פרשת וישלח

הרב דר צבי אבינר תשעט

מהו ישראל

כלל גדול בידנו שבכל מקום ששמו של איש או עם או מושג כלשהוא המופיע בתורה בפעם הראשונה, שם תמצא את הגדרתו בעיני התורה.  כך למשל הפסוק “בראשית ברא אלוקים את השמים והארץ” מגדיר את האלוקים – כבורא הטבע ושופט צדק בדרך של “מידה כנגד מידה”. חיה אוכלת כי היא עצמה תיאכל. ומאחר בפרשתנו השם “ישראל” מופיע לראשונה ולכן כאן נמצא את הגדרת המושג על פי התורה.

אך מדוע חוזרת הצורה על השם ישראל ארבעה פעמים? האם יש לישראל משמעויות שונות? 0

בפעם הראשונה מופיע השם ישראל בפיו של מלאכו של עשיו שקרא ליעקב ישראל,

בפעם השניה מופיע השם ישראל כשיעקב בונה מזבח וקורא להשם א-ל אלוקי ישראל

בפעם השלישית מזכיר הכתוב את השם ישראל בקשר לאונס דינה שנאמר “ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל”  0

ובפעם הרביעת מופיע השם בפי הקב”ה כאישור לשם החדש.

נעבור על ארבעת הפעמם הללו אחת לאחת

 א) ישראל יקרא שמך כי שרית עם אלוקים ואנשים ותןכל.

מהו הרקע למאבק יעקב עם המלאך? נזכוור כי עד כה יעקב נלחם להגשים את האמת שלו בפועל , כפי שנאמר “תתן אמת ליעקב”. אין הוא נלחם על אמיתות הדת. שלא כאברהם אין היא משלך לתנור האש חי. ושלא כיצחק אין הוא מועלה על המזבח. מלחמה אחת ליעקב והיא עבור הגשמת זכויותיו האשיות הצודקות כאזרח. כך נלחם הוא עבור הכרה בזכויותיו כבכור, או לשאת את אשת חלומותיו בלי שאביה ישקר לו ויחליפנה, או על זכותו לקבל תמורה כספית הוגנת עבור עבודתו המסורה יומם ולילה.  ולכאורה אין מלחמה זו למען הצדק עניין דתי אלא אזרחי.  ואכן אין דת אחרת בעולם שראתה בנושא עניין לדת. לא כן דת ישראל.  מצוות “דינים” היא דתית.

כבר עמדנו על כך שמהלך סיפורי ספר בראשית הוא דרך ששת המצוות שנתנו לאדם הראשון בגן עדן.  כך: מהצגת הבורא ופתיחת אשנב לעבודה זרה (שבפרק א) עוברת התורה לנישואין וגילוי עריות (גן עדן) ומשם לשפיכות דמים (קין והבל) משם לגזל  וקנין אמת (אברהם שהאמין בקבה כקונה הכל). עתה עוברת התורה דרך יעקב לדון במצווה החמישית של אדם הראשון והיא “דינים” ומשפט צדק.

וראינו שיעקב מנסה, ראשית כל, להגשים את הצדק שלו אפילו בדרך של “עקב” כלומר בעקיפין, תוך נסיון להמנע מעימות ישיר.   הוא לוקח את מה שמגיע לו לדעתו אפילו בשימוש בשקר- כתגובה לשקר.  אך עליו יהיה ללמוד שיש מגבלות חמורות לדרך זו שכן אינה עוברת  ב ש ל ו ם .  אם יש צדק, אין שלום אומרים חזל. 0

שכן לכאורה דרכו זו של יעקב להגשים צדק במו ידיו אפילו בעקיפין היא דרך של אמת.  כי מהו צדק אם לא החזרת השויון על כנו.  אם גזלו אותך, הצדק מחייב שתחזיר השויון לקדמותו – אפילו על ידי גזלה חזרה מהגוזל.  בכך אתה הולך “מידה כנגד מידה” שהיא דרכו של האלוקים – מידת הדין שבראה את העולם.  והיתה זו אצבע אלוקים שכתבה בתורה עין תחת עין.  למעשה הליכה במידה כנגד מידה היא הפעלת הצדק המחלט.  כי מה יכול להיות צודק יותר מאשר לגרום לאדם שפגע בך לחוש – ממש- את הסבל שגרם לך לחוש?  0

אך יש חסרון עקרוני בדרך זו של צדק – שקר כנגד שקר- משום שעצם השקר הוא דבר פסול.  כיצד אפשר להשיג צדק על ידי אי צדק ושקר?  לא רק שאין עבירה מקדשת נאת האמצעים, אלא שכאן העברה של שקר היא ההפך מהשגת האמת שהיא לב הצדק!

וכך גם החסרון בהשגת צדק עלידי גזילה חזרה מהגוזל כפי שעשה יעקב ללבן. הרי עצם הגזילה הוא דבר פסול! לא רק מפני שזו עבירה על החוק אלא שזו מרידה כנגד אברהם שהאמין כי הקב”ה קונה הכל ושהכל שלו ולכן גזילה היא פגיעה ישירה בבורא העולם.

אך יעקב ורבקה חושבים שמותר להחזיר מידה כנגד מידה ואפילו לשקר על מנת להוציא האמת לאור  השגת הצדק הוא דבר כה גדול שכאילו מוחק את השקר.   הרי אלוקים עצמו ממית את זה שחייב מיתה, ללא שנאמר שעצם המיתה היא דבר פסול.

דרכו של יעקב מתקבלת על הדעת כל עוד עוסקים אנו בשקר מול שקר, או אי-צדק כנגד אי-צדק, או גזל מגלן.  גם בשפיכות דמים (מצווה שלישית של אדם) נאמר “שופך דם האדם באדם דמו ישפך” כלומר מידה כנגד מידה.

זה נכון כשמדובר ברצח. אבל בגרימת נזק לאבר אנו נאמר שאין ללכת בדרך של יעקב מידה כנגד מידה אלא שהצדק יושג על ידי פיצוי כספי.  הכלל של עין תחת עין מתחלף בפיצוי כספי.

והדבר קשה יותר כשמדובר בעבירה על ג”ע וניאוף (מצווה שניה של אדם). כאן לא נאמר שעל הבעל הנפגע להשיג צדק בדרך של “מידה כנגד מידה” ולשכב עם אשת הנואף.  הניאוף הוא דבר כה מתועב שעלינו לפנות למסלול שונה לחלוטין.

דהיינו יש הגבלה עקרונית בדרך שהלך בה יעקב להשיג צדק על ידי שקר כנגד שקר, גזל כנגד גזל, “מידה כנגד מידה”.  על יעקב ללמוד שיש גם דרך  אחרת.

כי יש גם סיבוך נוסף בהליכה של עשיית צדק במידה כנגד מידה. והיא שהדרך הזו מובילה להתגוששות ולמלחמה. כי בדרך זו לעולם כל צד לא יוותר על צדקתו.

כאשר הנפגע על יד שקר עונה בשק, או כשהנגזל גוזל חזרה מהגזלן כמו שעשה יעקב ללבן (וגם לעשיו) הרי ברגע שלבן יגלה את הנעשה הוא יאשים את יעקב כמשקר הראשוני או הגוזל הראשוני.  בעיני לבן יעקב הוא הרמאי והגזלן הראשוני.  ובכך יגדל כעסו שבעתיים כלפי יעקב.  כך עלה כעסו של עשיו כלפי יעקב כשגילה כי יעקב עקף אותו בשקר.  בעיניו הפך יעקב לשקרן הגדול הראשוני. התוצאה בשני המקרים היתה מלחמה בלתי נמנעת

כך למשל בימנו כשפרצה מלחמת ששת הימים לא היתה לישראל כל כוונה לכבוש את הגדה המערבית. ישראל אפילו התחננה לחוסין מלך ירדן שישאר מחוץ לקונפליקט עם קע”ם.  למרות זאת מצאה ישראל את עצמה נגררת לכיבוש הגדה כתגובה לכניסת חוסין למלחמה.  ומאז נהפך הגלגל ותושבי הגדה מאשימים את ישראל עד היום כזו שיזמה  את הכיבוש מטעמים אמפריאליסטים.

כלומר חולשת הדרך של “מידה כנגד מידה” היא שהיא מולידה שרשרת של תגובה ותגובה לתגובה המתדרדרות לשנאה ללא גבול.  כך גוררת נקמת דם לנקמה חוזרת שתוצאותיה מחיקת כפרים ושבטים ערביים שלמים

עד כה דנו במקרה שיעקב לקח את עשית הצדק לידו. השאלה היא- אם נניח שהיה יכול לתבוע את עשיו או לבן למשפט צדק, האם יכול היה השופט להגיע למשפט צדק? 0

 נניח לרגע שהיה בי”ד כזה בימיהם וכל אחד מהצדדים היה מביא עדים- יעקב לזכותו ועשיו לזכותו. האם יכול היה השופט להגיע לדין אמת? 0

האם יכול היה השופט להחליט מי מהתאומים זכאי היה לבכורה? הרי יעקב יצא כשידו אוחזת בעקב עשיו כאילו במחאה, ולמעשה  יצאו כגוש אחד.  מי מהם הבכור? ואם המילדות הכירו בעשיו כבכור כי ראשו יצא תחילה, הרי  גם ליעקב היתה הצדקה לטעון שגם הוא הבכור – במיוחד לאחר שעשיו ויתר על הבכורה עבור נזיד עדשים.

וגם העדים היו בודאי מבלבלים את השופט.  עדיו של יעקב היו מעידים עד כמה הלך באמונת אברהם ועד כמה האמינה בו אמו.  ולגבי עשיו הם היו מעידם ששיקר את אביו העוור והתחזה לצדיק.  לעומתם היו עדיו של עשיו מעידים עד כמה גדלה אהבתו של יצחק לעשיו ועד כמה אכן התכוון לברך אותו – עד שבא יעקב בגניבת הדעת וגזל מעשיו את ברכתו. ולגבי מכירת הבכורה בנזיד עדשים יטענו העדים שיעקב הוא זה שהשתמש לרעה בחולשתו הרגעית של אחיו ושלמכירה אין תוקף.  והרי עשיו הוא זה שטיפל בהוריו במסירות שנים רבות בשעה שיעקב נעדר.

וכאן יגיעו עדים נוספים שיעידו שכל אחד מהתאומים נולד באופי שונה מלכתחילה ולכן אי אפשר בצדק להאשים את האחד או להצדיק את השני.  וגם הההורים עצמם נבדלו זה מזה באפיים והם אשמים בכך שהתערבו בין התאומים. התוצאה היא שהשופט האנושי יהיה מגבל ביכולתו להגיע לדין אמת. .

וכך גם בדיוק לגבי יעקב ולבן-  לשניהם טענות צידקות בבית המשפט.  לשופט האנושי יתקשה מאד להוציא משפט צדק.

וגם אם נאפשר לשופט להוציא לפי דעתו פסק הנראה לו, לא יסכים לו הצד המפסיד.  המציאות מורה שהצד המפסיד ממשיך לעמוד על צדקתו אפילו לאחר פסק בית הדין.   שלום בין הצדדים לא יושג.

ווחסרון נוסף בחיפוש צדק בביתת דין. שכן בעמדם לפני הציבור יעמיקו הצדדים בעמדתיהם בצורה קיצונית. כאשר המשפחה או הקהל צופה במשפט בבית הדין, יצמד כל צד לעמדתו בצורה מפרזת תוך הכפשה של הצד השני.  קחו למשל זוג שהיה נשוי במשך שנים רבות ועתה מחליטים להפרד. אם היו מתדיינים ביניהם היו אולי מגיעים להסדר. אך כאשר הם עומדים בבית הדין ולידם עורכי דין, כל צד יעצים את עמדתו  וישלול לחלוטין את השני.  הצד השני יוצג לבית הדין כמפלצת.  הסיכוי שיגיעו להסדר סופי ושלום ביניהם הוא מועט ביותר.

יעקב חוזה זאת על בשרו.  כשהוא הולך בדרך של מידה כנגד מידה הוא מסיים בבריחה על נפשו.  כך ברח מעשיו וכך ברח מלבן. אם יש צדק אין שלום.

אלוקים עצמו הכיר בכך.  אם היה ממשיך לברא את העולם במידת הדין היה מחריבו, אומר רשי.  הולך בדרך של מידה כנגד מידה מביא חורבן לעולם.

 מה עשה האלוקים על מנת שהעולם לא יחרב? אומר רשי: נמלך במידת הרחמים. לפני בריאת האדם הוא ירד מכסאו כשליט יחיד ונמלך באחרים ואמר נעשה אדם. הוא ויתר על הצדק המחלט וצירף את ידת הרחמים לבית הדין של מעלה.  רק כך העולם יתקיים.

ובדיוק כך יהיה על יעקב לעשות כדי לשרוד.  עליו יהיה ללמוד לוותר על הצדק המחלט שלו ולהמלך בצדק של אחרים- אפילו של לבן ושל עשיו .רק אז יזכה בצדק ושלום. י

ההלכה היהודית מכירה רק בדרך אחת להגיע לצדק בשלום- והיא דרך הפשרה בין הצדדים. השופט מצווה על הצדדים לצאת מחדר המשפט ולהתבודד ביניהם ולהגיע לפשרה.  ההלכה היהודית לא מכירה בעורכי דין שרק מבעירים את השריפה וגורמים לכל צד לעמוד על שלו.  רק כשצדדים לבדם באין רואה ללא קהל צופה הם יכולים להכיר כל צד בחלושתו שלו ובצדקת טענת האחר, ומתוך כך יגיעו לפשרה ויפרדו בשלום.

הבה נראה איך כל זה מתבטא בפרשה.

ישראל, כי שרית עם אלקים ואנשים

וישלח יעקב מלאכים- רבים תוהים לשם מה “אחז באזני הכלב?” הרי יכל היה לחזור לארץ בלי להפגש עם עשיו שכבר גר באדום. אך יעקב הבין שעליו לפתור את הקונפליקט כדי שיחיה בארץ בשלום.

והנה שאלה: הכתוב אומר שלפני המפגש עם עשיו “וירא יעקב מאד ויצר לו”.  רשי מסביר “וירא שמא יהרג, ויצר לו שמא יהרוג.” הדבר מזכיר את גולדה מאיר שאמרה  שלעולם לא נסלח לערבים שכפו עלינו להלחם בהם ולנצחם.

אך פרופ’ ישעיה ליבבויץ ז”ל שואל כיצד ירא היה יעקב מאחיו? הרי בעבר הסיט בידו האחת אבן כבדה מאד, וגם עבד שנים רבות בעבודה קשה.  וכאן מעלה לייבוביץ רעיון נפלא והוא שיעקב ירא היה משום שהכיר בחולשתו שלו, בעובדה ששיקר את אחיו ועקף אותו.  בלבו הבין שהוא עצמו התנהג שלא כשורה כנגד אחיו.  ואפשר לאמר שכאן הכיר יעקב באמת גדולה יותר מבקודם.  אם עד כה סבור היה שהצדק המחלט עמו, עתה משהכיר בחולשת עצמו הגיע לאמת גדולה יותר.   היה זה צעד עצום למען השגת הצדק בשלום

עשיו לעומתו עדיין לא הכיר בחולשת עצמו. הוא המשיך להתקדם לעבר יעקב בראש ארבע מאות איש- כשבדעתו לעקור את יעקב ומשפחתו מהעולם.

עתה מגיע הרגע שבו מחליט בית דין של מעלה להגיע לצדק ואמת אבל בשלום. וזה היה אפשרי רק עליד עימות בין הצדדים באין רואה.  בערב שלפני הפגישה הפיזית בין יעקב לעשיו עובר יעקב את היבוק  “לבדו” לקחת פכים קטנים ששכח, והנה איש עומד מולו. ההדגשה היא “לבדו” בלי משפחה ובאין קהל רואה שכן עתה יכולים שני הצדדים להטיח זה בזה את טענותיהם ללא מעצור ולללא חשש- וגם להכיר את צדקת השני ללא חשש מה יאמרו אחרים.

מיהו האיש? לפי הפשט זה איש שבידו לברך. חז”ל אמרו שהיה זה מלאך שכן אמר “שלחני כי עלה השחר” כלומר שהיה ממקהלת מלאכי השרת של שבעים אומות השרה מדי בוקר “קדוש קדוש קדוש”. .  וכן אומרים הם שהיה זה מלאכו של עשיו, מעין ה”עורך דין” שיצג את עשיו, מאחר וכל מפגש פיזי בניהם היה מסתיים בשפיכות דמים.

עד כמב מעמיקים חז”ל באמרם שהמלאך שתמך בעשיו היה לא אחר אלא מיכאל ראש המלאכים. בשלב זה תמך מיכאל דווקא בעשי ולא ביעקב. שהרי כשעשיו צעק ובכה מרה על כך שיעקב גזל ממנו את הברכה, בכו עמו מלאכי  השרת. כל שבעים אומות העולם הזדהו עם עשיו ולא עם יעקב.  הרי לנו ראיה שגם לעשיו היו טענות צודקות כנגד יעקב, עד  כדי כך שהזדהו עמן מלאכי מרום. 0

עד כמה דרמתי היה המפגש האישי האנטימי הזה ללא רואים נראה מהמילם ויאבק איש עמו. חזל אומרים שלרגע נראה האיש ליעקב כערבי עובר אורח שהושיט ליעקב את ידו כאילו לשלום. כביכול התכוון לעזור ליעקב לעבור את היבוק והירדן לארץ ישראל. ואפשר לראות כאן מסר לימינו.  וכשתפס יעקב את יד המלאך בתמימות שכן תם היה, החל האיש להאבק עמו.  וכלל בהאבקות הוא  שמי שגופו נופל ונוגע בקרקע ראשון הוא המפסיד.  מהו להתאבק? אומר הרמב”ן מלשון “אבוקה” כלומר שהתקשרו ביניהם. שכן אבוקת עצים קשורה באגיד.  ורשי אומר מלשון אבק שהרימו ברגליהם תוך כך מאבק.  אפשר לראות את התמונה בעליל- הם אחוזים זה בזה, פעם כחובקים ופעם כאויבים.  מאבקם כה עז שרק שרירים נמתחים. הם אפילו לא זזים ממקומם ורק רגליהם רוקעות ומעלות עפר.  כאילו ששניהם עפו מעל הקרקע.

כלומר לרגע נקשרו וחיבקו זה את זה כאחים. ולרגע נאבקו מרה ובכח כאויבים.  אנו לעולם לא נדע את פרטי הדיון שביניהם כי הדיון היה חייב להערך באינטימיות ללא רושם, גדי לאפשר לכל צד גם להכיר בחולשת עצמו ובזכות השני. רק אז יוכלו להפרד בשלום. .

אך אנו יכולים לתאר שכל צד האשים את השני בשקר, בעקיפת האמת.  לרגע הם מתחבקים באהבה ועשיואומר ליעקב “הצטרף אלי ואתן לך הכל”. ויעקב אומר לו “הצטרף אלי ותזכה גם אתה בברכה”.  וברגע שני הם נאבקים בזעף וחמה בהאשמות כבדות. כך המשיכו כל הלילה עד עלות השחר.

וכשראה המלאך שאינו יכול ליעקב שלח את ידו ונקע את כף ירך יעקב.  אך יעקב התגבר והצמיד את המלאך ארצה.  המלאך נכנע וביקש מיעקב שישחררו כי עלה השחר, אך יעקב סירב “כי אם ברכתני”.  המלאך אומר “לא יעקב יקרא שמך אלא ישראל,כי שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל”.  אך יעקב בשלו- לא אשלחך חפשי עד אשר ברכתני. ואז נאמר “ויברך אותו שם” 0

וכאן בתמונה רבת העצמה הזו מופיע השם ישראל בפעם הראשונה ובכך מגדירה התורה  את המושג ישראל.  לפי המלאך יעקב עלה למדרגת ישראל בכך שהכיר את כל האמת, כולל חולשת עצמו,  ובכך שהתמודד ישירות פנים אל פנים עם אויבו ללא מעקפים.   יעקב הפך לישראל בזה שויתר על רדיפת הצדק המחלט של עצמו והקשיב גם לטענות הצודקות של הצד השני.

כלומר אם עד כה הלך בדרך הראשוה של האלוקים מידה כנגד מידה, בלי להתחשב באחר, הרי מעתה הלך בדרך השניה של האלוקים שנמלך במידת הרחמים ועשה אדם.  כלומר הלך בדרך של דיאלוג כדי להשיג שלום אפילו על ידי ויתור על האמת המחלטת שלו.

וכמה עמוקה היא אמרת חזל שהברכה שבירך המלאך את יעקב היא ברכת כהנים- “יעשה לך שלום” 0  .

ומעתה ואילך מתחיבת משפחת ישראל בגיד הנשה- מצווה תשיעית במספר לבני נח.  לפי הרמב”ם אדם הראשון התחייב בששה, נח בשבעה, אברהם (שהיה בגדר בן נח) בשמונה ויעקב בתשעה. (עם ישראל בסיני יתחייב בעשרה) 0

ומהי מצוות גיד השנה אם לא סמל לעמידת יעקב על האמת שלו כנגד שקריו של עשיו. אבל לא על הצמדות לאמת שלו בלבד אלא גם תוך שמיעת האמת של האחר כדי להגיע לשלום.

 ומעתה ואילך תגדיר המצוה הזאת דוקא את ישראל.  במשך דורות רבים היה מקובל באסיה ש”בני ישראל” הם אלו שלא אוכלים את גיד הנשה.

המלאך קרא  לו ישראל כי “שרית עם אל” כלומר נאבקת עם מלאכי א-ל ותוכל.     .

אך יש היבט אחר לשם ישראל – “שר ונסיך גם עם א-ל” – בין מלאכי א-ל.

והיבט נוסף של השם ישראל כמו “ישיר עם אל” כלומר יצטרף למקהלת מלאכי א-ל ששרה ג’ פעמים “קדוש קדוש קדוש” מדי בוקר. מקהלת המלאכים שרה בשמים, אך ישראל שרים מהארץ, מהר המוריה ומכל בית כנסת.  המקהלה פותחת במזרח מדי בוקר ועם מהלך השמש מגיעה בשעה התשיעית (כלפי מצווה תשיעית) לירושלים ואס המקהלה פוסקת מלשיר ומחכה לישראל שישירו מלמטה “קדוש קדוש קדוש” – דבר השמור לישראל בלבד. . 0

המלאך הגדיר את ישראל. אך הקב”ה עצמו עדין לא חתם על כך .  לשם כך יהיהעל יעקב ללמוד הבטים חדשים של צדק ואמת לפני שיסכים בית הדין של מעלה לשנות את שמו. ולשם כך נכתבה פרשת דינה.

ב) ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל

דינה של דינה

ויבא יעקב שלם עיר שכם ויקן את חלקת השדה אשר חנה בה אהלו ויחן את פני העיר

אפשר לפרש שהגיע לעיר ששמה שלם כמו ירו-שלם. יש ירושלם של היבוסי ויש של הכנעני- היא שלם שבראשה עומד שכם בן חמור. במקום להמשיך לירושלים של היבוסי נשאר יעקב בירושלם של הכנעני כי ביקש שלום עכשיו, מיד .  ויש כאן לקח לימינו

ואפשר לפרש שהגיע שלם – בגופו וממונו ואמונתו (רשי).  אבל אפשר לאמר שהגיע “בשלום” לעיר.  וזה מתאים למה שאמרנו לעיל שהמלאך ברכו “ברכת כהנים”-  “יעשה לך שלום”. וזה מתאים עוד יותר למה שאמרנו ששם ישראל מורה על הדרך לחפש צדק ושלום בדיאלוג והקשבה לצדק של האחר. .

אך עדיין הוא נקרא יעקב.  כל פרשת דינה הוא  יכונה יעקב.

חשוב לבחון מה עשה יעקב כשהגיע בשלום לעיר שלם. הוא עשה הכל לחיות כאזרח בשלום. הוא קנה את חלקת האדמה שעליה נטה אהלו בכסף מלא. ואז חנה מול פני העיר שחזל פרשו שחיפש למצא חן בעיני יושבי העיר.  חזל אומרים שבנה לעיר שווקים בהם עוסקים בני אדם במסחר  בצדק ומשפט.  הוא אף בנה להם בתי משפט ולימדם להושיב בהם דיינים מומחים. בכך מילא מצווה חמישית של  בני נח המחייבת את האומות  להקים בתי משפט ולהושיב בהם דיינים מומחים (רמבם הלכות מלכים). הוא  אף טבע לעיר מטבעות כסף עובר לסוחר. לא מזכר במדרש שלימדם דת ואמונה.  שוב- כל מעשיו של יעקב סובבים סביב מצווות דינים וצדק אזרחי.

הפסוק מסכם את מעשיו במלים “יויצב שם מזבח ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל”. יעקב מזדהה עם השם ישראל. ומעתה ואילך יחפש צדק עם שלום תוך דיאלוג והסכמה בין הצדדים

 ג) כי נבלה עשה בישראל

כך חשב יעקב אך עליו היה ללמוד שיש גבול ליכולת האדם להכנס לדיאלוג.  כי מיד קפץ עליו מעשה דינה והרס את חלומו על שלום עכשיו. דינה שוצאה לראות בבנות העיר בשלום נחטפה עלידי שכם. הוא אונס ומתעלל בה וממשיך לחזיקה כשבוייה בביתו. יעקב שומע אך לא מגיב . ברור שהוא חוזר לשקול תגובה לא ישירה.  כשבניו חוזרים מהמרעה הם נעצבים וכועסים, “כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה.”

רבים תוהים על הפסוק הזה. נראה שאלו מילים של משה מאות שנים לאחר המעשה, כשמושג ישראל כבר הוכר במלואו . אך יש מפרשים זאת בהקשר של האחים, שראו עצמם כישראל.

מכל מקום מעשה האונס הוא לא יעשה גם בין האומות (רשי בניגוד לרמבן) אך בישראל האונס הוא בגדר נבלה,דבר מאוס ביותר.

כיצד יגיבו האחים? כבר אמרנו שכאשר מדובר בגלוי עריות ואונס אין יעקב יכול לעשות צדק בדרך של מידה כנגד מידה.  לא רק משום שהדרך הזו תביא למלחמה וחורבן אלא בעיקר משום המיאוס הגדול בפעולת האונס .  אין לאמר בשום אופן שהבעל הנפגע יכול לנאוף חזרה באשת הנואף כדי להחזיר את השיון על כנו. כאן הדרך הקלאסית של אלוקים – מידה כנגד מידה- מסתלקת מהדיון

מנין בא הגועל נפש הזה שבתוכנו מאונס וניאוף? זה לא בא מצד האלוקים מידת הדין כי לגביו הצדק המחלט הוא האמת לאמיתה.  אילו היה אלוקים עדיין שולט בבריאה לבדןונורא, יתכן שהיה הדבר אפשרי גם לגבי גילוי עריות. הדחיה מאונס כלשהוא – אפילו כביצוע צדק- באה מצד השכינה – הויה- השוכנת בעולם ובלבנו מבריאת האדם.  לגביה ניאוף הוא מיאוס מעבר לעבירה על החוק.  הרי אדם וחווה אבדו את גן העדן, כל עולמם, בגלל חטא הנחש שהוא גלוי עריות. (לכן כיסו אתת מערומיהם).

ולכן נאמר שנבלה עשה בישראל – דבר מתועב מעבר לשבירת חוק.

אך כיצד יגיבו האחים “בני ישראל” על אונס אחותם וחטיפתה? באיזו מערכת חוקים הם יפעלו למען הצדק והאמת – בחוק העמים או בחוק ישראל? 0

אומר רשי שגם ההאומות גדרו עצמן מהעריות לכן התחייבו אנשי שכם גם בדינם. הרמבן חולק- הכנענים היו שטופים בעריות

אומר הרמב”ם  ששכם ואנשיו התחייבו בדיני נח. ולפי דין זה כל העובר על המצוות חייב מיתה.  אך רבם החולקים עליו כי הביטוי חייב מיתה אינו אלא משל כמו באמרה “גוי ששמר שבת חייב מיתה.”

לעומת זאת בדיני ישראל האנס חייב לשלם קנס ולשאת את אנוסתו. אין לענוש מידה כנגד מידה כי הדבר מתועב בעיני השכינה.  ואם מידת הרחמים מדברת הרי היא מאפשרת להחליף את העונש הכבד בעונש כספי ולהסתפק בכך שהאנס ישא את אנוסתו וללא יגשה כל ימיו (ללא הסכמתה).

ולגבי החטיפה – אמנם גם בדיניישראל הגונב נפש אדם חייב מיתה, אך אם מחזירה העונש מתחלף בפיצוי כספי.

כך חשבו האחים וכך גם חשב חמור אבי שכם שפתח בדיאלוג והציע פתרון של שלום.  שכם ישא את דינה ויפצה את משפחתה בכך שהארץ תפתח להם למסחר חפשי. ולא עוד אלא ששני הצדדים יתחתנו זה בזה ויהיו לעם אחד.  אכן פיוס ברוח ישראל.

ולכאורה האחים מסכימים בתנאי ששכם ובני עירו ימולו עצמם ויכנסן לברית אברהם. אזי הנישואין תקיפים. ומלבד זאת- אם יחשבו בני העיר לישראל הרי יחולו עליהם  דיני ישראל ויושג צדק בשלום על ידי כך שהאנס ישא את אנוסתו לעולם. אחרת ידונו כבני נח – החייבים מיתה בפוטנציה.

לכאורה פתרון ברוח “ישראל”. הרי זה עתה בנה יעקב מזבח וקרא א-ל אלוקי ישראל.  המשפחה התחייבה ללכת  לא בדרך העקיפה של יעקב להשיג צדק אלא בדרך של המלאך להשיג צדק עם שלום בדיאלוג תוך ויתור על העמדות של כל צד.

 אך הכתוב מעיד שאמרו זאת במרמה, כלומר האחים חזרו בלבם לדרכו הישנהשל יעקב.

המרמה כאן ברורה כי האחים ידעו שמילה אינה תקיפה כשהיא נעשית בשקר. והרי חמור ושכם לא התכוונו להכנס לאמונת אברהם באמת וכך אמנם נראה מדבריו של חמור לאנשי שכם.

והנה שוב צף השקר בסיפור ומקלקל הכל. אך הפעם יש שינוי. אם ליעקב היה “מותר” לשקר עבור האמת, ומותר לשקר לכלה שהיא יפה, הרי לישראל השקר הוא תועבה. משום שהשכינה מביטה בו במיאוס.  הרי השקר הוא כלי פעולתו של הנחש!  אי אפשר להצטרף למחנה השכינה- לישראל- על ידי הנחש. 0

דין אחי דינה

 המקרא מצניע את מטרת האחים. האם רק חשבו להחליש את שכם ואנשיו ולקחת חזרה בכח את אחותם השבויה? בודאי הוא שלא תכננו מלחמה.

אך לא כך חשבו שמעון ולוי “אחי דינה”.  ביום השלישי למילת אזרחי העיר, בהיותם כואבים, חגרו שמעון ולוי איש חרבו על ירכו והרגו כל זכר ואת דינה אחותם שחררו.

מדוע פעלו בנקמה כה גדולה? מדעו חזרו להיות יעקב בתוקף עצום?

משום שאמרן “הכזונה יעשה את אחותינו?” כלומר הכבוד של ישראל נפגע.

והנה הגענו לגבול של השאיפה לשלום. כאשר כבודך מחולל ואחותך נאנסת וכואבת ומחזקת שבויה, אין ברירה אלא הפעלת כח ונקמה אפילו במרמה.

מנין הנקמה הזו על הכבוד? הרמבן אומר שכל אדם יגיב כך על חילול כבודו או בתו או אחותו.

אך כאן יש ללמוד משהוא חדש על ישראל והשכינה.

ראינו שהשם ישראל מובנו גם “שר ונסיך עם א-ל”.  וכשדנים בשר ונסיך הכבוד עולה על הפרק. כבוד ישראל הוא כבודו של א-ל, של הקב”ה. אם נדייק אין האלוקים בורא העולם מקפיד על כבודו. מה יוסיף או יוריד לו אדם ילוד אשה? אך לא כן מבחינת הושכינה- הויה. היא רגישה עד מאד לכבודה.  בכל מקום שהיתה מרידה בהשם כתוב שהוהי ירדה בענן.  ואם תתעצב או תיעלב, היא עלולה לחזור לעולמה – השבת- ולהשאירנו בידי מידת הדין ללא רחמים.  כך היה הדור המבול שהשכינה נעצבה והשאירה את בני האדם ביד האלוקים שהביא את המבול.  ואוי לו למי שמכעיס את השכינה ברע מעשיו- כמו בסדום היא תגיב באש וגפרית והפיכת העיר.

ומתוך שהויה היתה בלבם נעצבו האחים וגם חרה להם מאד.  כי נבלה עשה בישראל והעציב את השכינה. והשפלת כבודה של דינה היא השפלת כבודה של השכינה.

ואין להשיב כבוד בדיאלוג של שלום ופיצוי כספי.  בודאי שלא כל עוד דינה שבויה בעל כרחה בידי האנס

האחים שמעון ולוי פעלו מידה כנגד מידה כיעקב. האם ישאר שמם ישראל או יעקב? 0

ד) לא יעקב יקרא שמך אלא ישראל

והנה בברחם מפולמוס שכם נגלה אליו האלוקים ואמר “יעקב לא יקרא עוד שמך כי אם ישראל יקרא שמך ויקרא את שמו ישראל:”

ההדגשה היא ויקרא שמוישראל- בפעם הראשונה בית דין של מעלה מאשר את השם ישראל. אך לא מוחק את השם הישן יעקב.  ובכך העניק מובן חדש לשם ישראל.

אם המלאך חשב שישראל יהיה השם היחידי, שאפשר להשיג צדק רק על ידי דיאלוג ושלום, הנה בא בית הדין של מעלה ואומר שהשם ישראל יכלול בתוכו גם את האפשרות של השם יעקב.  שיש פעמים שהכבוד והקדושה תובעים חרב ונקמה

ואם יעקב לפני מותו הוכיח את שמעון ולוי שכלי חמס בידיהם, בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי- הרי בכל זאת היה זה לוי שממנו יצאו כהנים ולויים.  הכהנים מברכים את העם בשלום והלויים שומרים עלהכבוד בחרבם בשערי המקדש.

קבלה והתפארת

עד כמה יפה כוונו בעלי הקבלה באמרם שישראל היא מידה אצמעית המאחדת דין ורחמים. והם קוראים לה מידת התפשרת משום הברכה עוטר ישראל בתפארה. ישראל היא צדק ושלום, אבגל לא במחיר של חילול השם.

וכאן סיימה התורה את סיפורי יעקב הסובבים סביב דינים- מצווה חמישית- ועוברת למצווה השישית של אדם והיא איסור חילול השם. .

ולהלכה לגבי דינים:  מדוע נענשו שאר אנשי העיר? אומר הרמבם משום שלא התערבו לעשות דין ומשפט. והמשפט לפי הרמבם יכול להיות משפט העמים ומשכלם.

אך הרמב”ן חולק ואומר שעל האומות  ללמוד מישראל הלכות משפט וצדק מהתלמוד.

ובעקבות הרמבן”  רצה הרבי מלובביץ זצ”ל להקים ישיבה לבני נח שבה ילמדו הלכות צדק ומשפט התורה אך לא עלה הדבר בידו משום מחלתו.

ודבר נוסף – נשים לב שעניני חילול השם וקדושה באים בספר בראשית לאחר דינים וצדק. כלוממר אין קדושה בעולם ללא צדק קודם.

ובדרך זו הלכו נביאי ישראל שאמרו החפץ להשם בעלות ובמזבחים כי אם לשמע בקול השם. וכן אמרו כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי- רחצו הזכו הסירו רע מעלילכם מנגד עיני חדלו הרע  למדו היטב דרשו משפט אשו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה. קודם השליטו צדק ושלום ורק אז תחפשו קדושה.

הדעה הנפוצה שכאילו התורה היא מצד “כת המשכן” לעומת מהפכת הנביאים שמחפשים צדק- דעה זו אין לה בסיס. אנו רואים שמצות דינים (חמישית) קודמת למצוות חילול וקידוש השם (שישית).  אם אין צדק אין קודש בעולם. ודבר זה טמון עמוק כבר בשבע מצוות בני נח

,

א השדה חן