הרב דר צבי אבינר

תשעט

כי תצא :קן ציפור- היש שכר בעולם הזה

 

הפרשה מתחילה בשרשרת מצוות: מצוות יפת תואר, לאחר מכן עניין אשה שנואה ואהובה, ולאחריו פרשת בן  סורר ומורה, ולאחריו מצוות תלוי על עץ שיש לקברו.  וחז”ל ראו כאן התדרדרות:  אם תכנע ליצר הרע  ותיקח  אשה יפת תואר במלחמה, סופך שתשנא אותה, והיא תלד לך בן סורר ומורה שסופו שיתלה על עץ. וראיה לכך: דוד ואבשלום .  כלומר עבירה גוררת עבירה. ואין לשאול האם זו התדרדרות טבעית או שרדרת עונשים משמים

ומיד מביאה התורה שרשרת מצוות של דברים חיוביים : מצוות שילוח הקן, ולאחריה מצוות מעקה, לאחריה כלאי הכרם ולאחריה לא תחרוש בשור וחמור ולארחהי שעטנז.  והשרשרת עולה- כלומר אם תקיים “מצווה קלה” של שילוח הקן אזי תזכה ותבנה בית ובו מעקה  ואז תזרע כרם ותזהר מכלאים ןאז תחרוש אדמתך ויהיו לך שור וחמוואז תזכה למלבושי כבוד ותזהר משעטנז.

כלומר לפנינו שתי שרשרות: באחת האדם נופל בה מעבירה לעבירה , ובשניה אדם עולה בה ממצוה מצווה אבל חזל גם ידעו ש אין חיינו מורכבים משרשרת אחת אלא אנו עושים כל יום עבירות  ומצות זו כנגד זו, ואחת מנטרלת את השניה. בעצם כל חוליה בשרשרת הנ”ל  מרכבת ממצות עשה ומצוות לא תעשה.  בשרשרת השלילית ה”לא תעשה” גוברת ומכרעת ובשרשת  החיובית מצוות עשה מכרעת.

 רואים זאת בברור בנקודת המפנה בין השרשרות שהיא מצוות שילוח הקן.

כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ

אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים

לא תיקח האם על הבנים

שלח תשלח את האם ואת הבנים  תקח לך

למען יטב לך והארכת ימים (יב: ו-ז) 0

המצווה החיובית כלומר מצוות עשה היא לשלח את הציפור. יש אומרים שגם לקיחת הבנים היא מצוות עשה.

החלק השלילי כלומר מצוות ה”לא תעשה” כאן  הם המילים “לא תקח את האם על הבנים” .

חזל דנים בכך בהרחבה בפרק האחר ון של מסכת חולין ששמו שילוח הקן. אם אדם עבר ולקח את האם על הבנים הרי שעבר על לא תעשה וחייב ל”ט מלקות. אבל הוא  אינו לקה כי עדיין יש באפשרותו לשלח את האם ולקיים את מצות העשה. כלומר זה “לאו שניתק לעשה” ואין לוקים עליו. הלאו נמחק על ידי העשה שאפשר לעשותו כל זמן שהאם חייה

אבל רבי יהודה בר  אלעי שם במשנה סובר  שאין הדבר כך.  ברגע שההולך  בדרך נתקל בקן חלה עליו מצוות עשה של שילוח האם. אם  לא שילח הרי ביטל מצוות עשה.  ועתה אם גם לקח  את האם על הבנים הרי עבר על לא  תעשה ובוטלה ההזדמנות לקיים  את העשה. אפילו  אם יתעשת וישלח את האם חייב מלקות על הלא תעשה שעבר

 אם כן לפי רבי יהודה ה”לא תעשה” של “לא תקח האם על הבנים גוברת”. אם הא דם עבר עליה האפשרות לעשות את מצוות העשה לא תשנה את העונש שהוא  מלקות.

ולפי רבנן מצוות העשה חשובה וגוברת וכל זמן שאפשר לעשותה היא תמחוק את העבירה

 

רבי יעקוב בן בתו של  אחר

 

 

הגמרא  בסוף חולין מזכירה את סיפור אלישע בן אבויה – בן דורם של רבי עקיבא ורבי טרפון- אך בהדגש מיוחד.  כידוע חזר רבי אלישע בן אבויה בשאלה ונטש  את  היהדות משום “שראה מעשה”. הגמרא  בחולין אומרת שראה  את לשונו של רבי חוצפית מתגלגלת בעפר- כלומר ראה הרוגי מלכות ושאל זו תורה וזו שכרה?  ויש  אומרים “שראה  מעשה” כלומר ראה  אב שהורה לבנו לעלות על סולם לקיים מצוות שלוח הקן.  הבן קיימה  אך בירידתו מעד ונפל ונהרג.  וא ז שאל אלישע  בן אבויה היכן אריכות ימיו של זה? היכן הטוב של זה? הרי התורה מבטיחה  א ריכות יים וטוב עבור מצוות כיבוד  אב ושילוח הקן.

אם היינו שם היינו יכולים לענות לאלישע  מהמצווה הבאה בשרשרת החיובית והיא  מצוות עשיית מעקה לגג כלומר שעלינו לעשות כל מה שביכולתנו למנוע  אסון טבעי..  על האב היתה החובה לד אוג ש אם הבן יפול לא יהרג כגון שיפרוש שם מצרון עבה וכדומה.

אך אלישע בן אבויה ידע גם הוא את ההקשר הזה ובכל זאת אמר היכן א ריכות ימיו של זה כלומר יש לצפות שהקבה יעשה נס לפי מה שהתורהה מבטיחה.

והנה הגמרא שם בסוף חולין  מספרת

תניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצווה ומצווה שבתורה שמתן שכרה בצידה ש אין תחיית המתים תלויה בה. בכיבוד  אב ואם כתוב למען י אריכון ימיך ומלען יטב לך, בשילוח הקן כתיב למען יטב לך והארכת ימים. הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושילח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן א ריכות ימיו של זה היכן טובתו של זה, אלא למען י אריכון ימך בעולם שכולו ארוך ולמען יטב לך לעולם שכולו טוב.

והגמרא שם מוסיפה

אמר רב יוסף אלמלא דרשה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה לא חטא

כלומר אחר היה שומע מנכדו שאין שכר בעולם הזה.   אבל השאלה הנשאלת היא מדוע היה צריך אחר לחכות לשמע את נכדו אומר כך, הרי לפי  יוסף בן מתתיהו נחלקו על כך כבר בזמן הבית שהצדוקים אמרו אין עולם הבא והפרושים אמרו  יש שכר בעולם הבא.  כלומר אלישע בודאי  היה מודע למחלוקת הבסיסית הזאת הקדומה. מה חידש לו נכדו רבי יעקב

אלא  שהסיפור עמוק יותר. במקום אחר מספרת הגמרא שלרבי יהודה הנשיא נגשה אשה ענייה לבושה סחבות ותינוק בידה והתחננה “רבי, פרנסני!” רבי יהודה הזדעזה ושאלה  “בת מי את?” והיא ענתה “אני בתו של אלישע  בן  אבויה!” כלומר  אלישע שהתחבר עם הרומיים ושאר עכום ירד מנכסיו ובתו הגיעה לחרפת רעב. כששמע זאת רבי יהודה קרא בקול- האם יש לאחר צאצאים? אני חשבתי שעלה עליו כרת.  ואז ראה  אש יורדת משמים וחפצה לשרפו, ומכך הבין שלא נכון אמר  ולכן המשך וקרא “אם על אויביו הוא שומר, על אוהביו על אחת כמה וכמה!”

הגמרא לא מרחיבה אךמסתבר שהתינוק שבידיה גדל תחת השגחתו של רבי יהודה הנשיא  והוא רבי יעקב. ועתה ברור מה שאמר רבי יקב בבריתא לעיל שציטט את סבו במעשה האב והבן ותירץ שאין שכר בעולם הזה.  אבל רב יוסף בבבל ששמע את הסיפור אמר אילו היה אלישע רואה ושומע  את בן בתו היה חוזר בתשובה שכן רבי יעקב עצמו הוא הוכחה לכך שיש שכר בעולם הזה. רבי הקדוש אולי שילח את האם אבל לקח את הבן וגידלו להיות רבי יעקב.  אכן השכר לשילוח הקן הוא שמירת  הגזע כלומר שמירת עם ישראל

מכאן שרבנן צדקו ואפשר לקיים מצוות עשה של לקיחת הבנים אפילו לאחר העבירה והתוצאה מחיקת העבירה. ועצם קיומו של רבי יעקב יוכיח .