ד ב ר י ם: שהיו ישראל מרננים שאינו שפוי

 

הרב דר צבי אבינר

פ’ דברים : שהיו ישראל מרננים אחריו שאינו שפוי

 

למרות גילו המפלג עומד משה לפני צבאות בני ישראל בערבות מואב כשהוא עטור תהילת מנצחים וכוחו במתניו.  הנה זכה בנצחון גדול ומרשים שהגביר שמו בעולם כמנהיג צבאי:”אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן” (א’ ד’) אומר המדרש: סס

 אלו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון, קשה היח, שהמדינה קשה. ואלו לא הייתה המדינה קשה וסיחון שרוי בתוכה –קשה היה, שהמלך קשה.  על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.  (ילקוט) סס

 וכמנהג העולם, מנצח צבאי זוכה להערצת הכל.  ויתר על כן: משה וצבאו המנצח עומדים לפני מלחמה גדולה עוד יותר: “פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי…באו ורשו את הארץ” (א’ ז-ח). וזהו הרגע הגדול שאליו שואף כל  מנהיג ראוי לשמו, רגע שבו שכל העם סוגד לו ומחכה בחרדת קודש למוצא שפתיו.  ברגע גדול זה על המנהיג מוטלת המלאכה הנכספת על ידי כל מנהיג: להכין את העם מאחוריו למלחמת חרמה. סס

והנה, דרכם של  כל המנהיגים שבעולם הוא לעמוד לפני צבאם החמוש והמוכן ולשבח את חיליו תוך כדי השמצת האויב.  איזה מנהיג לא יחמיץ רגע ענק כזה? עומד הוא בפני המוני חיליו הצעירים והמושמעים הערוכים שורות שורות עד אופק, כשהקסדות שבראשם מבריקות באור השמש ושולחות ניצוצות של אש לכל עבר, כשחרבותם על ירכם, כשחניתותיהם קורעות את השמים, ועיניהם, כן, עיניהם הצעירות והמעריצות נשאות אליו באהבה שאין לה סוף.  אחריו  ילכו באש ובמים. את שמו ישאו על שפתותם עד מוות.

והמנהיג הנערץ עומד על במה גבוהה נשאת מעל ראשי כל, עטור במדיו הרשמיים, מוקף בדגלים המנפנפים ברוח, ובקולו העז הנשמע למרחוק נושא הוא נאום אדיר שבו שם הוא ללעג וקלס את אויביו לשמחת לבם של חיליו.  ככל שישפיל המנהיג את אויביו ויציגם כתת אדם, כך תגדל הרגשת כוחם וצדקת דרכם של חיליו.  המנהיג ידבר שעות, ואף חיליו מוכנים לעמוד בדממה מרגשת שעות ארוכות על מנת למלא את לבם שנאת אויב.  כך דרכם של כל הדמגוגים שבעולם מאז ומתמיד.  למען רגע זה עמלו קשה במשך שנים.  זה רגע שיא בקרירה שלם שעליו לא יותרו.  למען רגע  נשגב זה פורצות מלחמות. סס

אך כיצד נוהג משה, מנהיג הצבא המנצח?סס

 

 א) נושא דברי תוכחה קשים לחיליו במקום לשבחם.

 אלה הדברים  –שואל המדרש: וכי רק אלו הדברים שניבא משה? אלא: סס

מלמד שהיו דברי תוכחות שנ’ וישמן ישורון ויבעט  (ספרי) סס

במקום לתקוף בדבריו את האויב שממול, בוחר משה להוכיח — דוקא עתה  לפני המעבר–את חיליו! ואומרים חז”ל: סס

בעבר הירדן-מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן

במדבר-מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר

בערבה-שחטאו בערבה בבעל פעור

מול סוף-על מה שהמרו על ים סוף

וחצרות-במחלוקת של קורח

בין פארן ובין תופל- שתפלו על המן שהוא לבן

ודי זהב-ויותר מכל קשה עלי מה שעשיתם בעגל

 

ב) שהיו ישראל מרננים אחריו שאינו שפוי

 

כה שונה ומדהימה הייתה תוכחה זו של משה ברגע גדול זה, כה בלתי צפויה-אומרים חז”ל-שבני ישראל ששמעו את דבריו חששו שמה יצא משה מדעתו!סס

“אתה מוצא בשעה שבא משה להוכיח את ישראל סוף ארבעים שנה היו ישראל מרננים אחריו ואומרים שאינו בדעתו…שאינו שפוי”. (ילקוט) סס

וכיצד הגיב על חשדם משה? סס

“כיוון שהרגיש, אמר להם: חייכם שיאני אומר לכם דבר עד שאומר לכם באיזה מקום אתם ואני נתונים” סס

ובדומה לבדיקה פסיכיאטרית של ימינו, העם שואל ומשה משיב:סס

“באיזה מדבר?-הוא אומר בערבה מול ים סוף,סס

מי הם שכניו?-והוא אומר בין פארן ובין תופל ולבן, סס

וכמה ימים יש לנו ממצרים?-והוא אומר ארבעים שנה, סס

וכמה ימים מעתה לסיני?-והוא אומר אחד עשר יום מחורב.” סס

אכן, משה  מ ו כ י ח  לישראל  ש ת ו כ ח ת ו  אמיתית היא, שהוא שפוי, שהוא יודע היכן הוא והם מצויין ומה עומד לפניהם.  לא, הוא שרוי בדעתו הצלולה למרות דבריו השונים כל כך מהצפוי.סס

 ג ) בעל כרחו

הואיל משה לבאר
יש מפרשים הואיל החל.  אבל הואיל פירושו הסכים, התגבר על הבלמים שבלבו שלא לעות כך
 ע ליום שיעמדן  וזה בניגוד לכל המנהיגים שבעולם שנפשם  
 עןרגת ליום שבו יעמדו לנאום.  ובכך הפך משה להיות משה רבנו, ולא מלכנו.

ד) במקום רודנות, דמוקרטיה

 

 

 

 ובנוהג שבעולם , וכך נוהג כל מנהיג היודע הלכות מנהיגןת, שיש להגביר בשעת חרום את סמכויותיו של המנהיג. איזה מנהיג שפוי בדעתו לא יסכים לכך? לשם מה בחר ללכת במקצוע המנהיגות אם לא להגיע לרגע נכסף זה של השבעת יצר השלטון? כיצד תימדד הצלחתו במועדון המנהיגים הגדולים אם לא על פי גודל סמכויותיו שנתנו לו בשעת חרום? איך נמדדת גדולתו אם לא על פי גובה הפירמידה החברתית שמתחתיו? סס

 אך משה אןמר דבר שלא נאמר על ידי מנהיג אחר בעולם בשעת חרום: :”לא אוכל לבדי שאת אתכם” (א’ ט’).  וכל מלה כאן היא לא רק ענווה אלא הלכה: “לא אוכל” פרושו ‘איני רשאי’.  כלומר, שונים דייני ישראל מכל דייני אומות העולם. שכל הדיינים שבעולם הורגים וחונקים (מוציאים להורג) ומטין דין ואין תובע זאת מידיהם, אבל דיין מישראל שטעה בדינו הריהו מתחייב לשלם מכיסו (רשי).  דיין מישראל לעולם נושא הוא אחריות מלאה על פסק דינו ודבריו. סס

 וראה זה פלא! במקום לרכז, כשאר מנהיגי עולם, את הסמכויות בידיו, אומר משה: “הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשכם” (א’ יג’).  הדגש הוא על “הבו לכם” – בחרו אתם. במקום לתפוס מנהיגות, במקום למנות את אנשיו המבהקים לתפקידי מפתח, במקום לתלות את תמונתו על קירות הבתים בראש חוצות, במקום פלאקאטים ענקיים המראים את תווי פניו, אומר משה לעם בחרו לכם, עכשיו לפני המלחמה, לפני מעבר הירדן, את מנהיגיכם! איזה מן מנהיג משונה הוא משה! האם העמיד עם כל שהוא מנהיג כזה? סס

“ידועים לשבטיכם” – אומר הרמב”ן שהדיין הנבחר חייב להיות ידוע על הבריות ומקובל עליהם.  זוהי ההלכה. עליו להיות בעל עיין טובה, שדיבורו בנחת, שחברתו טובה (הלכות סנהדרין).  והרי תכונות אלו שדורש משה דוקא עתה הם ההפך הגמור מתכונותיהם של מנהיגי אומות העולם הנבחרים בשעת חרום!

שם, אצלם, הנבחר חייב להיות ידוע לממנהו בלבד.  לפי משה, על הנבחר להיות מוכר על העם שעליהם הוא מפקד, על פי בחירתם הם.

במקום לנצל הזדמנות פז שבאה לידו, ולהקים לעצמו מנגנון אדיר עצמה שיעניק לו כח, מכריז כאן משה על רצונו להגביל את סמכויותיו לטובת סמכות העם. אכן, מנהיג מוזר ומשונה הוא משה, כאילו לא שפוי, כאילו לא ראוי להכנס כחבר למועדון המנהיגים הגדולים והנערצים שהעמידה האנושות.  סטאלין, מאו, הגרמני המאוס ימ”ש ושכמותם לא יזכוהו אפילו במבט. סס

 

   ה) במקום שעבוד למערכת, מתן זכויות נרחבות לפרט

< ומקובל בעולם שבשעת חרום לא רק המנהיג מרחיב סמכויותיו על חשבון הפרט, אלא גם הפרט מוותר מרצונו על זכויותיו ושאיפותיו האשיות לטובת הכלל.  צעירים מחוננים מוותרים על לימודיהם, על הקרירה שלהם, נישואין נדחים עד יעבור זעם וחלומות הפרט נשכחים לטובת הציבור.  גם ההלכה קובעת שבשעת מלחמת  מצווה יוצא חתן מחופתו וכלה מחופתה. ואכן בשעת חרום רכבות יוצאות בזמן, אין שביתות, אין כל דרישות והכל מתנהל בסדר  מופתי. לפתע ערך הפרט נמדד על פי תרומתו לטובת הכלל.

ואין לך רגע המדגים זאת כאותו הרגע שבו המנהיג הנערץ נושא נאומו לפני חייליו.  שורות שורות עומדים הם לפניו בפנים קפואות, כגושי אדם ענקים ודוממים, ואזניהם קשובות בחרדת קודש למליצותיו ולקולו הרם הנשמע במרחב.  החייל חש בגופו ונפשו שהוא חלק ממכונת אנוש אדירת עצמה ולבו מלא בגאווה על שעלה בגורלו הטוב להשתייך למכונה האנושית הזו.  בדמעות אושר מביט הוא בדמות המנהיג הנואמת על הבמה ושאליו הוא מוכן להקריב חייו. החייל הוא אפס, המנהיג הוא הכל.

אך מה אומר משה מול חייליו? סס

 הנה גם הם עומדים ניצבים לפניו שורות שורות על דגליהם וניסיהם, הנה גם הם מטים אוזן קשבת למנהיגם. לכאורה דומה מעמד זה לכל העמים, אך משה אומר דבר שאף מצביא מנצח לא אמר לחיליו המנצחים: “איכה אשא אתכם לבדי טרחכם ומשאכם” (א’ יב). הרי אתם ככוכבי השמים לרוב וכל אחד מכם יקר בעיני וזכאי לכל תשומת לבי (מדרש).סס

ודווקא עתה בוחר משה לדבר בנושאים הבאים:סס

א) ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר-מהו בעת ההיא? לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו אתם (השופטים) משועבדים לציבור.

ב) ואצווה- אזהרה לדיין שיסבול את הציבור, שתהיו מתונים בדין, סס

ג) שמע בין אחיכם-שלא יכעס לזה ויחייך לזה. שיהיו הנידונים שווים בעיניכם כאחים, שיהיו שני הנידונים מצויים יחד בבית המשפט, שידאג הדיין שהעני מבין הנידונים יהיה לבוש היטב כמו השאר.סס

ד) שמע- שיוסיף הדיין לשמוע ולא יחסוך טרחה, שיבין את דברי הצדדים, שיהיה קרוב להם בשפתם ובדרך מחשבתם, שלא יעמיד מתורגמן.  משה דיבר בשבעים שפות שנ’ “ויואל משה” (מדרש).סס

ה) ושפטו צדק-קודם יצדיק הדין בלבו ורק אח”כ יחתוך בשפתיו. שיהפוך בענין מצד לצד פעמים רבות. שידע להגיע לפשרה.סס

ו) בין איש ובין אחיו-שלא יאמר השופט לנידונים: אחים אתם ולכן מסרב אני לדון ביניכם. סס

ז) לא תכירו פנים במשפט-אזהרה לממונה שלא יבחר בשופט שאינו ראוי.סס

ח) כקטון כגדול תשמעון-שתהא דין פרוטה חביבה עליך כדין מאה. סס

ט) לא תגורו מפני איש-שלא יפחד השופט מאדם אלים, שלא ירתע מרבו (חינוך) סס

ועוד הלכות שלא הזכרנו כאן אך משה ראה לנכון להזכירם דווקא עתה. סס

כלומר במקום להודיע לציבור על ביטול זכויות היחיד, כפי שהיה עושה כל מנהיג ממועדון המנהיגים, מכריז משה כאן על חרות היחיד באופן קיצוני. במקום להשפיל את היחיד משה מלמד את ישראל לכבד את היחיד וזכויותיו. להקפיד על כבוד היחיד בבית המשפט.  במקום להשריש דממה בחיליו, מצווה משה לשמוע את מה שיש לאדם היחיד לאמר. במקום ליטול חרות הפרט הוא מצווה להשריש צדק בין איש ואחיו. וכל זאת דווקא עתה בשעה שרבבות אלפי ישראל נשואות אליו. סס

אכן, משה לא יתקבל למועדון המנהיגים.  הוא אינו מבין עניין, אינו שפוי. ססס

 ו) וחייליו של משה- האם שפויים הם

“איכה אשא לבדי טרכחם ומשאכם וריבכם” (א’ י”ב) ס

מהו טרכחם? – אתם מתחכמים יותר מהשופט (רשי). טרחכם: קטטותיכם (ספורנו). ססס

מהו משאיכם?- “אם ראו (את משה) יוצא, אמרו מה ראה לצאת? אם אחר לצאת, אמרו יושב וחושב עלינו מחשבות רעות (רשי). או משאכם: מריבותיכם בעניני ציבור (ספורנו). סס

מהו ריבכם? שהיו רוגנים אחריו (רשי) על עניני ממון (ספורנו).  סס

 לא צבא פרוסי ממושמע עמד שם מול משה. לא עמדו שם קלגסי האומות היוצאים בחרדת קודש לקרב, שמכסה ומשקיטה כל רטינות ומענות. שם לפניו עמדו החיילים המוזרים ביותר בעולם, הממשיכים להתקוטט בעניני יום יום כאילו לא קרה דבר, והממשיכים לרנן אחר מנהיגם כאילו לא הייתה מלחמה באופק.  “איכה אשא” –משה רואה אותם  ב ש ל ו ו ת  ם,  אומר המדרש.  המלחמה לא מוציאה אותם משלוותם.  ומנהיגי כל אומות העולם תוהים: כיצד אפשר לנצח ולהקים אמפריה עם חיילים שכאלה?סס

אך המנצח נורא ההוד, משה, אינו חפץ באמפריות ובהשלטת דתו על העולם באמצעות החרב. ואף חייליו הבלתי משמעים אינם להוטים לכך.  “איכא אשא לבדי” וכנגד מלים אלה אומר ירמיה “איכא ישבה בדד”- עם ישראל ומנהיגו לעולם יהיו בדד, לעולם יראו בלתי שפויים בעיני האומות, ובצדק. סס

 ז) כי המשפט לאלקים (א’ יז) סס

והנה דבר נוסף שבוודאי הדהים את ישראל עד כדי כך שחשבו שאינו שפוי. חזקה על כל נביא (שקר) שבעולם המוביל את חיליו למלחמת דת, להדגיש בנאומיו הגדולים את יסודות הדת.  הצלבנים ימ”ש יצאו לקרב לכבוש את א”י על מנת להשליט בה את…הצלב, כמובן.  מאמיניו של הנביא מערב שעטו מדברות  על מנת להקים בכל מקום את הסהר.  אם משה היה חס ושלום חבר במועדון הנביאים המצביאים, היינט מצפים ממנו להטיף לחייליו על סף המעבר לא”י להפיץ לעולם את עקרונות הדת, את ה’תיאולוגיה’ היהודית.  היינו מצפים לשמוע ממנו אומר לחייליו שישראל היא אור לגויים, שעלינו להפיץ האמונה בא-ל אחד, שעלינו לשמור מצוות, במיוחד במצוות התלויות בארץ שאותם נכספה נפשו לקיים. ואכן בהמשך ספר דברים הוא יאמר זאת, אך כאן בראשית דבריו אין הוא בוחר לדבר על כל תיאולוגיה אלא על…משפט צדק. קיומנו בא”י, לדבריו, תלויה דוקא ביחסי צדק בין אדם לחברו. משני לוחות הברית, בוחר הוא להדגיש את הלוח השמאלי דווקא, את לא תרצח ולא תגנוב. סס

והשאלה המתבקשת היא מדוע משה בוחר כך? האם השלטת צדק יותר חשובה בעיניו מאמונה ביחוד השם או בשאר מצוות, יותר משבת ומועדים ושביעית ותרומות ומעשרות?  סס

ולא היינו יודעים את התשובה אלמלא משה עצמו מסביר ואומר שהמשפט חשוב בעיניו כי “המשפט לאלקים  הוא.”  סס

מה פרוש? אומר הרמב”ן : “כי לאלוקים לעשות משפט בין יצוריו כי על כן בראם להיות ביניהם יושר וצדק ולהציל גזול מיד עושקו ונתן אתכם במקומו.  ואם תגורו ותעשו חמס הנה חטאתם לה’ כי מעלתם בשליחותו.”

המשפט, אומר הרמב”ן, הוא לא רק יסוד לוגי של קיום חברתי. המשפט ביהדות הוא ערך עליון מקודש, שכן העולם נברא על ידי אלוקים כפי שנאמר “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ”. העולם נברא על מנת לעמוד במשפט, והאדם נברא על מנת שיעשה מה שהבורא עשה, בלשון הרמב”ן: “ונתן אתכם במקומו.” היכולת שלנו, של כל בני אדם, לעשות משפט צדק היא מתנה אלוקית, וישראל במיוחד מחוננים בחוש הזה לעשות משפט צדק על ידי תורתם. סס

במובן זה  פרשת דברים מקבילה לבראשית

 עתה נעבור לדון על איזה משפט צדק מדבר משה: על משפט התורה, או על משפט מלך? ולשם כך נעבור להפטרת חזון. סס

ח) בנה את ישראל

 

וידבר משה אל כל ישראל

לא כתוב בני ישראל אלא ישראל. כלומר כאן היא הפעם הראשונה שבני ישראל עולים בדרגה והופכים לעם ישראל.  אם עד כה היו הבנים של האיש יעקב-ישראל, שבזכותו יצאו ממצרים והלכו המדבר ארבעים שנה, מעתה ואילך הם הולכים בזכות עצמם.

וכלל בידינו שבכל מקום ששם מפיע שם או רעיו חדש בפעם הראשונה, שם גם תמצא את הגדרת השם או הרעיון על פי התורהץ משה מגדיר כאן את ישראל שעם השואף לצדק, כמו שיעקב האיש שאף לצדק.

וכמו שפרק א בבראשית מגדיר א ת אלוקים כבורא העולם, שבראו במאמרו, כך גם משה בורא את ישראל בדבריו

וכמו שמשה נראה כמי שדעתו אינה שפויה כך גם עם ישראל יראה בהסטוריה כמי שדעתו אינה שפויה

אך בעוד שכל העמים השפוים נעלמים מההסטוריה, עם ישראל חי וקים.    .

 

 ט) “והדבר אשר יקשה בעיניכם תקריבון אלי ושמעתיו” (א’ י”ז) ס

 אך לפני שנדון בישעיה נראה שוב את הפסוק המפלא הזה: “כי המשפט לאלוקים הוא”.  כל מנהיג בעולם הופך את עצמו בשעת חרום לשופט עליון מעל כל שופטי המדינה.  כל מנהיג כזה נוטה להפוך עצמו בשעת מלחמה לע”ז.  הכל מסור ומרוכז בידי הדיקטטור.  אך משה מכריז דוקא כאן שאמנם כל דבר קשה יביאו השופטים אליו, אך המשפט הוא לקב”ה, למידת הדין. סס

ולרגע קל נשמע הוא כיהיר, כאילו הוא שווה לקב”ה ויודע הכל (ר’ בחיי). ולכן מייד “נשתכחה ממנו ההלכה” לגבי בנות צלפחד (רשי).  ללמדך עד כמה חייב מנהיג להיות זהיר בדבריו וחסר יהירות: אם משה רבנו העניו מכל אדם נענש על כך, מי לא? סס

נדפס בספר “סוד שיח” להרב צבי אבינר