פרשת כי תשא  תשפא

הרב דר  צבי אבינר

מדוע השבת דחויה, מותרת  ומחוללת עבור פיקוח נפש

 

 

 

ויאמר השם אל משה לאמור  ואתה דבר אל בני ישראל לאמור

אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני  ובינכם לדרתיכם לדעת כי אני השם. מקדשכם

ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם

מחלליה מות יומת כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה הנפש ההיא. מקרב עמה

ששת ימים יעשה. מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש להשם

 כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת

ושמרו בני ישראל את השבת לעשת את השבת לדרתם ברית עולם

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה הויה את השמים והארץ

וביום השביעי שבת וינפש

ויתן את משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות אבן כתבים ב אצבע אלוקים

 

התורה חוזרת כאן מספר פעמים על רעיון השבת, כל פעם עם חידוש (אור החיים). ונשים לב כי הקטע      נאמר למשה ברגע האחרון לפני מתן הלוחות הראשונות וירידתו מההר בשבעה עשר בתמוז,  כלומר לפני חטא העגל – לפי  שיטת הרמב״ן.  דהיינו כלומר לפנינו קטע הראוי לסיים את התורה שבכתב מבראשית, יציאת מצרים ומתן תורה ועד הצווי להקמת  המשכן.  וככל  קטע של סיום יש בו מן הסתם מסר  חשוב מאד הראוי לייצג ולסיים בו את התורה

ואכן יש בפרשת השבת מסר הראו לסיום.

ולא רק הלוחות והתורה שבכתב נמסרו כאן למשה.  אור החיים אומר שהמלה  לאמור  חוזרת פעמים (ויאמר השם אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל לאמור) לרמז על התורה שבעל פה שנתנה למשה באותו הזמן. ומדוע לא נכתבה? כי היא גדולה מים ואין קלף שיכיל אותה. וכן הרי היא גודלת ומתפתחת במשך הדורות.  אמנם נאמר במדרש שמשה ראה את כל מה שתלמיד יחדש במשך הדורות, ואפשר לפרש זאת באופן מילולי, או לאמור שמשה הניח את היסודות לתורה שבעל פה. חלק  ממנה  מסר הוא עצמו לישראל במדבר, וכן הורה את המידות שהתורה נדרשת בהם לדורות.  התורה עצמה מורה שבמקרה ששאלה נשאלת במשך הדורות, יש לחכמי הדור סמכות לקבוע ההלכה, אפילו אם יאמרו על ימין שהוא שמאל.  התורה היא עץ חיים העונה על צרכי החיים המשתנים עם הדורות .   והקטע שלפנינו אודות השבת מדגים זאת בברור. הבה ונראה כיצד

 

שבת המשכן

 

אך את שבתותי תשמרו

 

אומר רשי ״אף על פי שתהיו רדופים וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה.״ כלומר אך מלשון אבל. אמנם אתם רדופים למהר ולבנות את המשכן, אבל כשהשבת  באה עליכם לעצור ולשבות. כלומר     לשבות  מאותן  לט מלאכות הדרושות לבניין המשכן.  מעתה ואילך  הן  הופכות לאבות מלאכה האסורות בשבת.

אמנם אין התורה שבכתב מפרשת מהם לט המלאכות, לא על  מהותם ולא על מספרם,  אך התורה שבעל פה מרחיבה עליהם וקושרת אותן לסיפור הבריאה.  מאחר והכתוב אומר ״כי ששת ימים עשה הויה את השמים והארץ״.

ואכן יש קשר לסוג המלאכות האסורות בשבת וסיפור הבריאה.  המלאכות האסורות בשבת, מדגיש רשי, הן אלו  שמשה וישראל שאפו לעשותן והיו זריזין לסיימן. . גם בבראשית שבת האלוקים מכל מלאכתו אשר עשה. לא כתוב שהוא נח, אלא שבת. כלומר הוא שאף לעשותם אך עצר את עצמו.   האלוקים לא נח לעולם אלא שובת, פוסק בכוח מלעשות עוד מלאכה.   מי נח בשבת?  בעשרת הדברות כתוב שהויה כלומר מידת הרחמים נחה ביום השביעי., ולהלן הפסוק אומר על הויה ״וינפש״. השכינה היא המחפשת מקום לנוח בעולמו של האלוקים, להניח בו את כנפיה.  שהרי בשבת הנצחית שלעתיד לבא, יום שהיא שולטת בו  לבדה בעונג וקדושה , הוא יום ללא בריאה וללא משפט ודין. רק כאשר נכנסה לעולמנו מהשבת ליום השישי  לכונן את עולמנו ולהשתתף עם מידת הדין לברוא אדם., היא השתתפה בבריאה ועבדה קשה לטעמה.  לכן היא זו שמחפשת מנוחה  בעולמו של האלוקים. והיא מוצאת מנוחה בשבת שלנו, כלומר בזמן, ובמשכן בין הכרובים ולבסוף בלבנו – אם נקבלה לשם

דהיינו לט מלאכות האסורות בשבת הן אותן המלאכות שהאלוקים עצר בעדו, שבת מלעשותם, ואשר ישראל  שאפו ישראל לעשות בבניית המשכן . עד כה למדנו מה טיבם. אך מניין  מספרם, ל״ט? אומר הרב גורן בספר המועדים כי גם המספר נובע מסיפור הבריאה.  שכן השם אלוקים חוזר ל״ה פעמים בששת ימי המעשה, ועוד  ג פעמים בקטע של השבת ״ויכולו השמים והארץ״ וגו׳    כלומר ל״ח פעמים.  לכן  משה הבין  שיש לשבות ל״ח מלאכות בשבת, ועתה גם הבין שהמלאכות הללו מקבלות  פרצוף – הן אותן המלאכות הדרושות לבנייה.  ועם זאת הוסיף משה מלאכה נוספת והיא הברירה, לסמן  שהקבה בירר כאן והבדיל את ישראל מהעמים ובין קודש לחול. ומכאן המספר ל״ט.

ובכך קשרה התורה שבעל פה את הבריאה, השבת והמשכן.  ואומר הרב גורן זצל שיש לשבת שלשה מרכיבים – שבת  בראשית שהיא זכר לבריאה, שבת מצריים שהיא השבת הסוציאלית שעלינו לנוח ולא  להיות עבדים לעבודת החול, והשבת של המשכן  שהיא ל״ט אבות מלאכה האסורות בשבת.

ואומר הרמב״ן שהמלים  ״את שבתותי  תשמרו״  מזכירות את  ״שמר וזכור״  כלומר את המצווה לקדש את השבת על היין בהכנסה ובצאתה.. ובקידוש אנו מזכירים את פרשת ״ויכולו השמים והארץ״ שבה ל״ה תיבות כמספר שם האלוקים בששת הימים, וגם בברכה עצמה  ל״ה תיבות, ביחד שבעים שזה מספר האותיות של השם המפורש.  ואנו מתחילים במלים ״יום השישי״ כדי להזכיר את שם הויה הנכנסת מהשבת לשישי, שנאמר ״ י ום ה שישי  ו יכולו ה שמים״.    ובברכה עצמה   אנו אומרים ״זכר למעשה בראשית״, וכן ״זכר ליציאת מצרים״ כך שהזכרנו בקידוש את כל המרכיבים של השבת שעליהם דיבר הרב זצל.  .

והם שבתותי? לפחות שתי שבתות.  אם נשמור שתי שבתות כראוי תבוא הגאולה.   אך הכלי יקר אומר כי ״את שבתותי  תשמרו״ מכוון לשתי שבתות – זו של הבריאה וזו של סוף הימים שהיא השבת שלעתיד לבא.  זוהי השבת הנצחית שבה  האלוקים ישבות מכל בריאה ומשפט והעולם כולו יכנס למלכות הויה שהיא יום שכולו שבת , שכולו טוב ועונג .  השבת שלנו היא רק זכר לשבת האמיתית של העולם הבא. אין הכוונה לחיים שלאחר המוות אלא ליום הבריאה הבא . ״את שבתותי תשמורו״ מתפרש שעלינו לזכור ולא לשכוח את המסע ההיסטורי מהבריאה עד השבת הנצחית, יום שכולו שבת. ובמיוחד לזכור את תפקידנו במסע הזה. שכן רק אם האדם יהיה טוב מאד בעיני האלוקים, הוא ישבות ויעביר את העולם לשבת הנצחית.  ואין האדם יכול להיות טוב מאד ללא תורה ומצוות. ולכן נתנה התורה בשבת

אם כן לפנינו איסור גורף של ל״ט מלאכות האסורות בתכלית האיסור בשבת.  אבל המלה אך באה   למעט, שיש מקרים שבהם ל״ט המלאכות עצמן נדחות.  ויש רק שתים כאלה מהתורה – מילה בשבת, והקרבת קרבנות במקדש בשבת

 על המילה נאמר וביום השמיני ימול – אפילו בשבת.  המילה דוחה את השבת, שנאמר וביום השמיני ימול – אפילו בשבת. מילה  בזמנה ביום השמיני  חשובה,  שכן אברהם קיבלה כמצווה שמינית, אחת מעל שבעת מצוות בני נח.  ומשה העלה אותה מעל השבת. מדוע? כי לכאורה היה מקום לחשוב שכמו שאברהם היה בן נח, כך  גם כל בני נח המזדהים עם אברהם ימולו את עצמם (ראה משנה למלך על הרמבם בהלכות מלכים). לכן בא   משה והרים אותה מעל השבת, ובכך הגבילה רק לישראל השומרים שבת. השבת מבדילה בין ישראל לעמים .  ולכן המילה בזמנה דוחה שבת

 מלבד מילה, גם הקרבת הקרבנות במשכן דוחה שבת שנאמר במועדו

 והשאלה היא האם יש דברים אחרים הדוחים שבת? 0

 

,

פיקוח נפש בשבת

 

 

 

והנה לפנינו סיפור נפלא המדגים את התורה שבעל פה.  הגמרא ביומא מספרת

וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין מאחוריהם. נשאלה השאלה בפניהם מניין לפיקח נפש שדוחה שבת ?

 נשים לב ללשון הפיוטית  ״וכבר היה״ המלאה בהערצה וחיבה. התנאים הלכו בדרך, ואין ההלכה אלא הדרכה כיצד ללכת.  וכדרך חכמי התורה, הם עסקו בתורה שנאמר ובלכתך בדרך.  והתלמידים שהלכו אחריהם  – הם לעולם ימשיכו ללכת בדך של מוריהם – שאלו שאלה שממנה נראה  שהם ידעו שפיקוח נפש דוחה את השבת, אלא שתהו על המקור בתורה על כך.

 שהרי התורה שבכתב לא מדברת על פיקוח נפש.  השאלה כולה הייתה בגדר תורה שבעל פה.

וכל אחד מהתנאים ענה – משכלו, או מהמסורת שקיבל והתשובות  באות מהקטע שלנו .

 

 

שיטת רבי אליעזר: שבת נדחית עבור פיקוח נפש

 

 

״נענה רבי אליעזר ואמר ומה מילה שהיא אחת ממאתיים איברים של האדם דוחה שבת, קל וחומר לכל גופו שדוחה שבת ״ 0

ההיגיון ברור.  ומכאן שהמילה דוחה לט מלאכות של שבת בראשית, מאחר ונזכרו  בה יותר “בריתות”.   ויש לדייק כי המילה אינה מבטלת את השבת או מתירה אותה, אלא דוחה את השבת..  כיצד? יש להכין את כל מכשירי המצווה כמו הסכין והתחבושות לפני השבת, ובשבת עצמה לעשות רק את פעולת המילה. כך גם לגבי פיקוח נפש לפי רבי אליעזר.  יש להציל חולה בשבת רק במיעוט של פעולות  הדרושות ולהשתמש במכשירים המוכנים מראש.  אין זו ההלכה הסופית אלא התחלה של דיון הלכתי של התורה שבעל פה במשך דורות

והטעם לדחיית השבת מפני פ״נ? אומר אור החיים הקדוש ״אם אין שומר אין שבת. ״  דוחים  שבת אחת למען  ישמור שבתות הרבה. ויש לדייק שהשבת נדחית  כאן לא עבור החיים אלא למען השבת.  יצא

  גם שרק אם החולה  ידוע כשומר שבת יש להצילו.   אמנם פוסקים אחרונים אומרים  שיש להציל כל אדם מישראל שמה יעשה תשובה (המאירי על יומא פה). ולכן מצילים כל אדם אפילו לחיי שעה, וגם חולה שהוא בחזקת ספק פ״נ.

וכך גם אומר רבי יוסי ברבי יהודה – כמה דורות לאחר מכן – ״תניא אמר ר׳ יוסי בר׳ יהוד ה מנין לפ״נ שדוחה את  השבת, שנאמר אך את שבתותי תשמרו , אך מיעט״  (ירושלמי יומא פח הח).

 והרמבם אוחז בלשונם של רבי אליעזר ורבי יוסי

  ״דחויה השבת מפני הסכנה״ ( הלכות שבת פ״ב ה״ח״ )

 

 

שיטת רבי יונתן: ישראל קדושים מהשבת

 

 

אך התורה איננה מסתפקת במה שזה עתה נאמר והיא הולכת ומוסיפה

ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם (לד יא)

 

מדוע חוזרת התורה על שמירת שבת? שואל אור החיים ועונה ״לתת טעם חדש.״. ואמנם הפסוק מחדש ואומר כי השבת מקדשת את ישראל. כיצד? בפרשת  קדושים אומרת התורה ״איש את אביו ואמו תראו, את שבתותי תשמורו כי קדוש אני. ״ התורה מדריכה את האדם כיצד להיות קדוש. עליו לכבד ולירא את אביו ואמו (מצווה חמישית בתחתית הלוח הימני) ומשם יעלה למצווה רביעית בלוח שהיא ..שמירת שבת, ואז יגיע  למעלה, לאנוכי, לקב״ה שהוא קדוש.  על האדם לעלות קודם כל בלוח השמאלי על המצוות שבין אדם לחברו ואז לעבור ללוח הימני ולעלות עליו מלמטה למעלה דרך השבת.  ואז יהיה קדוש

דהיינו השבת היא מעין מקווה טהרה שמקדשת את ישראל השומרים אותה.  היא הופכת למעין מכשיר למצווה.  כמו שסכין הוא מכשיר למילה. מכאן שקדושת ישראל גדולה מהשבת! כך מסיק אור החיים ומוסיף בהתרגשות

 ״כך נתחכם השם להודיע שקדושת נפש ישראל גדולה  מקדושת השבת שזה נדחה מפני זה ודבר פשוט הוא שהקטן נדחה מפני הגדול…..יתגדל ויתקדש שמו המבורך״.

 ולכן אומר רבי יונתן בן יוסף  (יומא שם)

מניין לפ״נ שדוחה שבת? שנאמר כי קודש היא לכם, היא מסורה בידיכם ואין אתם מסורים בידה״

הרעיון הזה הוא אדיר במשמעותו ההיסטורית. הנצרות מספרת שאותו האיש עמד בבית הכנסת בשבת בכפר נחום כשהביאו לשם נערה חולה למות. ההורים ביקשו עזרה אך הרב סירב  ועמד על שלו שלא יעז אדם לחלל את השבת.  ואז נעמד אותו האיש והוכיח את הרב ״השבת מסורה בידכם ואין אתם מסורים בידה.״  ומכאן קבלה הנצרות את הרעיון הבסיסי שלה, שבעוד הברית הישנה היא אכזרית, הרי הברית החדשה מלאה חסד ורחמים.

והנה לפניניו  קטע מפורש הדוחה את השקר הזה. רבי יונתן בן יוסף    הפרושי אומר אותו דבר, שהשבת נמסרה בידנו  ולא אנו בידיה, משום שקדושת ישראל גדולה מזו של השבת.

ומה החידוש ההלכתי בדברי רבי יונתן? שהשבת אמנם נדחית ולא  מבוטלת, אך  היא נדחית בהרחבה יתירה.  כי ׳קדושת ישראל גדולה מקדושת השבת.   שלא כמו במילה, אפשר להכין צרכי החולה אפילו בשבת עצמה  אם כי בשינוי. כמו להשתמש בדיו שנעלם מעצמו, וכדומה   .

ומכאן היסוד להרבה הלכות של פיקוח נפש בשבת הנוהגות בימנו, כגון דחיית השבת לצרכי יולדת, ובטחון ומשטרה ואבטחה (הרב שרמן משערי צדק בספר רפואה והלכה). ואין כאן המקום לדון בהרחבה  .

ונשים לב שלפי  רבי יונתן הטעם לדחיית השבת היא קדושת ישראל, ולא קדושת החיים.

 

 

 שיטת רבי שמעון: השבת מחוללת עבור פ״נ

 

 

ולכאורה הגענו לשיא, אך התורה ממשיכה ואומרת

מחלליה מות יומת

 

למחלל שבת, העושה אותה לחול, אין דין של פיקוח נפש.  אך עבור  מי ששומר שבת יש  לחלל את השבת, לבטלה לגמרי ולעשותה לחול.  מדוע?  שהרי מלבד מילה, התורה דוחה שבת גם מפני הקורנות במקדש כלומר מפני העבודה במקדש.  אם כן, נלמד פ״נ גם מהקורבנות

הירושלמי אומר

כתוב מחלליה מות יומת וכתוב ביום השבת שני כבשים בני שנה, מלמד ששניהם בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן לשמוע ״ (ירושלמי נדרים פ״נ, הב)

כלומר כשם שצריך לחלל את השבת עבור קרבנות היום שנאמר בהם במועדו, כך גם יש לחלל את השבת עבור פ״נ של ישראל.  זוהי גזירת הכתוב, שכן שני הנושאים נאמרו בדבור אחד

אם קודם אמרת שקדושת ישראל גדולה מהשבת, עתה אומר לך מהי קדושת ישראל -היא שווה לקדושת המקדש.  שהרי  מהו המשכן אם לא  מקום מנוחת השכינה בין הכרובים? אך מקום זה אינו אלא תחנה במסעה של השכינה אל לב ישראל, שנאמר  ״ושכנתי בתוך בני ישראל״ – בלבם.  לבם של ישראל הוא מקום מנוחת השכינה במסעה אל עולמו של האלוקים. ולכן כמו שעבודת המשכן מחוללת בשבת, כך גם יש לחלל את השבת עבור פ״נ של ישראל

לכן אומר רבי. שמעון בן מנסיא

מחלליה מות יומת- חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה (יומא שם)

מה חידש  רבי שמעון לגבי ההלכה ?  שפיקוח נפש  לא רק דוחה את השבת אלא אפשר לחלל עבורו את השבת, לעשותה לחול.  הרופא והצוות המטפל רשאי להתעלם לגמרי מהשבת בשעת הצורך ויכול לעשות את כל מה שדרוש כאילו היה היום חול..  ובכך התקדמנו מאד משיטת רבי אליעזר המשווה פ״נ למילה

וכך גם אומר הרמבם ״

כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הריהו כחול לכל הדברים שהוא צריך להם ״ (הלכות שבת שם).

הרמבם משתמש גם במונח של רבי אליעזר שהשבת נדחית עבור  סכנה, וגם בלשונו של  רבי שמעון שהשבת מחוללת עבור חולה מסוכן.

והרבי מלובביץ זצל בספר ההלכה והרפואה כרך ד׳ ע׳ קטז) אומר שמחללין את השבת עבור פ״נ, כלומר פוסק כרבי שמעון.  אך עדיין מגבלת ההלכה לישראל שקדושתם שווה לקדושת המשכן. ולא כלפי העמים.

 

 

שיטת רבי עקיבא: חלל את השבת עבור הצלת חיי אדם

 

 

 שמענו את דברי רבי אליעזר,  רבי יונתן ורבי שמעון. אך רבי עקיבא ענה  אחרת

  נענה רבי עקיבא ואמר: אמר כי יזיד איש על רעהו וגו׳ מעם מזבחי תקחהו  למות , מעם מזבחי ולא מעל מזבחי. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, לא שנו אלא להמיתו, אבל להחיותו אפילו מעל מזבחי.  ומה זה שספק יש בדבריו ספק אין בדבריו ועבודה דוחה את השבת, קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת״ (יומא פ״ה )

כלומר יש להוריד את הכהן מהמזבח על מנת להציל את הנפש בבית הדין, אם יש בידו עדות העלולה להציל.  אם כך , פ״נ דוחה עבודה והרי עבודה דוחה שבת, מכאן שפ״נ  ודאי שידחה את השבת.

מה התחדש בדברי רבי עקיבא?   שהשבת נדחית או מחוללת  עבור הצלת הנפש.  לא בגלל שישמור שבתות הרבה אלא  עבור שיחיה.  מדוע? כי התורה היא תורת חסד ורחמים מצד הויה.   שאם השכינה  בלבנו, עלינו להתנהג בדרכיה שהן חסד ורחמים לעולם.  אמנם התורה שבכתב , לוחות האבן  נכתבו באצבע אלוקים כפי שהפסוק אומר מיד לאחר מכן, אך התורה שבעל פה מודרכת על ידי הויה שהיא מידת חסד  ורחמים.

ובאורח פלא משתמש הרמבם גם בדברי רבי עקיבא ואומר

  ואסור להתמהמה בחילול שבת… הא למדת שאין התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום  בעולם. ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהם הכתוב אומר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם .  (הלכות שבת פ״ב ה״ג)

החידוש בהשקפה זאת הוא שאין פ״נ מגבל לישראל שומרי שבת, או לישראל שאמור לשמור שבת אם.  יחזור בתשובה, אלא לכל אדם מישראל  שהרי מצילים נפשות של כל אדם העומד בפני בית דין של ישראל

לפי רבי עקיבא , מרחמת התורה מצד מדת הרחמים על האדם ומחיבת  לחלל עבורו את השבת.  החיים חשובים,  אך  בהגבלה. שכן רבי עקיבא עצמו דורש הקרבת החיים עבור קידוש השם, שנאמר ואהבת את הויה אלוקיך בכל נפשך-  אפילו הוא נוטל נפשך.

לכן כל מי  שעליו מוטלת מצוות קידוש השם , יש לחלל את השבת עבורו.

אם נאמר שקידוש השם חל גם על בני נח, הרי גם להם יש לחלל את השבת. אך לאלו שאינם מחויבים במצוות קידוש השם, אין להם דין פיקוח נפש.

 

שיטת שמואל: וחי בהם ולא שימות בהם

 

 

אך שמואל מנהרדהא אומר אחרת

 אילו הייתי שם הייתי אומר להם כתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם. מכאן לפ״נ שדוחה את כל המצוות כולל שבת  (יומא שם)

לפי שמואל הצווי וחי בהם מלמד שמדת הרחמים דוחה את כל מצוות התורה עבור פיקוח נפש, אפילו דוחה את מצוות קידוש השם של רבי עקיבא.

שכן פרשת ״קדושים תהיו״ שבה מופיעה מצוות קידוש השם פותחת ב״אחרי מות״ במלים ״אלו המצוות אשר יעשה אותם האדם  וחי בהם. ״  כלומר המצוות נתנו לחיים טובים.  ההקדמה הזאת נוגסת  מהסיום ״ונקדשתי בתוך בני ישראל.״

ואכן חזל נמנו וגמרו שעל כל המצוות שבתורה אדם עובר ולא ימות על קידוש השם,  מלבד השלשה שהם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואלו רק מסברה.

מה חידש לנו שמואל ? שפ״נ דוחה את השבת עבור כל אדם חי, אפילו לתינוק  בן יומו ואפילו לגוי.  אמנם יתכן ואפשר להוציא. מכאן עובדי אלילים, אך המאירי כתב (יומא שם)   שהנוצרים והמוסלמים אינם בגדר עכו״ם . וגם מאמיני דתות המזרח  בימנו  אינם  בחזקת עובדי אלילים אלא מחזיקי מסורת אבותיהם בידם.  והתוספות אומר שם ביומא שמצילים כל אדם מפני שלום.   ואכן הצווי וחי בהם פרושו.  וחי בטוב ובשלום,

וכך גם אומר הרמב״ם

״ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. הא למדת שאין התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם״ (הלכות שבת שם)

הרי שהוא משתמש במלים של רבי עקיבא ושמואל גם יחד.  הרמבם איפא. משתמש באופן חריג בכל הדעות שהזכרנו.  השבת נדחית, מותרת ומחוללת מפני הסכנה, משום שהתורה היא לא רק מצד הדין אלא מצד החסד והרחמים ומטרתה להביא שלום לעולם.   זו דרכה של התורה שבעל פה. למרות שההלכה היא לפי הפוסק האחרון, אין לשכוח את הפוסקים הקדמונים הקרובים יותר בהיסטוריה לסיני. ההלכה לפי האחרון, אבל הקדושה לפי הקדמון.

 

נשמה יתירה

 

 

ולכאורה מה עוד יש לחדש לגבי פ״נ ושבת? אלא שהתורה ממשיכה ואומרת

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם

ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם

כי ששת ימים עשה הויה את השמים ואת הארץ

וביום השביעי שבת וינפש

כל המחלל שבת עבור חולה מסוכן אומרים חזל,  הריהו  כמי שעשה את השבת. זכותו גדולה מאד. לכן ישתדל כל אדם להציל בעצמו, ואפילו הוא דוד מלך ישראל

מדוע כתוב וינפש? אומר אור החיים ללמדנו שבשבת מקבל אדם נפש יתירה, עונג ושמחה. אין התורה  רוצה שנציל אדם רק שיחיה, אלא שיחיה טוב.  שיחיה בשבתות הרבה.   וזה המובן. של וחי בהם.

בסיכום לפנינו  קטע מפלא המתאים מאין כמוהו לייצג את התורה שבכתב והתורה שבעל פה גם יחד.  ולא עוד אלא מחבר את הבריאה לסוף הימים, ואת ישראל לשכינה, ואת החיים לשבת. היש לך קטע מתאים יותר? .ם

_

.