פרשת מטות תשפ

  הרב דר צבי אבינר

  התרת נדרים והולדת הפסיכואנליזה

 

 נודר בדבר הנידר

 

מקומה של פרשת התרת נדרים בסוף ספר במדבר נראה תמוה.  לפני מלחמת מדיין, לפני חלוקת עבר הירדן לשני השבטים, בסוף המסעות, מה עושה כאן התרת נדרים לנערה? אבן עזרא אכן מעתיקה לאחר מלחמת  מדין וצרעת מרים, אך גם זה תמוה. הרשב”ם ובעל הטורים קושרים את הנדרים לסוף הפרשה הקודמת שם נמנו קרבנות ונדבות המועדים.  ומהם נדבות אם לא נדרים שאדם מביא לבית המקדש.

והקשר לקרבנות עמוק יותר, כי אין נדר חל אלא  אם נתפס בדבר הנידר.  על הנודר לאמר משפט כמו “דבר זה אסור עלי כקרבן עולה”.  אבל אם תלה את הנדר בדבר אסור כגון שאמר “הרי זה אסור עלי כפיגול או  כנותר או כבשר בחלב או  כחזיר” – אין הנדר תופס . כלל.  החפץ שעליו חל הנדר מקבל  קדושה של קרבן – לגבי הנודר בלבד.  והגמרא דנה אם המשמתמש בחפץ עובר על מעילה, כאילו השתמש בכלי המקדש או בקרבן, והדבר אומר דרשני.  .

 אברבנאל קושר את פרשת הנדרים לעליית משה להר לקראת סוף  ימיו.  משה  שימש כמומחה יחידי שהתיר נדרים בעצמו עד כה.  הדבר מראה על צורך במומחיות יתירה להתרת נדר.  עתה בסוף ימיו הוא מעביר את השרביט לראשי העדה.  אבל  אפשר גם לראות קשר עמוק יותר  לסוף ימי משה שכן בפרשה הקודמת ביקש משה מהקב”ה “אל אלוקי הרוחות לכל בשר” שימנה במקומו איש חכם הרזים שידע נפשו של כל אחד מששים רבוא..  חכם כזה דרוש לא רק  לפסוק הלכה ולהוביל למלחמה. עתה אנו מבינים שרק חכם היודע לקרא את רזי הנפש רשאי להתיר נדר

 הבה נקרא את הקטע בעיון

 

היה מדייק וזהיר בתהליך

 

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צווה השם

    אמנם חסרה הפתיחה הרגילה “וידבר השם אל משה” – אך כאמור אפשר לראות את  והפרשה שלנו כהמשך של סוף  פנחס ששם מדובר בנדבות ושם כתוב שהשם דיבר אל משה (רשבם, בעל הטורים).   אפשר גם לתלות זאת בסוף הספר ששם כתוב “אלו החוקים אשר צוווה השם את משה” ומילים אלה מכסים את מה שחסר כאן (הרמבן) 0

  הרמבן  גם אומר שיש עוד שתי פרשיות דומות שמשה אומר בלשון דומה “זה הדבר אשר צווה השם ”   בלי שהכתוב מפרש שהשם אמר לו.  ומדובר בפרשת ירידת המן ואיסור שחוטי חוץ.  האם יש קשר בין השלוש הללו? נראה להלן.

נחזור לפסוק הפותח. אפשר לקרא אותו כשורה אחת : “אל ראשי המטות לבני ישראל” –  איזה מטות? של בני ישראל . אולי  להוציא גויים. אך הנכון הוא ,שבני נח נדרם תופס – וגר תושב הנשבע  בבית דין יוכיח.

אך רשי בעקבות המדרש  קורא את הפסוק כאילו מחולק  לשנים. משה דיבר “לראשי המטות”  וכן “לבני ישראל”   החכם המתיר יכול להיות מומחה יחיד , או שלשלה הדיוטות מישראל . והרי הלכות נדרים תלויים בחוט השערה

   זה הדבר– סגנון המורה על קושי. שהרי נביאי  ישראל התנבאו בסגנונו של משה חוץ מהמלים   “זה הדבר” שמיוחדים למשה.  משה כמומחה הורה “זה הדבר”  כלומר כך ולא אחרת. יש צורך בתשומת לב מרובה.  גם במעשה המנורה נאמר :”וזה מעשה  המנורה”  שהרי קשה לעשות מנורה ממקשה אחת של זהב, וכן בקידוש החודש הראה לו למשה צורת המולד ואמר “החודש הזה לכם” כי היה הדבר קשה למשה להבין מהי צורת הנולד. וכך לגבי התרת נדרים, הדבר קשה ותלוי בחוט השערה .   . .

ואכן יש לדייק. החכם מתיר והאב מפיר.    .

   הפרה פרושה שהנדר לא חל בכלל מתחילתו,   בעוד שהתרה פרושה שהנדר הותר מרגע מסוים והלאה.

איש כי ידור נדר להשם

אוההשבע  שבועה לאסר אסר על נפשו

לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה

איש כי ידור- בעקרון אין הנדר תופס אלא אם נעשה על ידי אדם בוגר המבין את המעשה וחשיבותו  וכן זה המכיר את בוראו וירא ממנו.  ולכן אנו  מניחים שכל  הנודר על דעת חכמים הוא נודר.  כמו נישואין  שנעשים “כדת משה  וישראל” ,   וכלל נוסף הוא שכל הנודר עושה זאת על דעת יעקב, שמדר מיד לאחר חלום   הסולם,  הנדר של יעקב מכיל בתוכו את כל סוגי הנדרים, השבועות והאיסורים למינהם  .

 איש- ולא קטן. כלומר זכר מגיל בר מצווה והלאה, ובת מגיל בת מצווה והלאה. וגם זה רק אם מבינים את משמעות הנדר. אבל הרמבם כותב שנדר תופס גם בבן שהוא  שנה לפני כן, כלומר בן יב שנה ויום אחד, ובת אחד עשרה ויום אחד. רק שצריך לבדוק את הנודר.  נראה להלן מה בדיוק צריך לבדוק. וכן כותר הרמבם שאפילו אם בדקנו ומצאנו את הבת אחת עשרה כשרה לנדור והיא חזרה  ונדרה שוב במשך השנה יש לבדקה שוב. והרבי מלובביץ זצל אומר שבגיל זה הנער או הנערה משתנים ( יין מלכות) אך נחזור ונדון בכך להלן  .

 מהו נדר?  מסביר רשי: “נדר – האומר עלי קונם  שלא אוכל או שלא  אעשה דבר פלוני ” ם

ודבריו תמוהים.  ואכן הרמב”ן  חולק עליו בלהט רב: הרי נדר  תופס ב”חפצא”  ולא  בהתנהגות הנודר. כך הנודר נדבה מראה באצבעו על הפרה ואומר – מעצמו וללא חיוב מוקדם – “פרה זו לקרבן”, ובכך הקדיש את הפרה המסוימת ל”נדבה”. והוא אינו חייב באחריותה. או שאמר “הרי עלי להביא עולה”   ובכך נדר “נדבה” אלא  שהפעם הוא חייב באחריותן ואם אבדו יביא מחדש    ו”נדר איסור” הוא שאסר על עצמו דבר  שתופסו בקרבן.   ויכול אדם לאסור דבר על חברו בתנאי שהחפץ  שאסר הואתת

ז שבועה לעומת זאת, אומר הרמבן, תופסת באדם הנשבע עצמו.  האדם נשבע לעשות או לא לעשות דבר. כגן שבועה שאעלה לארץ, או שאוכל כל היום או שלא אוכל. חוץ מהאומר הרי עלי תרומה – ברגע שהזכיר חפץ, הביטוי הופך לנדר.

וללכן מה שאמר רשי שנדר הוא אדם האומר “קונם שאעשה” שזה לא נדר אלא שבועה. . .

ואכן גם הרמבם וכל הפוסקים הולכים כך ומבדילים בין נדר החל על חפץ , ובין שבועה שחלה על האדם הנשבע עיצמו.

 ויש שבועות מסוג אחר כגון שבועה על דבר שהוא אמת או שקר, או שבועת שוא וכדומהץ אין שבועות כאלו שיכות לעניין התרת נדרים כי מה שנשבע אי אפשר לתקן.  אבל שבועה שאעשה כך וכך (חוץ מאתן מתנה או כסף) אפשר להתירה או להפירה כמ נדר .

 ולפנינו עקרון חשוב: אין ההפרה או ההתרה פועלת אלא אם כן היא  מועילה  – לנודר או לנידר

 

 ואנו מגיעים לשאלה המכרעת- מה מביא אדם לנדור?  הדבר חשוב כדי להתיר הנדר ללא גרימת נזק. כי מאחורי כל נדדר יש סיפור. .

 מהם הסיפורים האפשויים? נעזר בכלי יקר ואור החיים  הדנים בקשת הרחבה של הסיבות לנדר  ושבועה

 

 מדוע אדם נודר  

 

   י 1   יש  הנודר  או הנשבע מתוך כעס, כגון  אשה שנשבעת לאחר לידה  קשה  שלא תתעבר עוד.  היא אוסרת על עצמה את בעלה “כנדר איסור” (לכן חייבת בחטאת לפי רבשבי.)  במקרה זה יותר הנדר או השבועה על בסיס התחיבותה הקודמת לבעלה בשעת הנישואין . או אשה הנשבעת שלא תתן לחמותה להכנס לביתה או אדם האוסר על שכנו  להשתמש בחצרו וכדומה.    בדרך כלל, אומר כלי יקר,  הנודרים מכעס מתחרטים על מה שנדרו ברגע  כשהתקררה דעתם. . .

    ו יש  הנודר מתוך גאווה  כגון  זה שנדר סכום גדול בבית הכנסת בשמחת תורה מתוך רצון להתבלט, ואחרי החג מתחרוט.  על נודר כזה נאמר שהוא רשע  הבונה במה לעצמו.  כזה שעובר על שחוטי חוץ .

 ו  3 י יש  הנודר כנגד נטיה רעה – כגון  חולשה מפרזת לשוקולד או יין  או נשים .  הנודר מבקש לההגבר על חולשתו בכך שמרחיק אותה לגמרי מחיו- על ידי הנדר.  כאן זקוק החכם המתיר לחכמה יתירה והבנה לנפש האדם

 י 4 יש הנודר כתפילה – כגון חנה שהתפללה לבן ונדרה שאם בקשתה תתגשם היא תקדיש את הבן לעבודה במקדש.  התפילה   קודמת כתנאי לנדר.  אם יקרה לי כך וכך,  אם השם תתן לי את מבוקשי,  אעשה כך וכך או שאתרום כך וכך. מדוע אדם נודר כך? לחזק את תפילתו.  למעשה בדרך כלל אנו נמנעים במשך התפילה מלבקש רחמים על מצבנו כגון רפואה ממחלה. יש רק קטע קטן בשומע תפילה שאנו בלחש מוסיפים תחינה. וכן מקובל שלא להזכיר בתחינה בקשה מפורטת אלא שהשם יעזור כפי שנראה לו. אין לבקש למשל שהשם ישלח רםואה על ידי הרופא המסוים והניתוח המסוים, אלא לאמר כמו משה אל נא רפא נא לה, בקיצור ובאוםן כללי.

אך לעומת זאת בנדר אנו רשאים לבקש כמו חנה באופן מפורש,כפי שהיא אמרה אנא תן לי בן , ואקדישהו לך. בנדר רשאי הנודר לבטא בגלוי ובפרוש את בקשתו  כתנאי לנדר. וזה יתרון הנדר על תפילה רגילה. והעובדה שההלכה לומדת מחנה כיצד להתפלל, – ששפתיה נעות וקולה לא ישמע- מראה עד כמה החשיבו חז”ל את הנדר כתפילה.    ואין להקדים תנאי לשבועה. השבועה חלה ללא תנאי כלשהוא. .

  וו 5 יש הנודר כתודה על דבר טוב שקרה לו כמו  נעמן שר צבא ארם שנדב לאלוקי ישראל על כך ךשנרפא מצרעתו

  6) ו  6 יש הנודר או  הנשבע כדי לחזוק מעשה מסוים.  כמו דוד שנשבע לבת שבע שבנה שלמה ישב על כסאו אחריו

  ו 7 יש הנודר האוסר דבר על חברו לא מתוך כעס אות גאוה , כגון  המקדש אשה שקונה אותה בשווה פרוטה ואז אוסר אותה על כל העולם למרות שהיא עדיין לא אשתו. היא תהיה אשתו רק בחופה.  בנתיים היא ארוסתו האסורה לאחרים

בדרך כלל יש סיפור אישי מאחורי הנדר, שעל המומחה לחשוף כדי להתירו.  מאחר והתהליך יכול להיות  ארוך וקשה, התורה מאפשרת לאב או לבעל להפר הנדר לאלתר ללא צורך במומחה , וזה רק בדברים המוגעים ליחסים שבינו לבינה.

 

הנדר  בא ממקום עמוק ביותר

 

מניין שואב אדם את הזכות לאסור משהוא על עצמו כקרבן? הרי קרבן מקבל קדושה מהקבה במקדש- זאת שואל הצמח צדק, בספרו   דרך מצוותך.

  תשובתו מאלפת. הנדר בא ממקום  העמוק ביותר בנפש. ממקום שמעל השכל ומעל ההגיון ומעל האני.  יתכן שהאדם לא יהא מודע כלל לסיבות של הנדר או לאיסור שאסר על נפשו או השבועה שנשבע לעשות או לא לעשות. וככל שאנו מעמיקים בנפש האדם, נגיע למקום קדוש ועלום יותר- כך אומר הצמח צדק בגיל  20 בדרשה בבית הכנסת בשנת קע- , 1810.   הרבה לפני פרויד .

  הצמח צדק משתמש כדרכו באוצר מלים  ודמויים הלקוחים מהקבלה.  בעשרת הדברות מציג הדובר- הקבה- את עצמו כביכול בשלש  דרגות: “אנכי” מכוון לעצמיות או ל”אני”  ומתחתיו “השם אלוקיך” שהם המדות , ומתחתיהם “אשר הוצאיתיך מארץ מצרים” שמתארים את המלכות, כלומר את מה שהוא עושה בהסטוריה. ובראש האני נמצאים כביכול הכלים של השכל שהם חכמה בינה ודעת (חבד) ויעליהם, מעל הראש כביכול, מצוי ה”כתר” שהוא מעל כל הגיון ושכל, והוא המקור של הרצון העליון שמאחורי הכל, מאחורי הבריאה .  שם מקור ה”תענוג”  ונחת רוח” שהם ראשית הכל. הקורבנות הם “לרצונו” (ויקרא) כלומר כנגד הכתר והרצון העליון. לרצונו פ פרשו שם לנחת רוח שלו,

 זה המבנה הקבליסטי של האלוקות הנובע מעשרת הדברות.  והמבנה הזה משתקף בתוך נפש האדם רק בבאופן הפוך, כאיו    השתקפות במראה או במשטח מים..  כלומר הכתר שלנו הוא העמוק ביותר מנפש, מעליו שיטחית יותר מצויים האני שלנו ומעליו שטחית  יותר המידות שלנו המעליהם על השטח ממש המלכות שלנו. דהיינו הכתר שלנו הוא עמוק מהשכל שלנו ואפיחו מהאני שלנו.

 כלומר לפי הצמח צדק הנדר בא מהמקום העמוק ביותר בנפשנו מתחת לכתר שלנו, והוא מכוון לכתר העליון של הקבה כביכול כך שאין פלא שהנדר חזק  מתפילה רגילה וגם מלימוד תורה שהיא כנגד החכמה כביכול.

ולכן יש כח בנדר לקדש דבר שבדרך כלל לא מוגש לקרבן על המזבח , כגון תפוח.  הנדר מקנה לו קדושה כמו לקרבן.  וזה משום שהוא בא מהמקום העמוק והקדוש ביותר נפשנו.

מדוע יש לאדם מישראל  כח לקדש דבר כמו כסף או תפוח ? כי בכל יהודי יש שורש מהאלוקות  עצמה. לכן ישראל קדושים גם מלפני מתן תורה

והרבי מלובביץ האחרון אומר שהדבר  מלמדנו שליהודי יש כח לקדש את סביבתו ולהפכה לסביבה יהודית למרות הקשיים. מן השנים יעזרו  לו להקים בית סםר יהודי, בית תפילה יהודים וכו.

ועוד  אומר הצמח צדק-  מדוע חל הנדר כבר בגיל אחת עשרה ויום לנערה ושתים עשרה ויום לנער? משום שהמקיף (השכינה) נכנסת לנפש האדם רק עם ההתבגרות המינית.

  לפני כן  יצר לב האדם רע (זוהר פרשת נח) כלומר הילד והילדה יודעים את ההבדל ביו מותר ואסור, בין אמת ושקר.  אבל רק בגיל ההתבגרות אנו מקבלים את ההבחנה בין טוב ורע.  כאילו שבגיל ההתבגרות אנו אוכלימ  מחדש את הפרי האסור בגן העדן .  ולכן אנו מכסים את בושתנו מגיל זה ואילך. וידיעת טוב ורע הם ערכים מצד השכינה, הויה, ולא מצד האלוקות.   .

הצמח צדק זצל אמר את הדרשה הנפלאה הזאת  בגיל עשרים בשנת  קע (“דרך מצוותיך” ) כתשעים שנה לפני שפרופ’ זיגמונד פרויד שמעה בוינה מפי רב חסידי. כך שלפנינו לידת הפסיכואנליזה המודרנית