כי תשא
מניין לחיים קדושה
הרב דר צבי אבינר תשעט
מקובל לדבר על קדושת החיים. אך הכתוב לא אומר זאת בפרוש בשום מקום! אמנם כתוב שהאדם נולד בצלם, אך רעיון זה הוא הנימוק כנגד רציחה, לא משום שהחיים עצמם קדושים! 0
מניין לנו שהחיים קדושים? האם הבקטריה קדושה? האם העכביש קדוש? מה משמעות הקדושה בעולם? ם
והנה לפני חטא העגל מביאה התורה קטע קטן שבד”כ לא שמים אליו לב. לאחר הצווי על הקמת המשכן,ולפני חטא העגל אומרת התורה
ואתה תדבר אל בני ישראל לאמר
אך את שבתותי תשמורו
כי אות היא ביני וביניכם לדרותיכם לדעת כי אני השם מקדשכם
ושמרתם את השבת
כי קודש היא לכם, מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה
ששת ימים יעשה מלא כה וביום השביעי שבת שבתון קדש להשם
כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ברית עולם
ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם
כי ששת מים עשה השם את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש
ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני
שני לחת העדת לחת האבן כתבים באצבע אלקים
ג פעמים חוזרת התורה כאן על רעיון השבת. וזה ברגע האחרון כשגמר הקבה לומר למשה על עשיית המשכן, ולפני שנתן לו את לוחות הברית ולפני שירד מההר. ו לכאורה הדבר מיותר- מדוע ג פעמים? וגם המיקום תמוה- מה לשבת ולמשכן ? 0
0 אך התורה שבעל פה רןאה כאן שילוב של ארבע קדושות ובינהם קדושת החיים
קדושת השבת
קדושת המשכן
קדושת השכינה
קדושת החיים
הבה ונפרט
ירידתה ההדרגתית של הויה לעולם
נזכור כי המשכן הוא רק שלב בהשראת השכיטנה בעולם . אמנם תשכון בין הכרובים (ומכאן שמה) אך רצונה לשכון בלבנו שנאמר
“ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” – בלבם. וכפי שלמדנו המלה “ושכנתי” מרמזת על שני מקדשים בלבד- “שכן-תי” שהוא רמז למקדש ראשון שעמד תי שנים, ו”שני-תכ” רמז למקדש שני שעמד תכ שנים. והפסוק מרמז על המקדש השלישי שהוא “בתוכם” , בלבם. אפילו אם נבנהו על הקרקע במהרה בימינו- לא תשכון השכינה אלא “בתוכם” – בלב ישראל ובלב כל העולם
ובאופן הסטורי השכינה ירדת לעולם בהדרגה באופן הבא–
ראשית בפרק א בספר בראשית כראשי תיבות בין שישי לשבת
שנית כ”הויה אלוקים” – צד בצד עם מידת הדין- בסיפור גן העדן
שלישית, מופיעה הויה בפסוק לבדה בגךוי בלי אלוקים בדברי חוה “קניתי איש עם הויה.” (רבנו בחיי)
ואמנם בששת ימי הבריאה הויה אינה מוזכרת כלל. שכן האלוקים- מדת הדין- ברא את העולם כשהוא “לבדו ימלוך נורא.” רק לפני בריאת האדם פנתה מידת הדין למידת הרחמים והחסד – הויה- והזמינה אותה להשתתף במלכות העולם (ובית הדין החדש של מעלה.) והיא – מידת הרחמים- נכנסה לעולם, ליום השישי מהשבת שבה היא שוכנת. רואים זאת בפסוק
“י ום ה שישי ו יכולו ה שמים והארץ ” .
שבו הויה מופיעה בראשי תיבות כגשר בין שישי לשבת. בלעדיה לא יתקדם העולם לשבת אלא יחרב על ידי מידת הדין- כפי שעשתהלעולמות אחרים לפנינו.
מהי השבת? מדובר בשבת הנצחית שלעתיד לבא, שהוא יום הבריאה החדש. אם נתפוס את עולמנו כבניין של שש קומות , כשכל יום מהווה קומה, אזי השבת איננה “קומה נוספת” אלא מציאות חדשה שתסובב ותמלא את העולם- את הבניין כולו. תהא זאת מציאות של חסד ורחמים ועונג וקדושה לאין שיעור.
אך משנכנסה כאמור מידת הרחמים – הויה- לעולמנו, היא לא מצאה בו מנוח. והרי כל מציאות הויה בשבת שלעתיד לבא היא של “מנוחה” משום ששם היא אינה יוצרת או בוראת יצורים חדשים כלשהם. כיצד איפא תשתתף במלכות העולם, כאשר אין בו יצור המסוגל להבינן רחמים וחסד מהם, שבלבו תוכל לשכון ולנוח? האם הצירעה או התנין או העכביש יוכלו להבינה? אפילו אם יפתחו יצורי בראשית דעת ותרבות משלהם, לעולם לא יוכלו לקבל לתוכם את הויה וערכיה של חסד ורחמים וסליחה וקדושה, משום שכל היצורים בעולם לפני האדם נבראו על ידי מידת הדין בלבד.
ומשום כך אמר לה האלוקים “נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו” כלומר “את ואני נעשה אדם” והוא יהיה מסוגל להבינך ולתת לך מקום לנוח ולשכון בלבו- אם יסכים לכך.
ומידת רחמים אכן הסכימה ואז, כשני כרובים הנושקים כנף בכנף באהבה, עפו שתי המידות על פני הבריאה כולה וכוננוה כך שלא תיעלם ותלך לאיבוד. כפי ששרו הלויים בים השישי “הויה מלך, אף תיכון תבל בל תימוט” .
זאת רואים בפסוק הפותח את סיפור גן העדן האומר “אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ביום ברא הויה אלוקים ארץ ושמים.” כאן מופיעים “הויה אלוקים”ם צד בצד בפעם הראשונה. שם הויה מופיע בגלוי בפסוק לראשונה אך רק צד בצד האלוקים. כשני כרובים הנושקים כנף לכנף. והפסוק אומר שהם בראו את העולם מחדש (בהבראם) בכוון הפוך- מארץ לשמים. כלומר עפו על הבריאה מיום שישי לחמישי לרביעי וכו’. ואז “יצר הויה אלוקים” (לא ברא) את גן העד ביום שעדיין לא היה בו גשם או צמח כלשהוא- כלומר ביום השלישי (אומר רבי יוחנן). עולם היצירה לכן הוא וירטואלי, מעין מסך של מחשב. ושם נערך המבחן הגדול של גן העדן. אם היה האדם עומד במבחן, היו הוא ואשתו נשארים בגן העדן עד קץ הימים- ללא חיים בארץ. הם לא היו חשופים למלאך המוות. אך משכשלו במבחן ונגזר עליהם לחיות בעולם הזה, ולדעת טוב ורע מהם, זרע הקבה ביום השלישי חיים על הארץ והחל לבנות את העולם יום יום עד שהאדם יופיע בעולם הזה ביום השישי של הבריאה
עד כה הזכרנו שני שלבים בכניסת הויה לעולם. ראשית בין שישי לשבת בראשי תיבות, ושנית בגן העדן צד בצד עם האלוקים . .
ועתה, בארץ, מיד כשילדה חווה אמנו את בנה הראשון קין – היא חשה לראשונה שפע של רחמים וחסד ואהבה. והרי “רחמים” נובעים מהרחם. חווה היא הראשונה שהכירה וחשה את מה שהויה חשה לגבינו. אבל חווה גם חשה את ההפך מהויה- את הרע. שהרי כמעט מתה בלידה. .
לפנינו איפא שלשה שלבים בכניסתה ההדרגתית של הויה לעולם. אך מידת הרחמים שואפת לרדת ועמוק יותר ולשכון בלבנו כך שנפיץ את אורה בעולם. כי הרי לשם כך נברא האדם. והאדם זקוק להדרכה כיצד יזהה את הויה וכיצד יזמין אותה ללבו וכיצד ימליך אותה עליומדי יום ביומו. כי הויה היא כה רגישה לדחיה שהיא תעוף ותחזור לשבת הנצחית ותנח אותנו לגורלנו. . .
ולכן ירדה השכינה על הר סיני בעוד אלוקים מדבר בקול. ומשם תמשיך ותרד לשכון בין הכרובים, ומשם היא מקווה להמשיך ולדור בלבנו. שכן אין לה מקום אחר בעולם לדור בו.
.עתה משהקדמנו וסקרנו את כניסתה ההדרגתית של הויה לעולם ואת מושג השבת- נעבור לקטע המפלא שלפנינו. כאמור התורה חוזרת כאן ג פעמים על רעיון השבת, אך כל פעם בעומק גדול יותר. השבת, כמו הויה, חודרת לעולם בשלבים. ונראה שבאופן מפלא מוסיף כל שלב נדבך לרעיון קדושת החיים
“
א) פיקוח נפש לשם שבת
השלב הראשון- “ואתה תדבר אל בני ישראל – אך את שבתותי תשמורו וכו
ואתה תדבר- סגנון מיוחד לעשיית המשכן. כמו ואתה תצווה. הדגש הוא על אתה- משה עצמו ידבר ולא על ידי שליח (רשי) . בניין המשכן – בין על הקרקע בין בלב- הוא אישי. משה היה “רדוף וזריז” ותאב “לעשות” את המשכן .
הקב”ה מבחין בתאותו של משה ואומר לו כי עליו לעצור את תאותו לבנות משכן בגלל השבת. ולכן אותן מלאכות שהוא חפץ כל כל כך לעשותם עבור בניין המשכן, יהפכו לאבות מלאכה האסורות בשבת. עצירת תאותו לעשות היא היא הבונה שבת.
ובזה קושרת התורה את המשכן לשבת. המשכן הוא “מקום” פיזי למנוחת השכינה בין הכרובים, והשבת היא “מקום” בזמן שבו השכינה נחה.
ובכך יש חידוש בתפיסת השבת. נזכור כי עד כה למדנו שלשבת שתי פנים. מצד האלוקים השבת היא יום שבו האלוקים שבת מכל מלאכתו. אבל מצד הויה השבת היא יום שהשכינה נחה כפי שכתוב בעשרת הדברות “כי ששת ימים עשה הויה את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי”0
ההבדל הוא עצום. האלוקים שרוצה להמשיך ולברא – עצר בעד עצמו ושבת בכח מלעשות יצורים חדשים ומלשפוט. לגבי הויה מידת הרחמים המצב הפוך- במלכות שלה, בשבת הנצחית היא אינה יוצרת ובוראת ושופטת. רק כאן משהשתתפה עם מידת הדין ליצב את העולם ולבראו מחדש היא חפצה לחזור ולנוח.
וכך לגבי משה ול”ט מלאכות.
משה שובת מצד האלוקים. גם הוא רצה להמשיך ולבנות את המשכן אלא שעצר עצמו בגלל השבת. . וכמו שאותן המלאכות שהאלוקים עשה בששת הימים הן אותן המלאכות שמהן שבת. כך גם משה: אותן מלאכות שרצה כל כך לעשותן עבור המשכן הן אותן שהפכו לאבות מלאכה האסורות.
וזה מסביר מדוע המספר ל”ט. אומר הרב גורן זצל כי מאחר ושם אלוקים חוזר ומופיע 35 פעם בששת ימי בראשית. ועוד 3 פעמים בשבת- סהכ 38- הרי שאלוקים שבת מל”ח אבות מלאכה, אלא שהן נשארו בגדר עקרונות בלבד עד שנאמרו למשה בקשר לבניין המשכן. עתה קיבלו אתן ל”ח הגדרה ממשית. נוספה עליהן כאן מלאכה חדשה של “ברירת מקולקל מטוב”- כנגד הברירה בין ישראל לעמים. והנה לנו ל”ט מלאכות
ומצד הויה– ל”ט אבות המלאכה נאסרו משום שהשבת היא מנוחת השכינה כמו שהיא נחה במשכן. כלומר מצד הקדושה של נוכחותה וזה פאן נוסף וחדש לשבת מעל שבת בראשית. .
. .. .ואומר הרב גורן זצל כי לשבת ג מרכיבים- (1) שבת בראשית וההלכות הקשורות להכנה משישי לשבת כמו במן (2) שבת כזכר ליציאת מצרים וההלכות הקשורות למנוחת העובד (השבת הסוציאלית בספר דברים) (3) שבת המשכן וההלכות הקשורות לקדושת השבת )ם
אם נסכם מהלך הדברים נאמר שביום השישי נמלכה מידת הדין ברחמים ויחד כוננו את העולם שנאמר “אף תיכון תבל בל תימוט”. יחד- כנף נושק כנף- הם בית הדין של מעלה או “הויה אלוקים מלך. ” ומשנכנסה השבת הכרובים מתמזגים לאחד באהבה. ולכן סוד השבת – רזא דשבת- היא עליית המלכות לאחד בכניסת השבת”
ועל רקע זה, באופן מפתיע, מחדשת התורה שבעל פה עקרון ראשון לפיקוח נפש
שכן המלים “אך את שבתותי תשמורו” מרמזות על מיעוט, שיש מצווה עשה כי שכן דוחה את השבת- והיא המילה.
כי בפ’ שמיני נאמר “וביום השמיני ימול” – אפילו בשבת. ובכך העלה משה את מצוות המילה מעל לשבת. ולכן מרגע זה ואילך אין המילה נוהגת בבני נח – כפי שהיה אפשר לחשוב- אלא בשומרי שבת בלבד- בישראל (מסכת סנהדרין) 0.
וכאילו בדרך אגב אומר רבי אליעזר שמכאן הוא לומד בקל וחומר שפיקוח נפש דוחה שבת. כי מה הצלת אבר אחד דוחה שבת, קל וחומר להצלת כל הגוף! כלומר מי שנקבר בשבת תחת מפולת אבנים מותר לפקח ולסלק את האבנים ולהצילו. וכך גם לגבי כל סכנת נפשות שדוחה שבת. ורבי יוחנן מרחיב את ההיתר גם ל”ספק סכנת נפשות” 0 .
ורבי יוסי ברבי יהודה לומד זאת ישירות מהפסוק בלי קל וחומר שנאמר .
תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר מנין לפיקוח נפש שדוחה שבת?0
שנאמר את שבתותי תשמורו. אך- מיעוט (ירושלמי יומא פח ה”ח)
מה הנימוק להיתר פיקוח נפש בשבת? כי “אם אין שומר, אין שבת” (אור החיים). כלומר אין אנו מצילים נפש משום קדושת החיים אלא כדי שהניצול ישמור שבתות הרבה. כלומר בשלב זה של דיוננו – ההיתר לדחות את השבת מצומצם לאלה השומרים אותה
ונשים לב שהסכנה דוחה את השבת, לא מבטל אותה. על הרופא (או מפקח הגל) לזכור שהשבת קיימת ולהמעיט את העבירה ככל האפשר.
אך התורה חשה שאין בכך עדיין למצות את קדושת השבת ולכן היא ממשיכה ואומרת
–
ב) פיקוח נפש משום קדושת ישראל
לדעת כי אני הויה מקדשכם
ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם
התורה מעמיקה כאן את תפיסת השבת. השבת מעניקה קדושה לעם ישראל. היא מעין מרחץ של זמן שבה טובל עם ישראל בנוסף למילה והופך לעם קדוש לקב”ה, שנאמר “כי אני השם מקדשכם”.
מאחר והשבת היא מנוחת השכינה, כל השומר אותה מתקדש על ידה – כיחיד וכעם קדוש.
ואכן השבת הראשונה בחיי כל זכר לפני המילה היא “שלום זכר” כי היא מצרפת אותו לעם ישראל – גוי קדוש.
רואים זאת בעשרת הדברות. הו מהוות מעין סולם שבו עולה אדם בקדושה מלמטה למעלה. בלוח הימני עולה אדם מהדברה החמשית של “כבד את אביך ואמך” לדברה הרביעית של השבת וממנה לדברה שלישית ושניה של איסור עבודה זרה ומהם למעלה ל”אנוכי”. מכאן שאי אפשר להגיע לדבקות ב”אנוכ”י אלא דרך השבת.(כך פותחת פרשת קדושים תהיו)
השבת היא לא רק מקום מנוחה לשכינה. ממנה מקרנת הקדושה לישראל השומרים אותה.
מבחנה הלכתית מרחיבה התורה את השבת מעל איסור מלאכה. נוכחות השכינה בה קובעת את אופי השבת, האוירה, העונג, הלבוש, הדיבור, לימוד התורה
.
0 – והנה כבדרך אגב לומדת כאן התורה שבעל פה מימד חדש לפיקוח נפש
תניא רבי יונתן בן יוסף אומר מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת שנאמר
“ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם- היא מסורה בידיכם ואים אתם מסורים בידה (יומא)
הטיעון החדש לפקוח נפש בשבת משתנה. יש להציל הנפש לא כדי שישמור שבתות הרבה אלא משום קדושת ישראל שהיא גדולה מקדושת השבת! כלומר קדושת “כנסת ישראל” גדולה מזו של השבת- כותב אור החיים, והוא מוסיף בהתרגשות:
כאן נתחכם השם להודיעם שקדושת ישראל גדולה מקדושת השבת זשזו נדחית מפני זו
ודבר פשוט הוא שהקטן נדחה מפני הגדול, יתגדל וישתבח שמו המבורך!
אם בכניסת השבת עלתה המלכות לאחד, עתה מתקדשת כנסת ישראל עם השבת. עד כדי כך שקדשותה גוברת על השבת
ומאחר שהשבת “קודש היא לכם”- ביד ישראל – היא לא רק נדחית אלא מבוטלת מפיקוח נפש. הרופא אן המציל יכול למשל להתחיל ולהכין את הטיפול לפני הרגע האחרון וכדומה.
האם בכך המעטנו את חשיבות השבת- שכנסת ישראל גוברת עליה? בודאי שלא. הדגש הוא שהיא לא רק מנוחה אלא השראה של קדושה לכל השומרים אותה.
ועדיין לא נדחתה השבת מפני קדושת החיים אלא מפני ישראל. . ואמנם התורה ממשיכה להעמיק את תפיסת השבת ואומרת
ג) חילול שבת עבור פיקוח נפש
ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת
ששת ימים יעשה מלאכה ם
ושמרו בני ישראל את השבת לדרתם
….
התורה מעלה כאן טיען חדש של עבירה על איסורי שבת – העובר מחלל את הקודש. ולכן מות יומת
כי יש הבדל בין דחית הקודש, ביטלו או חילולו. המחלל עושה דבר נורא של פגיעה בשורש, ההפך מהקידוש
.והתורה שבעל פה מוסיפה
כתוב מחלליה מות יומת, וכתוב ביום השבת שני כבשים בני שנה.
מלמד ששניהם בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לאמר ואין האוזן לשמוע- (ירושלמי נדרים פ”ג ה”ב)
כלומר עבודת השם במשכן – הקרבת התמיד – דוחה איסור חילול שבת, השבת לא רק דחויה או מבוטלת בגלל התמיד אלא אפשר לחללה
מבחינה הלכתית הוסיף המימד החדש קדושה לכל השבוע. יש לזכור ולשמור את השבת בכל ימות השבוע. השבת היא מקור חיים לכל השבוע.
.
ומכאן לומד רבי שמעון בן מנסיא מעלה נוספת לפיקוח נפש בשבת
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ברית עולם-
מניין לפיקוח נפש שדוחה שבת? אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמורשבתות הרבה (יומא)
רבי שמעון עלה בדרגה. פיקוח נפש לא רק דוחה ומבטל את השבת, אלא מאפשר חילולה .
כשם שהתמיד מאפשר חילול שבת, כך פיקוח נפש מאפשר חילול שבת
ובכך העלה רבי שמעון את פיקוח נפש לדרגה שווה לעבודת השם במקדש
. .
.אלא שרבי עקיבא לומד מהתמיד עקרון גדול יותר. שנאמר-
מעם מזבחי תקחהו למות- אפילו להחיות.
מה זה שספק יש ממש דבריו ספק אין ממש בדבריו ועבודתו דוחה שבת, קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה שבת
ההלכה מאפשרת להוריד כהן מעבודתו במקדש כדי להעיד לטובת נאשם ולהציל חיו. וזה למרות שיש ספק אם יש בעדותו אמת אם לאו ומכאן לומד רבי עקיבא קל וחומר לפקוח נפש שדוחה שבת וכל המצוות.
ומאחר שמדובר בחיי כל נאשם, בין אם הוא יהודי או לא, הרי שלפי רבי עקיבא קדושת החיים עצמם דוחה את השבת וכל המצוות.
ואפשר להקשות על רבי עקיבא שהרי הוא מעמיד את מצוות קידוש השם מעל החיים, שנאמר ואהבת בכל נפשך. .
ועל כך ישבו חכמים בעליה וגזרו שעל כל המצות יעבור ואל יהרג שנאמר וחי בהם וללא שמות בהם. מלבד ע”ז ג”ע ושפ”ד. דהיינו הצווי וחי בהם מקדש את החיים מעל קידוש השם.
אך מדוע החיים מקודשים
“ם על כך מסיימת התורה ואומרת- “וביום השביעי שבת וינפש
בעוד שבעשרת הדברות כתוב וינח ביום השביעי, כאן כתוב וינפש.
רמז לנפש. שהרי בניגוד לכל שאר יצורי העולם- בנפש האדם משתתפים “הויה ואלוקים” שנאמר “ויצר הוויה אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו רוח חיים ויהי האדם לנםש חיה” .
הוה אומר קדושת חיי האדם נובעת מכך שהשכינה עצמה השתתפה ביצירתו.
וריש לקיש מעיר- וינפש מכאן לנשמה יתירה בשבת. כלומר בשבת מקבל האדם השומר שבת מנה כפולה של השכינה.
ואם את השבת הנפלאה הזו אפשר לחלל מפני פיקוח נפש, הרי שהנפש היא קדושה והחיים קדושים
.
ונסכם ונאמר
–
פיקוח נפש של היחיד כמו מילה דוחה שבת
פיקוח נפש מפאת קדושת ישראל מאפשר ביטול שבת
פיקווח נפש בגלל קושת החיים מאפשר חילול שבת
והרמבם מסכם בשלוש הלשונות: פיקוח נפש דוחה ומבטל שבת ואיפשר לחללה עבור חולה מסוכן משום שאין התורה דין ונקמה אלא חסד בעולם
לשבת רבדים שונים עמוקים זה מזה. השבת היא מקום מנוחת השכינה. וככל שהשבת מעמיקה בלבנו, כך גם חודרת השכינה עמוק יותר ללבנו.
וכל שהשכינה ממלאת יותר את לבנו, כך גם תגדל קדושת החיים בעיננו. שהרי מצד הדין אין אדם חיב להציל הנפש. יש איסור להרוג וליטול נפש, אך לא לצאת מגדרנו להצילה (מצוות הצלת טובע בנהר היא דרשה מדרבנן)
והיו תרבויות אנושיות ששמרו יפה על החוק אך לא קדשו את החיים. קחו את ספרטה למשל. או את גרמניה הנאצית. הנאצים התפארו בכך שהם חסרי רחמים, וטענו שהיהדות הכתימה את הנפש הארית הגאה והאכזרית הטבעית.ר . לנאצים לא היה היסוס להרוג את החיילים הפצועים שלהם לטובת הכלל והמנהיג .
והתורה מכירה בכך שבלי שבת ובלי שכינה בלבנו אין ערך של פיקוח נפש והצלת חיים. יש איסור רציחה המשותף לכל התרבויות ואפילו פושעים, אך אין זה מובן מאיליו שיש להציל נפש בכל מחיר
לכלומר יש להציל הנפש לא משום שזה טוב לחברה אלא שזה טוב להויה .
וככל השבת תעמיק בלבנו, כך תעמיק השכינה את השראתה ונכבד את קדושת החיים
ואולי משום כך אומרת הקבלה שהשכינה נכנסת לשבת בשלש סעודות
בסעודת ליל שבת נחה השכינה המלכה עם דודה
בסעודת היום עוךה כנסת ישראל לסעוד עם המלך
ובסעודה שלישית נוצר זעיר אנפין שהוא מקור החים לכל השבוע
היש קטע עמוק וחשוב כזה בכל התורה? 0