בפרשת וילך תשפב
הרב דר צבי אבינר
וילך – לכתוב חמישה מימדים לתורה .
״וילך משה״ – לאן הלך? להיפרד מהשבטים, מהסנהדרין, מעם ישראל, מאתנו. ותרגום יונתן אומר שהלך לבית אולפנא, כביכול ללמוד וללמד תורה. ואכן חוזר המשפט ״התורה הזאת״ ארבע פעמים בפרשה, כל פעם במשמעות אחרת. וכן כתוב ״השירה הזאת״. כביכול הרחיב משה את התורה שלימד עד כה.
ארבעת הפעמים שהמשפט ״התורה הזאת״ מופיע הם
ם 1 ויכתוב משה את התורה הזאת (לא ט)
ם 2 תקרא את התורה הזאת (לא יא)
ם 3 ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (לא יט)
ם 4 ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם (לא כד)
ם 5 לקח את ספר התורה הזה (לא כו)
ונראה שבכל פעם יש לפסוק משמעות שונה.
ֿ
. .
ת1 . תכתוב את תורה הזאת – עד וילך
ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים (לא ט)
מסתבר שכתב עד פרשת וילך – ועד בכלל , כולל פרשת הסתר פנים שהיא רמז לשואה .
ם.2 תקרא את התורה הזאת – פרשת המלך
ספורנו אומר ״התורה הזאת – פרשת המלך שצווה עתה שיקרא בהקהל״. וכך גם מסביר אברבנאל. והנה בהקהל קרא המלך חלקים מספר דברים והם שמע ישראל, והיה אם שמע, ברכות וקללות ופרשיות אחרות שעוסקות בעיניני אמונה. כלומר עיקרי תורה המובנים לכל נפש. שהרי דיבר המלך ל ״עם, אנשים והטף״ שנקבצו במקדש במעמד ההקהל
תקרא את התורה הזאת
הפסוק מכוון לכל ספר הדברים, אומר אברבנאל. משה כתב את התורה בהר סיני, ובמשך ארבעים שנה את שאר התורה ועתה כתב את ספר דברים.
וספר דברים היה מונח על חזהו של מלך ישראל ביושבו על כיסא המלכות, אומר אברבנאל
משה הרחיב את התורה כאן בהוסיפו. מצווה חדשה, והיא ״הקהל״.
ת3 תכתוב את השירה הזאת – האזינו
לפי כל המפרשים וגם לפי הפשט מכוון משה כאן לשירת האזינו. הוא הוסיף לתורה את שירת האזינו.
אך הפסוק משמש גם מקור למצווה חדשה והיא כתיבת ספר תורה על ידי כל יחיד מישראל.
למעשה המצווה היא לכתוב את שירת האזינו,
אך משום שאין כותבים את התורה פרשיות נפרדות הרי שהמצווה היא לכתוב את כל התורה שבה פרשת האזינו.
בכך הוסיף משה רבנו באחרית ימיו נדבך חדש לתורה שהוא שירה- נבואה
ד4 דברי התורה הזאת עד תומם
ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם (לא כד)
כולל וזאת הברכה
אין התורה אלא ברכה לישראל ולעולם
אומר רשי ״ויכתוב משה – כשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו״ והפרוש הפשוט של דבריו שכאן גמר את כתיבת התורה . וגם הרמב״ן כותב ״התורה הזאת מתחילת בראשית עד לעיני כל ישראל״. והאגדה אומרת שכתב זאת בדמעות שכן מזכיר הוא את מותו
ר
ה5 התורה הזאת כוללת ברכה
ולכאורה מה יש עוד למשה להוסיף? אך הוא אומר
לקח את ספר התורה הזה (לא כו)
ועל כך אומר אברבנאל שמשה הוסיף רובד חדש לתורה והיא ״זאת הברכה״.
שירה היא לא סוף פסוק. התורה היא ברכה לעולם
הבה ונדבר על הסתר פנים
ויאמר השם אל מש-ה הנך שוכב עם אבותיך
וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא ש-מה בקרבו
ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו
וחרה אפי בו ביום הה-ו-א ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל
ומצאו רעות רבות וצרות ו-א-מר ביום ההוא
הלא כי אין אלוהי בקרבי מצאני הרעות האלה
ואנוכי ה-סתר אסתיר פני ביום ההוא
על כל הרעה אשר עשה
כי פנה אל אלהים אחרים
ראינו כי בעל הטורים רואה כאן רמז לאסתר ולהמן. הגאון לא דמיין לעצמו שיש דוגמא אחרת לפסוק. אך כידוע מגלה כאן המחשב את המלה ״השואה״ בדילוג של חמישים אותיות כאמור לעיל. והפלא הוא שהמלה השואה נופלת בדיוק על הרקע הנכון – הסתר פנים
לשואה הסברים רבים. אך מצד התורה יש הסבר אחד : התבוללות עם ישראל בעם שבתוכו הוא שוכן. כך היה במצרים שדוקא לאחר שבני ישראל אמצו לעצמם את עבודת אלילי מצרים וספגו לגמרי את תרבותם, דוקא המצרים הללו הפכו עורם ונהיו אויבים
וכך היה לאחר כיבוש הארץ בידי היוונים. חלק גדול מהעם נמשך לתרבותם ודתם. שמות יונים הפכו לשמות יהודים. ודווקא אלה שאותם חיקו היהודים בהערצה, דווקא מהם יצאה שנאה נוראה שהיא מקור האנטישמיות עד ימנו (ראה ספר מכבים ב׳ הפתיחה). ואין זה פלא שדוקא מהגרמנים שאותם העריצו היהודים יותר מכל גלות אחרת ושלתוכם התבוללו באלפיהם- דוקא אלה הפכו להיות מבצעי השואה.
משה רבנו ראה את השואה. אך הוא ראה גם את השירה שבאה בעקבותיה. והיא שירת החלוצים ועובדי האדמה שבנו את ארץ ישראל ויסדו חברה חדשה שיש בה יותר לומדי תורה מכל דור אחר שלפנינו. והתורה היא שירה חדשה שכן אנו עוסקים בדיני ממלכה ומשטרה וצבא ודיני מלך ודיני סנהדרין ברמה שלא ידעו אבותינו. ובדרך זאת אנו מביאים ברכה לעולם