הרב דר צבי אבינר
כי תצא :מה לעשות בשעות הפנאי? 0
הפרשה מתחילה בשרשרת של מצוות: ראשית מצוות יפת תואר, לאחר מכן עניין אשה שנואה ואהובה, ולאחריו פרשת בן סורר ומורה, ולאחריו מצוות תלוי על עץ שיש לקברו. וחז”ל ראו כאן התדרדרות: אם תכנע ליצר הרע ותיקח אשה פת תואר במלחמה, סופך שתשנא אותה, והיא תלד לך בן סורר ומורה שסופו שיתלה על עץ. וראיה לכך: דוד ואבשלום . כלומר עבירה גוררת עבירה
ומיד מביאה התורה שרשרת של מצוות של דברים חיוביים : מצוות שילוח הקן, ולאחריה מצוות מעקה, לאחריה מצוות כלאים. כלומר אם תקיים “מצווה קלה” של שילוח הקן אזי תזכה ותבנה בית ותעשה מעקה ואז תזרע כרם וכו. כלומר לפנינו שתי שרשרות: באחת האדם נופל בה, ובשניה אדם עולה בה
ונקודת המפנה בין השרשרות היא שילוח הקן. הבה ונתרכז במצווה זו. 0
כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ
אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים
לא תיקח האם על הבנים
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך
למען יטב לך והארכת ימים (יב: ו-ז) 0
מדובר “כי יקרא” דהיינו במקרה, באדם שהולך בדרך ונתקל בקן. אם הוא מגדל את הקן למסחר או לאוכל או שהקן מצוי בביתו מסיבה כלשהיא אין המצווה נוהגת. כלומר מדובר באדם ההולך בדרך להנאתו בשעות הפנאי. יתכן והולך הוא למטרה עסקית כלשהיא אך ברגע זה בהליכתו בדרך נתקל הוא באקראי בקן ואז חלה עליו המצווה.
ויש לציין שההולך בדרך פטור מלימוד תורה שנאמר “אל תרגזו בדרך.” יש עוד רק מצווה אחת המוטלת על ההולך בדרך והיא קריאת שמע. אך זו היא מצווה קצרה יחסית ונוכל להניח שהההולך שמדובר בו כבר יצא ידי חובתו ק”ש ועתה פנוי הוא להנות מהדרך.
מדרש רבה מדגיש את ההבט הזה בשילוח הקן. הקב”ה סובב אותנו במצוות בכל עיסוקינו, אדם הבונה בית חייב במצוות מעקה, המעמיד דלת חייב במזוזה.,הזורע בשדה משאיר פאה לעניים, העושה עיסה מפריש חלה, וכו. מה יעשה בשעות הפנאי? על כך באה מצוות שילוח הקן. כך אומר המדרש 0
כלומר לפנינו מצווה יחודית העוסקת באדם מישראל שהפנאי בידו. ואם בעבר הרחוק היה רק לעשירים ומלכים זמן פנוי. ורוב בני האדם שקעו בעיסוקם מעלות השחר עד צאת הכוכבים. , בימינו המצב השתנה לחלוטין. אנו עובדים פחות ימים בשבוע ועבודתנו נעשית יותר ויותר בידי רובוטים. לאדם הממוצע יש היום יותר זמן פנוי מאשר לעשירי העבר. והצפייה היא שבעתיד הפנאי עוד יגדל. 0
ודבר זה מעסיק את גדולי הסוציולוגים של ימינו. הם מצפים שהדרישה למלא שעות הפנאי בשעשועים ומופעי תרבות תגדל בשנים הקרובות. ואם ברומא העתיקה התמלאה הדרישה ללחם ושעשועים על ידי צפיה במשחקי חיים ומוות של גדליטורים או בהוצאה להורג בידי חיות טרף בזירה, כאשר הקהל אוכל לחם שסופק על ידי הקיסר, הרי בימינו החליף מסך הכסף את האיציטדיון ואנו צופים במחזות של מין ואלימות. . ואם כל זה לא מספיק למלא ריגשותינו אנו מחפשים ריגוש מלאכותי בסמים ואלכוהול ומה לא. וככל שיגדל הפנאי שבידנו כך תגדל דרישתנו לסיפוק היצר שאין לו גבול. 0
כלומר בשעות הפנאי צפים ועולים בנפשותינו יצרים עמוקים הקשורים בשלוש המצווה הקדמוניות (א) עבודה זרה, כלומר השתעבדות לאלילי פופ וסמים למיניהם (ב) גילויי עריות לצורותיהם (ג) שפיכות דמים לצורותיהם. יצרים אלה קבועים עמוק בנפשנו מרגע יצירת האדם ואנו נולדנו להתעמת אתם ולשעבדם לעבודת הבורא במקום להשתעבד להם
והנה באה התורה ומביאה לנו מצווה אחת ויחידה החלה על שעות הפנאי והיא שילוח הקן. מה בדיווק אומרת מצווה זאת? 0
שלח תשלח את האם הרובצת על האפרוחים
ואת הבנים תקח לך
התורה מדייקת: הצווה חלה רק כשהאם רובצת על הביצים, אם היא מרחפת עליהם עליך להשאירם. אפילו אם כנפיה נוגעות בהם עליך להשאירם. 0
מה ההסבר למצווה מוזרה זאת? 0
קודם כל נדגיש שאין התורה מביאה כל הסבר הגיוני למצווה. ובזה נפתחה השאלה שנדונה בהרחבה ביו רבותינו בתלמוד ובין המפרשים האם יש לחפש הסבר הגיוני למצוות בכלל או שעלינו לקבלן כ ג ז י ר ה מלמעלה? ספר החינוך מצטט את הרמב”ם האומר “אל תשיב מילין (למי שאומר) שאין טעם למצוות אלא הן חפץ הבורא כי אנו מחזיקים בסברא השנית שהיא ש י ש בכל המצוות טעם”. 0
א”כ מה הטעם? 0
על כך יש ספקטרום שלם של טעמים.
א) הרמבן אומר שמטרת שילוח הקן היא “לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם”. בדומה לאיסור שחיטת שור ובנו ביום אחד. כלומר התורה חפצה ללמד את לב האדם רחמנות ולהסירמלבנו אכזריות. וכך גם אומר הרמב”ם במורה נבוכים “כי טעם שילוח הקן ושור ובנו כי לבהמות יש דאגה גדולה בכך”. דהיינו עלינו למנוע צער בעלי חיים 0
ב) סיבה שניה לשילוח הקן היא “שלא יתיר לנו השחתת המין” (רמב”ן) כלומר סיבה אקולוגית ודאגה לשלמות העולם
ג) סיבה שלישית המוצעת כטעם למצווה היא שהשילוח יעורר רחמי שמים בבית דין של מעלה. כל עודהציפור נחה על הביצים לבה שקט. אך כאשר היא נשלחת מהקן לבה מתמלא רחמים והיא מנסה לחזור ולרבוץ על בניה. המקיים את המצווה מקווה שכך גם תתעורר השכינה רחמים על בניה ותגאלם. והרעיון עולה בקן אחד עם האגדה שלפני החורבן נראתה יונה יוצאת בוכיה מקודש הקודשים ועפה למדבר ומשם לבבל. לכן נקרא הכותל “כותל הבכי”. 0
ויש הבדל בין ההסברים. לפי ההסבר הראשון והשני מוטב היה להשאיר את האם רובצת על הביצים אלא שראתה התורה את “יצר הרע” של האדם לקחת לעצמו את הביצים והיא מגבילה אותנו שלפחות נשלח את האם. בדיוק כשם שהיא עושה במצוות יפת תואר 0 .
אך לפי ההסבר השלישי יש להשתדל ולקיים את המצווה ולשלח את האם כדי לעורר רחמי שמים. ספר הזוהר והחסידות אכן הולכים בשיטה זאת ורואים בשילוח הקן מצווה שיש לרדוף אחריה ולקיימה כשמזדמנת לידנו
מכל מקום אנו רואים שהתורה רוצה שבשעות הפנאי נעסק בדברים המעוררים רחמים בלבנו או בלב שמים, כלומר במקום להתעסק בגילוי עריות ושפיכות דמים בזירה או בסינמה עלינו להשתדל ולקרב את השכינה לליבנו.
כך עשה אברהם שלא היה מצווה בתרייג מצוות וכשהיה לו פנאי התהלך בארץ והקים את אש”ל אברהם שהם אכילה שתיה ולינה בחינם לכל דורש. הוא גם הקים ותמך בבתי חולים, ההפך מאנשי סדום. התורה רוצה ש נ ל ך ב ד ר כ ו ונעשה כמוהו וגם שנדאג לישוב העולם ולמשלמות המינים כפי שעשה נח. אכן המדרש קושר את מצוות שילוח הקן למצוות מילה . 0 .
היש לך מסר גדול מזה לדורנו העשירבשעות הפנאי? 0 י
מדוע משתיקין אותו
והנה הפתעה: למרות מה שלמדנו עד כה אומרים חז”ל “כל האומר (לפני התיבה) על קן ציפור יגיעו רחמיך משתיקין אותו. ” 0
והאימרה הזו נוקבת תהום. שהרי בתפילת השמונה עשרה אנו פונים בכל ברכה אל הויה דוקא (מידת רחמים) ולא אל אלוקים, כי התפלה מחליפה את הקורבנות והן כידוע מכוונות אל הויה
כך למשל אנו מסיימים ברכת הגאולה “ברוך אתה הויה (אד-ני) גואל ישראל .
מדוע דוקא אל הויה? הראשון שהקריב קרבן כלשהוא היה קין שהביא “מנחה להויה”. אמו קראה לו קין כי אמרה “קניתי איש את הויה.” לדעתה קין יהיה הכהן הבכור-שתפקידו לקרב את האנושות אל הויה, כלומר “לקנות” את היחס בין המין האנושי להויה. בדבריה גם מופיעה הויה בפעם הראשונה לבדה בלי אלוקים בצדה (רבנו בחיי). חוה היא הראשונה שראתה את הויה במלא הדרה דוקא לאחר הלידה, לאחר שכמעט וראתה את המוות ובשעה שדמה שפע הורמונים ולבה מלא היה באהבה וחמלה לבנה הנולד. חווה היא הראשונה שהרגישה מה שהשכינה מרגישה כלפינו, אל בניה. ולכן שורש “רחמים” בא מ”רחם” האשה. בעלה אדם לא יכול היה להרגיש מה שהיא הרגישה. רק האם מרגישה חמלה עזה כל כך על הבנים. .
אך השכינה לא צוותה את קין להקריב לה קרבנות כלשהם. הוא הקריב מרצונו החפשי והבנתו שבכך יקנה את לב השכינה. גם הבל הלך הבדרכו. ומאז הלכה האנושות בדרכם של קין והבל ושאפה להתקרב אל מידת הרחמים על ידי קרבנות. וכך עשה נח מיד לאחר המבול שהיה הראשון שהקריב עולה להויה לבטא מה שעלה על לבו. וכך גם הקריבו ישראל במדבר לאחר חטא העגל כשהקב”ה ויתר להם והורה להקים עבורו משכן ובו קרבנות. ומאז שחרב המקדש החליפה תפילת השמונה עשרה את הקרבנות. ולכן היה מסתבר ששליח הציבור יוסיף בתפילת השמונה עשרה “רחם עלינו כמו שאתה מרחם על קן הציפור.” תפילה כזו דוקא מתאימה מאד לשמונה עשרה. והנה למרות זאת אמרו חז”ל שמשתיקין אותו. מדוע? 0
על כך מביא המדרש מחלוקת אמוראים בארץ ישראל. חד אמר “משום שמטיל קנאה במעשי בראשית” שכן אי אפשר שהבורא ירחם רק על הקן ציפור. ומה על שאר יצורי עולם? ואמורא שני אמר “משום שעושה מידותיו של הקבה רחמים ואינם אלא ג ז י ר ו ת ” 0
ולכאורה חזרנו אל השאלה האם יש לחפש טעם למצוות או לא. וכאן אומרים חז”ל כביכול שאין לתת טעם לצוות שכן הן גזירות. אבל הנכון הוא שחז”ל אוסרים כאן משהו ספצפי והוא להתפלל בפרוש למידת הרחמים. העושה כך מפריד בין הדביקים. שכן הויה אלוקינו הוא אחד .
כלומר שם הויה הוא יותר ממידת הרחמים. ולכן בתפילת שמונה עשרה אנו פונים בפרוש של הויה אבל לא למידת הרחמים ם..
ויש לכך גם מבט הסטורי. מאמר חזל שמשתיקין אותו ניתן בסביבה היסטורית מסוימת, כשכברה ידם של המינים כלומר כת הנוצרים היהודים שהשתרבבו בבתי הכנסת וניסו להפיץ תורתם. וכשם שחז”ל תיקנו בתקופה זאת לומר “למינים אל תהי תקווה” ( הברכה הנוספת בשמונה עשרה) כך גם השתיקו את אלה הסוגדים ל”רחמים” ואומרים שמצוות התורה הוחלפו ב”דת הרחמים” רחמנא ליצלן. (הנוצרים כידוע רואים קשר בין שילוח הקן להצלבת ישו) 0)
0 –
מה השכר
והנה יוצאת כאן התורה מגדרה ומבטיחה למקיימי המצווה שכר עצום של חיים טובים וארוכים. רק במצות כיבוד אב ואם היא מבטיחה שכר דומה. וידוע הסיפור של אלישע בן אבויה שהפך ל”אחר” לאחר שראה ילד שקיים מצוות אביו, עלה בסולם לשלח הקן ונפל ונהרג. מקרה זה הביאו לכפירה. ויש האומרים שאלישע הפך לאחר כשראה לשון של הרוגי מלכות לוחכות קרקע ואמר: הזו תורה זו שכרה?0
אילו הייתי נפגש עם “אחר” הייתי עונה לו שמייד אחרי שילוח הקן אומרת התורה שעלינו להקים מעקה למנוע נפילת הנופל. אמנם יש לעלות בסולם ולשלח את הקן אך לא בלי שנבטיח שיש מעקה ושהעולה בסולם לא יפול ויהרג. אמנם התורה מבטיחה חיים ארוכים אך אין זה אומר שאפשר להסתמך על הנס. להפך, סמיכות הפרשיות מורה שאסור להסתמך על הנס .
שהרי עולם כמנהגו נוהג. והעולם נברא על ידי אלוקים מידת דין בורא הטבע . ואסור לשכוח שיש אלוקים בעולם מלבד שכינת הויה.
אי אפשר כמובן להתוכח עם ניצולי שואה שפסקו מלהאמין כמו שעשה אחר. גם הם שואלים הזו תורה וזו שכרה? אבל אין טעם של רחמים למצוות וחיינו הם גזירה מלפניו. ואפשר לאמר כפי שהגמרא אומרת שאין שכר בעולם הזה ואריכות ימים היא לעולם הבא.
ומסר נוסף בפרשה הוא שבשעטות הפנאי נדאג לקחת לפחות את הבנים ולגדלם על פי תורת ישראל ושכרנו יהיה שלעם ישראל יהיה טוב ואריכות ימים .