראל  בכל המסעות, גם במשך ארבעים שנה. ראשית נסע הארון וישראל אחריו. לאחר שחנו שם ישראל המשיך הארון ועליו השכינה לנסע קדימה ולאחריו ישראל.  כמו זוג אוהבים המשחקים  מחבואים בשדה.  כפי שאומר שיר השירים “משכני אחריך נרוצה.”

הקבלה והחסדות מפתחים את הנושא של האדם המחפש את השכינה ומוצא שברגע שמתקרב אליה היא נחמקת ובורחת.

אבל יש לסיםור היבט חשוב: הנוגע להמשך הפרשה. ישראל עולים כאן מהתגלות להתגלות, מנס לנס. . וזה בניגוד למה שנלמד מיד על פרענויות  שפוגעות אחת אחר השניה.

 

ספר הנוסע בתוך התורה

 

ויהי בנסע הארון  ויאמר משה קומה השם ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך

בין השאלות הרבות  שהקטע מעלה יש לשאול מדוע הוא סגור באות נון הפוכה? ומדוע אומר משה קומה השם – האם הקב”ה ישן  כביכול שצריך לעוררו? וכאן אומות העולם תוקפות ואומרות הנה אלוקי ישראל של הברית שישנה השואף דם  ונקמה,לעומת האליל שלהם שמטיף להושיט את הלחי השניה

מה טיבה של שירת הארון של משה? לפי הפשט  – וכך אומר חזקוני,- לפנינו מעין תפילת הדרך של משה וישראל. אחרים רואים אותה כ”שירת הקרב” של  חיילי ישראל היוצאים למלחמה.  שהרי בעוד מספר שבועות יכנסו לארץ לכובשה

ומדוע הקטע סגור? אומר רבי יהודה הנשיא  ששירת הארון היא ספר תורה נפרד. כלומר משה כתב שבעה ספרים—שלשה בתוך “במדבר”.  וכאן הוא מקומו של הספר הנוסף.  ודעה זאת של רבי היא ביסוד ההלכה שכל פ”ה אותיות בקלף מהוות ספר לעניין טומאת ידים, ומניין טעויות, והצלה מדליקה בשבת.

ומדוע הנון ההפוכה? לסמן שלפניה קדמו חמישים פרשיות  בספר במדבר (רבנו בחיי).  כלומר כאן הוא מקומה. וימי כתבם? יש אומרים שמשה כתבם , ויש אומרים שאנשי כנסת הגדולה כתבום, לסמן שהקטע הוא ספר נפרד.  והנון הפוכה כדי לא לעבור על בל תוסיף.

אבל רבן שמעון בן גמליאל  אומר שהקטע “סגור” כי מקומו לא כאן אלא לעיל בפרשת במדבר יחד עם סיפור המסעות. הפרשה נעקרה ממקומה ונכתבה כאן כדי להפריד בין פורענות לפורענות.

לפי זה הארון נוסע לא רק במדבר אלא גם בתוך התורה. ולעתיד לבא, שיפסקו הפורענויות, תחזור הפרשה  ותכתב במקומה הראשון.  הנון מסמן נסע (אבראנאל) ב.

 

מפריד בין שתיים או שלשה פורענויות

 

 השירה מפרידה בין הפורענויות. מה המן הפורענויות? ממשיך רבן שמעון  להסביר שהפורענות הראשונה רמוזה בפסוק ” ויסעו מהר השם” – שברחו מההר כתלמידים שברחו מבית הספר.. חששו לקבל עוד מצוות. והפורענות השניה היא  פרשת המתאוננים הסמוכה. מדובר בחכמי ישראל, ב”קצות המחנה” או :”בקצינים שבהם כלומר הסנהדרין שהיו “כמתאוננים” אבל  רק בלבם . התורה לא מפרטת מהם הטענות שהיו בלבם אך מסתבר שהיתה להם טינה בנוגע  למסע.  והתוצאה קשה עד מאד ומפתיעה – אש יצאה מאת הויה ושרפה אותם. ויש אומרים שזו אישה של גיהנום.

לפנינו איפא שתי פורענויות ששירת הארון של משה הובאה לכאן כדי לפרידם. אבל הרמבן בעקבות רשי מזהה פורענות שלישית שהיא  “קברות התאווה” שהתאוו לבשר.  וגם שם חטאו הסנהדרין שעמדו בראש העם.  לפנינו אם כן שלשה פורענויות עוקבות שיכולות להביא לחזקה של פורענויות, ולכן נסעה שירת משה ונכתבה בינהם להפרידם.

ואכן דרכם של פורנעויות היא שהם באות לא עלינו בחבילות.   הארוןן והשירה הם תרופה לכך כי הם שוברים   את השרשרת.

 

שבעה פורענויות 

 

 אך אם נמחון את שאר הפרשה נראה שיש בה צבר של שבעה פורענויות עוקבות.   כך

פרשיה ראשונה- נסו מהר השם כתלמידים מבית הספר

פרשה שניה- המתאוננים והסנהדרין שנשרפו בתבערה

  פשרה שלישית – קברות התאווה לבשר

פרשה רביעית- שמאסו במן

פרשה חמיישית- שבכו על עריות (בכו למשחותם)

פרשה שישית- אלדד ומידד

פרשה שביעית- לשון הרע של מרים

  והעיר אבן עזרא שהפרשיות מופיעות  ללא סדר כרונולוגי, כאילו שנאספו לכאן בכוונה. ואפשר לאמר שהם נאספו בכוונה כדי ששירת הארון  תמשיך  לנסוע  בפרשה  ולהפרידם.

מדוע קומה הויה

 

אבל יש לשים לב למהות החטאים.  כל האירועים הנזכרים  לעיל אינם בגדר עבירה על חוק כל שהוא.  המכנה המשותף לכולם הוא שהם גרמו לשכינה  שתתאכזב. כאשר הקב”ה וישראל עוסקים במשחק האהבה של משכני אחריך נרוצה, אזי אם לפתע הכלה  מהרהרת סרה אחרי דודה הנכסף, הדוד יתמלא באכזבה מרה. אין זה חטא כלפי החוק, כלפי מידת הדין של האלוקים, אבל יש ויש כאן מכה לאוהב.  ולכן יצאה אש  הקנאה ואכלה אותם.  אלוקים מעניש במים, שנאמר  ורוח האלוקים מרחפת על פני המים. השכינה מגובה באש וגפרית.

ועתה מובנת הקריאה קומה השם.  השכינה שהיא מידת הרחמים איננה מענישה מיד את שונאי ישראל.  יש לעוררה. יש לזעוק קומה השם ונקום נקמנת דם עבדיך השפוך

אך רבנו בחיי רואה את השירה נוסעת בתורה  מבראשית עד  סוף התורה.  ואכן פרשת האזינו עוסקת בדיוק בנושא הזה של נקמת השם. “הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו “.

אבל רבנו בחיי לא מסתפק בזה. הארון נוסע בעולם  מבריאת העולם עד אחרית הימים.  בסוף פרק ראשון כתוב “וירא אלוקים והנה טוב מאד” ואומר ריש לקיש אל תקרא טוב מאד אלא מוות. “ואין מוות אלא פורענות”.   ומיד אחרי זה  “יום השישי ויכולו השמים ” שהם ראשי תיבות הויה.  ככל שאנו מקרבים בהסטוריה לקראת  השבת הנצחית שלעתיד לבא, כך יגדל  הרע בעולם עד שהויה תופיעה ותשרוף  בחומה את עושי הרע כקש. לא כתוב קומה השם ותלחם אלא קומה השם ויפוצו.  עצם הקימה תשרוף את הרע כקש.

ורבנו בחיי מזכיר שאנו אומרים מזמור שיר ליום השבת בסוף יום  השישיי , כי ברגע שהויה קמה ואישה שורף את הרשעים  אז נדע שהשבת הגיעה ונכנסה לעולם.

ועכשיו מובן מדוע השירה היא מעין תפילה לעתיד לבא.  עד אז  ימשיך הארון  במסעותיו מחנייה לחנייה עד שיגיע למנוחה. ואז הויה תצא כשמש

מנרתיקה ותשרוף את עושי הרע  ואויבי ישראל שהם  בהגדרתם אויבי  שהם המכונסים והרודפים

 

הארון שואב ניצוצות קדושה

 

אבל  מדוע מכונסים הפורענויות כאן?  אומר הזוהר שהדבר מזכיר כלבים נובחים. תארו לעצמכם כפר שקט השקוע בשינה טובה. הנה עובר שם אדם ולפתע הכלבים נובחים מכל הצדדים בזעם.  אלמא  האדם שעבר שם היה הכפר נשאר שליו  כך אומות העולם. אלמלא ישראל הם היו שקועים בעולמם ללא מפריע.  רק כשהופיע  עם ישראל הם מתעוררים בנביחות עזות.  כך גם הארון.  עצם נסיעתו מעוררת את הפואענויות לנבח.  אכן כפי שראינו כל הפורענויות הם רק מצד השקפתה של השכינה.

יוצא שעצם נוכחות השכינה בעולם מעוררת את הסטרא אחרא.  אבל אור החיים החדוש מסיף דבר נפלא והוא שהניצוצות לא רק יצאו מהארון החוצה אלא להפך- הארון בלע ניצוצות מכל מקום שנסע שם.  היהודי השומר שבת וחרד לתורה שואף את ניצצותות הקדושה מכלמקםשאלחו הוא נקלע.