2018 הרב צבי אבינר

 


עקב: כיצד יעלה אדם במעלות יראת שמים

פרשת היראה מודפסת בסידור לאמרה ב ס ו ף התפילה. ואנו גם  פ ו ת ח י ם   את היום ב”מודה אני….ראשית חכמה יראת השם.” היראה מקיפה את יומנו.

והנה הפרשה פותחת במלים “ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה” (י’ יב) ולאחריה באה שרשרת של ארבע מצווה עשה: (ס’ החינוך) ם
א) את השם אלוקיך תירא: לירא תמיד מהא-ל יתברך (לפחד ממנו) ם
ב) אותו תעבוד : מצוות עשה להתפלל כל יום
ג) ובו תדבק: להתחבר ולהתיחד עם חברי התורה ובשמו תשבע: מצווה עשה להשבע בשמו ית’ בעת הצורך לקיים דבר מהדברים

ושרשרת המצוות הזו מופיעה גם בפ’ ואתחנן : “את השם אלוקיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע” (ו יג) דבר המורה על שישי קשר עניני בין המצוות.    הן באות כחבילה אחת

אך ההקשר שונה: שם ב”ואתחנן” מופיעה השרשרת כנגד עבודה זרה: את השם תירא ולא את האלילים, אותו תעבוד ולא ע”ז, וכו. כלומר התורה  מכירה שהשרשרת קיימת גם אצל עובדי אלילים: גם הם יראים, עובדים, דביקים ונשבעים , משום שזו היא דרך טבעית או תגובה טבעית של האדם לפחדיו מפגעי סביבתו.  השרשרת כאילו טבועה בנו מלידת האדם. אלא שהתורה  חפיצה להסיט אותה  לכוון של יראת ועבודת השם.  אדם נולד לעבוד כח גדול ממנו ומוטב שיכיר ויעבוד את הכח הנכון .  אין מנוס מהמבחן הזה. שהרי האדם נולד למבחן ע”ז שנאמר “נעשה אדם” וכו’  ומעיר רשי שנמלך בלשון  רבים ובכך נתן פתח לעובדי  ע”ז לאמר שיש יותר מרשות אחת.  אכן מבחן ע”ז ויראת השם הם עיקר חיי האדם. ו

ואם חלקי  השרשרת צמודים זה לזה, אחד גורר את השני, הרי שראשית הכל, המניע הראשוני של השרשרת היא הפחד. ומדובר בפחד אמיתי טבעי מצרה כלשהיא שלא תבא, בידי הטבע או בידי אדם.

 ואם האנטידוט לפחד הוא בטחון, הרי שהשלבים אחרי הפחד, העבודה (תפילה) והדביקות והשבועה מטרתם היא לנסוך בטחון באדם הפוחד.  כך קורה בטבע לאחדם הפוחד מסביבתו.  אבל בתורה  הכוון הוא הפוך.  היא חפצה שאדם יעלה בשרשרת.

כך כשהאדם הירא יתקדם ויעבוד את השם בתפילה, העבודה נעשתה עיקר כלשעצמה.  התורה רוצה שאדם יתפלל.  ודוקא מתוך יראה.   וכשהאדם מתקדם ועולה לדביקות בהשם, הדביקות נעשית עיקר ודוקא כשהיא באה  מתוך יראה ותפילה.  וכאשר האדם  מתקדם בשרשרת לשבועה הרי  השבועה והקדושה נעשו עיקר, ואכן אין מקבלים שבועה בבית דין אלא א”כ האדם ידוע כירא שמים המתפלל בקביעות  והדבק בהשם.התורה הופכת רפלקס טבעי של פחד לדבר חיובי, לאבן יסוד של עבודת  השם ודבקות בו  ובשמו. 0

זה לגבי השרשרת שבפרשת ואתחנן. כאן בפרשת עקב מופיעה השרשרת בהקשר של התנחלות ישראל בארץ. משה , ברגע האחרון לפני כניסת לארץ קושר את הישיבה בה ביראת השם. הישראל ישבו בארץ כל אימת שילכו בדרכי השם ויראו מפניו ויגלו ממנה אם לאו.  ודבריו יקבלו משמעות מחדש כל אימת שיחזרו אליה מהגלות.  כך יהיה כשיחזרו מבבל לשבת בה מחדש בהנהגת אנשי  כנסת הגדולה , וכך גם בימנו כשאנו חוזרים לשבת בה מחדש.  גורלנו תלוי ביראת השם כפי שגורל קדמוננו היה תלוי בכך.

  היראה לכן היא ראשית הכל.  ואכןמשה פותח את השרשרת באמרו;

“ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם אלוקיך  וללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך….לטוב לך” (י’ יב)

מהמלים “מה השם” נראה שהיראה היא דבר הבא  ל פ נ י  הכל, מעין מפתח לכל התורה (מדרש). בבחינת ראשית חכמה יראת השם.   ואכן מי שלומד תורה בלי יראה היא סם מוות עבורו.  אדם  ע ו ל ה  בשרשרת מיראה לעבודה ולדבקות ושבועה. ומכאן לשמירת מצות בכלל, עשה (מאהבה) ולא תעשה מיראה.

אבך המלים “מה השם אלוקיך שואל ממך כי אם ליראה ” משמעותם גם שהיראה היא  תכ ל י ת  הכל,  מטרת כל המצוות . רק שמדובר  ב ס ו ג י ם  שונים של יראה.   האדם  עולה בשרשרת לא רק במצות אלא במעלות היראה    כך אינה דומה יראת הפוחד מיראת העובד, וזו אינה דומה ליראת הדבק וזו אינה דומה ליראת הנשבע.  ואלו אינן דומות ליראת זה שמקיים כל מצוות עשה ולא תעשה.

ואם מדובר  ב ס ו ג י   יראה, הרי שיש להבדיל בין יראת האדם הפוחד מעונש, ליראת המתפעל, ליראת הרורמות  וליראת האוהב. כשאדם עולה במעלות היראה דרך המצוות  ולימוד תורה הוא בודאי יעבור דרך השלבים  הללו.  הוא מתחיל בסוג אחד ומגיע  לסוג האחרון. נשאלת השאלה מהי התחלת היראה ומהי סופה?  מהו הסוג ההתלתי ומהו הסוג הסופי?  0

נלך  בעקבות משה.  הוא פותח במלים “מה השם אלוקיך שואל ממך כי אם ליראה …שמתפרשים כסוג פשוט ומובן  של יראה שהיא   ה פ ח ד   מ ע ו נ ש .   מדוע אם כן כתוב שואל ממך? אם הוא רוצה להפחידנו מעונש שיניף חרבו ויראה זאת  לנו בעליל.   אלא  שהכונה “שואל ממך… לטוב לך”  כעצה טובה.  או שהכונה היא שהשם שואל על קיום המצווה שכן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

אבל משה חש שאין באיום העונשלהשפיע על אדם מבוגר ונמון ולכן ממשיך  הוא ואומר “הן להשם אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה” כלומר הוא מעורר בנו “יראת  ה ת פ ע ל ו ת ”  מהקבה בורא הטבע ובעל הבריאה שהכל שלו.  יראה מסוג זה השפיעה על אברהם ראשונה בדרכו  אל האמונה.  הוא ראה  את יופי וחכמת הבריאה והבין שיש יוצר לטירה ושהוא האדון קונה הכל.

אבל משה חש  שגם סוג זה של יראה לא יספיק להשפיע על האדם לחדול מחטא  ולכן הוא ממשיך ואומר  “רק באבותיך חשק לאהנה אותם ” ובזה  מעורר בנו יראת   ה א ו ה ב  השומע לאהובו שלא לצערו

 אך משה  חש שגם סוג זה של יראה  לא יספיק לכן ממשיך ואומר “כי השם אלוקיכם הוא אלקי האלוקים ואדני האדולנים הא-ל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד עושה  מ ש פ ט   יתום  ואלמנה  וכו” כלומר מעורר בנו יראת  ר ו מ מ ו ת    או יראת מלכות

ולכאורה טיפס משה  על כל סוג היראה. ועתה כשהוא מגיע  למצוות היראה עצמה הוא אומר “את השם אלוקיך תירא”  ולהפתעתנו הכוונה היא ליראת  ה ע ו נ ש  דווקא.וכפי שהרמב”ם כותב: “מצווה ד’ היא שצוונו להאמין יראתו יתעלה ו ל ה פ ח ד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אבל נירא ב י ר א ת  ע ו נ ש ו  בכל עת וזה שאמרו את השם אלוקיך תירא ” (ס’ המצווות מצווה ד’) וכך גם סובר ספר החינוך 0 ’

כלומר משה חוזר להתחלה.  אך התחלה זו היא מדומה שכן אדם הגיע אליה רק לאחר שטיפס כבר על כל סוגי היראה למיניהם.  עתה משהחכים הגיע ליראת העונש ממש.  ומעתה ואילך פתוחה הדרך לקראתו לעלות בה מחדש על שרררת המצווה ועל כל סוגי היראה  מחדש בעומק גדול מהקודם.

משה סולל לנו כאון מעגל של יראה לסוגיה שאדם יהלך בה כל ימיו . וככל שיעלה תגדל בו היראה מעומש ממש, דבר.שלא נראה בעליל לעין פשוטה

 ולכן  אין לשאל על משה מדוע אמר מה השם אלוקיך  שואל ממו  כאילו הדבר פשוט.  אם ילך אדם בדרך  שסלל כאן משה יכל כל אדם  להגיע ליראת השם פשוטה , מעונש

הדרך שהלכו בה  אנשי כנסת הגדולה

אך משה בפרשתנו קושר את היראה כתנאי לישיבה בארץ . והנה כשחזרו לארץ  בזמן עזרא ישבו גדולי הדור אנשי כנסת הגדולה וחיפשו עיצה כיצד לקבוע בישראל  יראת השם שתמנע  גלות חדשה.  בחכמתם  כי רבה הלכו בעקבות משה בפרשתנו וקבעו לאדם סדר יום ביונו שיטע בו את היראה לסוגיה.

כך קבעו שאדם יאמר  מ א ה   ב ר כ ו ת  ביום שנאמר “מה השם שואל ממך”: אל תקרא מה אלא מאה. מכאן שהברכות הן מצד היראה.

ומכאן ממשיך אדם ואומר  פ ס ו ק י   ד ז מ ר ה  המלאים  בתאור  הבריאה ומעוררים  בנו יראת  ה ת פ ע ל ו ת

ומשם מקבל אדם על עצמו  את הקבה כבורא טוב ורע

ומזכיר שירת המלאכים האומרים  ב י רא ה   קדוש קדןש וכו שהיא יראת ה ר ו מ מ ו ת

ןמשם מברך האדם את הקבה כבעל מלחמות ובורא רפואות  כלומר יראת  ה מ ל כ ו ת   המנהיגה את העולם

ומקבל על עצמו  מלכות שמים  ב א ה ב ה

 ורק אז משעלה על סוגי היראה שהזכיר משה בהקדמתו  הוא עומד לפני הקבה בתפילה  ו ע ב ו ד ה  מול קורבן התמיד ביראה ורטט  פחד בראותו את הדם והבשר ובידעו שהקרבן רק החליף אותו, כפי שכותב הרמבם.  ומהי השמונה עשרה אם לא תפילה שיסדו אנשי כנסת הגדולה לפי פרשת התשובה באתם ניצבים

ומכאן יעלה ביראה ו ב ד ב י ק ו ת  ל תלמידי חכמים שיהיה משפע מהם ולא מיושבי קרנות

  ואז יהיה זכאי ל ה י ש ב ע   בבית דין

 ובקביעת הסידור הזה הצליחו אנשי כנסת הגדולה ל ש ר ש   עב ו ד ה  זרה מישראל. ולהגדיל יראת השם. כלומר החלו מחזור חדש בחיי עם ישראל בארץ ו

כלומר  כל אימת שאנו חוזרים לארץ אבותינו  אנו עומדים מחדש  מול משה ושומעים לדברין על חשיבות יראת השם לסוגיה.  וכמו שאנשי כנסת הגדולה חידשו מעגל של יראה, כך גם  בשבית ציון של דורנו   עלינו לנסוך  חיים חדשים והבט עמוק יותר דוקא על  יראת השם  ממש, דבר הנראה כה רחוק מהאדם המודרני..