ו י ק ר א : מי קרא למי ולשם מה

פרשת ויקרא

תשפב

הרב דר צבי אבינר

 

פרשת  ויקרא: מי קרא למי ולשם מה

 

 

ויקרא  אל משה

 וידבר הויה אליו מאהל מועד לאמר

לכאורה לא ברור מי קרא למי.   אומר רבנו בחיי שהקורא הוא שם הויה שמזכר  בסוף ס׳ שמות שכתוב שם

כי ענן הויה על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעותיהם

דהיינו  ספר ויקרא הוא המשך ישיר של שמות, וזה להוציא מידי אלה הסוברים שס׳ ויקרא הוא תורת כוהנים קדומה  הקשורה לקורבנות עד שבאו הנביאים במאה השמינית והעבירו את היהדות לדת הומנית כביכול – ציר אקס  הידוע.

אבל אנחנו יודעים ששם הויה מופיע בפסוק בעילום:  כי המחשב מורה

 ו-י-קרא אל מש-ה וידבר  ה-ו-יה אליו מא-ה-ל מועד  לאמר

 

דהינו שם הויה מופיע בדילוג של שבע אותיות.

ובזה מורה המחשב שספר ויקרא הוא אחד מחמשת הספרים שנכתבו על ידי סופר אחד כי לפנינו מבנה פלאי שרק המחשב יכול היה לגלותו:

בראשית…………שמות………….ויקרא……..במדבר…………….…דברים..

ת………………..ת……………………י………..ה………………..…..ה

ו…………….…..ו……………………ה….….….ר…………..…………ר

ר…………….…ר……………………ו..……..…ו………………………ו

ה………….…..ה……………………ה…………ת………………………ת

בראש ספר בראשית מופיעה המלה תורה בדילוג של 49  אותיות, וכן בספר שמות.  לעומת זאת מופיעה המלה תורה בצור הפוכה בספרים במדבר ודברים, כאילו שבראשית קשורה לדברים על אותו הענף של המנורה וספר שמות לספר במדבר על אותו ענף.  ורק ספר ויקרא של קרבנות מופיע עם שם הויה. וצריך אדם להיות עוור או חסר שכל להתעלם מהמבנה המפלא הזה שאין לו כל הסבר מלבד להוכיח שכל חמשת הספרים נכתבו על ידי סופר אחד

ולא עוד אלא שהמחבר כאילו ידע שיבא יום ובני אדם יגלו את המבנה הזה על ידי מחשב. שהרי רבי עקיבא והרמבם ואפילו הרב משה פיינשטיין זצל לא היו מודעים לכך עד שבא המחשב בימנו לגלות זאת לנו – עם עוד דברים מפלאים שגילה.  אין זאת אלא כאילו שמשה ידע וכוון זאת מראש אלינו, לדור הראשון של האנושות שמגלה זאת. הוא ידע שיבא יום ויפקפקו בדבריו ולכן כוון זאת אלינו

כפי שמתברר גם לגבי סיפור הבריאה  בבראשית שרק דורנו זכה לראות עד כמה הוא מדויק ומתאים להפליא למה שהמדע מגלה בימנו על תולדות העולם וכדור הארץ בפרט

 

דין בפתח האוהל

 

 

ועוד אומר  רבינו בחיי: כבוד השם שמילא את המשכן כפי שכתוב בפקודי הוא מידת הדין כלומר האלוקים.  עמוד הענן שירד על המשכן הוא משם הויה, שקרן אור ממנה נכנסה כביכול לשכון בין הכרובים

והדבר מתאים לסיפור הבריאה שכן במשך ששת הימים מזכר שם האלוקים לב פעם, והוא ממלא את העולם כשם שלב ממלא ותומך בגוף.  בסוף יום השישי נכנסה הויה לעולם שנאמר יום השישי ויכולו השמים, היא נכנסה כקרן אור מהשבת שמקיפה את כל העולם. לכן המשכן הוא השלמה של סיפור הבריאה, ולכן שם האלוקים נקרא בקבלה ‘ממלא כל העולמות״ בעוד ששם הויה ״סובב כל העולמות״ .

אבל הרעיון ששם האלוקים ממלא את המשכן פרושו שיש דין בפתח האוהל מי יכנס לשם ומי לא. והרמבן אומר על השאלה מי קרא: ועל דרך האמת מי קרא, הוא כמו ואל משה אמר עלה אל ההר״. כלומר המלאך מטטרון ששמו כשם רבו

מטטרון הוא שר הפנים שתפקידו לעמוד בהר סיני לשמור על המרגלית הטובה שהיא התורה מפני גנבים. יש הרבה גנבים לתורה ששמם נוצרים ומוסלמים שחושבים שהתורה נתנה להם.   הגנבים מתקרבים להר ורוצים לעלות בו ולגנוב את המרגלית שבראשו והם שואלים את מטטרון את הדרך. מטטטרון בוחן את אלה השואלים אותו. אם הוא רואה שאינם ראויים הוא שולח אותם הצידה למקומות אחרים. כך שלח את הנוצרים לשמור את השבת ביום ראשון ואת המוסלמים לשמרה ביום שישי להודיעך שאין התורה האמיתית בידם.

מכאן שמידת הדין שופטת את הנכנס למשכן אם הוא ראוי או לא להשראת השכינה בלבו.  הנכנס עובר סקירה על ידי מטטרון שהוא המלאך של כבוד השם הממלא את המשכן מידת הדין.

וכאן, קורא מטטרון למשה להכנס ולקבל את השכינה ללבו

מי אם כן זכאי להכנס? מי יעבור את עינו הבוחנת של מטטרון?ם

 

 

דרישה ראשונה: ענווה

 

ויקרא – אלף קטנה

ידוע המדרש האומר שמשה כתב את התורה בענווה באמרו ויקר אליו, מלשון קרי כמו כל הנביאים של האומות , אך הקבה הוסיף אלף קטנה להורות את ההבדל.  ויקרא לשון כבוד, אומר רבנו בחיי

ואכן הענווה היא המבדילה את משה משאר נביאים.  כל הנביאים מביטים אל השם היושב כביכול מעבר לאספקלריה המאירה מהצד השני, כך שעל הנביא לחדור בעיניו לצד השני של המראה לראות את הקבה כביכול. אך אם יש לנביא אגו גדול, הרי הדמות של עצמו משתקפת אליו מן המראה ואין הוא שומע אלא את מה שבלבו. רק אם האגו של הנביא חלש, אין האגו משתקף במראה והוא כביכול רואה לצד השני.

 כלומר כדי שהאדם יעבור את החסם של מטטרון עליו להיות עניו. תנאי  ראשון להשראת השכינה בלבו

הוא ענווה

 

 

עמוד בטהרה

 

ומה התנאי השני? על כך אומר המדרש

 אמר משה כבר עשיתי שליחותי, דיבר אל פרעה, הוציא  את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן והשליו, העלה להם את הבאר והקיפם ענני כבוד ועשה את המשכן. אמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות? עמד וישב לו

אמר לו הקבה חייך יש לך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד בני  טומאה וטהרה ולהורות להם היאך יהו מקריבין לפני קרבן” o

משה חשב שסיים את תפקידו. הוא דיבר אל פרעה, הוציא  את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן והשליו, העלה להם את הבאר והקיפם ענני כבוד ונתן להם חוקים ומשפטים להקים מלכות  וגם עשה את המשכן לכפרה וסליחה. עוד מספר חדשים יכנסו לארץ.  אמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות? עמד וישב לו   .

. 
אך הקב״ה חשב אחרת.  עמוד משה! לפני שתכנס למשכן, ולפני שתכנס לארץ, יש לך ללמוד פרק חדש בתורה שעליך ללמד את  ישראל –  הלכות טומאה וטהרה וקורבנות. נשים לב שהקבה לא מזכיר  עניני קדושה וחולין, כי כבר דבר על כך למשל בעיניי שבת קודש.

ההבדל בין טהרה וטומאה הוא דק מן הדק, כחוט השערה, כאלף קטנה המבדילה בין קרי וטומאה לקריאה וטהרה.

כדי שיעבור אדם את מטטרון שבפתח, עליו להיות עניו, וכן טהור.  מהי הטומאה? אין לה הגדרה מסוימת אך יש לה ביטוי הלכתי: טומאה הוא מצב המרחיק את האדם מהמקדש ומהשכינה שבו. יש דרגות לטומאה. יש טומאה המרחיקה אדם מהעזרה, ויש שמרחיקה מהר הבית, ויש שמרחיקה מחומות ירושלים ויש שמרחיקה מארץ ישראל לגלות.

התיקון לטומאה היא טהרה במים כמו מקווה או נטילת ידיים.  ושי כאן הבדל דק. שכן מים מכשירים פרי לקבל טומאה. וכך בעקרון היתה נטילת ידיים מכשירה את האדם לקבל טומאה,  אלא שהברכה הופכת את הנטילה לטהרה, ולכן אומר רב הונא

 

תכף לנטילה ברכה

יש לעשות זאת מייד שכן בלעדי הברכה היה האדם מכשר לקבל טומאה כביכול

  לכן על הנכנס להר הבית לטבול לפני כן ולדאוג לכך שלא יהיה במצב של טומאה שספר ויקרא יפרט לני עליו

 

 

עמוד בתשובה ותפילה

 

נשים לב שהקבה אמר למשה מדוע אתה יושב? קום עמוד ואלמדך הלכות טהרה וטומאה וקורבנות.  משה חשב שהגאולה היא סוף שליחותו אך הקבה אמר לו עמוד.

ומכאן המשיך רב הונא ואמר

תכף לגאולה תפילה

על המתפלל במקדש להכנס בטהרה ולאמר פסוקי דזמרה כסופר מעות כפי שראינו לעיל בפרשת פקודי ומשם יקבל עול מלכות שמים ויסיים בגאל ישראל ומיד יעמוד בתשובה ותפילה ואין השמונה עשרה אלא תפילה המבוססת על התשובה

בעקרון, עיקר השמונה עשרה הוא התשובה כלומר השיבנו אבינו וכו׳ ווידוי.  ובמקדש היה הוידוי נעשה בזמן הסמיכה שאז התוודה האדם וביקש מחילה , אך חזל הרחיבו את התשובה גם לכל השלבים המזכרים בפרשת התשובה בנצבים .

ולכן ממשיך רב הונא ואומר

תכף לסמיכה שחיטה

הוידוי הוא ניקוי הלב . שלב הכרחי של הכנת הלב להשראת השכינה בו. והשחיטה ממלאת את האדם מורא שגם היא הכרחית להשראת השכינה

רק אז יכול האדם לצפות שביקורו במקדש יהיה פורה ויזכה להשראת השכינה בלבו שהרי כל מטרת השכינה היא לשכון בתוכם בלבם.

 

 

התפילה כבניין מקדש בלב

 

 

והגענו להיבט חדש של התפילה, לא רק כבקשה מהקבה למלא את בקשתנו אלא כהכנת הלב , עבודה, הדרושה להשראת השכינה. על צרכיו יכול האדם להתפלל בכל מקום ובכל צורה ובכל לשון , אך רק במקדש הופכת התפילה לשלב של הכנת הלב לקבלת השכינה בתוכו

ומדוע הדחיפות? כי אין אדם זוכה להשראת השכינה אלא ברגע של חסד. רק משה רבנו יכול היה לראות את השכינה מעבר לאספקלריה כל היום ולפי רצונו. אדם רגיל, אפילו הגדול שבינינו, יעמוד האני שלו ויתייצב במראה ויפריע לו לראות לצד השני, כי האני יקפוץ עליו מייד בגאווה, והמבין יבין