פרשת קדושים

הרב דר צבי אבינר תשעט

 כיצד נקדש שם שמים בחינו 

 

דבר אל כל בני ישראל קדושים תהיו כי קדוש אני

  שרשרת מצוות 

 לפי הגמרא יש כאן שרשרת אדירה של מצוות הפותחת באחרי מות במילים ” ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם” (יח ה) ומסתיימת בפרשת אמור במילים “ונקדשתי בתוך בני ישראל” (כב:לב) שהיא כידע מצוות עשה לקדש שם שמים בנפשנו.

והגמרא דנה על מה חייב אדם למסור הנפש, ולכאורה חייב על כל מצצוה ומצווה ובשעת השמד אפילו על שרוך נעל.  אלא שהפתיחה “וחי בהם” אומרת שהמצוות נתנו על מנת שנחייה בהם ולא שנמות בהם. ולכן התיחה נוגסת כביכול   בהקף המצצוה וההלכה היא שעל כל מצווה יעבור ואל יהרג מלבד שלשת הגדולות ע”ז, ג”ע,  שעליהם יהרג ואל יעבור מסברה.

ואומר הרמבם בהלכות קידשו השם שהמצווה היא גם לקדש שם שמים בחיים. כיצד? כאשר אדם הידוע כירא אלוקים עושה  מעשים טובים בין אדם לחברו, הרי אלו הרואים את  התנהגותו ייחסו  זאת לתורה שלמד ובכך קידשש שם שמים. וההפך מזה הוא גם נכון וכאשר אדם הידוע כירא שמים פועל רע כמגד אחרים הוא מחלל שם שמים . כי אנשים יאמרו שאין בכח התורה לשנות את התנהגות האדם

ודרך נוספת לקדש שם שמים ברבים הוא לאמר קדושה בתפילה בתוך מניין ישראלים , או קדיש, שכן אין קיודש השם אלא בפני עשרה מישראל

דהיינו רשרשרת של המצות כאן היא ארוכה הפותחת באחרי מות ומסתיימת באמור. ושם באחרי מות היא פותחת בטכס יום כיפור וממשיכה בהלכות גילוי עריות ומשם לפרשת קדושים תהיו. ולכן אומר רשי-

קשר להקהל

מדוע פותחת פרשת קדושים במלים “דבר אל כל עדב בני ישראל” ? כי היא נאמרה בהקהל כאשר כל הקהל בא מעצמו לשמוע את דברי משה כפיג שכתוב בפרשת הקהל. והיא נאמרה כידוע למחרת יום הכיפורים הראשון כאשר משה ירד ממהר ובישר לישראל כי הקבה אמר סלחתי.  חטא העגל נסלח.  ומיד צווה משה להקים את המשכן כחלק מהסליחה.  יבא עגל וחכפר על חטא העגל, יבא זהב ויכפר עח חטא הזהב. ואם לפני  החטא היתה העבודה צריכה להיות רוחנית בלבד, הרי עתה לאחר החטא ויתר הקבה ואיפשר לישראל לעבדו על ידי קרבנות כשאר בני האדם של אותה תקופה. רק שיקריבו לשמו במקום אחד בלבד.  המשכן יהיה המקום שבו נערך סדר יום הכיפורים ומשם  תצא מחילה  וכפרה לישראל

והיות היום המיוחד הזה של ההקהל חל ביום השישי לשבוע, משה המשיך לדבר גם על הלכות יום ביומוכלומר הל הלכות שמב  ולט מלאכות, ואפילו על הלכות יום השישי  הנכנס לשבת שהוא שבת שבתון כלומר  תוספת משבת יום השישי.  וכן דיבר  על הלכות נדרים התוליים בשערה.

ועכשיו אנו למדים שמשה דיבר גם על פרשת קדושים תהיו וזה בממשך להלכות יום הכיפור שבאחרי מות והלכות גילו עריות – ויש לשאול מהו ההקשר בין יום כיפור וגילוי עריות?  ומדוע הקפידו חזל שנררא  ביום כיםור את כל הקטע באחרי מות על שעיר יום כיפור ונוסיף גם את הלכות גילוי עריות

ואי אפשר שלא להזכיר את מה שאמר הנציב ש”דבר אל כל עדת בני ישראל ” בא ללמדנו שכל אדם בישראל יכול לעלות בקדושה לפי מעלתו ויכולתו.

אכ, כיצד בדיוק נמלא את המצווה לקדש ש”ש

יקדושים תהיו כי קדוש אני

יצד נהיה קדושים?ם

אומר  רשי :הוו פרושים מן העריות  ומן העבירה שכל מקום שאתה מוצא אתה מוצא קדושה  כמו אשה זונה וחללה אני השם מקדשכם.  ולא יחלל זרעו אני השם מקדשו. קדןשים תהיו אשה זונה וחללה וכו.

נמצא מדבריו הקדושים שקדושה היא גדר לערווה דוקא.  והוא מוסיף “ומן העבירה” שאפשר לפרשה מעוון בדרך כלל או עבירה כמו הרהורי עבירה שהם קשורים לג”ע. כלומר לפי רשי הקדושה היא הקמת גדר  לעריות  בפרט ולעבירה בכלל. עלינו לפרשו ממה שאבור לנו וזוהי הפרישות.

 אך הרמבן כאן כידוע חולק ואומר כי הקדושה היא לפרוש מהמותר לך כלומר שלא תהיה נבל מן התורה.  ולזה כוונו הפרושים בזמן הבית.

מכל מקום שניהם סוברים שהקדושה היא הפרישות או הקמת הגדר. ורבים שואלים אם אין הגדר ביטוי לקדשוה ולא לקדושה  עצמה.  משל למה הדבר דומה לספינית חלל שמתקרבת לכוכב נובה הבוער באש.  אסור להתקרב, ויש ללבוש חליפות חלל המגינות  על הנוסעים ויש להקפיד על החוקים, אך ההקפדה על החוקים איננה הנוה עצמה הבוערת שם. כך גם לגבי הקדושה.  יש להתרחק ממנה ולעטות שלמה המגינה עלינו מאישה אך הקדושה עצמה היא נוכחות הקבה בעולם כביכול.  האיסור להקתרב הוא רק ביטיו לנוכחותה.

מצד מי באה הקדושה

קדושים תהיו כי קדוש  אני הויה אלוקיכם

 האם היא  באה מצד מידת הדין? לא כתוב בשום מקום בתורה שהאלוקים – מידת הדין- היא קדושה.  לעומת זאת הויה אלוקים הוא קדוש כפי שאומר פסוקינו. הקדושה באה לעולם איפא עם נוכחות הויה – השכינה.

והיא נכנסה לעולם   בהדרגה

 ראשית  בסיפור הבריאה בראשי תיבות שכתוב יום השישי ויככולו השמים. שם היא נכנסה לעולמנו מיום השבת לתוך יום השישי – שעליו  בדיוק דיבר משה בהקהל ביום השישי לאחר שירד  מההר.

 שנית  נכנסה לעולמנו בגן העדן  כשהיא מופיעה צד בצד  עם מידת הדין שנאמר ויצר הויה אלוקים גן בעדן

שלישית חדרה לעולם ביתר שאת בפי חווה אמנו שאמרה קניתי איש את הויה – בלי להזכיר את שם האלוקים

ורביעית תמשיך ותכנס למשכן לשוכון שם בין הכרובים

ןמשם תכנס ללבנו אם נרשה זאת, שנאמר ושכנתי בתוכם, בלבם

כבוד השכינה  השורה במשכן בין הכורבים הוא זה שנעושה את המשכן קדוש.  והאיסור להכנס לשם הוא רק הביטוי לקדושה הזו, לנוכחות הקבה שם. ליתר דיוק- נוכחות הויה שם.

כי האלוקים מידת הדין מצא בכל מקום.  שמו מופיע לב פעמים בזיפור הבריאה כי הוא בלב הבריאה, בתוך כל אבן וכל עלה וכל דבר בעולם. .

  וספר ויקרא כידוע נכתב בשם הויה כפי שרואים בפחיחת הספר ששם שם הויה מופייע בדילוג שם שבע אותיות החל מהיוד הראשונה (כפי שרק המחשב גילה לנו)

יופ כיפור בא לכפר על החטא.  החטא נולד לעולם  בגן העדן כידוע , כשאדם ואשתו אכלו מהפרי האסור. ואז כיסו את ערוותם.  מדוע? כי עם הפרי האסור נכנסה  ללבם הכרת טוב ורע. והרע כידוע הוא ממבטה של מדת הרחמים דוקא

ועם כניסת תודעת הויה בלבם, נכנסה גם תחושת הגועל מערווה וג”ע ולכן כיסו את ערותם.  ר את מ

  ולכן הבושה מהחטא.  כין אדם מתבייש ממידת הדין אבל מתבייש הוא ממידת הרחמים – על כך שאיכזב אותה, את אמנו שבשמים

הקדושה באה לעולם עם  כניסת הויה לגן עדן והחטא הראושני , ועם הויה באה לראשונה הבושה מהחטא- מערווה אבל דם בושה מכל חטא כפי שאנו אומריםביום כיפור ביישנו וחאטנו \

כפי שאומר הרב סולוסיציק זצל שהבושה הייא מתוך  ההבט האסטטי של החטא.  השכינה  דמצה שלבנו יהיה טהור וקדוש כדעי שכשכון בו

ולכן קדושה היא  גדר ערווה לפני הכל, וגם גדר מכל חטא שהוא

ולכן הצווי היו קדשים כי קדוש אני .  קדוש נכנבס רק  ללב  קדוש

אין אדם נולד קדוש, כשם שאין אדם נולד עם תחושת הויה מייד בלבו כרפלקס טבעי שכן לב האדם רע מנעוריו.

על האדם לגדול ולהטהר וללמוד להיות קדוש כך שיהיה כלי ראוי לשריית השכינה בלבו

 

קדשנו במצוותיו 

גאבל י ש הבט הלכתי למילים “קדושים ההיו כי אני קדוש” והוא לקבל  עול מצוות שנאמר אשר קדשנו במצוותיו .  אנו נעשים קדושים על ידי עשיית מצווה. וזו דרכה של היהדות.. כי קדוש אני- אני מתקדש על ידי כך בתעשו מצוות

כיצד? ובאיזה מצוות מדובר? באלו שמדובר להלן.  כלומר לפנינו דרך להיות קדוש ולקדש את הקבה על ידי המצוות המפורטות להלן.

עליה בסולם המצוות דרך השבת

 קדושים תהיו כי קדוש אני

איש את  אביו ואמו תיראו

ואת שבתותי תשמור

  אני השם אלוקיכ

אל תפנו אל האלילים ואלהי מסיכה לא תעשו לכם

  אני השם  אלהיו עי קדוש אני הויה אלוקיכוקיכם

התורה סולללת כאן דרך לעלות לדבוק בקבה.

הדרך פותחת  בכיבוד אב ואם שהיא החמישת  בלוח הימני למטה.

משם עולה,לשבת שהיא המצווה הרביעית בלוח הימני

ומשם לעבודה זרה שהיא מצווה שילישית ושניה על הלוח

ומשם למצווה כאשונה של “אני השם אלוקיכם” .

דהינו משה מראה כאן דרך לכל אדם בישראל לעלות בלוח הימני ולהגיע לקדושה , ל”אנכי השם אלקיך” . קודם יכבד אב ואם, וישמור שבת, וימנע מע”ז ואז יגיע לאנוכי – וידבק בשכינה

מה הסוד של הטיפוס במעלות הללו? מדוע צריך מלמטה למעלה? אומר בעל שפת אמת כי השבת היא הסוד, רזא דשבת. שבת קודש היא מען האמבטיה שדרכה אדם מישראל מטפס לקדושה למעלה. בלעדיה אין ולא תהיה קדושה

 אבל התורה לא נעצרת כאן בראש הלוח אלא ממשיכה לאורך כל הפרשה הארוכה של קדושים תהין ואומרת

0

קידוש השם בחיינו

לא תגנובו

ולא תכחשו

ולא תשקרו איש בעמיתו

ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלוקיך

לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין הפעולת שכיר

דהיינו התורה  יורדת עתה בלוח השמאלי מלמעלה למטה-ועוברת ממצות שבין אדם למקום לבמצוות שבין אדם לחברו. והשרשרת הזאת ממשיכה והולכת מבכל הפרשה ובפרשה הבאה ובכך מקיפה את רוב מצוות החברה האנושית והקיום הנכון של צדק ומשפט.  ובפרשת אמגור היא מסתיימת מילים :ונקדשתי בתוך בני ישראל.

עתה יכול האדם מישראל לקדש שם שמיים בחייו אם קודם כל יעלה בלוח הימני ויהיה ידוע כירא שמים ואז ירד בלוח השמאלי במצוות שבין אדם לחברו וכל הרואהו  משבח את התורה שלמד ובכך דקיש שם שמיים בחייו כפי שאומר הרמבם.

כי גם בסין הרחוקה יכול אדם למלא את המצוות השכליות שבין אדם לחברו. גם הוא ישמור על כיבוד אב ואם לא פחות מאתנו.  אבל אין הוא מקדש שם שמים.  רק הישראלי העולה בסולם הלוח  הימני ושומר שבת ולא עובד אללילים ומקבל עליו עול מלכות שמים, ברבים, רק הוא מקדש בנתנהגותו שם שמים.

 אם כן, יש לשאול מה ההבדל ביננו לבין המסיון הנוצרי? כם הם עושים וים טובים בכל העולם בשם אותו אדם ובכך מוכרים את אומתם.  כלומר הם מנצלים את חלושת  העמים והסבל של בני אדם לעזור להם ובכך מוכרים להם את האמונה הזרה שלהם. אין אנו ועשים כאן אותו דבר?האם אין אנו עושים מצוות בין אדם לחברו ובך מוכרים את האמונה בקבה?

והתשובה לכך היא שהתורה אומרת כאן לקדש את עצמנו במצוות הללו – גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחבור.  אנו עושים זאת לא לקדש שם שמים אלא לקדש את עיצננו.  רק שמתוך  כך באים אנשים ומשבחים את התורה בלי שאנו נאמר להם לעשות כך או למכור להם את אמונתנו וזה הסוד של החיבור “קדושים התיו כי אני קדוש” – אני מתקדש על ידי כך שאתם עושים מצוות משום שאתם מקבלים עול מלכות שמים ומתוך גל יצא אור כדול בעולם המתפשט והולך מעצמו.  ולכן נאמרה הםרשה בהקהל שהם מקהלו מעצמם. משה  ריגש אותם   והם באו מעצמם כפי שאומר שם רשי הקדוש

שיחה זאת נתנה לזכר עולם לאחי אהובי אברהם בן חנה ומרדכי ז”ל שנפטר ללא עת עקב הקורונה תשפ