פרשת אמור
יצא המקלל ללמד מה? 0
בפרשה הקודמת למדנו כיצד יעלה אדם בשתי הלוחות ויגיע לקידוש שם שמים ב ח י י ם . כדלקמן
ראשית יפריש אדם עצמו מהעריות (קדושים תהיו, מצווה שביעית בלוחות) ם
יעבור ללוח הימני לךמטה בכיבוד אב ואם (מצווה חמישית) (משה דילג משום מה על לא תרצח, נראה את הסיבה להלן) 0
וימשיך לעלות בלוח הימני לשמירת שבת (מצוווה רביעית)
ואיסור עבודה זרה (מצווה שלישית ושניה )ם
וידיעת השם ב”אנוכי” (מצווה ראשונה) 0
ואז במפתיע ימשיך במצוות שבין אדם לחברו בלוח השמאלי כפי שכתוב בקדושים- מ”לא תגנוב” (מצווה שמינית) לעשות משפט צדק ו(מצווה תשיעית) ולאחריה לא תחמוד (עשירית) הכוללת מספר רב של מצוות בין אדם לחברו המפורטות בפרשה. ואו אז יגיע למצוות “ואהבת לרעך כמוך” שהיא אכן כלל גדול מאד בתורה, כי מגיעים אליה בדרך ארוכה. רק כך יוכל לקדש שם שמים ברבים בחיים שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם
ובפרשתנו משה ממשיך לדון בעניני קדושה. לאחר שאמר “ונקדשתי בתוך בני ישראל” שהיא מצוות מסירות נפש עבור התורה הוא ממשיך במועדים באמרו “אלה מועדי השם אשר תקראו אותם אלו הם מועדי” כלומר לאחר שתגיעו למעלת הקדושה יש בכם סמכות לקדש מועדים כך שבית דין של מעלה יכיר בהם ויקדשם בעקבותיכם. שהרי כמה מפלא הדבר שהבורא מחכה לישראל לקבוע את מועד יום כיפור כדי שהוא, הבורא, ישב בדין. ואין זה אפשרי אלא אם כן ישראל מקיים “קדושים תהיו” 0
ומיד לאחרי פרשת המועדים מביאה התורה את סיפור המקלל שלכאורה אין לו קשר לפרשה. ומבקרי התורה צוהלים: הנה לפנינו דוגמא של “מיש-מש” מצוות ללא קשר הגיוני ביניהם, כמו כל סיפור פרימיטיבי. ומה עוד שהסיפור כולו נראה ארכאי: הא-ל צמא הדם של היהדות מצווה לסקול ברבים את מי שהעיז לקללו. כמו שעושים היום אנשי הטאלאבן באפגניסטאן. 0
ויש לזכור שהטלבאן הם צאצאי עשרת השבטים שבעטו בלהיטת בתורה וענשם היה שכיום הם עובדי ע”ז בלהיטות שאין כדוגמתה. כאילו מידת הדין פועלת. ו
אך מה באמת מוסרת לנו התורה בסיפור על המקלל שהוצא להורג? מדוע מופיע דוקא כאן? הבה ונקרא בעיון את הסיפור
0 “ויצא בן האשה הישראלית והוא בן איש מצרי וינצו בתוך בני ישראל
ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל
ויביאו אותו אל משה .ושן אמו שלומית בת דברי למטה דן
וישימו אות במשמר לפרוש להם על פי השם” ” (כד י-יב) 0
הרבה שואלים כאמור מה הקשר לפרשיות הקודמות. אך ברור שלאחר שתארה התורה כיצד לעלות בלוחות ולהגיע לקידוש השם בפרהסיה , היא ממשיכה ועוברת למצב ההפוך של חילוול השם בפרהסיה. ולשם כך התורה בחרה בלהציג מקרה קיצוני של חיללול השם על ידי קללה ברבים. (כי אפשר לחלל את השם בדרך קיצונית פחות כגון אדם הירא שמים העובר בפרהסיה על עבירות שבין אדם לחברו). ואכן ההדגשה: “ויצא בן האשה ב ת ו ך בני ישראל” כנגד “ונקדשתי ב ת ו ך בני ישראל.” שכן אין קידוש או חילול השם אלא בפרהסיה
“ויצא” – מהיכן יצא? “מאהלו” אומר ראב”ע בפשטות. אבל רוב המפרשים אומרים שכל “יציאה” היא לרעה- על מנת לריב. אבל המדרש אומר- יצא מבית דינו של משה ובכך גם יצא מעולמו.
מה דנו בבי”ד של משה? התורה מפרטת שהיוצא היה “בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי”. אם הההלכה הנוהגת אז קבעה שהבן מתיחס אחר האב לא רק לשבטו אלא גם לגבי יהדותו, הרי שלא היה יהודי. אם ההלכה קבעה שהולכים אחר האם הרי שהיה יהודי אלא שלא השתייך לשבט דן שבקרבו גדל עם אמו. ולפי המדרש דרש הבן חלק בחלוקת הארץ בתוך בני דן אך הם ומשה דחוהו. ואו אז יצא ממורמר,והתכתש עם “איש ישראלי” בתוך המחנה, ותוך כדי כך נקב את שם השם וקיללו
לפי הפשט איפא עבר חטא כפול (א) נקב או השמיע את שם השם ב מ פ ו ר ש , דבר האסור אלא לכהן גדול ביום הכיפורים (ב) נקב או גידף את השם. ונשים לב שזו הפעם הראשונה והאחרונה שהביטוי “השם” מופיע בפסוק לגבי שם הויה. התורה נמנעת מלהזכיר כאן את הויה עצמה. כיצד גידף? אומרת ההלכה: כמו “יוסי יכה את יוסי” כלומר קילל את הויה בשם הויה 0
הביטוי “ויקב את שם השם” מעניין. כאילו נקב חור באויר בעצם הזכרת שם השם. או שפגע בשם עצמו, שניקב אותו. גם בלעם הלך לנקוב את שם ישראל על ידי שם הויה.
חז”ל למדו מהפסוק שיסוד הליקוי היתה האם שלומית, שהיתה בת דברי- אומרת שלום לכל אדם, פטפטנית, לא צנועה. אבל יש שתולים את החסר בחוסר האב. ואולי יש כאן מסר לימינו, שכל כך הרבה ילדים גדלים בבית חד הורי. 0
0 “וישימו אות במשמר ל פ ר ו ש להם על פי השם” ” (כד י-יב) כבר בפרשת משפטים נאמרה ההזהרה “אלוקים לא תקלל” שפרושה לא לקלל ד י י ן בשם הויה (חינוך מצווה ע) ולפי חז”ל כולל האיסור גם קללת השם “אלוקים” עצמו (ראה שם). א”כ האיסור שם לא כלל קיללת שם הויה. האם מידת הרחמים תתיחס ברחמים למקלל אותה? .וכן שם ניתנה ההזהרה בלבד ללא ה ע ו נ ש המתאים. כלומר אנו עולים בחומרת הקללה מקללת “אלוקים” לקיללת “הויה” . התורה הולכת כאן למקרה קיצוני חמור ביותר. 0
א”כ משה חיכה שהשם י פ ר ש את ענשו של זה שקילל את השם ה מ פ ו ר ש. היענש כבן נח או כישראל? האם יתחשב הדין ברחמים לנוכח מצבו המיוחד העגום? 0
ולפנינו הפעם הראשונה שהמילה “פירוש” מופיעה בתורה. וכלל בידנו שבכל מקום שמושג כלשהוא מופיע לראשונה שם נלמד משמעותו המלאה. למשל “אלוקים” מופיע לראשונה בבראשית פרק א פסוק א ואכן שם רואים שאלוקים הוא הבורא הדיין שעשה את הטבע מידה כנגד מידה וכו. או השם “ישראל” המופיע לראשונה במאבק יעקב עם המלאך ושם רואים את משמעות השם במלא הדרו.
וכלומר לפנינו ה”פירוש” הראשון של החוק בתורה. והפרוש נוגע להשקפת מידת רחמים על חטא המקלל אותה. כיצד תגיב? התסלח למקלל ברחמים, אפילו שקילל ברבים? התתן לו עונש קל יחסית של הזהרה או מאסר או קס כספי? 0
. אבל מידת הרחמים מ פ ר ש ת אחרת:
0 “וידבר הויה אל משה לאמר
הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה
וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו ורגמו אות כל העדה
ונוקב שם הויה מות יומת רגום ירגמו אבו כל העדה …בנקבו את שם הויה יומת” 0
י ולכאורה עונש אכזרי מצד אלוקי ישראל צמא הדם (לפי שונאי ישראל) אך מה אומרת הויה?0
סקילה למקרים קיצונים בלבד
עונש הסקילה אינו נוהג באדם מן השורה שיצא ממורמר מבית הדין וגידף את הדיין ואת נותן התורה. העונש החמור מוגבל לזה שיצא מן השורה וקילל את השם המפורש בצורה בוטה ומיוחדת. אדם רגיל א י נ ו חייב בסקילה.
התלמוד מתאר את ישיבת בית הדין במקרה הזה. כיצד דנים במקרה בזהירות, שוקלים כל מילה. והעדים מחקרים. האם הוזהר המקלל ב פ ר ו ש על הענש הצפוי לו?- למעשה לא ידוע לנו על מקרה דומה שאירע אי פעם מלבד זה שמסופר כאן. 0 .
כלומר העונש נכתב כדי ללמד, להזהיר, לפרש. 0
מקרה הסטורי
אבל ידוע לנו על מקרה דומה על אדם שנקרא “אחר” שאמו היתה ישראלית ואביו לגיונר רומי שיצא מבית המדרש אאמר ואמר את שם המפורש כך שציפר לא עפה מעל ראשו. הוא גם כישף את ישראל כלומר משך אותם לכיתתו. כשניסה לחזור בתשובה פנה לרבי יהושוע בן קרחה אך הרבי שעמד בשמונה עשרה סימן לו בידו שיחכה. האחר טעה וחשה שהרבי דחוחה אותו והלך והמיר דתו וקילל את השם. לא ברור אם האחר הוא יושוע הנוצרי או אדם אחר שחי כמאה שנה לפני כן. 0
מכל מקום המקרה מלדדנו עלכוחו של הפרוש הנכון. דחיית היד של הרבי נתפרשה לא כשורה והביאה אסון וחיללול השם מאים כמוהו. והאמונה החדשה מבוססת כולה על פרוש לא מכנכון של מידת הרחמים ומשמעותה
המקלל הוא רוצח, ורוצח הוא המקלל
י
וכאשר הויה מפרשת את החוק ועונשו כאילו נפתח הסכר לעונשים בכלל.
והקב”ה ממשייך ואומר:
0 “ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת” (כד יז) 0
ורבים שואלים מה הקשר. מדוע עוברת התורה לדון ברוצח? אלא שיש כאם חידוש גדול. כבר בעשרת הדברות נאמר “לא תרצח” שהיא האזהרה, וכאן פ יר ש ה התורה את העונש לרוצח: מיתה בבית דין. וזהמיצד מידת הרחמים. שלא נחשוב שלגבי רוצח עלינו להושט את הלחי השניה ולדון אותו ברחמים. להפך: מידת הרחמין השונאת מעשה אכזרי שהוא ההפך ממנה דורשת את העונש החמור ביותר. 0
ומה חידשה כאן מידת הרחמים? כבר נאמר לנח “שופך דם האדם באדם דמו ישפך”. שפרושו ענישה בידי בית דין של מטה אבל כאן הוסיפה מידת הרחמים עונש על ההורג גוסס שעדין נושם. כל המקצר ימיו של גוסס אפילו לשעה הריהו רוצח החייב מיתה. 0
מדוע? מהסמיכות נראה שרוצח דינו כמקלל את השם. זןוהי הכרזה חדשה וחמורה שאין כמותה בעולם.
עד כה הנימוקים לענשת רוצח היו:
0 (א) הרוצח עבר על איסור שפיכות דמים שניתנה לאדם הראשון בעדן . דינו כעבריין
0 (ב) מתוך מה שנאמר לנח “שופך דם האדם, באדם דמו ישפך “.כנראה טיעון נוסף שהרוצח צריך להשפוט בצדק שמה שעשה יעשה לו, מידה כנגד מידה\מצד הדין. כפי שהקב” אמר לקין: קול דמי אחיך צועקים אלי מו האדמה” 0
0 (ג) טיעון נוסף לענישת אוצח בא ממה שנאמר לנח בסמיכות לאיסור אבר מן החי ואכילת דם. כלומר תחת הנימוק של הפחתת אכזריות בעולם. הרוצח לא רק עבר על החוק וזקוק לענישת צדק אלא עשה מעשה אכזרי שמעורר כעסה של מידת הרחמים.
0 (ד) בעשרת הדברות האיסור “לא תרצח” עומד מול “אנוכי” כך שהרוצח מפחית “דמות” הקב”ה בעולם.
0 (ה) כאן בויקרא העלתה התורה נימוק חדש: הרוצח כאילו נקב וגידף את השם. ולכן דינו מוות אפילו על רציחת גוסס שאין לו אלא חייי שעה. .
איסור הפלה
: 0 “ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת” (כד יז) 0
.
האיסור דן בגוסס שעכגין נושם. מכאן שלכאורה המפיל עובר אינו חייב. אך לנח נאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך” ש מ ת פ ר ש שהמפיל אדם באדם כלומר עובר דינו מיתה בביד של מטה. והתלמוד מעיר\: היתכן שמשהוא נאסר על בני נח ולא יאסר על ישראל? 0 : .
מדוע יצא דינו של רוצח? 0
עתה אנו מבינים מדוע “דילג” משה לעיל על “לא תרצח” כשהטוווה אצ המסלול לעלות בסלם ה קדושה. הוא החל את המסע ב”לא תנאף” ועבר מיד ל”כיבוד אב” ו”שבת” בלוח הימני . רק עתה משעלה לראש הסולם הוא ווזר ודן ב”לא תרצח” בהוסיפו מבט חדש להענשת הרוצח שכאילו קילל את השם המפורש. 0
ובעצם הכרזה זאת קידש משה שם שמים. שכן אין לך תורה כלשהיא בעולם, אפילו אלה שלקחוה לעצמם, שיהיון מודעים להכרזה זאת של מידת הרחמים. כל הרוצח אדם כאילו קילל אותי. 0
עונש עין תחת עין
והסכר של עונשים מצד מידת רחמים ממשיך לפעפע. כבר בעבר נאמר “עין תחת עין” אבל כאן פ יר ש ה התורה שעונש יהיה בדומה למה שנאמר בסמוך “ומכה בהמה ישלמנה” שהוא ממון. 0
\
משפט אחד יהיה לכם
ולכאורה כבר הגענו לשיא של חילול השם. אבל אפשר לחלל השם לא רק על ידי קללה או לקיחת נפש אלא בחיים. כיצד? 0
אומר רבנו בחיי שהמילים “משפט אחד חהחה לכם” מתיחסים לחילול שם שמים על ידי הגויים שאינם מבינים את התורה לאשורה. אין הם מבינים את שם השם ומבטאים אותו לא נכון דבר המראה בורות 0
אבל יש דרגה גבוהה יותר ושל חילול השם , אומר רבנו בחיי , והיא כאשר יהודי מבקש צדק בערכאות גויים. 0
ויש דרגה גבוהה עוד יותר, מוסיף ואומר הרב, והיא שיהודי אינו לומד תורה. אפשר שהיהודי יכריז על עצמו כיהודי\ אך יחהיה כגוי ובזה חילל את שם השם חלילה. 0