פ ק ו ד י: מה מנה ופקד משה

תשפב

הרב דר צבי אבינר

פקודי: מה מנה ופקד משה?ם

 

אלה פקודי המשכו משכן העדות (לח יא) 0

 

 למלה לפקוד יש הוראות שונות: (א) לצוות (ב) לערוך מפקד, חשבון , כמו מפקד אוכלוסין (ג) לזכור מצבו של אדם כמו וה׳ פקד את שרה (ד) לבקר כמו לפקודת השנה

לכן אפשר לפרש את הפסוק שמשה צווה, ערך מפקד, מנה, בחן. הבה ונראה מה עשה

 

חשבון נפש

משה פקד כלומר בחן  את לבות התורמים:

שנו רבותינו  אשר פקד  משה אין כתוב כאן  אלא  אשר פוקד על פי משה עליו נאמר כסף חטאת ואשם לא יובא אל בית ה׳ (ילקוט)

כלומר חשבון כיס וחשבון נפש.

כאשר מונים אדם , הוא נמצא לרגע במוקד . מצביעים עליו ובוחנים. אותו אם הוא מתאים להיות חלק ממה שמונים. כך בראש השנה הקבה מונה וסופר אותנו כלומר בוחן אותנו לאיזה ספר ניכתב.  וכן ביום כיפור

ויש קשר ישיר בין המשכן ליום כיפור כי כזכור מפרשת ויקהל שמשה הקהיל את כנסת ישראל למחרת יום  הכיפור כאשר ירד ממהר ובישר לישראל  סלחתי כדבריך.  הקבה סלח לישראל על חטא העגל , והורה להקים מקדש שזהבו יכפר על זהב העגל והפרה המוקרבת תכפר על בנה העגל.  ואמנם יום הכיפור הוא שיא של העבודה במקדש.

 

 השלמת הבריאה

ויום השישי שבו בישר משה לישראל סלחתי והורה על הקמת המשכן מורה שיש קשר בין שישי ההולך לקראת שבת לבין המשכן.  המשכן הוא השלמת הבריאה.  שכן כתוב ״ אשר ברא  אלוקים לעשות״ – יש עוד דבר אחד לעשות:  את המשכן. כי השכינה נכנסה לעולמנו ביום השישי לפני השבת כפי שכתוב ״יום השישי ויכולו השמים״ שהם ר״ת הויה.  אלוקים ברא  את העולם בששה ימים והזמין את הויה להשתתף עמו בבית הדין של מעלה, כלומר השכינה נכנסה לעולם בצורה נעלמה בראשי תיבות, וירדה על הר  סיני, ועתה משסלח  לישראל היא תשכון בין הכרובים ומשה ללבות ישראל.

והפרשה מלאה בדמויים המזכירים את פרק  א׳ בראשית.  רבנו בחיי מביא מספר עצום של רמזים כאלו.  וכן נחמה ליבוביץ.  הבולטים שבהם הם ״ויכל משה לעשות את המלאכה״ כנגד ״ויכל אלוקים את כל מלאכתו אשר עשה ״, וכן ״ויברך אותם משה״ כנגד ״ויברך אותו״. וכן המשכן נבנה  בחכמה שנאמר ״מלא אותם חכמת לב״ ושם אלוקים חוזר בפרק א׳ בששת הימים לב פעמים.  העולם והמשכן בנויים בחכמתו של האלוקים.  ואפשר לאמר שכשם שבבראשית  השכינה נכנסה לעולמנו שהוא בבחינת לב, כך היא חפצה להמשיך ולהכנס ללבנו.  ורבנו בחיי אומר ״כבוד השם מלא את המשכן״ שהוא כנגד שם אלוקים , ״כי ענן ה׳ על המשכן״ זהו שם הויה.  ויש לשים לב: שם האלוקים ממלא את המשכן, בעוד ששם הויה מעל המשכן, ומכאן קוראת הקבלה לאלוקים ״ממלא כל העולמות״ בעוד ששם הויה ״סובב כל העולמות״.

וכשם שאלוקים ברא את העולם בששת ימים ואז שבת, כך בנה משה את המשכן ששת חודשים ואז חנך אותו למשכן השכינה בו. וכן ששת ימי מילואים כנגד ששת ימי בראשית (רבנו בחיי).

 

מנה ופקד מקדשים

אם משה רבנו טרח למנות, הרי שמנה דברים חשובים ביותר. למשל מנה מקדשים. כמה מקדשים יהיו לישראל?ם

אומר רבנו בחיי: משכן מספרו תי, שנים שעמד בית ראשון, המשכן מספרו  תכ  שנים שעמד בית שני פחות חמשה דברים שחסרו  בו. והם רוח הקודש, אורים ותומים, כרובים, אש משמים על המזבח, וארון הברית.   העדות – מספרו תעט שנים שעמד משכן משה כלומר עד הקמת מקדש שלמה, ויש מוסיפים ע -דת שהם שבעים שנה שבין מקדש ראשון ושני (דת בשושן )

ויש לשאול מה לגבי מקדש שלישי? ואפשר להשיב שכתוב ושכנתי בתוכם.  שכן-תי מקדש ראשון, ואם נוציא ‘״שני” נקבל תכ שהם שנות מקדש שני.  ולאחריו : ״בתוכם״ כלומר בלבם. אין השכינה חפצה לשכון לעולם בבית אבנים אלא בלבנו. ואמנם יש מצווה לדורות להקים מקדש ממש, אך כפי שכותב הרמבם הוא יהיה מוכן להקריב בו ולא שבהכרח נקריב בו חיות מאחר והמקדש הוא ויתור לישראל על  חטא העגל.  בדורנו אין לקורבנות משמעות שהיתה לדורות הקודמים. מה אם כן יהיה במקדש שלישי? הווה אומר כתוב ״כתית למאור״, כת שנות בית שני, ית שנים של בית ראשון, והמאור לבית שלישי כלומר המנורה תדלוק בו ותאיר  לכל העולם שנאמר אור לגויים.

 

מנה תפילות וברכות

אך משה רבנו ראה גם את מה שממלא את בתי המקדש .

יח פעמים חוזר המשפט כאשר צוה השם את משה כן עשו – ועל כך אומר המדרש

תניא, בכל יום מתפלל אדם יח ברכות , ולמה יח? אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כנגד יח צווים שבמשכן (ירושלמי ברכות פ”ד)

כשחזרו אנשי כנסת הגדולה וראו את החורבן, וגם בית שני היה בחיתולו והופסקה בניתו,  קבעו תפילת שמונה עשרה שבה אנו מבקשים שכל  הצעדים המזכרים בפרשת התשובה בניצבים יתגשמו אחת לאחת, כגון שיבת ציון, תשובה , קיבוץ גלויות, החזרת המשפט, בניין ירושלים וצמח דוד והשכינה והעבודה במקדש.  ואת המספר שמונה עשרה לקחו ממשה רבנו.

 

מנה טו תשבחות

כאשר פקד ומנה את השקלים, אומרים חזל, מצא שאלף שבע מאות ושבעים וחמישה שקלים חסרו (לח כח)

התחיל יושב ותמה אמר עכשיו ישראל מוצאים ידיהם לאמר נטלו משה, האיר הקבה עיניו וראה אותם עומדים  ווים לעמודים, באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן (ילקוט)

ואז גם משה ואמר טו תשבחות כנגד ראשי תיבות והמלאכה הייתה דיים

וכנגדם קבעו אנשי כנסת הגדולה

א טו  מעלות לשער נקנור שעליו עמדו הלווים בשיר

ב טו שירי מעלות

ג טו ברכות בברוך שאמר ֿ

ד טו תשבחות בישתבח

ה טו פסוקים בהודו להשם קראו בשמו, שהם הפסוקים ששרו הלווים בשעה שהמתפללים נכנסו לבית המקדש

ו טו תשבחות באמת ויציב

ז שאדם יאמר פסוקי זמרה כמונה מעות.

מנה מאה ברכות

מאת האדנים למאת הככר (לח כז)

כנגד מאת האדנים קבעו לאמר מאה  ברכות כל יום

ברכת משה

ויברך אותם משה – אומר רשי שברכם יהי רצון שתשרה השכינה במעשי ידיכם ויהי נועם השם אלוקינו עלינו ומעשה ידנו כוננה עלינו (רשי לט מג)

נשים לב למה שאמר משה – שתשרה השכינה במעשי ידינו,  כלומר בעולם הפיזי של יום יום (בתחתונים ממש).  וקבעו לאמר את הברכה במוצאי שבת כשאנו נכנסים לעולם המעשה.

חזל ראו בפרשה הדרכה למלא את התפילה בצורה ובתוכן.  ותפילה זאת קיימת גם ללא מקדש של אבנים.  וכאשר אדם מתפלל פעמיים ביום הוא מקים מקדש בלבו לשכינה, ומדוע פעמיים? כי משה רבנו הקים ופירק את המשכן לפחות פעמיים במשך שבעת ימי המילואים

 

מקדש מעט

בתי הכנסת שהחלו לבנות בבית שני בכל הארץ, מטרתם הייתה לתת למתפלל את החוויה לעמוד בחצר בית המקדש.  לכן בנו אותם כך שיש באמצע רחבה של גברים ובשני צידה גזוזטרות לנשים כפי שהיה בעזרה.  באמצע העמידו בימת עץ שעליה קוראים בתורה כפי שעשה המלך בהקהל.  בצד הקדמי קבעו מדרגות המזכירות את טו מעלות שער נקנור ובשני צידם עמודים.  למתפלל הייתה הרגשה כאילו עומד בעזרה.  בתחילה קבעו את ארון הקודש שבתוכו ספרי תורה בצד האולם אך ברבות הימים קבעוהו קדימה לזכר ארון הקודש שבמקדש.  וכן היה נהוג שנים רבות לעשות את הפרוכת כפולה קדימה לארון הקודש  לזכר הפרוכת הכפולה שבבית שני.

כלומר אם נסלק את התקרה של בית הכנסת, המבנה שנשאר למטה מזכיר את העזרה

ולצערנו יש נטיה כיום לבנות בתי כנסת מפוארים ומודרנים שאין בהם שום זכר לעזרה, וחבל.