ויחי

כיצד הופך הסתתום לגלוי? 0

 

פרשתנו סתומה, כלומר אין הפסקה בין ויגש לויחי. בד”כ בסוף כל פרשה יש רווח של שלש שורות פתוחות (פפפ) אך כאן השורה האחר ונה של ויגש ממשיכה בויחי.

 

ומסביר רשי כי “למה פרשה זאת סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עינם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם.  דבר אחר שבקש לגלות את הקץ ובניו ונסתם   ממנו” ם

 

למעלה כתוב “וישב  ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו בה מאד”. השעבוד החל באופן  רשמי, 210  (רדו) שנים, אך הם לא חשו בכך. העתיד נסתם מעיניהם. הם חשו  בטוחים ורצויים בתרבות הזרה, ממש כמו יהודי גרמניה והונגריה ופולין לפני המלחמה.  ואנו יודעים שרובם התבוללו ולא יצאו  ממצרים . ומבחינתם האישית הם לכאורה עשו עסק טוב.  מדוע שלא יצטרפו לתרבות העשירה והאדירה של גברת העמים, מצרים? מדוע שיעזבו וילכו לארץ  רחוקה מלאה בכנענים? ומדוע שלא יתתבוללו יהודי אמריקה בסביבתם היפה והתומכת? ם

 

מבחינתם הם עשו עסקה טןבה בזה ישברחו מהיהודות. במעגל הצר של חייהם נראה היה שהם חכמים. רק אנו, ממרחק ההסטוריה, יודעים שהנכון הוא שהם עשו עסק לא טוב.   היכן הם צאציהם? בסמטאות קהיר, עניים ברוח ובגוף, ודתם היא חיקוי עלוב של היהדות. ולעומת זאת אלו שיאמינו ביעקוב יצאו ממצרים והקימו  מלכים ונביאים וחכמים.  אלו שיצאו ראו את יהושוע, שאול ודוד. הם ראו את ירושלים, בנו  מקדש, כתבו את התנך  ומשנה ותלמוד.  ובניהם זכו בעשרות  פרסי נובל.   אם העתיד היה סתום להם, לנו הוא גלוי: אלו  שבטחו במלכות השם, שהלכו אחריו במדבר, עשו עסק טוב.  ם

 

חזל אמרו שראובן בשלו, יהודה  בשלו  יוסף בשלו, יעקב בשלו, והקב”ה, בשלו.    כל אחד  מהמשתתפים בדרמה  שלפנינו נע במעגל חייו  וראה ופעל לפי מה שעיניו רואות,. לכולם היה סתום המעגל הגדול של הקב”ה שהוא זה המניע את ההסטוריה והוא זה שפעל להביא את ישראל למצרים.  רק יעקב החזיק במסורת אבותיו שגזירה היא לשגורו בארץ לא להם ארבע מאות שנה ואחרי זה ישובו ברכוש גדול. רק הוא הבין  כיצד מלכות השם. פועלת ם

 

ומלכות השם ואופן התערבותו בהסטוריה  היא במרכז הפרשה. נזכור כי אנו עוסקים בסוף ספר בראשית שבו התקדמנו  לפי ששת מצוות אדם הראשון  והלכנו ממצוה למצווה.  פרק א הציג לנו את הבורא ופעולותיו וכיצד נברא האדם לעמוד  במבחן אחייו שהוא מבחן ע”ז (נעשה אדם בלשון רבים) וממשם לסיפור גן עדן  ומבחן גילוי עריות  ומשם לארץ ולקין והבל ומבחן שפ”ד. ומשם לאברהם ומלחמתו בגזל  ועבדות  ואמונתו שהקבה קונה הכל. ומשם ליעקב שכל חייו הוקדשו לחיפוש צדק ואמת ודינים.  ומשם לסיפורי יוסף שסובבים סביב קידוש השם וחילול השם.  ויסוד גדול בקידוש השם הוא קבלת עול מלכות שמים.  הכרה במלכות שמים היא קידוש השם. ומלכות שמים פרושה הכרה  בהתערבותו בהסטוריה ם

 

ואכן הפרשה שלנו שהיא האחרונה בספר בנויה כל שהיא מקבלה לפרשה הראשונה.  שן בפרק א ומופיע שם האלוקים מכלומר ידת הדין 32 פעם במספר קטן של פסוקים, ושם הויה רק פעם אחת בסוף  הפרק (יום השישי ויכולו השמים). וגם בפרשתנו מופיע שם אלוקים פעמים רבות  ושם הויה רק פעם אחת (לישועתך קיויתי הויה). ובפרק א  מופיע סיפור הבריאה ומלכות  השם בין שתי השמות אלוקים והויה, וגם כאן בפרשת ויחי  מופיעה מלכות השם בין שתי השמות  אלוקים והויה. ם

אך מלכות השם היא סתומה.  היא  מתגלית בעליל לעיננו רק במחרחק ההסטוריה. רק אנו יכולים להבין את עומק הפרשה.ם

 

 “ויחי יעקב בארץ מצרין שבע עשרה שנה”ם

יעקב עומד כאן בדין לפני מותו.  אנו נידונים  לפני הקב”ה מדי יום ביומו.  ופעם בשנה בראש השנה נידון כל העולם  כפי שהיה בבריאה.  ובסוף הימים תעמוד האנושות כולה בדין  שנאמר בסוף היום השישי ו”ירא אלוקים את כל אשר עשה.”  ובנסף לזה עומד כל אדם בדין לפי מותו.  כל חייו ננבחנים לפני מידת הדין.  במשך חייו אין הוא חש בכך, שכן נגרר הוא אחרי ראות עינין ונע הוא במעגל המצומצם של חייו הפרטיים.  הרי ניתנה לו הבחירה החפשית. אך כפי שנאמר “שמח בחור בילדותך, ודע כי על כל אלה  יעמידך האלוקים במשפט. ם

 

עתה לפני מותו עומד יעקב במשפט חייו.  אנו רואים זאת בפסוק.  “ויחי יעקב שבע עשרה שנה” כנגד שבע עשרה שנה שתמך ביוסף.  עתה תומך בו יוסף “מידה כנגד מידה,” תחת שלטוןנו ומשפטו של אלוקים.  וכן חסרו מלו מחייו ל”ג שנים כנגד מה שקילל את רחל באמרו  ללבן כי כל מי שגנב את התרפים “לא יחיה”.  ו”יחיה” בגמטריה ל”ג. הקבה מדוד לו מידה כנגד מידה במדויק, כפי דרכו של האלוקים . ם

 

ויחי יעקב” נפשו מחייתה תחת יוסף . יש אומרים שהתעורר משום שמצא את בנו האהוב.  ויש שאומרים שיוסף היה דמות דיוקנו  של יעקב ולכן אהבו מיתר בניו. אבל הזוהר הקדוש אומר  שינפשו התעוררה משום שיוסף הזכיר לו את רחל האהובה.  ם

אך הכתוב מןסיף מיד: “ויקרבו ימי ישראל למות” כלומר שמו השתנה מיעקב לישראל.  לפי הזהר היו לעיקב שתי אהבות, שהם שתי זוגות:  יעקב-ורחל, ישראל -ולאה.

 

אהבת יעקב- רחל מסמלת את הקסם ממבט ראשון, את היופי, החיצוני אין לזלזל בו.  את זוהר,המקדש, יופי הבגדים, העושר , הזהב, ויופי המלכות,

אהבת ישראל- לאה לאה מסמלת קסם נרכש, בהשתדלות ועבודה. לאה החלה כאשה שנואה, והפכה להיות אם הבנים.  וכשילדה את בנה הרביעי יקראה לו יהודה משום “שהפעס אודה את הויה ” ואז “ותעמןד מלדת. ” בלידת יהודה זכתה באהבת בעלה לעולמי עד.

 

דהיינו לפנינו שתי אהבות ושתי מלכויות:

אהבת יעקב-רחל  שהולידה את יוסף,

ואהבת  ישראל-לאה שהולידה את יהודה

ןיש הבדל ביניהם. יוסף  הוא מלך שנשלח להציל את האחיםף את המניין הראשון.  פיו מפנות  אל אחיו: “גשו אלי.”  מאחריו מלכותוה מפוארת של פרעה, ומאחרי פרעה מלכות  הקב”ה שהיא המלכות האמיתית המנהלת את העולם.  יסף מכיר במלכות השם ורואה עצמו שליח. אבל מלכות השם עוברת דרכו., דרך יפיה של רחל.

 

ולעומתו מעומדת המלכותו ישראל-לאה-יהודה , כשיהודה הוא שליח ציבור המייצג את המניין כלפי הקבה בלי שום מתווך . פניו של יהודה ימפנים ישירות אל הקבה כשישראל והמניין  עומדים מאחריו ותומכים בו ם

וזה ההדל בין משיח בן יוסף, למשיח בן דוד,

 

מלכות יעקב-רחל-יוסף היא ממשית. ממנה יצאו יהושוע ושאול.  שאול היה משכמו ומעלה גבוה  מכל העם. יפהפה, אוהב נגינה ורוקד  בין בני הנביאים.  ברגע שנמשח הפך להיות מלך ישראל, הוא משיח שנשלח מלמעלה  למטה.

ולעומתו דוד שלמרות שנמשח לא הפך למלך עד שרכש את אהבת העם  0

 

עד כה עסקנו שמלכות ישראל.  אך האדם  נברא בצלם אלוקים ומלכות השם עובדת לפי אותו דעקרון.  אך היא סתומה. אין היא נראית לעיננו אלא במבט לאחור דרך ההסטוריה.

 

הקבלה בנתה את תפיסת מלכות השם מפרשתנו.  דוד אמר “לך השם הגבורה והגדולה והתפארת והנצח וההוד לך השם הממלכה והמתנשא לכל ראש”. והקבלה ראתה במלים אלה שלל מלך ישראל את מבנה מלכות השםף לפי הציור הידוע: ם

 

 ………………………………………ראש………..

……………………………..גבורה ………….חסד…..

………………………………………תפארת…………

……………………………נצח……………….וההוד

…………………………………….הממלכה (יסוד)

 

והנה כאן מגדרת הממלכה כחסוד הכל, כמשפך השדרכו שופעץ הנהגת הבורא .  והמלכות שהיא בקו האמצעי למטה מנוהלת על ידי הנהגת ה”תפארת” שלה שתי אפשרויות: יעקב רחל, או ישראל לאה.  כל אחת מהאהבות  הללו מולידה מלכות מיוחדת: של יוסף אן של יהודה.

 

  ונשים לב שהמלכות מעוצה באהבהץ. ולכן אמנן אנו אומרים לאחר קבלת מלכות שמים  “ברוך שם כבןד מלכותו” ומיד ממשיכים “ואהבת את השם “.  אין אדם אוהב את בית הדין.  אפילו בי”ד של הויה אלוקים.  אבל אדם אוהב מלכות. ם

 

ומכאן למדו בעלי הקבלה לקום בחצות והלילה ולאמר “תיקון רחל” ו”תיקון לאה”.  כביכול אומרים לקבה: אין אנו מקפידים אם תבא  הגאולה על ידי משיח בן רחל-יוסף,  אן על ידי משיח בן יהודה ודוד. רק שיבא. ם

.

אבל בפרשתנו  יעקב עדיין מהסס לבחור בין המלכויות.  “ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף” אומר רשי: למי שהיכולת בידו לעשות.  למרות ששמו ברגע זה יעלה לישראל, כלומר  נטה לאהבת ישראל-לאה- יהודה, אבל קרא ליסף מרחל משום שהמלכות בהווה היתה  של יוסף, ואין מלכות אלא מה שלפניך. יוסף הוא המשביר.0

 

והוא משביע את יוסף שיעלה את עצמותיו לא”י משום שרוצה לבשר לבניו שעתידם בארץ.  אך לאחר סים דבריו כתוב “וישתחו ישראל על ראש המיטה”.   הוא משתחווה ליוסף בנו משום “תעלה בעידנה סגיד ליה” המלכות בשעתה תשתחוווה לה.  למרות ששמו ישראל, והוא בנוטה לאה-ויהודה, אבל בשעה זו יוסף הוא המלך שהכח בידו לבצע.

 ואז הוא משתחווה לשכינה.  ולכאורה היה צריך להשתחוות לכוון  יוסף, למרגלות המיטה, ששם עמד יוסף.  שהרי יוסף הןא ששליח של השכינה.  אך להפתעתנון  הוא מששתחווה לראש המיטה (רשי)  כלומר הסתובב ופנה לשכינה שמעל ראשו.  מכאן שפניו הופנו ישר לשכינה, במודל של יהודה, ושל שליח ציבור. הוא לשמו ישראל, ולא ליעקב.

 

כלומר בשעה זןו עדיין היסס בין  יוסף ליהודה,  אבל לפני פטירתו היה עלין להחליט ולבחור.  וכידוע , שפנה  אל בניו כפי שכתוב “ויקרא יעקב לבניו ויאמר האספו ואגידה לכם את  אשר יקרא אתכם באחרית הימים”  פסקה נבואתו (משום שנשמע כמלא יהרה) ואז פנה אל בניו ואמר האם יש בכם מי שחסר אמונה? והם ענו לו פה אחד ” שמע ישראל (אבינו) השם אלוקינו השם אחד”. ואז הפנה לקבה והשתחווה ואמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. ויש לדייק: רק לאחר שקיבל מלכות שמים פנה לבחור מלך בשר ודם מבניו, שהוא יהודה.  שכן אין לערבב מלכויות ואין להקדים  מלכות בשר ודם לפני מלכות שמים. כלומר יש לבחור במשיח שהוא שליח ציבור , באהבת ישראל-לאה-יהודה, ולא באהבת פאר כיעקב-רחל-יוסף.   עד כמה טועים אלו שחושבים שהמשיח הוא שליחו או מייצגו של הקבה כביכול.

ורק אנו ממרחק ההסטוריה יודעים עד כמה צדק ישראל שבחר ביהודה ובמשיח בן דוד שיבא במהרה במנו אמן. .