פקודי

 

מה מנה ופקד משה

 

אלה פקודי המשכו משכן העדות

 

 אם פרשה זו ענינה מניין שמשה ספר ומנה, הרי אפשר למצא בה  מספר נושאים  חשובים:

ם(1) מנה מספר המקדשים

 ם” המשכן, משכן העדות” – כאן טמון אחד מפלאי התורה, אומר החת”ס. שכן  ה מ ש כ ן בגמטריה ת”י, שהן מספר השנים שעמד מקדש שלמה.  מ ש כ ן  בגמטריה תט”ו שהם ת”כ חסר חמש, כנגד השנים שעמד בית שני פחות חמש דברים שחסרו בו: רוח הקודש, כרובים, אורים ותומים, לוחות וארון ואש משמים. .ו”העדות” עולה  בגמטריה תע”ט שהן שנות קיום משכן משה.   והע-דת  שהן ע שנים בין חורבן בית ראשון לאגתר (דת בשושון הבירה.) ם

האם יש כאן רמז לבית שלישי? מה יחזיק את העם בלי מקדש? ם

ם (2) מנה יח ברכות לתפילת עמידה

יח פעמים חוזרת התורה על המשפט “ככל אשר צווה השם את משה כן עשו בני ישראל את העבודה” ם

ול כך מעידים חזל.: “תניא בכל ום מתפלל אדם יח ברכות. ולמה יח ? אמר ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כנגד יח צויין שבפרשת המשכן” (ירושלמי ברכות פ”ד) ם

.  ם  “את העבודה כן עשו” מתפרש שאמרו יח ברכות כנגד העבודה, שאין מקדש עומד.

ואם בפרשת ויקהל יצר משה את כנסת ישראל,  הנה עתה עומדת הכנסת הגדולה וקובעת יח ברכות בתפילה במקום העבודה

ם (3) מנה טו תשבחות

עד שישב וחישב, אומרים חזל, שכח אלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל שעשה לעמודים (לח כח)ם

וכשנזכר עמד  משה ואמר  טו תשבחות כנגד ר:ת והמלאכה היתה דיים שהם בגמטרייה טו. וכנגדם קבעו חכמים לאמר

ם א  טו תשבחות בישתבח

ב טו ברכות בברוך שאמר

ג טו תשבחות באמת ויציב

ד טו פסוקים בהודו

ה טו מעלות ללוים בשער

ו טו שירי המעלות

ז טו וכן קבעו לאמר פסוקי דזמרה כאדם הסופר מעות

אנו רואים כיצד סידור התפילה מחלךיף את העבודה במקדש

 ם (4)  מאה ברכות כל יום

 מאת האדנים למאת הככר (לח כז) ם

כנגד מאת כיכר לאדנים קבעו לאמר בכל יום מאה ברכות.ם

וכן ברך אותם משה “יהי רצון שהשכינה תהיה במעשה ידיכם”. שאנו  אומרים בפסוקי דזמרה  ובמוצאי שבת ם

 ם (5)   היחיד או הציבור

האם בצלאל פעל כיחיד או כשליח ציבור? עך כך דן אור החיים. אבל הויכוח חל גם על השמונה עשרה: האם זו תפילת יחיד והשליח צחבור רק מוציא ידי חובת אלו שלא יודעים לקרא, או להפך התפילה האמיתית היא של הציבור . ןבכענו למחוקת רבן גמליאל וחכמים.  שרבן גמליאל סובר שהציבור עיקר והחכמים סוברים ההפך.

וההלכה היא שבכל השנה היחיד עיקר בעוד שבימים נוראים הציבור עיקר.

מסקנות לסדר התפילה

וכשאנו עומדים היום בתפילה, אנו חוזרים  בדמיוננו למקדש. ראשית אנו צועדים בעזרה אל דלתות ניקנור (שהם דלתות ארון הקודש בבית הכנסת)  כשמקהלת הלויים מלווה ואותנו בט”ו  תשבחות של ברוך שאמר וטו פסוקי הודו. שאר פסוקי דזמרה לקוחים מהמזמורים שעולי הרגל  שרו.  ואנו חותמים בטו שירי המעלות בשבת, ושירת הים  ובט”ו תשבחות שבישתבח.  עתה אנו עומדים בדמיוננו מול מקהלת הלויים העומדת על ט”ו המעלות שלפני דלתות ניקנור.

ברגע זה מכריז הכרוז בדמיוננו על כך שהשמש עולה במזרח מעל הרי חברון,  עירו המלכות הראשונה של דוד.  ולפני שנקבל עול דוד, עול של בשר ודם, אנו מקבלים עול מלכות שמים בשמע וברכותיה. ואנו גם מזכירים בברכות הללו את שירת מקהלת המלאכים והשרפים בשמים ששרה כל בוקר “קדוש קדוש קדוש השם צבאות…” כשכל מלאך רשאי לומר קדוש אחד. שלשה מלאכים אומרים בקבוצה “שלוש קדוש”.  וכשהשמש עולה על הר המוריה מקהלת המלאכים שותקת ומצפה לישראל שיצטרפו מלמטה  ואז אנו מקבלים בשמע עול מלכות שמים וחותמים באמת ויציב שבה ט”ו תשבחות . ם

ומיד ללא הפסק אנו עומדים בתפילת יח כנגד יח פעמים שכתוב כי כך עשו בני ישראל את העבודה. ובחזרת השץ אנו עומדים כציבור כמלאכים ושרים “קדוש קדוש קדוש” מלמטה, מהארץ, כשמקהלת המלאכים מתבוננת בשקט. וכשהשמש ממשיכה דרכה למערב מתעוררים אומות אחרות ומלאכיהם בשמים ממשיכם לשיר קדוש, עד ליום הבא.

ידע משה שהמקדשים יהרסו והניח את יסודות התפילה  שתחליף את סדר העבודה במקדש. וכול עוד שתפילת ה יח  תמשך, עם ישראל  ח י  לעולם.  .