א ח ר י מ ו ת : מניין ארבע חילוקי כפרה

מניין לרבי ישמעאל ארבע חילוקי כפרה

אומות העולם תוהים מה מטרתם של שעירי יום כיפור? הם לועגים לטכס שנראה להם ככישוף,  שריד של עולם עתיק מלא דם. הנה שני שעירים   עומדים בגורל, על האחד שמים פתק להֿ׳, ועל השני עזאזל.  הראשון נשחט על ידי הכהן  ודמו נזרק על הפרוכת והמזבח הזהב (ולכן  נקרא  שעיר פנימי)  בעוד השני נשלח ,עם וידוי , לעזאזל בלי שחיטה.  כל הטכס זר ומוזר.

ולא רק הגויים  שונאי ישראל חושבים כך.   מצטרפים אליהם  מיטב המוחות של חוקרי המקרא  יהודים  כמו פרופ׳ י. קאופמן שבמשך שנים ניהל את חוג התנך הידוע  בביתו של בן גוריון ובספרו הוא מכנה את שעירי יום כיפור ״נימוס״   שמטרתו  ״ניקוי המקדש״.  משל מדובר בשבטי זולו המגרשים רוחות רעים ושדים.

אך חזל חושבים אחרת .  השעירים קשורים לתהליך התשובה שהוא עיקר יום כיפור.  לפי הרמב״ן הקרבנות מחליפות את האדם, כפי שהאיל החליף את יצחק.  הקרבנות נוסכות יראה ופחד בלב המקריב.  ולפי הרמב״ם הקורבנות במשכן היו ויתור לישראל לאחר חטא העגל, כאשר הקבה ראה שהעם עדיין אינו בשל לאמונה רוחנית ועדיין היה זקוק הוא למשהו  חומרי  כדי לבטא את אמונתו. ואין לקורבנות ערך כשלעצמן אלא אם הן  כן מלווים בתשובה רוחנית  ובווידוי הנעשה בזמן הסמיכה על הקרבן.

המרכיב הראשון – ארבעת שלבי התשובה

 לתשובה עצמה יש כידוע ארבעה מרכיבים  :  א) הכרה וחרטה על החטא  ב) וידוי בפה שהוא מצוות  עשה מהתורה ג) הבטחה לעתיד שלא לחזור ולחטא ד) עמידה בניסיון . רק אם מלא אדם  את כל השלבים הללו תשובתו  שלמה

המרכיב השני – ארבת קורבנות היום

 קורבנות היום מהוות קבוצה של ארבעה שעירים:      א) השעיר הפנימי   ב) השעיר החיצוני המשתלח ג) השעיר  שבתפילת המוסף  ד) שעיר ראש חודש תשרי המובא בראש השנה אך קשור ליום הכיפורים כפי שקובעת המשנה במסכת שבועות

וכל שעיר מכוון להיבט נפרד של   תשובה על החטא

השעיר הפנימי  לפי אותה משנה ראשונה במסכת שבועות  מכפר על  חטאים שיש בהם ידיעה בתחילה ואין בהם  ידיעה בסוף. נבאר: בדרך כלל  אין מזיד מביא קרבן כלשהוא ואין לו תקנה אלא בתשובה מלאה.  החוטא בשגגה, לעומת זאת, שעבר בלי דעת עברה חמורה שענשה  כרת, כגון שחילל שבת בשגגה , מביא קרבן לכפר על חטאו בתנאי שידע מראש שהדבר אסור ובכל זאת שגג, ולבסוף נודע לו על החטא  שחטא.  כלומר הייתה לו ידיעה בתחילה (על החוק) והייתה לו ידיעה אחרונה (שחטא בשגגה)   אדם כזה מופיע בבית הדין שבכניסה למקדש ושואל את הדיינים מה  דינו  והם שואלים ומחטטים בחטא וקובעים איזה קרבן חטאת עליו להביא. ואם היה ספק הוא. מביא אשם תלוי שידחה את דינו בשמים עד שיודע לו בברור מה חטאו ויביא חטאת.  התורה רוצה שהאדם יחטט בנפשו מה החטא שעשה ויגדיר  אותו בדיוק נמרץ , כדי שיתוודה עליו בדיוק נמרץ.  כמו רופא שנותן

תרופה מדויקת למחלה מסוימת וברורה לו

אך כאן בשעיר הפנימי מדובר באדם שידע  את החוק שאסור להיכנס למקדש   בטומאה, אך  טעה ונכנס בעודו טמא, כגון שלא ידע שהוא טמא.  כלומר הייתה לו ידיעה בתחילה (על החוק) אך לא הייתה לו ידיעה בסוף (שחטא).   כמובן שאם  יודע  לו על החטא ,   הרי יהיה חייב להביא קרבן עולה ויורד לפי כוחו הכלכלי.  ואם יש לו ספק, הוא מביא אשם תלוי לדחות את העונש עד שייוודע לו  החטא בברור ואז יביא קורבן עולה ויורד.  אך כל עוד   אינו מודע   שעבר עבירה, השעיר הפנימי מכפר עליו, ויחד עם  עצם יום הכיפורים  דוחה את עונשו.

ואפשר לומר שהחטא שעשה -שנכנס למקדש בעודו טמא בלא יודעין-  מחייב אותו בעונש כאדם שעבר על לא תעשה, כלומר חיוב גברא,  ובנוסף לכך גם הכתים את המקדש על ידי הטומאה שהביא  לשם (חפצא).  אלו שני דברים שונים.  והשעיר  הפנימי ״מנקה״ את החפצא של טומאת המקדש, אך  משאיר את העונש של האדם (גברא) דחוי עד שיודע לו שחטא.

ואפשר גם לומר שהשעיר מנקה גם את נפשו של החוטא, שכן כל חטא מכתים את הנפש של האדם גם כשאין האדם מודע לכך.    ולמרות שהתורה מדברת כאן על חטא מסוים- אדם שנכנס למקדש בטומאה- הרי ההפטרה מיחזקאל   מלמדת שכל חטא שהוא, כגון  שפ״ד וג״ע וגזל ועושק מטמאים את הארץ הקדושה

״ואמרת כה אמר  א-דני  הויה (ניקוד אלוקים)

השעיר  החיצוני המושלך לעזאזל הוא השני מהארבעה שעירים.  בניגוד לראשון הפנימי, הכהן  מתוודה עליו   ״על כל  עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם.״   לפי המשנה הראשונה בשבועות מכפר השעיר המשתלח על עוונות שאין בהם ידיעה בתחילה אך יש  בהם ידיעה בסוף. כגון תינוק שנשבע בין הגויים ולא למד מעולם יהדות, ועתה חוזר הוא למחצבתו.           רק עתה מבין הוא שבעבר נכנס למקדש בטומאה (או שעשה עבירות אחרות בלי ידיעת החוק. ). כלומר מצב ההפוך מהקודם שבו הייתה ידיעה בתחילה אך לא בסוף.

לפי המשנה התינוק שנשבה פטור מקרבן והעבירות   שעשה מתכפרות על ידי השעיר החיצוני .

ואכן יש סימנים ששני השעירים משלימים זה את זה לקרבן אחד.   כך  השעיר הפנימי נשחט על ידי הכהן אך אין עליו וידוי.  לעומתו השעיר החיצוני יש   עליו וידוי אך אין הוא נשחט כלל.

השעיר השלישי של היום  לפי המשנה שם הוא שעיר המוסף -המובא גם ברגלים – שלפי התנא קמא     מכפר על   עונות שאין בהם ידיעה כלל, לא בתחילה ולא בסוף  כגון תינוק שנשבה שעדיין הוא בשביו ואינו מודע כלל לחטא שעשה.

והשעיר הרביעי של כפרה לפי המשנה הוא שעיר ראש חודש תשרי שאמנם מובא בראש השנה אך יש לו. קשר ליום הכיפור והוא מכפר על ״טהור שאכל קדשים״.

כאן יש מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון לגבי שעיר החודש ולא נכנס אליה עתה

אך המשנה גם מביאה את דעת רבי שמעון בן יהודה שחולק על תנא קמא ואומר כי השעיר   החיצוני שנשלח לעזאזל  מכפר על דברים הרבה:  בין אם נודע לו או לא, בין שוגג ומזיד.  כלומר אין הוא בגדר קרבן כלל כי  לאחר הווידוי של הכהן הוא מוצא החוצה מהמקדש ומושלך מהצוק.  המשלים את השעיר הפנימי הוא שעיר המוסף שהוא. מכפר על  אלה שאין להם ידיעה בתחילה אבל יש להם ידיעה בסוף, כגון תינוק שנשבה.  ושעיר ראש חודש לפי זה מכפר על אלו שאין להם ידיעה כלל, לא בתחילה ולא בסוף.

והרמב״ם מצטט את שיטת רבי שמעון לגבי השעיר המשתלח שהוא מכפר על הכל.

לא כאן המקום לדון בפרטי המחלוקות, אלא להדגיש שכל שעיר יש לו תפקיד משלו בתהליך החזרה בתשובה.  וזה בניגוד לגויים למשל , שאצלם מספיק להכריז בלב או בפה על תשובה מחטא בלי לפרט. התורה חפצה שהאדם יעשה חשבון נפש מלא על חטאו כדי שהתשובה תהיה אפקטיבית יעילה ועומדת לעולם.

כדאי להזכיר כאן את דעת הרב י.ד. סולוביציק זצל שכתב בספרו על התשובה שהשעיר המשתלח מכפר על שדים ורוח רעה כפי שכותב הרמב״ן.  הרב מסביר שבמשך חייו, מקריב כל אדם הרבה משאבים למען מטרות אישיות שאין להם כל קשר להשם.  כך מקריב אדם זמן ואנרגיה ומשאבים כספיים כדי להשיג עמדה בחברה,  או להשיג רכוש או אשה וכדומה.  ביום כיפור מיסב השעיר המשתלח את המשאבים הללו אל השם.  כלומר מידת הרחמים. מחשיבה לאדם – אם יחשוב כך – שהמשאבים הללו שהקדיש לעזאזל יחשבו כאילו הוקדשו להשם.

המרכיב השלישי –  יום הכיפורים עצמו 

גם ליום עצמו יש תפקיד בכפרה.  ואפשר למנות שוב ארבעה  יכולות :  היום יכול לדחות את העונש, או להביא כפרה  כלומר להחליפו בעונש קל יותר,  או להביא למחילה שהיא ויתור על כל עונש שהוא,  אך עדיין החטא רשום בספר, או לטהרה כלומר שהחטא  נמחק כליל מהספר כלא היה.  וידוע מאמרו של רבי עקיבא אשריכם ישראל מי מטהר אתכם אם לא אבינו שבשמים.

והמרכיב הרביעי של היום הוא העונש

 ובסיכום:   כל האמור  לעיל בא בראשי תיבות  תקיעה

ת שובה

ק רבן

י ום הכיפורים עצמו

ע ונש

ה ויה

ומכאן למד רבי ישמעאל ארבעה  חילוקי כפרה