פרשת שמות

הרב דר צבי אבינר

תפקיד הנביא בהסטוריה

 

ואלה שמות- ה ‘ואו’ מוסיף על הקודם (רשי) כלומר הספר הוא המשך לספר בראשית. ולמרות ביקורת המקרא יש עדות שכל חמשת הספרים נכתבו על יד מחבר אחד. כך למשל מורה המחשב שהמלה תורה מופיעה בראשי תיבות בהפסק של 7 אותיות  בתחילת  בראשית ושמות, וכן בתחילת במדבר ודברים (אך בסדר הפוך) ובאמצע בתחילת ספר ויקרא מופיע שם הויה באותו דילוג של שבע אותיות כךשלפנינו מנורה-

ת…..ת……..י……..ה……..ה

ו…….ו…….ה……..ר……..ר

ר……ר…….ו………ו……..ו

ה……ה……ה…….ת……..ת

וכל מי שעיניו בראשו רואה כי מחבר  אחד לחמשת הספרים. ומאחר שאנו הדור הראשון היודע זאת נראה כאילו שהדבר נכתב עבורנו.  רק דור שבידו מחשב יכול לגלות את הסתרים שבתורה שכאילו מונחים שם עד שנבא אנחנו ומגלה אותם.  משה מדבר אלינו ישירות

מכאן שספר שמות ממשיך במה שפרשת ויחי מכריזה שהקב”ה הוא המלך העולם המניע את ההסטוריה האנושית. הוא זה שפעל מאחורי הקלעים להוריד את ישראל למצרים.  ויש בכך חידוש גדול בתפיסת הקבה כפי שאמרנו כי פרשת בראשית מציגה את הבורא כאלוקים הנמלך במידת הרחמים הויה ויוצרת את בית הדין של מעלה, ואחר כך בא אברהם והוסיף מימד חדש להכרת בורא והא “א-דני” קונה הכל שאנו עבדיו.  והספר מסיים בפרשת ויחי כשהבורא מוצג כאדון ההסטוריה הפועל להורדת יעקב ובנין למצרים.  והכרזה זאת על מלכות הקבה בהסטוריה מופיעה שם בד בבד עם הופעת עם ישראל על במת ההסטוריה – ראשית כמניין של עשרה אחים המחפשים את אחיהם האבוד, ועתה בספר שמות הם קרויים עם (הנה עם רב ועצום ממנו). ובכך התורה מכריזה שההסטוריה האנושית מרגע זה והלאה תסובב סביב עם ישראל.

ספר שמות ממשיך את הרעיון ומפתח אותו – כיצד הקבה מתערב בהסטוריה הלאומית של ישראל ובהסטויה האנושית כולה. אך התורה מציגה גם יצור חדש- הנביא. משה הוא אבי הנביאים.  מהו נביא ישראל? י שלהבדילו מהחוזה.  לחוזה ברים בשאלה לראות את העתיד או אפילו למצא אתון אבודה כפי שעשה שאול שבא אל שמואל החוזה. הנביא לעומת זאת תפקידו להראות את הכוון ההסטורי הנכון.

ויש כאן חידוש במושג הנביא. אמנם נגלה הקבה לאדם ונח ואברהם ויצחק ויעקב אך היה זה בגדר התגלות אישית. כאן לראשונה מופיע הנביא כשליח השם לאומה ולעולם.  הנביא בישראל מורה את הדרך ההסטורית הנכונה – אם לגבי העתיד הקרוב ואם לאחרית הימים.  ואומר בעל הטורים שבמלים “את יעקב איש” יש סופי תיבות שבת, והשפת אמת כותב שהשבת היא הכוון שלקראתו האנושות צועדת לעתיד לבאץ ויש כאן השלמה של פרק א בבראשית המורה על הבריאה הצועדת לשבת

כלומר עם ההכרזה על מלכות השם ווהתערבותו בהסטוריה בד בבד עם הופעת עם ישראל, מופיעה גם הנבואה ככלי המכוון את האנושת לשבת. ראשית לארץ ישראל ולעתיד לבא לשבת. ונדגיש שמשה הוא לא רק נביא ומורה דרך אלא מנהיג ומלך וכהן ורק אחריו יתפרדו התפקידים זה מזה

ואם בהסטוריה אנו דנים הרי שעולה מיד השאלה האם הספור שלפנינו הוא אמת הסטורית או לא.  והסיכון שלא הוא גדול שלא יתכן שהפרק המתחיל את ההסטוריה היהודית כעם יספר סיפור שאינו אמת הסטורית.  נעצור כאן ונשאל האם אכן מספרת לנו התורה כאן סיפור אמת על שיעבוד מצרים והגאולה? –  0 .

ולשם כך הבה ונחזור בקצרה על עקרי הסיפור עצמו .  לאחר מות יוסף ואחיו נאחזו בניהם במצרים וחיו בה בשלוה ובעושר ובאושר. הם פרים ורבים ושורצים בה וממלאים אותה אך גם מתבוללים בתרבותה ואפילו עובדים את אליליה.  שנים עוברות וקם מלך חדש שלא ידע את יוסף ומשעבד את ישראל בהדרגה ובחכמה – הבה נתחכמה לו. הוא חושד בישראל שישימו יד אחת עם שונאי מצרים וילחמו בה ויעלו מן הארץ לאחר שישדדוה. הוא מטיל עליהם מיסים ולאט לאט מפריד אותם משאר האוכלסיה ולבסוף משעבדם. וזאת הוא עושה בחכמה. כשיש להקים דייק הוא לוקח בעצמו סל מלא טיט וסוחבו לדייק. וכישראל  רואים זאת הם מתנדבים תוך כדי אזרחות למופת ואו אז הוא פונה אליהם ומצוווה שימשיכו לעשות את הדייק בעצמם וכן הלאה. לבסוף הוא מצווה על המילדות (מצריות? יהודיות?) להרוג את הזכרים הילודים וכשהן מסרבות הוא מצווה על עמו להשליך כל זכר שנולד היאורה. והנה יד ההשגחה פועלת ובת פרעה יוצאת לרחוץ ביאור והיא מגלה את משה התינוק בתיבה. היא מזמינה את יוכבד אמו להניקו ולבסוף מאמצת אותו לבן ומגדלת אותו בבית פרעה. יש כאן לא רק אירוניה כלפי פרעה אלא גם הכרה שאי אפשר לגואל לבא מעם עבדים. וכן ישראל יאמינו למשה אם יגדל בבית המלכות.- אומר הראבע  וכן אומר הרמבם שיש כאן צעד הכרחי לנביא שכן אין הנבואה שורה אלא על אדם חכם ועשיר וגבור. והדבר מובן לגבי נביא ישראל שנדרש להבין את מהלך הסטוריה והוא חייב לדעת לקרא את המפה הפוליטית של זמנו. הסיפור ממשיך ואומר כי משה גדל בבית פרעה אך יצא אל אחיו – העברים לראות בסבלותם.  מי אמר לו שהם  אחיו? מי נטע בו את השאיפה לצדק שבעבורה הפסיד את מעמדו בבית פרעה?  הוא נאלץ לברוח ועד גיל שמונים שנה חי במדיין. בינתיים מת מלך מצרים וקם מלך חדש שהקשה עוד יותר על בני ישראל כך שנאנקו תחתת עולו. משה חוזר למצרים ועומד מול פרעה החדש

עתה משחזרנו על עקרי הספור המקראי הבה ונראה האם אפשר להצמידו לאמת ההסטורית? ונזכור כי השאלה היא משמעותית מכאן ביותר משום שאנו עוסקים במלכות השם בהסטוריה

כדי לראות את האמת ההסטורית נתחיל מתאריך חשוב והוא בניין המקדש הראשון בידי דוד ושלמה בשנת אלף לפני הספירה. לפי זה כניסת יהושוע לארץ חלה כארבע מאות שנה לפני כן דהיינו יציאת מצרים אירעה לפי המסורת בערך בשנת 1450 לפני הספירה.   ואם היה משה רבנו בן שמונים כשהתיצב לפני פרעה הרי שנולד בערך בשנת  1530 לפנהס.

מה אירע בתקופה זאת במצרים? אנו יודעים כיום בברור עד כמה היתה התקופה סוערת ביותר. במשך דורות פלשו שבטים שמיים למצרים התחתונה בשפך הנילוס אך בשנת 1650 לפנהס – כמאה שנה לפני משה- הצליחו ההיקסוס השמיים להקים שושלת פרעונים משלהם.  אם יעקב ירד למצרים 210 שנים לפני היציאה נגיע בדיוק ל 1670- לתקופה שפרעה שמי שלט בחלק הצפוני של מצרים.  ההיקסוס היו אמנם עובדי אלילים  אך בודאי חשו קרבה ליעקב ובניו השמיים. הדבר מסביר כיצד מצא חן יוסף בעיני פרעה השמי. ויש גם להבין שבמשך השנים הבאות תחת שלטון ההקסוס נהנו ישראל מחופש ויכלו לשבת בכל מקום ולהאחז בארץ בשלווה.  ולכן גם התבוללו בשליטים מבחינה חברתית ותרבותית ותמלא הארץ אותם.

והנה בשנת 1550 לפנה”ס קרה מהפך עצום ומלך מצרים העליונה (הדרומית) הצליח לעלות ולכבוש את הצפון ולגרש את ההקסוס כליל ממצרים. שמו היה אח-משה והוא החל את שלטון השושלת ה-18 במצרים שנמשך כארבע מאות שנה. לאחריו שלטו טוט-משה הראשון והשני והשלישי.  הפרעה הראשון אח-משה שגירש את ההקסוס אכן שנא אותם “ולא ידע את יוסף”. סביר להניח שחשד שישראל השמים שנהנו משלטון ההקסוס יתנו יד לשונאי מצרים ההקסוס כשאלו ינסו לחזור ולתפוס את השלטון.  פרעה זה נחשב לחכם ושומר חוק והתאור המקראי כיצד שיעבד את ישראל בהדרגה מתאים לאשיותו.  כ 25 שנה לאחר התחלת השיעבוד בשנת 1530 נולד משה ונאסף עלידי בת פרעה שהיתה כנראה עדיין צעירה. היא קראה לו משה שהיה בעצם שם משפחת המלכות שכן כל השושל נקראה כך. בנתנה את השם משה היא הכשירה אותו להחשב כבן משפחת המלכות ומצד שני גם העניקה למשה את ההכרה שבאה עם המובן העברי של השם – שמן שהמים משיתיהו

משה גדל בבית פרעה-כאח של  טוט-משה הראשון אך נאלץ לברוח על נפשו לאחר שהרג את המצרי. שמונים שנה משחזר למצרים נשלטה מצרים על ידי טוט-משה השלישי נכדו (לא הישיר) של הפרעה שגדל עם משה. התורה אומרת שבימים הרבים ההם מת מלך מצרים וקם מלך חדש אכזרי יותר ותחתין נאנקו בני ישראל מעבודה קשה. הבה ונראה מי היה המלך הזה שמולו התיצב משה העברי.

טוט משה השלישי עלה על כסא המלכות בגיל צעיר כשירש זאת מדודתו (או אמו.  ההסטוריונים מכנים אותו נפוליאון המצרי משום שהרחיב בכיבושיו את גבולות מצרים עד  למסופוטמיה- עיראק במזרח ועד לוב במערב. למשל צבאותיו כבשו את מתיניה שליד בגדד של היום.  הכיבושים הרבים הביאו למצרים זרם של עבדים ורכוש רב וחיי הפאר שעלו לשיאים שלא היו כדוגמתם. מצרים הפכה לבית עבדים כפי שאומרת התורה.  טוט משה השלישי עסק גם בבניה מסיבית של ארמונות וקברים וערים שאת הקפם רואים גם היום.  הפרעה הזה מכונה בפי החוקרים נפוליאון גם משום שהיה נמוך קומה.  לפי הרישומים המצריים הוא גם הצטיין באכזריותו ובחוסר אנושיותו. כשהלך בארמון נהג לדרוס על שבויים שמיים שנעקדו על הרצפה. זוהי דמותו של פרעה טוט-משה השלישי שמולו התיצב משה העברי, שלנו בדרישה שלח את עמי

אנו נדבר עוד על האמת ההסטורית של מכות מצרים.  העובדה היא שעקבות הפרעה הזה כאילו נמחקו אחרי 1450 לפנה”ס, אחרי יציאת מצרים. נוצר  כאילו חלל ריק של שפל מדיני וכלכלי שהכה במצרים. רק כמאה שנה לאחר מכן התאוששה מצרם ועלה פרעה טו-אנחאמון שהאמין באל אחד- השמש.

האדם שסיפר למשה את מוצאו העברי היתה אמו המאמצת בתיה- בת פרעה. חשיבותה לעיצוב אשיותו של משה היא גדולה לעין ערוך משום שלפי פרויד עומדת מאחורי כל אדם גדול אם שנטעה בו את השאיפה להיות חשוב וגדול.

 ואם נשאל מניין למשה הרדיפה אחר הצדק, נגיע למסקנה שהוא רכש אותה מאמו המאמצת בתיה.  והנה לנו דרמה משפחתית מאין כמוה- בתו של כובש אדיר מחפשת צדק. עד כדי כך נטעה במשה את רדיפת הצדק שלמענה השליך את מעמדו בבית פרעה לעולם ועד.

ואין פלא שחז”ל מכנים את בתיה כיהודיה הראשונה שכן כך היא גם מזכרת בספר דברי הימים.  אם כך הראשון שנקרא יהודי היה לא מרדכי (איש יהודי היה בשושון הבירה) אלא בתיה בתו של פרעה.  וחזל נחלקו לגבי מרדכי מיהו יהודי. יש שאמרו שיהודי הוא אדם מארץ יהודה, ויש שאמרו שיהודי הוא זה שאינו עובד אלילים, ויש שאמרו שיהודי הוא זה ששומר על כל תרייג מצוות.  לפנינו הגדרה אחרת של יהודי- בתיה  היא יהודיה משום שמסרה נפשה על הצדק

אבל אין ברדיפת צדק בלבד כח להעניק למשה את הכושר להיות לנביא. הוא הראה גם ענווה שאין כמוה כשסירב להיות השליח.  הוא גם התרחק מחיי מותרות ורעה את צאן חותנו במדבר- כהכנה לארבעים שנה שבהם ירעה את ישראל במדבר. התבודדותו במדבר כנראה העשירה את רוחו והכשירה אותו לנביא. לפי הרמבם משה עלה בדרגת הנבואה עד שהגיע לרום המעלה שבה הנבואה כאילו זרמה אליו מאליה.  אחרים אומרים שאין הנבואה זורמת מאליה והקבה מתערב ומחליט. מכל מקום למדנו שסיפור שיעבוד ישראל במצרים הוא אמת הסטורית המתאים למה שאנו מכירים מהחפירות. להפך- לא רק שהחפירות לט סותרות אלא מרחיבות את ץפיסתנו מי היה פרעה ומה גודל ההתנקשות בינו לבין משה העברי

ויש בפרק א בשמות הקבלה לפרק א בבראשית.  שם בבראשית מספר משה את סיפור הבריאה השונה כל כך מכל מה שלמד בבית פרעה.  אנו יודעים כיום בפירוט רב מ הלמד משה בבית פרעה על הבריאה. המצרים האמינו שהבריאה אירעה כשהאל הזכרי רע (כמו רע-מסס) הפרה את האלילה נון (מים) אך בקנאתו קרע את בטנה, הרג את העובר והשליך את אשכיו לים עכו.  אמו נון קוננה את מות בנה ואז צללה לים ודלתה ממנו את האשכים ומהם החזירה לחיים את בנה המת. יש כאן אלמנט קלסי של האב באל ההורג את בנו ומחייה אותו. מהאשכים הללו נוצר העולם. כמובן שהסיפור המסטי הזה-אינו מתיישב כלל עם מה שאנו כיום יודעים על הבריאה.

משה איפט גדל בבית פרעה וידע את הסיפור הזה וכן ידע בודאי את מה שספרו העמים השכנים – היונים והבבלים וההודים והפרסים. והסיפורים שסיפרו אלו לא היו שונים בעיקרם ממה שהמצרים סיפרו- שכן היו גם הם טעונים ביצרים ובקנאה ובהרג ובעיוותים מיניים שהעט מתבישת להעלותם על הכתב. לעומת זאת מספר משה בפרק א בראשית סיפור נקי על בריאת העולם שנברא בששה ימים או תקופות – בסדר המתאים להפליא למה שהמדע של היום אומר. קודם  היה מפץ, אח”כ כדור העטוף במים שבאו מלמעלה, אח”כ נפרדה היבשה ואח”כ הופיעו הצמחים. לאחר מכן כדור הארץ התיישב על צירו ואו אז הופיעו הדגים במים ומהם העופות ומהם הזוחלים והבהמות והחיות עד לאדם – ממש כל סיפור האבולוציה לפרטיה.  לעומת המיסטיקה המצרית מהוה סיפור הבריאה של משה אמת הסטורית, ממש כמו שסיפור השיעבוד במצרים הוא אמת הסטורית.  לכן יש הקבלה מחלטת בין פרק א בראשית ופרק א שמות, ושניהם נכתבו על ידי אותו מחבר ששמו משה בן עמרם