פרשת קדושים

הרב דר צבי אבינר תשעט

מהי קדושה

דבר אל כל בני ישראל קדושים תהיו כי קדוש אני

מצווה אדירה בחשיבותה שנאמרה בהקהל

 

כל בנ ישראל: נשים זקנים וטף, כי כל אחד מישראל חייב לשמוע מה שמשה אומר כאן. ולכן דיבר בהקהל. וגם מלך ישראל  היה קורא בפרשה זו במצוות הקהל במקדש

והסיבה כביכול פשוטה- המון גופי תורה מוזכרים בפרשה, 51 במספר.  כביכול התורה  חוזרת ל עשרת הדברות פלוס פרטים רבים המקיפים את כל סדרי החיים.  ואכן, מה מצא משה לנכון לחזור על כל הידוע מסיני? ואולי הסיבה היא שהמצוות חוזרות מפאת קדושת ישראל (אברבנאל) ועדיין אין אנו מבינים  קדושה זאת מהי

גם המשך הפסוק- קדושים תהיו כי קדוש אני- מעורר  תהיה.  ראשית יש כאן צווי להיות קדושים, שהיא מצווה כללית מדי ולכן אין הרמב”ם מונה אותה במניין תריי”ג.  ויש הרואים כאן הכרזה כנגד תורת הגזע- אין ישראל קדושים מלידה, או מטבעם, אלא אך ורק על ידי קבלת מצוות (פרופ’ ישעיה ליבוביץ ז”ל). גפי שאנו מברכים “אשר קדשנו במצותיו.”  דהיינו התורה מציבה מטרה לשאוף ולהיות קדושים.  גם בבריאה נאמר “נעשה אדם בדמותנו וכו'” ורשי מסביר שהיה לקבה דמות ודפוס של  אדם שהוא “טוב מאד” ועל הא’דם להשתדל ולמלא את הדמות הזאת .

ואמנם אפשר לקרא את הפסוק בשלשה אופנים.  “קדושים תהיו כי אני קדוש”ץ את הקדושה תקבלו ממני. תגיעו אלי, תטפסו אלי ואז אעשה אותכם קדוש כי הקדושה מגיעה ממני.

אבל אפשר לקרא זאת כהבטחה. עלו למעלה ותדבקו בי. ואז תהיו קדושים כמוני

אבל חז”ל במדרש קראו זאת להפך- תהיו קדושים כי על ידי כך אתם מקדשים אותי בעולם. אתם מקור הקדושה.

האם אפשר שכל הדרכים הללו נכונות באותו הזמן? הבה ונראה

 

.

רשי- היו פרושים מהאסור

 

ואומר רשי כי “קדושים תהיו” – היו פרושים מהעברה, שהיא בכל מקום גילוי עריות.  לפי רשי פסוקנו הוא סיום לפרשה הקודמת שבה מוזכרים דיני עריות לפרטיהם. והפרישות היא מהאיסור, כלומר להקים גדרות כדי להרחיק אדם מהעבירה

ונשים לב שבעצם הכל אסור מלבד מה שהקבה מתיר. למשל יחסי מין אסורים בין גבר לאשה מלבד אלו שהתקדשו בנישואין.

וכך גם לעניין עבודה זרה, המצווה הראשונה של האדם בגן עדןץ למעשה כל “עבודה” גשמית היתה אמורה ךהיות אסורה – מלבד זאת שקב”ה התיר לנו.  כלומר אלמלא חטא העגל, לא היה צורך בקרבנות ובמקדש לעבודת הקב”ה. אלא שהקב”ה ראה שאין בני האדם מוכנים לאמונה רוחנית ולכן התיר לנו ביום כיפור הראשון להקים מקדש עבורו ובמקום אחד בלבד (רמב”ם במורה).

וכך גם לגבי שפ”ד, המצווה השלישית של האדם בעדן.  הנכון הוא שכל בשר היה אסור באכילה בגלל איסור שפ”ד אלא שהקב”ה  התיר לנו לאכל רק מאותן בהמות שהביא נח  לתיבה בשבעה דוגמאות. וגם אלו מותרות לנו רק בשחיטה.

וכך גם לגבי גזל, המצווה הרביעית של האדם בעדן.  הנכון הוא שאין זכות לאדם לרכוש פרטי כלשהוא בעולם אלא אם כן הוא יצר את הדבר או גידל אותו או החליף בעלות עם אדם אחר. התחוןם האסור הוא עצום, והמותר מצומצם מאד.

וכן לגבי צדק. מותר לנו לקנות ולמכור וללהקים חברה רק באם נשמור על הצדק והיושר

כלומר ואנו חוזרים לרעיון של רש”י- יש תחום גדול של איסור פעילות בעולם מלבד זאת שהתורה מתירה- שהןא תחום רחב מאד אך מגדר על ידיהתורה  . והפרישות שרשי מדבר עליה היא הוספת גדר על האיסור העצום ממילא.  לא רק שאסור לבשל בשר בחלב, אלא עלינו להבדיל ביניהם שש שעות, וזאת מהגדר שגדרו רבנן.  וזו היא דרכם של הפרושים בבית שני שאנו יורשיהם. . הקדושה לפי רשי היא הקמת הגדר סביב האיסור והרחבתו

.

הרמבן:  היו פרושים מהמותר

 

אך הרמבן כידוע חולק ואומר ש”קדושים תהיו” הכונה היו פרושים מדברים המותרים לכם. אמנם מותר לאכל בשר כשר כפי רצוננו- והרמבם למשל לא יראה כל הגבלה אלא רק מצד הבריאות- אך לפי הרמבן עלינו המנע מאכלה מפרזת, לא בגלל בריאות אלא מתוך פרישות. וכך גם לגבי חיי מין מופרזים וצבירת הון וכדומה.  ולפי זה אין לפרישות  קשר ישיר למצוות עצמן כי הפרישות היא בתחום המותר.  אך אין כוונת הפסוק להביאנו לפרשו מהחברה ולהתכנס למנזר, שכן כל ישראל מצווים על פרישות זאת והיא חלה על כל המותר בחיי המעשה..

אך עדיין לא הבנו קדושה זאת מהי. גם האסקימוסים פורשים מפעולות ודברים מסוימים שעליהם יש טאבו, אך לא נאמר שבזה נעשו קדושים

 

 

 אוה”ח: מצוות עשה חדשה

 

ואם הרמבם ראה כאן מצווה כוללת להיות קדושים, הנה בא אור החיים ומחדש ש”קדושים תהיו” היא הוספת מצוות עשה על האיסור הקדום של גילוי עריות. גם הוא  סובר כרשי שהפסוק מסיים את דיני העריות של סוף הפרשה הקודמת, רק שהוא בא להוסיף מימד חדש של  מצוות עשה. כלומר כאשר אדם לא שוכב עם אחותו, הוא מקבל שכר על עצם המנעותו.  הדבר מחזק את איסורי העריות.

אך בכך גם הוסיף אור החיים ותרם היבט למושג הקדושה. בניגוד לרשי ורמבן הרואים בקדושה הוספה של איסור- על האסור ממילא או על המותר- הנה בא אור החיים ומחדש שיש לקדושה מימד חיובי שבא עם מצוות עשה . ועדיין אנו זקוקים לברור נוסף מהי הקדושה הזאת שנוספה לאדם עם מצוות העשה

.

עליה בסולם המצוות דרך השבת

 

ולשם כך עלינו לראות את הפסוק לא כסיום הפרשה הקודמת אלא ככותרת והתחלה לפסוקים שיבואו להלן. הכותרת היא “קדושים תהיו כי קדוש אני” והדרך להגיע לכך משורטטת בפסוקים הבאים.  מהי הדרך הזאת? 0

נראה את הפסוקים הבאים –

איש את  אביו ואמו תיראו

ואת שבתותי תשמורו

                             אנ השם אלוקיכם

אל תפנו אל האלילים ואלהי מסיכה לא תעשו לכם

                         אני השם  אלוקיכם

משה עולה כאן בלוח הימני ממצוה חמישית של כיבוד אב ואם, למצווה  רביעית של שמירת שבת, למצווה  שילישית ושניה של עבודה זרה  ובסוף מגיע ל”אני השם אלוקיכם” שהיא המצווה הראשונה בלוח למעלה.

דהינו יש כאן סימון דרך לכל אדם מישראל לעלות בלוח הימני ולהגיע לקדושה – ל”אנכי השם אלקיך” . קודם יכבד אב ואם, וישמור שבת, וימנע מע”ז ואז יגיע לאנוכי – וידבק בשכינה

מה הסוד של הטיפוס במעלות הללו? מדוע צריך מלמטה למעלה? אומר בעל שפת אמת כי השבת היא הסוד, רזא דשבת. שבת קודש היא מען האמבטיה שדרכה אדם מישראל מטפס לקדושה למעלה. בלעדיה אין ולא תהיה קדושה

מהי השבת? מפרק  א’ בבראשית אנו למדים שהיום הבא של הבריאה, השבת הנצחית, הוא יום שבו הויה שולטת ואלוקים מידת הדין שובתת. . יום זה מלא אהבה ללא גבול וללא תנאי שכן אין בה משפט או דין. זה יום מלא עונג רוחני נצחי וקדושה ללא טומאה, כלומר ללא מלאך המות וללא סוף.   מהי הקדושה של השבת הנצחית? הווה אומר עצם נוחכות הויה בה.  ונזכור שהויה היא ראשי תיבות “היה הווה ויהיה” כלומר “נצחית”. הויה היתה לפני הכל, עוד לפני הדין, ותשאר פעילה גם לאחר שהדין ישבות מכל מלאכתו

והנה פרק א’ מסביר גם מה הויה עושה כאן בעולמנו.  היא נכנסה לכאן בסוף היום השישי כראשיתיבות “יום השישי ויכולו השמיםץ”  החלק הקדמי שלה כביכול י-ה היא השכינה בעולמנו,  והחלק השני ו-ה עדיין שוכן כבוד בשבת הנצחית.  קיומה בעולמנו קושר אותנו לשבת, לעתיד לבא, נותן לנו כוון.  בלעדיה ילך העולם כאילו לאיבוד.  והיא כאן מאחר ואלוקים מידת הדין הזמינה להשתתף עמו בבריאת האדם שנאמר בלשון רבים “נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו.”  רק אדם מסוגל לכן להכירה ולהחזיקה בלבו.  וכשהיא נכנסה כקרן אור י-ה לעולמנו, להשתתף בבית הדין החדש של מעלה, האהבה שלה ללא תנאי בשבת התלבשה במידות חסד רחמים וסליחה וקדושה. כי כאן היא עזר כנגד בעלה, ממתיקה את דינו הקשה. ואין האלוקים לעולם נוטע את תפיסת הויה בלבנו כמידה טבעית משום שחסד ורחמים ומחילה אינן בטבע. והרי הוא נמלך בטבע ויצר את האדם.  אבל אלוקים יצר בלב האדם מקום ששם השכינה יכולה לשכון שנאמר “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” בלבם.   בניגוד לשאר בעלי החיים יש באדם החדר שבו יכוללה שהכינה לשכון, אך יהיה זה על האדם למלא את החדר הזה שבלבו תוכן בכך שיכיר בהויה, יזמינה לשכון בלבו וימליך אותה עליו מדי יום. כה רגישה היא למה שנעשה בלבנו שאם לא נמליכה מדי יום היא תחזור לעולמה ותשאירנו ביד מידת הדין שתשפטנו ללא רחמים

עתה מובן מדוע עלינו לעלות דרך שמירת שבת קודש כדי שנדבק בהויה. אם לא נשממור שבת, כיצד תואיל לשכון בלבנו?

0

קידוש השם בחיינו

 

 ולכאורה התקדמנו במקצת להבנת המצווה “קדושים תהיו כי קדוש אני.” עליכם לעלות בלוח הימני דרגה אחר דרגה – דרך השבת- כדי שתגיעו אלי. אבל התורה לא מפסיקה כאן  אלא ממשיכה ואומרת

לא תגנובו

ולא תכחשו

ולא תשקרו איש בעמיתו

ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלוקיך

לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין הפעולת שכיר

כלומר התורה  ממשיכה ויורדת בלוח השמאלי מלמעלה למטה- במצוות שבין אדם לחברו. והשרשרת הזאת ממשיכה והולכת מבכל הפרשה ובפרשה הבאה ובכך מקיפה את רוב מצוות החברה האנושית והקיום הנכון של צדק ומשפט.  ובפרשת אמור היא מסתיימת מילים :ונקדשתי בתוך בני ישראל.

כלומר גם אדם בסין הרחוקה יכול למלא את המצוות ההגיוניות שבין אדם לחברו. גם הוא ימנע מלנאוף, מלרצוח, מלגזול ואי עשיית צדק, אך בכל זאת לא יקדש בכך את שם שמים.

והרמבם אכן מסביר שרק כאשר אדם הידוע כירא שמים מקים המצוות שבין אדם לחברו, רק אדם כזה יכול לקדש שם שמים בהנתנהגותו הטבה כי כל הרואה את מעשיו יזקפם לתורה שלמד.  כלומר קידוש השם  יכול להעשות לא רק במיתה לשם שמים אלא גם על ידי “וחי בהם” שבתחילת השרשרת בפרשת אחרי מות, דהיינו על ידי קיום מצוות שבים אדם לחברו.  והדבר יחשב לו לקידוש שמים אם כבר עלה בסולם הימני והוא ידוע כירא שמים ברבים

והנה הבנו כיצד מקדש אשם שם שמים. הוא עולה קודם בלוח הימני ומגיע ודבק בשכינה, ואז מקיים הלוח השמאלי ומפיץ קדושה בעולם.  ושני הפרושים לעיל נכונים- אנו דבקים הקדושת השם שהוא מקור הקדושה, ואו אז מקדשים שמן בעולם בלוח השמאלי

.

אם כן, מה החידוש

0

ועתה נוכל להבין את מה שאמר אברבנאל שהתורה חוזרת כאן על כל המצוות מצד הקדושה.  וכן נבין מה הצד החיובי של הקדושה שראה אור החיים הקדוש.

כי למצוות שלש פנים.

ראשית נתנו ששת המצות לאדם בגן העדן – ע”ז, ג:ע, שפ”ד, גזל, דינים, חרוף השם.

אבל בעדן היתה לאדם ולאשתו הבנה של המצוות מצד האלוקים כלומר מצד הדין. שהרי לפני החטא לא ידעו ההבדל בין “טוב ורע” שהם הביטים של הויה.  (מצד האלוקים יש רק אמת ושקר). רק לאחר הגירוש, ולאחר שילדה את קין אמרה חווה “קניתי איש את הויה” וכאן הזכירה לראשונה את מידת החסד והרחמים לבדה ללא אלוקים בצדה, דבר שלא ראתה מעולם לפני כן בעדן.

כלומר מרגע זה ואילך על כדור הארץ- דבר שנכון גם מבחינה אבולוציונית- מרגע שנכנסה בלבם הבנת הויה, קיבלו כל המצוות מימד חדש – מצד הויה.

כלומר  אם עד כה היו הע”ז, ניאוף, שפ”ד, גזל ואי צדק עניין של חוק צד הדין, מרגע זה ואילך הם הגם מצד חסד ורחמים. .

ע”ז היא לא רק עבירה  אלא בגידה בהויה.

ג”ע היא לא רק פגיה בחוק אלא גם תועבה בעיני הויה

שפ”ד היא לא רק עבירה על החוק היבש אלא גם מעשה אכזרי. לא לחינם צווחת מידת הרחמים לקין “דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה”.

וגזל אף הוא אינו רק עבירה על החוק אלא מעשה אכזרי חסר לב כלפי הבעלים החוקיים

ודינים היא לא רק עניין של סדר ציבורי אלא בעיקר שמירה על החלש, היתום והאלמנה והלויוהגר והאביון.

כל זה ידענועד כה וזה היה ההיבט על המצוות עד רגע זה.

אבל מעתה ואילך כשכל ישראל עומדים בהקהל לקבל קדושה ולאחר שהמשכן עומד ופועל, בסוף ספר ויקרא. עתה הוא הזמן המתאים ביותר להעניק למצוות מימד חדש – של קדושה, של קדשנו במצוותיו,

מעכשיו מטרת המצוות היא להעלות את האדם לקדושה ואז לאפשר לו לה איר את כל העולם בקדושה הזאת

לכן קודם כל יעלה אדם בלוח הימני למעלה דרך כיבוד אב ואם ושמירת שבת ואיסור ע”ז, ואז יתדבק בשכינה.

או אז יוכל גם לרדת בלוח השמאלי במצוות שבין אדם לחבירו ולהמשיך בהם כפי שמופיעים בכל הפרשה  כך שיקדש את שם השם בחייו ולא במותו.

ולפנינו שרטוט של הדרך שבה נחנך את ילדינו. קודם הלוח הימני ורק אז השמאלי. כך עד בא הגואל במהרה בימינו.

הקדושה היא חיי עולם

 

אומר הרבי מלובביץ זצל שהקדושה כאן פרושה שישראל חיים לעלם כל עוד ישמרו מצוות ואכן קדושת הויה בשבת הנצחית פרושה שזה עולם של חיי נצח שאין לטומאה ולמוות שלטון שם. וזה היבט נכון של הקדושה בתורה.