מ ש פ ט י ם: מה תורמת התורה שבעל פה לידיעת מי שאמר והיה העולם

פרשת משפטים תש”פ

כיצד תורמת התורה שבעל פה  ל ד ע ת  את מי שאמר והיה העולם

 

ראינו שלפי הרמב”ם הדרך להאמין ולדעת את מי שאמר והיה העולם היא כפולה- הבנת הטבע והבנת התורה. שתי הדרכים נפגשות בפרק הבריאה בבראשית.  הרמב”ם “מקווה” שידיעת הטבע  תביאנו לאהבת הבורא וכן אהבת התורה. ומאהבתו נגיע לידיעתו. .

אבל ראינו שאפשר והידיעה עצמה – גם בלי אהבה- תביאנו לידיעה ממשית שהבורא קיים.  עד ימינו לא היה מקרה כזה שאדם הגיע לידיעה בטוחה שהקבה קיים- אפילו לא בעקבות ניסים גדולים כמו יציאת מצרים ומתן תורה.  המצווה לדעת את הקבה – לא רק להאמין בו- נשארה עד כה בדרגה של משאלה.

   אך מאחר וזו מצוווה מהתורה לשאוף לדעת את הקבה, הרי שזו מטרה מושגת.  אחרת ללא היה הקבה מבקש זאת מאתנו. אם הידע על הטבע יגדל , ואתו הבנת התורה, הרי יגדל  הסיכוי לקיים את המצווה ולדעת את קיום הקבה בבטחון.. .

   הפרק הראשון בתורה- פרק הבריאה- הוא המקום שבו נפגשים ישירות המדע והתורה.  אן נראה התאמה ביניהם – בין המדע המודרני לבין סיפור הבריאה- הרי יהיה זה בגדר נס עצום,  שכן מי  יכול היה בזמנו של משה לספר את תולדות העולם בצורה כה מדויקת? רק כח על-אנושי היה יכול לעשות זאת

והיות וזו מצווה להגיע לידיעת הבורא, הרי שלפנינו תהליך שיכול להיות קצר או ארוך- בודאי תהליך שדורש לימוד כפול- של המציאות והמדע , דהיינו הטבע, וידיעת התורה לעמקה.

ועד כה לא היה כח בידי המדע לתת פתרון מתקבל על הדעת לפרק א’ בראשית.  אך המדע מתקדם ולאחרונה פרסם “ערוץ ההסטוריה” בארה”ב סרט דוקומנטרי מדהים שמסכם את תולדות העולם מאז המפץ הקדמון עד לימינו.  אנו יכולים להשתמש בסרט הזה כבסיס להשואה בין התורה והמדע.

השאלה היא האם התורה נקראת כפי שהיא – ואס אין להשוות את  פרק א למדע, או שאפשר למלא את החסר במדרשים ופרושים שונים מהפשט? ם

 על כך באה פרשת משפטים ללמדנו על התורה שבכתב והתורה שבעל פה.

 

יסודות התורה שבעל פה

 

 ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם- 

לפנינו “התפוצצות” של משפטים והלכות –  53 “גן” במספר-  שבאות לכאורה ללא סדר לאחר מתן תורה (יש ויכוח אם באה לפני כן).  עיקר עיסוקה הוא במצוות שבין אדם לחברו.  ולפי הרמב”ן הפרשה ממשיכה את “לא תחמוד”- שהיא שורש כל התאוות ועוותי הדין.

אבל רשי אומר “אשר תשים לפניהם – כשולחן ערוך” כלומר משה רבנו שטח לפניהם את המצוות עם באור מלא כאחד ששוטח אוכל . ומבושל על השולחן עבור אורחיו. האוכל המבושל טוב היא “התורה שבעל פה” שניתנה בד בבד עם זו שבכתב. ואכן רבי יוסף קארו  קרא לחיבורו “שולחן ערוך” המסכם את הלכות התורה שבכתב ובעל פה .

וכן בסוף הפרשה נאמר “ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם” (כד יב) כלומר נתן למשה את הלוחות, את התורה שבכתב ואת המצווה שהיא התורה שבעל פה, להורותם כלומר נתן תרייג מצוות  שיורה לישראל (רשי )ם

והמדרש מפרט יותר-

אמר רבי לוי בר חמא ואי תימא ריש לקיש לוחות זו תורה, והתורה זו משנה, מצווה אלו המצוות, חוקים ומשפטים אלו הדינים אשר כתבתי אלו נביאים להורות זה תלמוד מלמד שכולם נתנו לו למשה בסיני (ברכות ה) ם

פרשתנו – מכל פרשיות התורה- מציגה לראשונה את התורה שבעל פה.  וכלל בידנו שבכל מקום שמושג כלשהוא מוצג בפעם .הראשונה בתורה – שם תמצא את הגדרתו על פי התורה.

 

 מהי איפא התורה שבעל פה 

כידוע – היא כוללת כל מה שנמסר בעל פה או נכתב מעבר לחומשי תורה . ויש להבחין בכמה שכבות היורדות במרותן-

 א – הלכה למשה מסיני

 ב- הלכה מנביאים

 ג- הלכה חכמים אנשי כנסת הגדולהו

ד- הלכה מדרבנן הכתובה במשנה, בגמרא, בפוסקים ראשונים ואחרונים עד ימינו

 

מה טבעה? ם

לפעמים היא מפרשת , מרחיבה או מצמצמת את התורה שבכתב

לפעמים היא עוקרת כביכול את התורה שבכתב ומחליפה את הפסוק בפאן חדש (אומר הגר”א)ש

 הגר”א מביא שלש דוגמאות בולטות (ראה פרופ ישעיה ליבוביץ על התורה) ם

 

בדיני עבד עברי הנרצע

הכתוב אומר: “והגישו אל הדלת או אל המזוזה” (כא’ ו) אך התורה שבעל פה אומרת “אל הדלת ולא אל המזוזה” (ראה רשי)

 בהטית משפט לפי הרוב

הכתוב אומר :”לא תהיה אחרי רבים לנטות  אחרי רבים להטות” שהיא מצוות לא תעשה.  אך התורה שבעל פה מחלקת את הפסוק ואומרת שיש להטות את פסק הדין לפי הרוב

 בתשלום נזק

הכתוב אומר ” עין תחת עין” (כא כד) והתורה שבעל פה אומרת : נותן לו דמי עינו (רשי)

 

בשלשת המקרים הללו אומר הגר”א כי ההלכה – תורה שבעל פה- עוקרת את המקרא

ואכן במדרש בפרשתנו אומר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל

בשלשה מקומות הלכה עוקרת את המקרא…”  (ילקוט שמעוני על והיגישו אדוניו אל הדלת) ם

כלומר יש לתורה שבעל פה מעמד עצמאי היכול להתגבר על המקרא הכתוב

כיצד זה אפשרי? מה מקור הכח של התורה שבעל פה

יש אומרים שכדי שהתורה שבעל פה תדחה או תעקור את המקרא צריך שתהא ברמה של הלכה למשה מסיני.  לנביאים ולחכמים ולרבנן אין כח כזה.

מנין שואבת ההלכה למשה מסיני את הכח לעקור את המקרא?ם  

כדי לענות נשים לב שבכל המקרים בהם הדבר קורה, התורה שבעל פה מקילה על החוק החמור מתוך חסד ורחמים והתחשבות ברגשי האדם .

 

החוק נכתב באצבע של האלוקים

 

והגענו לנקודה חשובה.  לפי הרמבן הרי פרשתנו היא המשך ישיר של עשרת הדברות, ושם בסיני נאמר כי האלוקים דיבר את כל הדברים האלה.  ואין אלוקים אלא מידת הדין- אומר רשי שם (כ’ א) . כלומר עשרת הדברות ניתנו מצד מידת הדין הקשה. וכן נאמר בפרשת כי תשא  ש”לוחות האבן כתובים באצבע אלוקים.” . וגם פרשתנו שהי המשך ישיר נאמרה מצד הדין.

 מה  לגבי מידת הרחמים הויה? במעמד סיני נאמר כי “הר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו הויה באש” (יט יח) ולעומת זאת “ומשה עהלה אל האלוקים” (יט ג) דהיינו  המידות התגלו למשה כשהאלוקים מדבר בקול והויה מרחפת כביכול מעל.   הדבר חשוב משום שמעל הדין מרחפת מידת הרחמים – שלעיתים תמתק אותה אותה ולעיתים תתנגד לה ולעיתים תחליף אותה בדין שנמסר בעל פה.

 ובפרשתנו מדגימה את היחס הזה שבין דין לרחמים.

 .   ראשית מופיע שם האלוקים ברציפות בפרשתנו שבע פעמים – לפני ששם הויה מופיע במפורש.

,  –   ושם האלוקים כאן מובנו מתחלף בין  דיין אנושי למידת הדין האלוקים בורא העולם.

   וכידוע מידת הדין מבטאת את הצדק המחלט ללא רחמים.   כדוגמא- מידת הדין והצדק דורשת “עין תחת עין שן תחת שן.”  כדי לבצע צדק תחלט על השופט האנושי לצוות לעקור את עינו של זה שעקר עינו של אדם  אחר רק כך יחוש בעליל את הכאב שגרם.

   אבל מידת הרחמים הויה המרחפת  מעל הכתוב דורשת פיצוי כספי בלבד. וההלכה שבעל פה הנובעת מכך אינה  רק “מפרשת” את הכתוב  אלא עוקרת את המקרא כפי שאמר הגר”א.

מנין הכח הזה של התורה שבעל פה לעקור כתוב? מכוחה של הויה.  אמנם ב”שמע ישראל הויה אלוקינו”  המידות באות בשווה,  אבל “הוהי אחד” – בסופו של דבר הכל הוא הויה.

וזה לדוגמא עיקר סיפור העקידה.  אברהם שומע מצד אחד את צו האלוקים לעלות לעולה את בנו,  והאלוקים לא מתחרט.  ובאותו זמן שמע אברהם גם את מלאך הויה הקורא לו אל ותשלח ידך אל הנער! למי ישמע אברהם? ולמרות שלא התעלם לרגע מצוו של האלוקים, אברהם לוקח את הראם ומקריבו במקום יצחק.  מניין הסמכות של אברהם להתעלם מצו המפורש של האלוקים? מכחה של מידת הרחמים.  אברהם שמע להויה למרות שנשאר ירא האלוקים.   וכך גם ביקש הכהן הגדול ביום כיפור “יגברו רחמיך על כעסך” ם  – .

 והנה, לאחר שבע פעמים ששם האלוקים  מופיע בפרשתנו מופיעה גם מידת הרחמים במלא הודה.שנאמר

זובח לאלוהים יחרם בלתי להויה לבדו

וגר לא תונה (הונאת דברים)

ולא תלחצנו (הומאת דמים)

כח גרי ם היתם בארץ מצרים

כל אלמנה ויתום לא תענון

אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו

וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים

 מ (כב יט-כב) ם

הנה לנו ערכיה של  מידת הרחמים הויה במלא הדרה. היא חשה וכואבת את הכאב שבלב האדם ובסבל ובהשפלה שהוא עובר עקב ההתעללות.

וראינו שמאחר והויה ירדה לרחף על על סיני- כביכול מעל האלוקים – הרי היא וערכיה שולטים מלמעלה.  לעיתים היא מצטרפת לאלוקים בכעס ולעיתים מתנגדת  לו ברחמים.  בחוק “עין תחת עין” היא עוקרת את הכתוב שנכתב באצבע האלוקים – כמו שאמר הגר”א- ומחליפה אותו בתביעה כספית בלבד.

 אך יש שמידית הרחמים מצטרפת לאלוקים- למשל ילגבי דינו של רוצח במזיד. שם היא מצטרפת לתבוע דמו של הנרצח.  ראינו זאת על ים סוף כאשר מידת  הרחמים (עמוד האש) הצטרפה בזעם אל מידת הדין (עמוד הענן) ותבעה אף היא את מה שאלוהים אמר לנח “שופך דם האדם באדם דמו ישפך” ם

 טבעה של מידת הרחמים שאין היא סוגרת עצמה בכתב.  אין שיעור לרחמים, ואין שיעור לחסד שהיא שופעת 

ומצד שני אין שיעור לזעמה כלפי אנשים רעים,  כמו אנשי סדום או כלפי פרעה שהטביע ילדי ישראל בנהר. 

ולכן התורה שבעל פה שהיא מצד הויה אין לה גבול והיא גודלת ומתבררת מדי דור.  .

.

חזרה לפרק ראשון של הבריאה

אילו היתה בידנו רק התורה שבכתב לא היינו יכולים להשוות כלל את סיפור הבריאה שבפרק א’ בראשית לסיפור שהמדע מספר.  כי  מהכתוב נשמע שהעולם נברא בששה ימים לפני חמשת אלפים שנה. . אין כל קשר בין הסיפור של משה למדעי הטבע ואין אנו יכולים ללמוד דבר על בורא העולם בצורה שתגביר את  י ד י ע ת נ ו  על קיומו.  הדבר אפשרי ברמה של אמונה,  אבל לא של ידיעה.

אבל כשנצרף את התורה שבעל פה הדבר משתנה לחלוטין.

שכן התורה שבעל פה אומרת שבספרו של ריש לקיש היה  כתוב “וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מוות” –והסביר ריש לקיש: “מוות הוא הרע, הפורענות, המחלה והמגפה”.    מכאן שבסוף הימים- בסוף היום השישי לבריאה-  האלוקים ישפוט את  כ ל  הבראיה (כמו בכל ראש השנה). ואם גזר הדין יהיה “טוב מאד” – העולם יתקדם ליום הבא, השבת הנצחית- שלעתיד לבא.  אם הדין יהיה רע- ישיב האלוקים את העולם לתוהו ובוהו כפי שעשה לעולמות אחרים לפני כן (רשי) ם

ומכאן שמשפט דומה נערך בסופו של כל יום בששת ימי הבריאה.  כשכתוב “וירא אלוקים כי טוב” משמע שהיתה אפשרות של לא טוב, “כי רע”.    ומכאן נובע הרעיון שהאלוקים ברא את העולם כבניין של שש קומות, ובסוף כל קומה בדק האם היא טובה בעיניו-בעיני הבנאי – האם היא יציבה וחזקה די לשאת על גבה את היום הבא כלומר הקומה הבאה.   אלו  שלא נראו “טוב” בעיניו, אם משום שמלאו את תפקידם או שלא יוכלו לחיות ביום הבא, האלוקים כבנאי החריב ללא רחמים- אך בצדק מחלט, כי הוא פועל כמו בנאי. הוא הנותן חיים והו הלוקח אותם בצדק מחלט. רק אלו הבריות שנראו “טוב” בעיניו, עיני הבנאי, הוא השאיר. כך למשל השמיד את הדינוזאורים כשהפריעו ליום הסא, כי אין הם יכולים לחיות צד בצד עם האדם. .

 והנה פלא- לא היינו מגיעים להבנה זאת ולהשואה למדע אלו היינו דבקים בכתוב. אך משהלכנו בדרכו של ריש לקיש הבנו את המשפט שבסוף כל יום מהבריאה וכך יכולנו לראותאת ההתאמה המפלאה בין המקרא למדע.

את פרטי ההשואה המפלאה הזו כבר דנו לעיל בפרשת בראשית בעברית ואנגלית

ועתה נשאר לנו לעמוד משתאים- כיצד ידע משה רבנו לספר סיפור כה מדויק  על הבריאה? מי סיפר לו זאת לפני  שלשת  אלפים וחמש מאות  שנה, כשגדל בבית פרעה? לפנינו נס חי שאנו יכולים למששו כפי שאנו ממשים שולחן לפנינו.  עתה אנו יכולים לא רק ל ה א מ י ן  אלא  ל ד ע ת  שהבורא – נותן התורה- חי וקיים

יוהנה פלא- דוקא התורה שבעל םה- המעורפלת בענן ומרחפת למעלה כיונה– דוקא היא זו המוסיפה כח ואמינות לתורה שבכתב. 

    לך תאמר זאת לצדוקים, לקראים ולנוצרים.

ולגבינו, שאנו דבקים בתורה שבכתב ושל על פה, שאלוקים והויה הם אחד- עלינו  ל ד ע ת  שהיא עץ חיים וחיי עולם נטע בתוכנו