פרשת תרומה : מהם הכרובים

ידועה  שאלת אברבנאל: כיצד צוותה התורה לעשות דמות וצורה בקודש הקדשים, לאחר שצוותה שלא לעשות כל פסל וכל תמונה אשר בשמים מממעל ועל הארץ  מתחת? אלא  שיש בכרובים  מסר כל נשגב שמתגבר על האיסור. מה יכול להיות המסר הזה? ם

1

רבנו בחיי מסכם את הדעות לפני שמציע פרוש קצר  משלו

        א  הכרובים במקדש מופת ועדות למציאת המלאכים. וזוהי גם דעתו של הרמבם. השאלה היא האם המלאכים כה חשובים שעבורם  נעמיד כרובים ונסכן עבודה זרה  חלילה? ם

        ב לכרובים פני תינוקות, זכר ונקבה, להודיע לישראל כמה חביבים הם לפני הקב”ה כחיבת זכר ונקבה. שוב, האם מסר זה מצדיק סיכון עבודה זרה?ם

3   ג לכרובים פני אדם מבוגר ופני תלמיד, להעיד  על חיבת הקב”ה לישראל כחיבת  מורה לתלמידו. או חיבת אב לבנו. או חיבת משפיע ומשפע. ושוב, האם מסר זה  מצדיק סיכון של ע”ז? ם

  1.   ד לכרובים הם כנגד חיות ה קודש במראות יחזקאל. כך סובר הרמבם. שוב, מה חשיבות למסר הזה שיצדיק סיכון של עבודה זרה?ם
  1.  ה ונחשוני מביא אוסף של פרושים מודרנים, פילוסופים ועמוקים כגון:  האיסור על עשיית פסל ותמונה וההוראה לעשות כרובים נתנו פה אחד  כך שאחד מבטל את השני. או שבמקדש הדבר מותר מכיון שזה לשם שמים וכדומה. ונראה שאין בפרושים הללו כח להסביר את עניין הכרובים

ולכן מסיים רבינו בחיי: 0

והיו שניהם זהב כי הכל מקבל מן החסד והדין והיו  מקשה להורות על האחדות

 ובמשפט  אחד קצר וקולע ביטא בבת אחת את העיקר כפישעושה זאת בהזדמנויות רבות

יוצא שהכרובים הם  מידת דין ורחמים, אלוקים והויה, המביטים זה בזה באהבה אלוקית כפי שהיה ביצירת האדם,  שהרי הכרובים מופיעים בתורה בסיפור גן העדן.

נזכור שגן העדן התנהל תחת הויה אלוקים כפי שכתוב  “ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים”. כל סיפור יצירת האדם בגן העדן הוא תחת הויה אלוקים, כלומר שתי המידות מופיעות צמודות זה לזו ללא הפסק ביניהם, כפי שלא יופעו שוב במשך התורה. שכן   ת מ י ד  יש הפסקה בין הויה לאלוקים כגון “השם הוא האלוקים”  או “השם אלוקינו.” .  רק כאן בסיפור גן העדן המידות צמודות זה לזו באהבה כשהם  יוצרים (לא בוראים אן עושים)  את האדם עפר מן האדמה.  עדן היא  כביכול הרחם שבו  נ ו צ ר האדם לפני  שהופיע על הארץ

ומשגורשו אדם וחווה   מגן העדן נאמר: “וישכן מקדם את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים”. יש מנהרה רוחנית שדרכה ירדו אדם וחווה לארץ. גן העדן היא  מעין בועה רוחנית בעולם היצירה שמרחפת על הר המוריה ויש  לה שתי פתחים. האחד להר המוריה למקום  שעליו  יעמוד הארון ועליו שני כרובי הזהב. המנהרה שמתחילה בכסא הכבוד יורדת לארץ להר המוריה.  על כסא הכבוד יושב  הויה אלוקים, אבא ואמא לפי הקבלה. וביציאה  מוצבים הכרובים שמסמלים את הויה אלוקים וממולם החרב המתהפכת המסמלת מלכות .  ובמקום הפתח מעל הארון הציב  משה שני כרוי הזהב כשפניהם חתן וכלה המביטים זה ב\ה באהבהת וכנפותיהם נוקשות זה בזו ללא הפרדה, כשם שהמידות הויה אלוקים מופיועות בגן עדן ללא  הפרדה.

השכינהף הויה, תרד איפא דרך אותה מנהרה לעולם ותדבר משם אל משה ונביאי ישראל

לפנינו הדרך שבה חודרת השכינה לעולנו.

בסוף  סיפןר הבריאה בפרק א מופיעה הויה רק בראשי תיבות “יום השישי ויכולו השמים”. היא מחברת את שישי לשבת. והיא עדיין עטופה בצניעות, ככלה צנועה וחסודה שאין רואים אותה אלא תחת הצעיף של ראשי תיבות.

 ומיד לאחר מכן בסיפור גן העדן  הויה מופיעה בגלוי אבל רק בצד בעלה, כהויה אלוקים. כך השתתפה ביצירת האדם בגן עדן

ומיד לאחר מהגירוש כשחווה יולדת את קין, היא אומרת “קניתי איש את הויה”. כאן בדברי חווה מופיעה הויה לראשונה לבד, ללא אלוקים בצידה . שכן חווה, בעודה מחזקת את הרך הנולד בחיקה, יכולה  לחוש את החסד והרחמים שאמנו שבשמים, הויה, חשה כלפינו.  שכן רחמים מקורם ברחם.

ומשם ירדה שכינה על ההר. ומשם תמשיך ותחדור לעולם אל החלל שמעל הכרובים שבמקדש.

ומשם תמשיך ותחדור ללבנו. שנאמר ועשו לימקדש ושכנתי בתוכם

וזוהי גם הדרך שבה נשמותינו ירודות לארץ ועולות חזרה לשבת תחת כסא הכבוד.

הכרובים והחרב תפקידם רלשמור על הדרך לעץ החיים. אבל כידוע אדם הראשון ביקש וקיבל ענף מאותו עץ החיים בדרכו לארץ. וכל מי שמחזיק בענף חי לעולם.  אדם הורישו לאנוש והוא לנח והוא לאברהם יצחק ויעקב כך שההתגלגל לבסוף לידי משה שעשה מהענף ידית לספר התורה שכתב ושם בארון או בצידו.

ומשה ידע שכתר מלכות וכתר כהונה לא יחזיקו לעולם. אבל כתר תורה  יחזיק.  ללא משכן וללא קרבנות. ומאז  כל מאימת שישראל חזיקים בתורה הרי הם חיים לעולם  ומוגנים מלהט החרב המתהפכת