פרשת יתרו תשפא
הרב דר צבי אבינר
מה מצווה עלינו הדברה הראשונה
וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר
אנכי
הויה אלוקיך
אשר הוצאתיך מארץ מצרים .
לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני וכו’
לפנינו שתי הדברות שבני ישראל שמעו מפי הגבורה, כלומר מפי האלוקים . שאר הדברות שמע משה והעביר לישראל. הדבר מורה על חשיבות שתי המצוות הראשונות בלוחות.
ואומר רשי “אלוקים מידת הדין”. ושם הויה הוא מידת הרחמים כפי שכתוב “הויה אל רחום וחנון. כלומר התפיסה של “אלוקים” כ”מידת הדין” היא עתיקת ימים ואינה קשורה לקבלה או לזוהר.
מדוע ניתנו הדיברות על ידי מידת הדין? אומר רשי כדי להזהירם. כפי שאמרו חזל כפה עליהם את ההר כגיגית. אין כאן “ברית” כמו בברית הקשת לאחר המבול אלא אזהרה. אבל רבנו בחיי מסיב עיננו לעובדה שכמה פסוקים לעיל כתוב שהויה ירדה על ההר ואמרה למשה “אתם תהיו לי עם סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש”. כלומר לפנינו בית הדין של מעלה במלא הדרו – הויה ואלוקים – וכל מדה מביעה את דעתה על המצוות: הויה רואה את המצוות כדרך לעשות את ישראל לעם קדוש, בעוד שהאלוקים כשופט מדבר על החוקים עצמם.
הדברה הראשונה והשניה מציגות שני הפכים. או שאנו מכירים ועובדים את הקבה, או את האלילים. אין אפשרות של לא לעבוד מישהוא או משהוא. אדם נולד להמשך לכח עליון. ולכן מוטב לו שימשך לקבה. לפנינו מאבק של משיכות. מעניין שהדברה השניה מכסה את כל שבע הסוגים השונים האפשריים של עבודה זרה. על כך נדבר בהזדמנות אחרת. לכל דור יש את האתגר של עבודה זרה לפי דרגתו הרוחנית. אדם יכול להשתעבד לאלכוהול וסמים או לתאוות אחרות בצורה מוגזמת והתרופה היחידה עבורו היא להשתעבד לקבה.
הבה ונתרכז בדיברה הראשונה
הקדמה או מצווה
כל המפרשים פותחים בשאלה: מה טיבה של הדברה הראשונה? אין היא נשמעת כמצוות עשה ואין היא נשמעת כמצוות לא תעשה. ואכן ספר המצוות הגדול מתקופת הגאונים לא מונה את הדברה במניין התריג. מכאן שהיא נתפסת כפתיחה לשאר הדברות שבה הדובר מציג את עצמו.
אך הרמבם בספר המצוות מונה את הדברה כמצוות עשה ראשונה. אין זו הקדמה שהרי אנו כבר יודעים שאלוקים מדבר . וכן כתוב “את כל הדברים האלה” כולל דברה ראשונה. והשופט מגיש את החוק. לכן מונה הרמבם את הדברה כמצווה ראשונה והיא ל ה א מ י ן שהקבה קיים ושהוא הסיבה למציאות, הסובב הראשון. הרבמם כפילוסוף מכוון דבריו לאריסטו וחכמי יון.ושולל את דבריהם. אך בספר המדע ביד החזקה הוא אומר אחרת, שהמצווה היא ל ד ע ת כי השם קיים וכו’. ורבים מהמפרשים מנסים להבין את ההבדל ומדוע שינה הרמבם את דבריו.
יש הרבה תשובות. הצמח צדק בספר המצוות שלו אומר שהרמבם מדבר על תהליך מעבר מאמונה לידיעה. כל אמונה יש בה חסרון של ידיעה בטוחה. למשל אדם עוור הנכנס לחדר אומר אני מאמין שיש כאן שולחן., כי יש לו סיבות להאמיך כך משום שזה חדר אוכל. אדם שראיתו תקינה אומר אני יודע שיש כאן שולחן משום שאני רואה אותו ויכול לגעת בו. גם העוור יכול לגעת בשולחן ולאמר עכשיו אני יודע שיש כאן שולחן. על העוור לעשות מעשה כדי לעלות ממצב של אמונה עם ספק לידיעה בטוחה.
כך גם ישראל. על שפת הים האמינו בהשם ומשה עבדו. אך האמונה פגה לאחר שלשה ימים ללא מים. היה עליהם להגיע להר סיני ולשמעו את קול הגבורה כדי לעלות מאמונה לידיעה.
כלומר לפי הרמבם המצווה היא ראשית כל להאמין בקיום השם כמניע ראשון וכו’ ומכאן להשתדל לעלות לדרגה של ידיעה. ותהליך זה של למידה נמשך לאורך חיי אדם. והרמבם מנסיונו מורה גם על הדרך שעל האדם ללכת בה כדי לעלות מאמונה לידיעה, והיא לשלב מדע ותורה. אדם ילמד מהטבע על קיום הבורא, ומהתורה על חכמת הקבה. וכך יגיע לידיעה ברורוה עד כמה שאפשר שהקבה קיים והוא ראשית הכל.
הדברים הללו נשמעים סתומים אך אני הקטן מצאתי כי הרמבם צודק. קחו למשל את סיפור הבריאה בבראשית. לאחרונה צפיתי בסרטון נפלא הנקרא “תולדות הארץ”.שהופק על ידי ערוץ ההסטוריה בארהב . הסרטון מתאר את כל מה שהמדע יודע על תולדות כדור הארץ במשך ארבע מיליארד שנות קיומו. להפתעתי הגמורה הסיפור מאשר במלואו את דברי משה בפרק א’ בראשית. ההתאמה בין הסיפורים היא כה מלאה שאתה עומד מלא השתוממות. מי סיפר זאת למשה לפני 3500 ? אנו גם יודעים בדיוק מה למד כשגדל בבית פרעה, ומה שמע מהיונים או הבבלים או הפרסים על הבריאה.. כל הסיפורים הללו סובבים על רצח וקנאה וסטיות מיניות משונות של האלים שמהם נולד היקיום. אין תרבות כלשהיא שסיפרה סיפור המתאים למדע של ימינו מלבד הסיפור שמשה מספר. והשאלה היא מי סיפר לו את תולדות כדור הארץ דיוק כה רב? ולפנינו דוגמא טובה למה שאומר הרבמם שיש לחבר את המדע לתורה כדי להגיע לידיעה שהתורה נכונה ושהקבה קיים. התורה עצמה היא נס חי שאי אפשר לשוללו.
וגם הרמבן וספר החינוך הולכים בדרכו של הרמבם ומונים את הדברה הראשונה כמצוות עשה “להאמין ולדעת”. וכך היה נהוג במשך מאות שנים עד שבא הפילוסוף חסדאי מקרקש מספרד ותקף את הרמבם. אין זה הגיוני, הוא אומר, שמישהוא יצווה להאמין שהוא קיים.
הצמח צדק מנסה להצדיק את הרמבם באמרו שכוונתו הוא לא להאמין בקיום הקבה אלא שהוא ראשית הכל.
ואפשר לאמר שהמצווה היא לא רק ל ד ע ת את הראשית, אלא את ההשתלשלות ממנה עד עשית העולם. מה הכוונה? 0
המצווה היא לדעת את השמות והתארים ולהשתמש בהם בתפילה וברכה
כלומר המצווה היא ל ד ע ת את הקבה, הדובר, ב ד ר ך ובתארים שהוא בוחר להציג עצמו. כל אימת שאנו פונים אליו בתפילה או בברכה עלינו להתיחס אליו בדרך הסלולה בדברה הראשונה. כיצד? נשים לב שהדובר מציג עצמו בשלש שורות
אנכי – העצמות, האני של הקבה
הויה אלוקיך – המידות
אשר הוצאתיך מארץ מצרים – אני מתערב ומניע את ההסטוריה כמלך.
הסבר
אנכי- העצמות של הקבה היא ראשית הכל, המסובב הראשון. ה”אנכי” הוא מעל תפיסה ותאור מילולי . כל תאור רק מגביל אותו. הוא אין סוף. אפילו התואר “בוורא” מגביל אותו כי הוא מעל בורא. גם ה”אני” שלנו הוא מעל כל תאור. השם שהורי נתנו לי הוא חיצוני, לא מתאר את האני שלי. האני הוא מעל ההכרה הלוגית או הרגשית. הוא לא מודע. גם האדפ אינו מודע לאני שבתוכות ובודאי שאין אדם מכיר את האני של הקבה (מכאן למד פרופ פרויד על התת מודע) 0 .
שורה שניה – המידות – הם ה”כלים” שבהם מתגלה הקבה לעולם. כך בבריאה ישב על כסא דין ולכן שמו אלוקים, ובשבת הנצחית לעתיד לבא הוא ישלוט ברחמים ובחסד ובקדושה ובעונג, לכן שמו הויה. לקבה יש אין סוף מידות, אך כאן בדברה הראשונה הוא מציג עצמו בשתי המידות הללו שבהם נברא העולם – הויה ואלוקים – המהוות את בית הדין של מעלה שתחתיו אנו חיים היום
שורה שלישית – מתארת את התערבות הקבה בעולם, והיא נקראת מלכות-. המלכות מקבלת את פסק הדין של השורה השניה, של “הויה אלוקיך.” ומבצעת אותו בעולם.
משל למה הדבר דומה? קחו את הקונגרס של ארהב (או הכנסת שלנו). האני של הקונגרס, הוא רצון העם האמריקני שבחר בקונגרס. מהאני הזה הקונגרס שואב את קיומו וסמכותו. הקונגרס עצמו מרכב משתי מפלגות הדנות ומתוכחות בענינים שונים. כמו בית הדין של מעלה שבו דנות המידות הויה ואלוקים על המשפט. הקונגרס, לאחר שהגיע להחלטה, שולח אותה לרשות המבצעת שהיא נשיא ארהב שתפקידו הוא לקבל את החלטת הקונגרס ולבצע אותה במציאות. כך המלכות (שורה שלישית) מקבלת את החלטת בית הדין של מעלה (שורה שניה) ומבצעת אותה הלכה למעשה
המלכות היתה יכולה להתבטא במלים “אשר בראתי שמים וארץ”. אך כאן,בדברו אל עבדים שזה עתה שוחררו, יותר משמעותי הוא התואר המלכותי “אשר הוצאתיך מארץ מצרים. מכאן שהמלכות חייבת להיות רלונטית לאדם. אין אני מקבל עלי עול מלכות מלך אנגילה עם כל הכבוד, אלא את מלכות ישראל והקבה
הקבה חפץ איפא שכאשר אנו פונים אליו נשתמש בדדך שמתווה הדברה הראשונה. וכך אמנם אנו עושים. למשל כאשר אנו מברכים על הלחם אנו אומרים
ברוך אתה – כנגד אנכי
הויה אלוקינו – כנגד הויה אלוקיך
מלך העולם – כנגד השורה השלישית המבטאת מלכות ,שהוא הוציאנו ממצרים
המוצאי לחם מן הארץ – המלכות במקרה זה הוא הוצאת הלחם מן הארץ.
מאחר ואנשי כנסת הגדולה הם אלו שקבעו מטבע ברכות לפני כ 2500 שנה, הרי שהם הבינו את הדברה הראשונה בדרך שהצגנו, כהדרכה למטבע ברכות ותפילות. מכאן שלםנינו ההבנה הקדומה והמוסמכת ביותר של הדברה הראשונה.
ויש להבין מדוע בוחר הדובר, הקבה , שנתיחס אלין דוקא בדרך המסוימת הזאת. מדוע? כי היא מזכירה לאדם מישראל את סיפור הבריאה ואת הסיבה שאנו חיים עלי אדמות. באמרנו את הברכה עלינו לדעת ולהבין את מה שפינו אומר. ואנו אומרים שהעולם נוצר ראשית כל כשעלה הרצון האלוקי לברא עולם. ה”אנכי” של הקבה רצה. ולברא עולם וזה לפני שהיו מידות ומלכות ועולם. מהרצון העליון הקדמון של ה”אנכי ” נאצלו המידות הויה ואלוקים, וכך ברא האלוקים את העולם בששת ימי מעשה, ורק לפני בריאת האדם שיתף עמו את מידת הרחמים. כך שהאדם נברא על ידי בית הדין של מעלה המרכב מדין ורחמים. ואת מעשה הבריאה ביצעה המלכות, שהיא מידה בפני עצמה המקבלת את החלטת בית הדין. ויש לאמר שכאשר המידות “נמלכות” זו בזו הן יוצרות מלכות .
. ועלינו לזכור ולהבין כי אנו קיימים כדי לשכן את השכינה בלבנו. אחרת “יכלה” האלוקים את העולם, מלשון כלה, כפי שעשה לעולמות קודמים. רק בלבנו יכולה הויה לשכון בעולמו של האלוקים. רק אנו יכולים לאחד אלוקים עם הויה. בלעדנו תשוב הויה לעולם שממנו באה, לשבת הנצחית, ואנו נשאר תחת שלטונה הקשה של מידת הדין לבדה ואין כל סיכוי שנצדק בדין. כל זה עלינו לזכור כאשר אנו פונים אל הקבה בתפילה ובברכה.
ובעל התניא אומר כי היות והמלכות היא בשורה התחתונה, ואנכי הוא למעלה הרי שהמחשבה הראשונה שעלתה ל”אנכי” היא “אני אמלוך”. הרצון הראשון, הסיבה הראשונה לבריאה שאליה הרמבם מכוון,היא שהקבה עלה ברצונו למלוך בעולם תחתון.
והזוהר כותב כי המלכות עולה ויורדת. והכוונה היא שבעבר, בזמן ששת הימים, היה האלוקים מלך, בבחינת לבדו ימלוך נורא. הוא פעל לבד ללא התיעצות עם מישהוא אחר או עם מידה אחרת. המלכות היתה שלו לבד. בעתיד לבא המלכות תיסוב להויה לבדה, בשבת הנמחית כאשר האלוקים ישבות והויה תמשול לבדה. בינתים אנו חיים ביום השישי לבריאה תחת ממשלת בית הדין המרכב מאלוקים והויה והמלכות היא של בית הדין הזה. ובעבר הרחוק, בראשית הכל, המלכות היתה לאנכי בלבד, כלומר היתה בו בפוטנציה, בכח. וכך המלכות עולה ויורדת בהסטוריה
הרעיון הזה מבוטא יפה במזמור רזא דשבת שאנו אומרים לפני קבלת שבת. המזמור מתאר את המלכות העולה ומתמזגת עם השבת ועם “אחד”.ם
דע מה שלמעלה בך
גדולתה של החסידות היא שהיא העבירה את מה שלמעלה אל מטה, אל תוך האדם. המבנה הזה של עצמות, מידות ומלכות קיים בתוכנ, כמו השתקפות במראה, שהרי האדם הוא כצלם ו ד מ ו ת של הבורא. האני שבתוכנו הוא העמוק ביותר מתחת כל הכרה לוגית. מעליו כביכול מצויות המידות שלנו ומעליהן המלכות שלנו כלומר הקשר שלנו לעולם. ובדומה לאנכי של הקבה, גם האני שלנו זועק אני אמלוך. האני שבתוכנו שואף להשאיר רושם בעולם, להניע דברים, להתנשא כמו אדניה בן חגית ולאמר אני אמלוך.
המבחן הוא כאשר השאיפה של האני שלנו למלוך מתנגשת בשאיפת הבורא למלוך. ואכן המרידה במלכות הקבה היא העבודה הזרה השכיחה ביותר. אדם גאותן האומר אני אמלוך ולא הקבה, עובד את עצמו. אין הוא והקבה יכולים להיות בחדר אחד.
מכלל הן אתה למד לאו
מכיון שלפנינו מצוות עשה, הרי מי שאינו מקיימה או שולל אתה עובר על לאו הבא מכלל עשה, שאין נענשים עליו.
כלומר
אדם יכול לשלול את “אנכי” של הקבה, כלומר קוצץ בנטיעות.
אדם יכול לשלול את המידות, או לבחור באחת מעל השניה. הנוצרים למשל מאמינים ברחמים ושוללים את מידת הדין כאילו עבר זמנה. המוסלמים מאידך מאמינים באללה וקוצצים ראשים וידים ללא רחמים בשם הדין. דין מוחמד בסיף. גם הנמוצרים וגםה המוסלמים מפרידים בין הדביקים ושוללים את אחדות הבורא.
וכן יכול אדם להאמין בבורא שיש לו עצמות ומידות, אך לא שהוא מולך ומתעניין בעולם ומנהיג את ההסטוריה. אדם כזה מורד במלכות
ומכאן עובר משה לדברה השניה שהיא איסור עבודה זרה. האלילים באים מיד לאחר המלכות. כללומר מהו אליל? כל מה שאדם ממלך על עצמו מלבד הקבה.
הרחבה
אם בידיעה עזקינן, יש להוסף את מה שהקבלה ממלאת בציור הנל.
. האנכי העליון יש לו נגזרות נאצלות הנמצאות בו והן חכמה, בינה ודעת. כולם בעולם האצילות
המלכות מצדה אף היא משתלשלת לבריאה, יצירה ועשיה. כל פעולה בעולם עוברת את השלבים הללו. הבריאה היא המחשבה הראשונית על הפעלה במובן כלללי, היצירה היא השלב שבו מבטאים את הרעיון הכללי בתכנית מעשית, והעשיה היא הביצוע הסופי בשטח. כך למשל פועל הבית הלבן. לאחר שקיבל הוראות מהקונגרס, הנשיא ויועציו תופסים את ההוראה על כל משמעותויה, כלומר עולם הבריאה. לאחר מכן היועצים מגישים תכניות על הנייר כיצד לבצע, בפרטים, וזה עולם היציה. מכאן ואילך יבצע הנשא את הוראת הקונגרס הלכה למעשה בעולם המעשי, וזה עולם העשיה
נקבל על כן את הציור הבא
ראש
אנכי
חכמה בינה ודעת
גבורה חסד
מלכות
בריאה
יצירה
עשיה
.… אדם…….
דברה שניה אלילים
האדם נמצא תמיד בין משיכה למעלה לקבה ובין משיכה למטה, לאלילים. אין שטח בינים ניטרלי
כאשר האדם מורד במלכות השם, הוא יכול למעוד ולמצא אלילים בעולם העשיה, כגון כוחות טבע, ולמעלה מזה אלילים בעום היצירה כמו שרפים ושדים ורוחות, וכן כל מני כוחות רוחניים שלדעתו מניכים את העולם, ולמעלה מזה אלילים מעולם הבריאה שהם כוחות עליוניים ביותר כמו מעולם המדע והפילוסופיה.
וכאשר אנו פונים לקבה בתפילה, אנו צועדים מפסוקי דזמרה (עשייה) לעולם המלאכים (יצירה) ומשם לקבלת עול בק”ש (בריאה) ומשם לשמונה עשרה (אצילות). וכך היה במקדש שהמתפללים נכנסו להר הבית בשירת הליווים (פסוקי דמרה) ומשם עמדו בעזרה (יצירה) ושם קיבלו עול מלכות שמים כשעלתה החמה (בריאה) וכאשר נפתחו השערים והתמיד הועלה, הם עמדו מול השכינה שבקודש הקודשים והיא עולם האצילות.