פרשת  כי תצא

תשפא

הרב דר צבי אבינר

 מצווות מעקה כנגד הרע בעולם

 

 

 

ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך

כי יפל הנופל ממנו  (כב ח) ם

הביטוי   יפול הנופל מרכב מעתיד  – יפול- ומהווה, הנופל. כאילו האדם הולך תחת השם ״נופל״ ובעתיד באמת יפול.  ולכן מפרש רשי לפי המדרש:   ״יפל הנופל שראוי זה לפול״.  יש עליו גזירה משמים שיפול. אם כך לשם מה להקים מעקה? עונה רשי: ״ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב״.

ולפי זה כל תאונה , אפילו מגג חסר מעקה, היא גזירה משמים, משום שאין אדם נוקף אצבעו בלי מאמר מלמעלה.   ובעקבות רשי הולכים  גם הכלי יקר ומפרשים רבים אחרים.

אך  הראב״ע מטיל ספק ואומר שיתכן שהביטוי  ״יפל הנופל״ הוא סגנון העברית, והאדם נקרא נופל על שם סופו.   הנופל נפל לא בהכרח בגזירת שמים אלא באורח טבעי.   והספורנו אומר ״יפל הנופל כאשר יקרה שיפל איזה נופל משם״, כלומר אין כאן

גזר דין על אדם מסוים שיפול אלא זהו דרך המקרה.

 

 

עבירה גוררת עבירה ומצווה גוררת מצווה

 

 

אך מצוות מעקה היא חוליה בשרשרת ארוכה של מצוות העוסקות בנפילה גשמית ורוחנית של האדם, ולאחריה שרשרת של עליות גשמיות ורוחניות.  והמחלוקת הנ״ל קיימת גם בשאר הטבעות שבשרשרת

כך השרשרת השלילית של נפילה פותחת בפרשת יפת תואר, ולאחריה פרשת אישה אהובה ושנואה, ולאחריה בן סורר ומורה, ולאחריה פרשת תלוי על עץ ולאחריה פרשת איבוד חמור ושור.  וחז״ל רואים

כאן שרשרת של טבעות קשורות זו בזו ומובילות זו את זו, בבחינת עבירה גוררת עבירה.

 כלומר כל הפרשיות הללו עוסקות כאילו באדם אחד.  אם יכנע ליצר הרע במלחמה ויבעל אישה יפת תואר, סופו שהוא ישנא אותה , ובנה   יהיה בנך הבכור,  ועליך לתת לו פי שנים מאחיו.  וסופו של הבן הזה שימרוד בך כבן סורר ומורה ,וסופו של הבן שיתלה על עץ.  ואתה תמשיך ליפול  מדחי אל דחי ותאבד גם שור וחמור.  כלומר תתרושש.

והרמבם מפרש את הקטע האחרון של השבת אבדה – ״השב תשיבם״ – כמצוות לרפא חולים משום הטעם של השבת אבדה.  אין הרופא פועל מתוך רחמים, כפי שאומרים דתות אחרות, אלא מתוך כך שעליו להשיב אבדה.  בדרך זו מונעת התורה בושה מצד החולה שאינו מחפש רחמים אלא שיתייחסו אליו בכבוד.   ואין המחלה קללה של שדים ושטן אלא אבדה מצד הבריאות.

אך לענייננו , השרשרת השלילית של הנופל  שפתחה באשה יפת תואר, ממשיכה עתה באיבוד רכושו ואיבוד  בריאותו. ומכאן לגבר הלובש בגדי אשה ולהפך, כלומר התדרדרות ושחיתות מינית (אין אנו עוסקים באנשים שמטבעם הם הומוסקסואלים אלא בשחיתות מידות בידיעה וכוונה).

ומהשרשרת השלילית של נפילה עוברת התורה לשרשרת החיובית של עליה שכל הטבעות בה

 כאילו עוסקות באדם אחד.

אם תשלח את הציפור-האם מהקן ותיקח רק את הביצים יהיה מפנה בחייך.  ראשית יהיה לך בית, ועליו תקים מעקה. ואז תעלה ויהיה לך שדה וכרם, ועליך לשמור מצוות כלאים, ואז תמשיך לעלות ויהיה לך שור וחמור שלא תחרוש בהם יחדיו, ואז תתעשר עוד יותר ויהיו לך בגדים יפים אך עליך להיזהר משעטנז.  כלומר מצווה גוררת מצווה

 

 

השגחה או מקרה

 

 

 

  וכמו הויכוח בפרשת המעקה,  אפשר לראות גם בשתי השרשרות , של  נפילה ועליה,  על ידי הבורא, או מסיבות המקרה  והטבע.

כך בשרשרת השלילית  אפשר לראות את הנפילות רעות כתוצאה של התערבות מכוונת מהבורא.  השנאה שלך לאשה יפת התואר  באה כעונש על ידי הבורא. ובנה הבכור ישנא אותך  וימרוד בך כי כך  רצה הבורא, והבן הזה יתלה על עץ כי כך רצה הבורא,  וסופך שתאבד רכושך ובריאותך כי כך גזר הבורא, ותתדרדר לשחיתות מינית כעונש מהבורא.

 מצד שני אפשר שכל האירועים השליליים הללו יבואו אחד אחרי השני בדרך הטבע.      הנפילות  צפויות מראש  מצד ההיגיון.  כך הגיוני מאד הוא שהאישה השבויה שאת משפחתה הרגת ואותה בעלת בכפיה סופה שהיא תשנא אותך ואתה תחזיר לה שנאה.    הגיוני הוא שתלד לך בן שיהיה הבכור כי רוב החיילים הם צעירים והשבויה היא הראשונה בחייהם, והגיוני  וטבעי הוא  שהבן הזה הגודל עם אמו ילמד ממנה לשנוא אותך ולמרוד בך. והגיוני שבן שכזה יצא לתרבות רעה וסופו שיתלה על עץ מסיבה זו. או אחרת.  והגיוני הוא שתמשיך להתדרדר ותפסיד רכושך ובריאותך.    הוכחה? הרי כך קרה  לדוד המלך עם  אבשלום בנו .  דוד נשא בצעירותו את מעכה העמונית שממנה נולד לו אבשלום שככל הנראה שנא אותו בסתר עוד מילדות כך שכאשר גדל מרד באביו וסופו שנתלה בשערותיו על עץ.  ודוד עצמו המשיך לאבד את רכושו הפוליטי כי איבד את תמיכתם של עשרת השבטים.    כלומר אפשר לראות את השרשרת השלילית כצעדים המובילים אחד לשני בדרך טבעית, בלי התערבותו של הבורא

 וכך גם לגבי השרשרת  החיובית העולה ממצווה למצווה. אפשר לראותה כפעולה ישירה של הבורא.  כשכר על שילוח הקן תקבל ממנו בית, רק שהשכר יבא עם מצווה חדשה של מעקה.  ואם תשמור על מצוות מעקה תקבל שכר של שדה וכרם, אך עם מצווה חדשה של כלאים.  ואם תשמור עליה תקבל שכר של חמור ושור,  הכרוכים במצווה חדשה של לא תחרוש שור וחמור יחדיו.  ואם תשמור על כך תעלה עוד יותר ותקבל שכר של בגדים יפים ואתם המצווה החדשה של שעטנז.  הכל בא משמים, צעד צעד, יחד עם מצוות חדשות

האם נוכל גם כאן לראות את השרשרת החיובית כפעולות טבעיות והגיוניות? קשה לראות כיצד שילוח הקן יביא לך בית, וקשה לראות כיצד בניין מעקה יביא לך שדה וכרם, וכן  הלאה.  כאן, בשרשרת החיובית, קל יותר לחשוב על ההתפתחות כברכה משמים מאשר צעדים טבעיים.

והסיבה לכך היא שאכן אנו רגילים לראות בעינינו  שרשרת של אירועים רעים ותאונות שאחת  גוררת  את השנייה  באורח טבעי, מאשר אירועים חיוביים. כי הטבע הולך לכוון של התפרקות ואבדון ואי סדר, כפי שהתרמודינמיקה המודרנית מכנה אנטרופיה עולה.   אנו רואים פחות תהליכים חיוביים של ירידה באנטרופיה.  ולכן כאשר אנו רואים שרשרת של אירועים חיוביים אנו נוטים יותר לראותה כהתערבות הבורא.  ואכן פרשת שילוח הקן פותחת במלים ״כי יקרא קן  צפור לפניך בדרך״ כלומר יקרא, ולא יקרה. הבורא קרא וגרם לך להיפגש עם קן הציפור, כדי שתוכל לשנות את חייך ולעלות מעלה במקום להתדרדר מטה.

כך למשל קיום עם ישראל במשך אלפי שנים הוא בבחינת תופעה שכנגד ההתפרקות של העמים והאימפריות בהיסטוריה. כאן קשה ואי אפשר להסביר את התופעה כטבעית.

 אם כך, יש לפנינו שתי שיטות הפוכות המבארות  את השתלשלות האירועים בעולם. שיטת רשי היא שאין תאונות מקריות בעולם והכל  גזירה משמים   הנופל ראוי ליפול.

ושיטה שניה של  הראב״ע וספורנו האומרת שהפגעים  בעולם  הם שרשרת טבעית הצפויה מראש בלי קשר הכרחי  לבית דין של מעלה

 

 שיטה שלישית : מששת ימי בראשית

והנה הגמרא (שבת לב) מביאה גרסה אחרת של המדרש המאחדת את שתי השיטות הללו ואומרת:  ״אמר רבי יצחק   – ״יפל הנופל….ראוי הוא ליפול מששת ימי בראשית״.  ובבת אחת הפך רבי יצחק את המסר שמובא בשם רשי על פניו:  אין הנופל אדם שגזר דינו היה ליפול מגג שאין עליו מעקה,    שכך גזרה עליו ההשגחה הפרטית,    הוא נפל  משום שכך נגזר על כל העולם עוד ״ממעשי בראשית״, כלומר מצד הטבע. והיות והטבע נברא על ידי האלוקים, הרי כל הנופל הוא בגזרת האלוקים . הוא זה שקבע את כוח המשיכה של הארץ, שהרגה את הנופל.  והיות והעולם ממשיך להתקיים במאמרו, לכן גם כיום כאשר תאונה נוראה פוגעת, היא חלק מפעולת האלוקים הישירה

 

 

 

דרכו של האלוקים בששת ימי המעשה

 

 

והדרך שבה נופל האדם בשרשרת בפרשה,  זו היא דרכו האופיינית של האלוקים – מידת הדין – בבריאה.  כאן בפרשה,   כמו  בבריאה, אדם נופל מעבירה לעבירה.

כי בסיפור גן העדן נתן הבורא לאדם  הראשון את ששת המצוות היסודיות ביותר שעליהן סובבת כל התורה והן:   ע״ז, ג״ע, שפ״ד, גזל דינים וחירוף השם.  ואדם מתדרדר ונופל בהן ממצווה למצווה כך:

כך צפוי אדם שלא מכיר את הקבה (ע״ז) לחטא בגילוי עריות (ג״ע) .

 וזה אמנם החטא המצוי ביותר בחברה של ימינו בקרב אלה שלא מאמינם בקבה ובתורה.  שבעים אחוז מתושבי ארה״ב מודים שלפחות פעם אחת בחייהם ״בגדו״ בבן זוגם.

ולאחר שנאפת , האם לא יבא אליך בן הזוג הנפגע עם סכין ביד להרגך (שפ״ד) ?

או שאתה תרצה להפטר ממנו ולשאת לאשה את אהובתך?  ם

ואם  לקחת מאדם את אשתו, מדוע לא את רכושו? (גזל)

ומדוע שלא תנסה לכסות זאת מעיני החוק (אי צדק) ?

ואם אתה חי כך, סופך שתקלל את אמך ואביך וגם את יוצרך (חירוף השם)

 

 כמו בפרשתנו, אדם העובר על מצווה אחת, מיד הוא נחשף לעבירה  חדשה בצורה שנראית לכאורה הגיונית.   העובר על ע״ז מייד נמשך לגילוי עריות, וכך הלאה – באורח שנראה טבעי.

וכך גם לגבי השרשרת החיובית שבפרשתנו, שבה האדם צועד מעלה ממצווה למצווה, כפי שנאמר שכר מצווה היא מצווה חדשה. וכך היה גם דרכו של האלוקים בבריאה. כל אימת שנתן לנו מתנה, היא באה עם דרישה של מצווה.

 

כיצד נתן אלוקים מתנות לאדם?ם

כאשר אמר האלוקים נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו, הוא נמלך בכל  מי שמופיע בפרק א׳ ובשיתוף עמו עשה את האדם.

כך נמלך בששת ימי בראשית ועשה אדם (מדרש.  לכן העובר עובר ברחם את כל שלבי האבולוציה מתא בודד ליצור מושלם.  ולכן האדם יכול להזדהות עם הטבע ולהתרשם ממנו, דבר שהוא מתנה נפלאה לאדם.  זה המקור לאומנות וציור והערצת הטבע וההזדהות שלנו עמו.  אך המתנה הזאת באה עם הסכנה של עבודה זרה, כי אנו יכולים להתרשם כל כך שנתפתה לעבוד את ההרים והימים והעצים והחיות במקום לעבוד את הבורא.  כלומר מתנה שיש בצדה אפשרות של עבירה, והיא עבודה זרה.  וכך אומר רשי שהמלאכים התפלאו מדוע אתה מדבר בלשון רבים ופותח פתח לעבודה זרה .

וכך נמלך בחכמה שבה ברא את העולם ועשה אדם (רמב״ן).  לכן התברכנו במח המסוגל להבין מדעי הטבע וליצור   טכנולוגיה.  זוהי מתנה נפלאה של האלוקים אך סכנה עמה- עבודה זרה שבה האדם חושב שהמדע הוא העיקר בחייו

 וכך אמר האלוקים פרו ורבו, ובירך את האדם ביצר מין חזק שימלא את חייו ויעשיר אותם יותר מאשר ביתר החיות.  יצר המין ידחוף את האדם להשיג מטרות, ויעשיר את אומנות השירה והריקוד .  מתנה נפלאה אך סכנה בצידה – גילוי עריות.  ולכן היא באה עם המצווה השניה של אדם בגן העדן

וכך גם ברך האלוקים את האדם ביצר השליטה: ״ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובחית הארץ״ – מתנה נפלאה, וכוח רב, אך דורשת מצווה חדשה של איסור שפיכות דמים וגזל ודינים.

כלומר מצד האלוקים אין מתנת חינם בעולם.   כבורא וכבנאי, דואג ליצוריו ונותן להם כשרונות להצליח בחייהם בעולמו.  כך נתן לדגים זימים לנשום במים ולעופות לעוף בשמים. ולאדם נתן את כל הכשרונות שהזכרנו הדרושים להצלחתנו בעולמו ולהעשרת חיינו, אך כל מתנה היתה מלווה במצווה חדשה בהתאם.

כך נתן לזה ששילח את האם מעל הקן מתנה שהיא בית חדש, אך מצווה בצידה שהיא הקמת מעקה.

כך נתן לאדם כרם ושדה, עם מצווה חדשה של כלאים וכך הלאה.  כל מתנה כרוכה במצווה מתאימה לנושא

 

 

 

מטרת המצוות בשרשרת העולה

 

 

 

 ונשים לב שהשרשרת העולה הפותחת בשילוח הקן -עוסקת במצוות שמטרתן למנוע צער בעלי חיים ושמירת המין.  כך לגבי שילוח האם, והמעקה, ואיסור כלאיים ואיסור חרישה של שור וחמור יחדיו.  כל זה להגביר בלבנו מידת רחמים, אומר ספר החינוך.

ונדגיש כי אין שילוח הקן באה מצד מידת הרחמים כי כל האומר כך משתקים אותו כי אין דברי האלוקים אלא גזירות– אומרים חזל. האלוקים, מידת הדין, חפצה לנטוע בלבנו רחמים על ידי המצווה שהיא גזירה.  כי אין זו דרכו של האלוקים לטעת  בנו רחמים   כרפלקס טבעי, שכן הוא עצמו אינו רחמן בהגדרה אלא צודק, כעושה דין צדק. אבל בבריאת האדם הוא עשה בלבנו ״חדר״ שבו נוכל להשכין את השכינה בלבנו והדבר תלוי בנו.  עתה הוא נותן לנו מצוות שיעוררו את הרחמים לשכון בלבנו, שיעזרו לנו  להתקדם בהיסטוריה ולהיות  ״טוב מאד״ כפי שמסופר בפרק א בראשית.

 

 

 

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו

 

 

ולכאורה שתי הזרועות שבפרשה מראות שכל מי שהולך ממצווה למצווה טוב לו, וכל הנופל ממשיך ליפול ורע לו.  אך כבר משה רבנו שאל את הקבה לאחר מעשה העגל ״הראיני נא דרכיך״ ולפי רשי שאלתו הייתה מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. כלומר משה רבנו אומר לקבה אני שומע את כל מה שאתה אומר ומבין את השכר והעונש, אך כאשר אני מסתכל סביבי בעולם הזה אני רואה צדיקים גדולים שרע להם ומאידך רשעים גמורים שטוב להם.  ואינני מבין זאת.

והקבה ענה לו כי למחרת הוא יעבור על פניו על הצור ומשה יראה את ״אחורי״ בעוד   ש״פני לא יראו״.  ויש אין סוף פרושים נפלאים למאמר הזה, אך נדמה לי הקטן שהיות והאדם עומד ביום השישי ומביט אל השבת, הרי הוא רואה בפסוק ״יום השישי, ויכולו השמים״  את החצי הראשון בלבד שהוא ה ״י-ה״,   החלק משם הויה שמצוי בעולמנו וחודר לתוכו מהשבת  לתוך יום השישי.  ה״י-ה״ הוא מידת רחמים מוגבלת בכוחה משום שהיא נמלכת כל הזמן במידת הדין השולטת.   רק בעתיד לבא כאשר יגיע האדם לתוך השבת הנצחית הוא -משם- יראה את שם הויה בפניה, כלומר את השם המלא.  כאן בעולמנו ביום השישי אין משה יכול לראות יותר מאשר את החלק האחורי של הויה, את ה י-ה, אפילו מתוך האספקלריה המאירה

 

 

הרמב״ם על סוגי הרע

 

 

 

נחזור לשרשרת היורדת בפרשה,  המתארת את האדם הנופל מעבירה לעבירה, מתאונה לתאונה.  לפי הרמב״ם במורה נבוכים (ח״ג יב)  , הרע שאדם חש בעולמנו  מרכב משלושה סוגים:

״וביאור הדבר שכל רע שאירע לאדם חוזר אל אחד משלושה מינים

המין הראשון מן הרעות הוא מה שיארע לאדם מצד טבע ההוייה וההפסד, כלומר מצד שהוא בעל חומר, כי משום כך נפגעים מקצת מבני אדם במומים וחסרונות מלידה, או שיארעו מחמת שינויים הנעשים ביסודות כקלקול האוויר או הברקים או שקיעת האדמה, וכבר ביארנו שהחכמה האלוקית חייבה שלא תהא הווייה אלא בהפסד, ואלמלא ההפסד הזה האישי לא התמידה ההוויה המינית…..

המין הראשון של רעות הפוקדות את האדם, אומר כאן הרמב״ם מניסיונו העשיר כרופא החצר, הוא שאדם נפגע כחלק היותו יצור טבעי הכפוף לחוקי הטבע שהם צועדים תמיד לכוון ההפסד , כפי שאנו אומרים כיום מצד האנטרופיה  ואי הסדר העולים  מהמפץ הראשון והלאה.  כך יסבול האדם ממומים מלידה, משינויי האוויר והמים  והחום בעולם, מרעידות אדמה ושיטפונות וצונאמי והתפרצות הרי געש.  וכך יסבול האדם מנחישות נחש וממחלות ומפרזיטים ומגפות.

 

 ״והמין השני מהרעות הוא מה שיארע למני האדם זה מזה, כהשטלתם זה על זה, והרעות הללו הן יותר (שכיחות) מהרעות מהמין הראשון….״

הסוג השני של הרעות שהרמב״ם ראה מניסיונו העשיר הוא אלו שהאדם עושה לאדם אחר.  כך מלחמות וקנאה ושנאה משפחתית

 

״והמין השלישי מן הרעות הוא מה שיארע לאדם ממנו ומפעולתו הוא עצמו. וזה הוא המצוי ביותר. והרעות הללו יותר רעות מן הרעות של המין השני, בהרבה, ומהרעות האלה צועקים כל בני האדם…ומין זה נספח הוא (תוצאה מחויבת) לכל המגרעות כלומר לגרגרנות באכילה ושתיה, ובתשמיש, והעוסק בהם בהפרזת הכמות  או באי סדר, או בהפסד איכות המזון ויהיה זה סיבה לכל התחלואים והפגעים הגופניים והנפשיים ….ולא יחדל כל סכל נבער דעת מדאגה ויגון על שלא הצליח לעשות כמו שעשה פלוני מן המותרות, ועל הרוב יביא על עצמו לידי סכנות גדולות כהפלגה בים ושירותי המלכים וכל מטרתו בכך להשיג אותן המותרות הבלתי הכרחיות  וכאשר יבואוהו צרות באותם הדרכים שהוא הלך בהם יתלונן על משפט ה׳ וגזירתו״

.

והנה הרמב״ם מונה כאן את הרעות המופיעות בשרשרת הנפילה שבפרשתנו:

רעות מצד הטבע – הנופל מהגג שאין לו מעקה, והסובל ממחלות שיש לרפאותם מצד השב תשיבם

רעות שאדם עושה זה לזה – המלחמות והשבויים והאונס בכח החרב,  וכן השנאה בתוך המשפחה ובן סורר ומורה

רעות שאדם עושה לעצמו – כמו הכניעה ליצר הרע, והמחלות הנזכרות בשרשרת

 

 שאלות על הרמב״ם 

 

 

והשאלות שהרב חיים נבון שואל על הרמב״ם הן (הרע בעולם, תורת הר עציון באנטרנט 2018)

  •  א)  מדוע אין הרמב״ם מזכיר את האלוקים כמתערב בחוקי הטבע ובנעשה בבריאה

  תשובה אחת נובעת מהפרשה שלנו.  כפי שהמדרש אומר, ההשגחה האלוקית פועלת מששת ימי המעשה בדרף הנראית לנו טבעית

ונשים לב שהרמבם מונה כאן את כל הרעות שאדם עושה לעצמו.  אין הוא מדבר על ההשגחה.

והנה עצם המלים ״בראשית ברא אלוקים״ פרושם שמידת הדין בראה את העולם לעמוד במשפט.  כל העומד במשפט חזקה עליו שהשופט ישגיח על מעשיו וירשמם בספר הזכרונות כדי לפתחם בראש השנה – שהוא יום ההולדת של הבריאה והעדם – ואז יקרא מאיליו וחותם כל יד אדם בו וכך נגזר דינו לשנה הבאה.  אם כך האלוקים משגיח ורואה ומולך ומעניש ומחייה.

 

  • . ב) מדוע אין הקבה מתערב בעולם כאשר הוא רואה שהעולם אינו צודק?ם

והתשובה לכך היא שהאלוקים לעולם צודק והוא  מוצא את העולם צודק, כי הוא עצמו ברא כך את העולם שיהיה בו  רעידות אדמה וחיות האוכלות זו את זו, אך הן אוכלות ונאכלות. הן גורמות כאב וסובלות כאב כמידה כנגד מידה לפי דרכה של מידת הדין.  ואין היא יודעת רחמים אלא צדק מחלט בלבד.  לכן מצדה אין כל סיבה להתערב בעולם כמו שהוא.

לעומתה מידת הרחמים כפי שאמרנו לעיל אין היא שוכנת כאן אלא כך שאנו רואים רק את אחוריה כלומר את ה״י-ה״ שהיא השכינה שמטבעה לא מתערבת בעולמו של האלוקים . אין העולם הזה רע בעיניה,  אלא צודק מצד האלוקים.  החיות אוכלות זו את זו לא משום שהן רעות אלא משום גזירת האלוקים. כי אין להן בחירה חופשית.  רק האדם יכול להיות רע בעיניה -אם הוא עושה ההפך ממה שהיא אוהבת, כלומר אם הוא אכזר וחסר רחמים.  ואכן מידת הרחמים היא זאת שהפכה את סדום ועמורה

 

  •  ג) האם לא יכול היה הקבה לברא עולם טוב יותר?ם

כאן מביא הרב נבון את תשובת הפילוסוף הגרמני לייבניץ שאמר כי העולם הזה הוא הטוב ביותר שהאל הטוב יכול היה לברוא.  ומאחרה התשובה הזאת חבויה גם ההכרה שיש תחומים שהקבה כביכול אינו מתערב בהם או שאינו יכול להתערב בהם כי הם תחת שלטונו של השטן וכדומה.  ויש גם יהודים שאינם שומרי מצוות ואינם יודעי תורה שמאמינים בשיטה הזאת. כי אחרת איך אפשר לבאר צרות כמו ילד הסובל ללא כל חטא בידו?

אלא שהתורה איננה מכירה בשלטון של מישהו או משהו מלבד האלוקים.  והעולם הזה כאמור לעיל הוא מושלם וטוב מצד מידת הדין ואין צורך מצידה לברא עולם אחר.  אמנם אם היה העולם נברא על ידי מידת הרחמים לבדה, הוא היה נראה אחרת לגמרי – ללא רע, ללא מוות, ללא פורענות ומחלות וללא חטא ומשפט. ואכן כאשר העולם של האלוקים יגיע לשבת הנצחית, יפסק המוות ומידת הרחמים תשלוט לבדה כאשר האלוקים ישבות.   אך היות ואנו בני האדם חשים בלבנו את ערכיה של מידת הרחמים, מה שאלוקים עצמו אינו חש, הרי בעינינו נראה העולם ראוי לתיקון.  כואב הוא הדבר לחיות בעולמו של האלוקים כאשר השכינה בלבנו , כי אנו חשים במתח הזה שבין המידות והיינו רוצים לראות עולם אחר.  יצורים אחרים מלבד האדם, כמו הנחש או העקרב או התנין לעולם לא יחושו רחמים , אפילו אם יתפתחו לחברה טכנולוגית מפותחת משלהם.  כי החיות נוצרו על ידי האלוקים לבדו בלי השתתפותה של מידת הרחמים.  לכן בעיניהם העולם לא יראה כדורש תיקון.  רק אנו בני האדם נידונו  לחיות כך בעולמו של האלוקים כאשר הערכים של הויה בלבנו.

יוצא שככל שנשמע למצוות התורה של שילוח הקן ושאר המצוות שבשרשרת העולה, תתגבר מידת הרחמים בלבנו כפי שאומר ספר החינוך, ואו אז גם יגדל הכאב שבלבנו כי נחוש יותר את ההבדל הנורא שבין עולמו של האלוקים לבין העולם שבלבנו.

  • מדוע אם כן היה צורך לאלוקים לברא עולם מלא צער ואסונות?ם

אפשר לאמר כי הסיבה שיש אסונות בעולם וחיות טורפות זו את זו בעולם הוא שכל זה יכנס לנפש האדם דרך האבולוציה.  הרי האלוקים נמלך בששת ימי המעשה ועשה אדם.  אם  כך מדוע החתול מענה את העכבר? כדי שגם אנו נוכל לענות את עצמנו במלחמות ושנאה. מדוע הנחש נושך? כדי שגם אנו נדע למשוך.  מדוע יש התפרצות הרי געש? כדי שגם אנו נוכל להתפרץ ולשרף ולהרוס את עצמנו ואת העולם מידת הדין עשתה כל זאת למען המשפט של האדם, שלנו.

כי כאשר החיות והטבע עושים כל זאת, אין הם אלא מבצעים את פקודתו של האלוקים, ללא בחירה.  אך כאשר האדם עושה כל זאת, כאשר הוא הורס ושורף והורג ונושך וטורף, הרי הוא מתנהג כמו חיה מבחירתו ולכן יהיה  רשע בעיני האלוקים ורע בעיני הויה.

סוף הפרשה

אין זה פלא שפרשת כי תצא מסתיימת במצוות מחיית עמלק.  שהרי עמלק הוא זה ששבר את שם הויה לשנים, ל״י-ה״ ו״ו-ה״.  כאשר נמחה את זכר עמלק, יתאחד שוב שם י-ה עם שם ו-ה  כפי שאנו אומרים בקדיש.  ואז נזכה לראות לא רק את ״אחורי״ אלא את ״פני״ עם השם הקדוש המלא.

 ואכן הזוהר כאן קושר את כל המצוות משילוח הקן והלאה עד למחיית עמלק  לתיאור של עם ישראל ככלה .  האישה השנואה והעלמה הנאנסת ושאר המצוות כאן הן  תיאור אלגורי למהלך ההיסטורי של עם ישראל אל העתיד שכולו טוב, ואתנו יצעד כל העולם