פרשת מקץ תרפ

 

 היכן נולד עם ישראל וכיצד

 

 

מקובל בעולם – והגויים גאים על כך- שעם נולד ויושב על אדמתו, מדבר בלשונו ומניף דגל של גאווה בין עמים אחרים. לא כן עם ישראל שנולד בתנאים מיוחדים- ההפך מכל עם ולשון.  זאת רואים בפרשתנו שנאמר

וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו

 למה תתראו? ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות 

וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים 

ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען

 כאן  מופיע השם בני ישראל לראשונה כגוף נפרד היורד מצרימה.   נשיםלב ששמם עולה ומשתנה בהדרגה תוך פסוק אחד  מבני יעקב לאחי יוסף לבני ישראל.  מה ההבדל? ם

בתחילה כשהיו רעבים היה שמם בני יעקב

וכשירדו מצרימה לשבור בר עלה שמם לאחי יוסף משום שבלבם היה רק צד אחד לחפש אוכל ותשע צדדים לחפש את אחיהם האבוד (רשי)  כלומר התחרטו על חטאם,   חזרו בתשובה ורצו להשיב את העוול על כנו ולהחזיר את האח האבוד הביתה .

   וכאשר זרמו מצרימה “בתוך הבאים” כלומר בתוך ההמון הרעב חסר הצורה והזהות, עלה שמם לבני ישראל. כי בשעת רעב נמחקים כל סימני הזהות הלאומית הכלכלית או החברתית.  האציל  הרעב דינו ומעמדו כאכר פשוט הרעב

והנה דווקא בתוך ההמון חסר הזהות הזה בולטים עשרה אחים מוזרים – שמהווים את המנין הראשון לפי חזל – שמיחד אתם  הרצון למצא ולהחזיר את אחיהם האבוד ולצרפו למניין.  כלומר המנין נוצר להחזיר עטרה לישנה בחזרה בתשובה

 עם ישראל נולד כמניין. מדוע? כי למניין יש יתרון על הפרט בעמדו לפני בית הדין של מעלה.   הקבה מתייחס למניין ביתר סלחנות.  וזו הסיבה למשל שבערב יום כיפור אנו מכריזים שמותר להתפלל עם העברינים

והמניין אכן חוזר בתשובה מלאה. מהי תשובה מלאה? הכרה בחטא וחרטה עליו, וידוי בפה, הבטחה לעתיד ועמידה במבחן חוזר.  ואכן האחים עומדים בכל השלבים הללו של תושבה מלאה: הם אומרים בפה מלא אשמים אנחנו – כשיוסף שומעם – וכן הם מגינים על שמעון ורוצים לפדותו. המבחן יגיע לשיאו כאשר יהודה ימסור נפשו על בנימין.  לא- הם לעולם לא יחזרו על וול שעשו בעבר לבנה של רחל.

המניין הראשון עומד איפא בתשובה מלאה. וממי תפילת השמונה עשרה- תפילת הציבור- אם לא תפילה המבוססת מילה במילה על פרשת התשובה בניצבים כפי שנראה.  ומי יסדה אם לא אנשי כנסת הגדולה אשר חפצו להשיב עטרה ליושנה

 אבל מניין מצריך שליח ציבור –  במיוחד בראש השנה.  ועל כך נדבר בפרשת ויגש