הרב דר צבי אבינר
מסעי: ירדן יריחו- המסע הראשון והאחרון
פרשת מסעי פותחת במילים “ואלה מסעי בני ישראל …ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ….ואלה מסעיהם למוצאיהם” כלומר רמז שהמסעות יכולות להיות ישר והפוך. לראות זאת הבה ונבחן את המסע האחרון, מהירדן לארץ.
לאחר מ”ב מסעות במדבר, מבשרת התורה על שבע שלבים בכיבוש הארץ, ירושתה ומנוחתה :
א) המעבר בירדן: “כי אתם עוברים את הירדן לארץ כנען” (ל”ג נ”א) ם
ב) הורשת יושבי הארץ: “והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם” (ל”ג נ”ב) ם
ג) איבוד ע”ז מן הארץ: “ואיבדתם את כל משכיותם” (ל”ג נ”ב) ם
ד) הורשת הארץ: “והורשתם את הארץ” (ל”ג נ”ב) ם
ה) ישיבת הארץ: “וישבתם בה” (ל”ג נ”ג) ם
ו) התנחלות בארץ: “והתנחלתם את הארץ” (ל”ג נ”ד) ם
ז) תנאי והשבעה לכל השרשרת: “ואם לא תורישו” (ל”ג נ”ד) ם
האם גם כאן אפשר ללכת “מוצאיהם ומסעיהם” וגם להפך, “מסעיהם למוצאיהם? הבה ונראה .
א) מעבר הירדן מול יריחו
השלב הראשון במסע לתוך הארץ הוא כמובן המעבר בירדן מול יריחו. והפסוק אומר:
דבר אל בני ישראל
כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען” (ל”ג נ”א) ם
עם המעבר תגמר “יציאת מצרים” ומ”ט המסעות שבמדבר. מעתה ואילך יהיו בארץ ישראל (שפת אמת). אך לפנינו גם ה ג ד ר ת ארץ כנען: כחבל הארץ המשתרע מגדת הירדן המערבית והלאה עד לים (ואולי עד לים אוקינוס לפי חז”ל). מהגדה המזרחית של הירדן והלאה הרי זו ארץ מואב וחוץ לארץ.
ונשאל: ה י ר ד ן עצמו לאן שייך? לארץ ישראל (כנען) או לחוץ לארץ? ולפי חז”ל אין זו שאלה תיאורטית כי יש להכריע לפיה בעניני הלכה, כגון בענין נדרים או לעניין תרומות ומעשרות
למשל נודר אדם שאם יזכהו השם ויכנס לא”י, או אז יביא לביהמ”ק קרבן נדבה. והנה הוא מנסה להכנס לארץ ממזרחה, מכוון מואב. ובעודו שט על נהר הירדן בסירה, חל מפנה לא צפוי והוא חייב לשוב על עקבותיו. מה דינו לגבי קרבן הנדבה? אם נאמר שנהר הירדן הוא כנען, הרי שהותו בסירה על הנהר מחייבת אותו בתשלום נדרו. אם נאמר שדין הירדן עצמו הוא חו”ל, הרי שהוא פטור. וכן אפשר לשאול באופן דומה לעניין תרומות ומעשרות.
והנה בשאלה זו של מעמד הירדן חולקים חז”ל: םם
“כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען”: ארצה ארץ כנען ולא הירדן ארץ כנען, דברי רבי יהודה בן בתירה, רשב”י אומר, הריהו אומר מעבר לירדן יריחו קדמה, מה יריחו ארץ כנען אף הירדן ארץ כנען
אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן, אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה ( בכורות נ”ה ע”א) ם
כלומר ר’ יהודה בן בתירה אומר שהירדן הוא חוץ לארץ. הקנאי הקדוש רשב”י אומר שהירדן הוא א”י כמו יריחו. אבל תלמידו רבי יוחנן מסדר הירושלמי שהלכה כמותו אומר שהירדן נחלק לשניים מול יריחו. מצפון ליריחו הירדן נחשב לחו”ל ומדרומה ליריחו הוא נחשב לא”י
ממניין שואב רבי יוחנן את דעתו? הוא מתרכז על נקודת ה מ ע ב ר של ישראל בירדן ב י ב ש ה כפי שמסופר בספר יהושוע ורואה אותה כמחלקת את הירדן לשניים. משם צפונה הוא חו”ל ומשם דרומה הוא א”י.
ונזכור כי מעבר הירדן בזמן יהושוע היה נס גדול כקריעת ים סוף. הכהנים נושאי ארון הברית עברו ראשונים אל תוך המים והירדן התיבש תחת רגליהם כל זמן שעמדו במים. משם צפונה הירדן נס וחזר על עקבותיו ושטף את כל סביבותיו, כפי שנאמר ב’הלל’ “מה לך הים כי תנוס הירדן תיסוב לאחור”. וממעמד הכהנים דרומה היה הירדן יבש כך שהעם יכול היה לעבור ביבשה לארץ ישראל. דהיינו לפי רבי יוחנן כל נקודה בירדן שהיתה מכוסה מים בזמן המעבר – מיריחו צפונה- נחשבת חוץ לארץ, וכל נקודה בירדן שהייתה יבשה בזמן המעבר – מהמעבר דרומה- נחשבת לארץ ישראל (כנען).ם
ומניין אנו יודעים שאכן נקודת המעבר בירדן היא זו שאליה מכוון הפסוק כאן? משום שחז”ל אומרים כי היובש בירדן ניתן לישראל על תנאי: ם
כי אתם עוברים את הירדן…והורשתם” – והלא כמה פעמים הוזהרו על כך! אלא אמר להם משה: כשאתם עוברים בירדן ביבשה על מנת כן תעברו, ואם לא מים באים ושוטפים אתכם. וכן מצינו שכך אמר להם יהושוע בעודם בירדן (רשי ל”ג נ”א). ם
כלומר יהושוע עצר את העם באמצע המעבר כשארון הקודש לידו והכהנים סביבו, ושם באמצע הירדן הקריא לישראל את הקטע שלנו כתנאי או כחוזה: אם תעשו את כל הכתוב כאן הרי אתם עוברים בחרבה, ואם לא תעשו כן הרי מים באים ושוטפים אתכם (רשי). ם
ואפשר לשאול, כיצד נתן להם יהושוע לעבור במיים בהווה על סמך תנאי בעתיד? ם
אלא שהיובש בירדן ניתן להם על סמך ש ב ו ע ה שיקבלו עליהם לעשות ככתוב בתורת משה. אך עדיין לא ברור כיצד יבואו המיים וישטפום עכשיו אם לא יקיימו שבועתם בעתיד? ם
ואפשר לומר אחרת, שהשבועה היא עכשיו שהמיים יחזרו וישטפום בעתיד אם לא יקיימו שבועתם. וכן אפשר לומר שהכוונה היא לא למים ממש אלא למי ההסטוריה שישטפו את ישראל אל ים השכחה אם חס ושלום לא יקיימו הכתוב כאן.
ואפשר גם לאמר שהקב”ה אומר כביכול לישראל, יום יבוא ושוב תעמדו כאן על שפת הירדן ביריחו ואו אז אשפוט אתכם: אם עשיתם מה שכתוב כאן בתנאי של יהושוע, הרי הירדן יהיה יבש ויריחו תהיה שלכם ועמה כל ארץ ישראל עד ים אוקיינוס שבמערב. אך אם לא עשיתם מה שנאמר בתנאי, של יהושוע הרי מיים באים ושוטפים אתכם מים ההסטוריה. ם
כלומר יריחו הופכת בפסוקנו למעין פרשת דרכים בהסטוריה היהודית. יריחו היא תחילת כניסתנו לארץ כנען אך גם יכולה לההפך להיות חו”ש סוף קיומנו בארץ וכעם בכלל. םם
ואם נסכם עד כה, ראינו שהשלב הראשון בשרשרת שמציג משה הוא שלב הפיך: או שאנו עוברים מערבה וארץ כנען שלנו, כמו שעשה יהושוע, או שאנו מגיעים ליריחו ממערב למזרח ונשפטים עליה. אם זכינו והיא שלנו הרי נשארנו כעם. אם הפסדנוה הרי קיומנו בסכנת כליה. ם
ב) הורשת תושבי הארץ (ג) איבוד ע”ז מהארץ
לאחר שדנו בשלב הראשון שהוא הפיך, הבה נעבור לשלבים השני והשלישי שכתב המשה ויהושוע הקריא על הירדן והן .
ב) “והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם” ם
ג) “ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במותם תשמידו” (ל”ג נ”ב) ם
מייד עם חציית הירדן חל השלב השני: הורשת תושבי הארץ. מהו “והורשתם”? אומר ספורנו: “כאשר תבערו את יושבי הארץ” כלומר השמדת שבעת העמים. אבל רשי אומר : “להורישם-לגרשם”. כמו הגרגשי שגורש. וגם אור החיים כותב: “חוזר על האומות שאין כוח בהם להרגם, שישתדלו להורישם ולא יניחו מהם בארץ”. אין לכנעני “חנייה” בארץ כל עוד אינו מקבל שבע מצוות ב”נ. ם
ולאחר שנגרש עובדי ע”ז, נשמיד את הע”ז עצמה, שהוא שלב ג’. כך עשה יהושוע שקודם השתלט על יושבי הארץ עובדי האלילים ורק אח”כ או תוך כדי כך גם השמיד ע”ז. אין לתאר כמובן שעשה ההפך, שקודם הרס ע”ז ורק אח”כ את עובדיה
אבל אברבנאל המדינאי מציע דרך הפוכה: כיצד להוריש את הארץ מיושביה? בכך שנעקר עבודה זרה ממנה. לאחר שיראו התושבים שאין יראתם מצוייה שם הם יצאו מאליהם. אברבנאל הולך איפא בכוון הפוך למה שעשה יהושוע: משלב ג’ הוא יתקדם לשלב ב’. ם
ולומר בדומה לשלב ראשון של מעבר הירדן שבו הולכים קדימה ואחורה בהסטוריה, כפי שהשביע אותם יהושוע במעבר הירדן, כך גם בשלב השני והשלישי של ירושת תושבי הארץ וביעור ע”ז ממנה. אפשר גם כאן ללכת בשתי הכווונים קדימה כמו שעשה יהושוע ו’אחורה’ כפי שמציע אברבנאל.
נעבור עתה לשלבים הרביעי והחמישי: ם
ד) הורשת הארץ
ה) ישיבת הארץ
אנו מתקדמים בשרשרת התנאים בשבועה שהשביע יהושוע לישראל במעבר הירדן מול יריחו. ועתה, לאחר שהזכיר גירוש הארץ ואיבוד ע”ז, אומר הפסוק
ד) “והורשתם את הארץ
ה) “וישבתם בה” (ל”ג נ”ב) ם
לפי רשי הסדר כאן הגיוני ושואף קדימה: “והורשתם את הארץ-מיושביה, ואז וישבתם בה. כלומר תוכלו להתקיים בה. אם לא, לא תוכלו להתקיים בה”.ם
כלומר עתה מתרכזת התורה בארץ עצמה. אם יורישו ישראל את הארץ מיושביה אזי יתבססו בה. אבל הביטוי והורשתם מתפרש לפי חזל שיש לטהר את הארץ כלומר לקדשה בטכס מיוחדץ וכך עשה יהושוע שבתום המלחמה לקח שתי תודות ולויים והקיף את גבולות הארץ ובכך קדשה :”ירושה ראשונה” . ועזרא כשחזר לארץ בראש עולי בבל עשה דבר דומה שנקרא על ידי חזל “ירושה שניה”. וחזל אומרים שאין ירושה שלישית. והשאלה השרויה במחלוקת היא האם עזרא עשה רק ל”זכר” והקדושה הראשונה עדיין קיימת וכו.
כלומר שטף האירועים מכוון קדימה: קודם המבעבר בירדן, אח”כ גירוש יושביה ועקירת ע”ז ואו אז קידושה בתודה ובלויים ושיר. .
ואז יוכלו ישראל גם לקיים את השלב החמישי של “וישבתם בה” לבטח
אך לא כך מבאר הרמב”ן: “והורשתם וישבתם – על דעתי זו מצוות עשה. הוא יצווה אותם שישבו בארץ וירשו אותה….” 0
כלומר הוא מחדש שני דברים: 0
א) שישיבת ארץ ישראל וכיבושה היא מצוות עשה לא רק לזמן יהושוע אלא לכל הדורות. ובכך חולק הוא על הרמב”ם שלא מנה מצוות ישוב הארץ וכיבושה במינין תרי”ג 0.
ב) שסדר הדברים יכול להיות הפוך מזה שמוזכר בדברי משה. הרמב”ן מציין בפרוש קודם את ישיבת הארץ ואחר כך את ירושתה או הטהרה שלה. כלומר קודם נקים בה ישוב יהודי, ואו אז נקדשה בשיר של בתי מדרש ובתי כנסיות וישיבות גדולות וקטנות.
וככל שיתרבה ישובנו בארץ כך גם יקטן בה ע”ז ואו אז יסתלקו תושביה עובדי ע”ז למקום אחר שבו הם יכולים לעבוד יראתם באין מפריע כמו שאמר אברבנאל. ואו אז נעמוד שוב ליד ירדן יריחו כמו שעמד יהושוע וניבחן אם קיימנו את אשבועה או לא. אם כן אזי תשאר הארץ שלנו, אם חס ושלום יתברר שלא עמדנו בתנאי יחזרו המיים הזדונים וישטפונו מההיסטוריה.
ואכן קיים הרמב”ן את שיטתו בגופו. לאחר שגורש מספרד עלה לארץ וראה אותה בשממותה כשהיא ריקה מבניה. וכשנסע בה לאורכה ולרוחבה כתב כי “כל הקדוש שומם יותר.”
לפי הרמב”ן אין צורך “לעלות בחומה” בהדר ובאלפי חיילים לכבשה, כפי שהטיף זבוטינסקי, ואין צורך לעשות את מה שעשה יהושוע. אפשר גם ללכת בכוון הפוך מ”ישיבה” ל”ירושה” ול”איבוד ע”ז מן הארץ” ו”להורשת יושביה” מפנינו. .
אך התורה לא מסתפקת בנזכר לעיל. היא מוסיפה שלב נוסף:”והתנחלתם בה”ם
ו) מתנחלי ארץ ישראל
מהו השלב השישי של “התנחלתם בה”?(ל”ג נ”ד) לפי הפשט מדובר בחלוקת הארץ לשבטים וליחידים, כפי שעשה יהושוע. מבחינה הלכתית השלב הזה חשוב כי למשל אין אדם מביא ביכורים אלא מאדמתו ששמו רשום עליה.
אך לפי הרמב”ם יש כאן חידוש, כי מדובר בחלוקת הארץ לשבטים כולל חבלי ארץ שעדיין לא היו בידי יהושע:
כפי שכתב
ומפני זה חילק יהושע ובית דינו כל א”י לשבטים אעפ”י שלא נכבשה, כדי שלא יהא כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו. (הל’ תרומות פ”א ה”ב) ם
לפי מה שעשה יהושוע, סדר הדברים הוא ברור: לאחר י”ד שנות מלחמה וכיבוש, איבוד ע”ז וישוב הארץ, זכה יהושוע גם להתנחל בארץ. מדוע לשון התפעל, להתנחל? משום ששונה היתה חלוקת הארץ מכל החלוקות שבעולם. שכן הארץ חולקה לא לפי הבאים אליה אלא לפי יוצאי מצריים
ובאיזו זכות חילק יהושע חבלי ארץ שעדיין לא היו בידו, שלא כבשם, לא סילק משם ע”ז, לא קידשם ולא ישב בהם? הווה אומר מזכות הבטחת הקב”ה לאברהם. ההתנחלות אין בה כל קשר לכיבוש או ישוב א”י. ההתנחלות היא מימוש קניין אבות. והתחום של ההבטחה לאבות גדול יותר מכל כיבוש ונשאר לעתיד לבא.
ז) המסע הראשון לארץ והאחרון.
יש הבדל בין נחלה למולדת. כל אדם אוהב את מולדתו ומוכן להגן עליה. אך אדם מישראל מוכן לתת נפשו על א”י למרות שהוא נולד הרחק ממנה, כי ארץ ישראל היא נחלת עמנו ושום עם אחר
אנו רואים שיש דרך להתנחל בארץ ישראל ישר והפוך. ואם בעוונותינו אין בכוחנו לעלות בחומה ולכבוש, לטהר, לקדש, לשבת ולנחול כפי שעשה יהושוע, הרי יש בידנו ללכת בכוון הפוך כפי שכתבו הרמב”ן, אברבנאל, וחז”ל. קודם נתנחל בכל מקום בין אם קידש יהושוע או לא, ונקים ישוב, ובו בית כנסת וישיבה ובכך נקדש את הארץ בשירי תורה ועבודה ושירי לויים ותהילים. ובכך נמעיט בארץ את ע”ז ועובדיה, שילכו למקום אחר טוב יותר להם. ואו אז נעמוד שוב מול ירדן יריחו
ואז: אם הלכנו בדרך הנכונה. הרי שליריחו יהיה דין של ארץ ישראל
אם לאו, יריחו תהא חוץ לארץ
ואם תהא יריחו חו”ל, הרי שמאחוריה פוער פיו בעל הפעור שיבלע אותנו וכספנו ובנותינו
ואז יבואו חו”ש המיים הזדונים וישטפונו לים המלח, לים המוות, שכל הנבלע בו נמחק מההסטוריה.
(השיעור ניתן בשבת שלאחר הסכמי אוסלו) 0